הוּגְּעוּ לְנֶתֶר וְאָהָל – אַף בְּמַיִם אֵין מְכַבְּסִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן כָּל עִיקָּר, שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת.

התלכלכו כל כך עד שהוגעו נצרכו לנתר ואהל כדי לכבסם — אף במים אין מכבסים אותם. ויש אומרים: בגדי כהונה אין מכבסין אותן כל עיקר, גם אם נתלכלכו לכלוך קל, משום שאין עניות במקום עשירות.

תָּנוּ רַבָּנַן: מְעִיל כּוּלּוֹ שֶׁל תְּכֵלֶת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעַשׂ אֶת מְעִיל הָאֵפוֹד כְּלִיל תְּכֵלֶת״. שׁוּלָיו כֵּיצַד? מֵבִיא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי שְׁזוּרִין, וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין רִימּוֹנִים שֶׁלֹּא פִּיתְּחוּ פִּיהֶן, וּכְמִין קוֹנָאוֹת שֶׁל קְנָסוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי תִּינוֹקוֹת.

ועוד בענין בגדי כהונה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעיל של כהן גדול כולו של תכלת היה, שנאמר: "ויעש את מעיל האפוד מעשה אורג כליל תכלת" (שמות לט, כב), ללמדנו שכולו ("כליל") נעשה מתכלת. שוליו של המעיל שנאמר בהם: "ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר (שמות לט, כד), כיצד הם נעשים? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין יחד, ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו עדיין פיהן (שלא נפתח ה"כתר" שבראש הרימון), וכמין קונאות (מעין צורת חרוט) של קנסות (כובעים) שבראשי תינוקות. וכדי לקיים מה שנאמר "ויעשו פעמוני זהב טהור ויתנו את הפעמונים בתוך הרימונים" (שמות לט, כה),

וּמֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָגִין שֶׁבָּהֶן שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם עִינְבָּלִין, וְתוֹלֶה בָּהֶן, שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה בְּצַד זֶה וּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מִצַּד זֶה. רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה הָיוּ, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִצַּד זֶה וּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה מִצַּד זֶה.

מביא שבעים ושנים זגין (חלקו החיצון של הפעמון) עשויים מזהב שבהן תלויים שבעים ושנים עינבלין (לשון המתכת המקישה בזוג), ותולה בהן בשולי המעיל שלשים וששה רימונים ופעמונים בצד זה של המעיל, ושלשים וששה מצד זה, שנאמר "פעמון ורמון פעמון ורמון על שולי המעיל סביב" (שמות לט, כה). ר' דוסא אומר משום (בשם) ר' יהודה: סך הכל שלשים וששה פעמונים היו, שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה.

אָמַר רַבִּי עִינִינִי בַּר שָׂשׂוֹן: כְּמַחֲלוֹקֶת כָּאן, כָּךְ מַחֲלוֹקֶת בְּמַרְאוֹת נְגָעִים. דִּתְנַן: מַרְאוֹת נְגָעִים, רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינָס אוֹמֵר: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם.

אמר ר' עיניני בר ששון: כמחלוקת התנאים כאן לענין מספר הפעמונים שבמעיל הכהן הגדול, כך מחלוקת תנאים במספר מראות נגעים, דתנן [שכן שנינו במשנה]: כמה מראות נגעים הם — ר' דוסא בן הרכינס אומר: שלשים וששה, עקביא בן מהללאל אומר: שבעים ושנים.

וְאָמַר רַבִּי עִינִינִי בַּר שָׂשׂוֹן: לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָּה – לוֹמַר לְךָ: מַה קָּרְבָּנוֹת מְכַפְּרִין – אַף בִּגְדֵי כְהוּנָּה מְכַפְּרִין;

מתוך שהוזכרו דבריו של חכם זה, מביאים עוד מדבריו. ואמר ר' עיניני בר ששון: למה נסמכה בתורה פרשת קרבנות (ויקרא פרקים א—ז) לפרשת בגדי כהונה (ויקרא פרק ח)? לומר לך: מה קרבנות מכפרין — אף בגדי כהונה מכפרין.

כְּתוֹנֶת – מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם״. מִכְנָסַיִם – מְכַפֶּרֶת עַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד [לְכַסּוֹת (אֶת) בְּשַׂר עֶרְוָה״]. מִצְנֶפֶת – מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבְּגוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ.

והוא מפרט: כתונת — מכפרת על שפיכות דם, שכן נאמר באחי יוסף לאחר שביקשו להמיתו: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" (בראשית לז, לא). מכנסים — מכפרת על גילוי עריות, שכן נאמר בציווי על עשיית בגדי הכהנים: "ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]"(שמות כח, מב). מצנפת — מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר ר' חנינא: יבא דבר שבגובה, שעל הראש, ויכפר על חטא של גובה הלב.

אַבְנֵט – מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב, הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ. חוֹשֶׁן – מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט״. אֵפוֹד – מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים״.

אבנט — מכפר על הרהור הלב, ומסבירים: מכפר הוא היכא דאיתיה [במקום שישנו], כי האבנט היה במקום הלב. חושן של הכהן הגדול — מכפר על הדינין שנעשה בהם עוול, שנאמר: "ועשית חשן משפט" (שמות כח, טו). אפוד של הכהן הגדול — מכפר על עבודה זרה, שנאמר: "אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), כלומר, כשאין אפוד נמצא עוון תרפים של עבודה זרה, ומכאן כי כשיש אפוד — אין חטא של עבודה זרה (תרפים).

מְעִיל – מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרַע. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: יָבֹא דָּבָר שֶׁבְּקוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרַע. וְצִיץ – מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים, בַּצִּיץ כְּתִיב: ״וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן״, וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״.

מעיל של הכהן הגדול — מכפר על לשון הרע. מנין? אמר ר' חנינא: יבא דבר שבקול (פעמוני המעיל) ויכפר על קול הרע. וציץ של הכהן הגדול — מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב [נאמר]: "והיה על מצח אהרן" (שמות כח, לח), ובעזות פנים כתיב [נאמר]: "ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג, ג).

אִינִי? וְהָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שְׁנֵי דְבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶן כַּפָּרָה בַּקָּרְבְּנוֹת, וּמָצִינוּ לוֹ כַּפָּרָה מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרַע.

ומקשים: איני [וכן הוא]? וכי בגדי כהונה מכפרים על עבירות אלו? והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו (מצאנו) להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע,

שְׁפִיכוּת דָּמִים – מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְלָשׁוֹן הָרַע – מִקְּטֹרֶת, דְּתָנֵי רַב חֲנַנְיָה: מִנַּיִן לַקְּטֹרֶת שֶׁמְּכַפֶּרֶת – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם״,

שפיכות דמים — כפרתה באה מעגלה ערופה, ולשון הרע — מקטרת, דתני [שכך שנה] רב חנניה ברייתא: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר לאחר שדיברו העם סרה במשה ואהרון ופרצה המגיפה: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב),

וְתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: עַל מָה קְטֹרֶת מְכַפֶּרֶת – עַל לָשׁוֹן הָרַע, יָבֹא דָּבָר שֶׁבַּחֲשַׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חַשַּׁאי.

ותני דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי הקטורת שהכהן הגדול מקטיר בקודש הקדשים כשהוא לבדו, ויכפר על מעשה חשאי לשון הרע, שנאמר לרוב בחשאי.

קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרַע אַלָּשׁוֹן הָרַע, קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְּׁפִיכוּת דָּמִים!

ולפי זה קשיא [קשה] לשון הרע על לשון הרע, שלדברי ר' עיניני בר ששון כפרתו במעיל, ולדברי הברייתא אין לו כפרה אלא בקטורת. וכמו כן קשיא [קשה] שפיכות דמים על שפיכות דמים, שלדברי ר' עיניני בר ששון כפרתה בכתונת, ולדברי הברייתא אין לה כפרה אלא בעגלה ערופה!

לָא קַשְׁיָא: הָא – דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ, הָא – דְּלָא יְדִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ. אִי דִּידִיעַ מַאן קַטְלֵיהּ, בַּר קְטָלָא הוּא! בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוּ בֵּיהּ.

ומתרצים: לגבי שפיכות דמים לא קשיא [אין הדבר קשה]: הא [זה] שכתונת מכפרת שפיכות דמים, הרי זה במקרה דידיע מאן קטליה [שידוע מי הרגו], והכתונת מכפרת על הציבור שלא ייענש. ואילו הא [זה] שעגלה ערופה מכפרת, הרי זה במקרה שלא ידיע מאן קטליה [ידוע מי הרגו], ובאה עגלה ערופה לכפר על הציבור. ושואלים על כך: אי דידיע מאן קטליה [אם ידוע מי הרגו] — בר קטלא [בן מוות] הוא, ואין כפרה לציבור עד שייענש במיתה, שנאמר: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה, לג)! ומשיבים: פעמים שאי אפשר להורגו, כגון שהרג במזיד ולא אתרו ביה [התרו בו] קודם, שאין בית דין יכולים לענשו בלא התראה.

וְלָשׁוֹן הָרַע אַלָּשׁוֹן הָרַע נַמִי לָא קַשְׁיָא; הָא – בְּצִינְעָא, הָא – בְּפַרְהֶסְיָא. הדרן עלך המזבח מקדש

ומוסיפים: וכן לענין הסתירה בין כפרת לשון הרע על כפרת לשון הרע נמי [גם כן] לא קשיא [קשה]: הא [זו] קטורת שבחשאי, מכפרת על לשון הרע שבצינעא, הא [זה] מעיל שמשמיע קול, מכפר כשדיבר בפרהסיא