גמ׳ דְּשַׁנֵּי בְּמַאי? אִילֵימָא דְּשַׁנֵּי בִּמְלִיקָה – נֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּבְדִּילִין בְּחַטַּאת הָעוֹף?

נאמר במשנה שאם עשה חטאת העוף למטה כמעשה עולת העוף הריהי פסולה. ומבררים: דשני במאי [ששינה במה, באיזו עבודה של חטאת העוף] עשה כמעשה עולה ופסל? אילימא [אם תאמר] דשני [ששינה] במליקה שבשעה שמלק הבדיל הראש מן הגוף בחיתוך שני הסימנים, כדרך שנעשית בעולת העוף, אם כן נימא [האם נאמר, נסיק מכאן] שמשנתנו היא שלא כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון, שאמר: שמעתי שמבדילין בחטאת העוף?

וְלָא אוֹקִימְנָא דְּלָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?

ותמהים: ומה הקושי שבדבר, והאם לא אוקימנא [העמדנו] את המשנה בפרק הקודם (סה,א) בענין מליקה שלא כר' אלעזר בר' שמעון?

לָא, דְּשַׁנֵּי בְּהַזָּאָה.

ודוחים: לא, כאן אין הכרח לומר שהמשנה אינה כשיטתו, שכן אפשר שמדובר במקרה דשני [ששינה] בהזאה כלומר, שלא היזה תחילה את הדם כדרך עבודת חטאת העוף, אלא מיצה (סחט) את הדם מצווארה, כעולה, ובמקרה זה אף ר' אלעזר בר' שמעון סבור שהיא פסולה.

הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כּוּלָּן פְּסוּלָה, וַאֲפִילּוּ כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת; דְּשַׁנֵּי בְּמַאי? אִילֵימָא דְּשַׁנֵּי בִּמְלִיקָה – הָאָמַר מָר: מְלִיקָה בְּכָל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ כְּשֵׁירָה. אֶלָּא לָאו – דְּשַׁנֵּי בְּהַזָּאָה, וּמִדְּסֵיפָא בְּהַזָּאָה – רֵישָׁא נַמִי בְּהַזָּאָה.

ומוסיפים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר], שמדובר במשנתנו ששינה בהזאה, מדקתני סיפא [ממה ששנה בסוף המשנה]: עשאה (לחטאת העוף) למעלה כמעשה כולן — פסולה, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת. ויש לברר: דשני במאי [ששינה במה]? אילימא [אם תאמר] דשני [ששינה] במליקה, שעשאה למעלה — האמר מר [הרי אמר החכם] בענין חטאת העוף: מליקה בכל מקום במזבח כשירה! אלא לאו [האם לא] מדובר איפוא דשני [ששינה] בהזאה, ועשאה למטה. ומדסיפא [ומתוך שבסוף המשנה] מדובר בהזאה, יש לומר כי רישא נמי [בראש המשנה גם כן] מדובר בהזאה.

מִידֵי אִירְיָא? הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.

ודוחים: מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא [כלום שייכים הדברים? זה כפי שהוא וזה כפי שהוא]! אף שבסוף המשנה השינוי הוא בהזאה, בתחילת המשנה ייתכן והשינוי הוא במליקה, ואין משנתנו כשיטת ר' אלעזר בר' שמעון.

״עוֹלַת הָעוֹף״ כו׳. דְּשַׁנֵּי בְּמַאי?

שנינו במשנה שאם עשה עולת העוף כמעשה חטאת — הריהי פסולה. ומבררים: דשני במאי [ששינה במה]? מה עשה בה כמעשה חטאת?

אִילֵימָא דְּשַׁנֵּי בִּמְלִיקָה; מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: כּוּלָּן אֵין מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה וּמוֹעֲלִין בָּהֶן – נֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּאִי כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – הָאָמַר: אֵין מוֹעֲלִין!

אילימא [אם תאמר] דשני [ששינה] במליקה שלא הבדיל את הראש מהגוף, אם כן מדקתני סיפא [ממה ששנינו בסוף המשנה]: כולן (כל אלו המקרים שנשנו במשנה) אין מטמאין את האדם בעת שכזית מהקרבן נתון בבית הבליעה שלו, ומועלין בהן (שהנהנה מהם חייב עליהם משום מעילה), נימא [נאמר] שמשנתנו היא שלא כר' יהושע, דאי [שאם] כר' יהושע, האמר [הרי אמר] בהמשך, לגבי עולה שעשאה למטה כמעשה חטאת: אין מועלין!

וְאֶלָּא בְּמִיצּוּי.

ואלא יש לומר שמדובר כאן כששינה במיצוי הדם, שמלקה כעולה, אך היזה דמה תחילה כמעשה חטאת, ולא מיצהו. ובמקרה זה, גם לשיטת ר' יהושע מועלים בה.

אֵימָא סֵיפָא: עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. דְּשַׁנֵּי בְּמַאי?

אך מצד אחר אימא סיפא [אמור את סוף המשנה], במשנה הבאה: עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת — ר' אליעזר אומר: מועלין בה, ר' יהושע אומר: אין מועלין בה. ויש לברר: דשני במאי [ששינה במה]?

אִילֵימָא בְּמִיצּוּי, אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּשַׁנֵּי בִּמְלִיקָה, בְּמִיצּוּי מִי אָמַר?

אילימא [אם תאמר] ששינה במיצוי, על כך יש להקשות: אימר [אמור] שאמר ר' יהושע את שיטתו שאין מועלים בה, הרי זה דווקא דשני [כששינה] במליקה, שכאשר מלק סימן אחד כדרך חטאת העוף, למטה, נעקר ממנה שם עולת העוף, ולכן אין מועלים בה, כדין חטאת העוף שנמלקה. ואולם אם לא שינה במליקה, אלא הבדיל כדין עולה, ורק שינה לאחר מכן במיצוי, מי [האם] אמר ר' יהושע שאין מועלים בה?

וְאֶלָּא בִּמְלִיקָה. רֵישָׁא וְסֵיפָא בִּמְלִיקָה וּמְצִיעֲתָא בְּמִיצּוּי?

ואלא בהכרח מדובר כאן בשינוי במליקה. ואולם על כך יש לתמוה: משנה זו רישא [ראשה, תחילתה] בענין חטאת שעשאה כמעשה עולה, וסיפא [וסופה], מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע במשנה הבאה, עוסקים בשינוי במליקה, ואילו מציעתא [אמצעיתה], בענין עולת העוף שעשאה כחטאת, עוסקת כששינה במיצוי?

אִין, רֵישָׁא וְסֵיפָא בִּמְלִיקָה, וּמְצִיעֲתָא בְּמִיצּוּי.

ומשיבים: אין [אכן כן], רישא וסיפא [ראש וסוף המשנה] במליקה, ומציעתא [ואמצע המשנה] במיצוי.

מתני׳ וְכוּלָּן אֵין מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן, חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת.

וכולן כל המקרים שנשנו במשנה הקודמת בקרבנות העוף שנעשה בהם שינוי, אף שהם פסולים ואסורים בהקרבה ובאכילה, אין הן מטמאין כשאר נבלת עוף טהור כשהיא בבית הבליעה של האוכל ממנה, שכן המליקה הוציאתן מכלל נבילה. ומכל מקום, כיון שלא הותרו לכהנים מועלים בהן כלומר, הנהנה מהם מעל, חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת, שכיון שנעשתה כראוי והרי היא מותרת מעתה באכילה לכהנים, אין בה דין מעילה.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִים בָּהּ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִים בָּהּ.

עולת העוף שעשאה למטה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, כדין חטאת, וכמעשה חטאת שלא חתך אלא סימן אחד, ועשה זאת לשם חטאת — ר' אליעזר אומר: מועלים בה, שהרי עולה היא, ואין בה היתר לכהנים כלל. ר' יהושע אומר: אין מועלים בה, שכיון שעשה בה מעשה חטאת, בעבודותיה ובמקומה ובשמה, הריהי נעשית כחטאת לענין מעילה.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וּמָה אִם חַטָּאת שֶׁאֵין מוֹעֲלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ – מוֹעֲלִים בָּהּ, עוֹלָה שֶׁמּוֹעֲלִים בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ?

אמר ר' אליעזר לר' יהושע: והרי קל וחומר הוא זה, שכן מה אם חטאת שאין מועלים בה כאשר היא נעשית לשמה, מכל מקום כששינה את שמה ועשאה לשם עולה — מועלים בה. עולה, שמועלים בה כאשר היא נעשית לשמה, כראוי, כששינה את שמה — אינו דין שימעלו בה?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה – שֶׁכֵּן שִׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְעִילָה, תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת – שֶׁכֵּן שִׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה!

אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: לא, קל וחומר זה יש בו פירכה, שהרי אם אמרת שיש דין מעילה בחטאת ששינה את שמה לשם עולה, טעם הדבר הוא — שכן שינה את שמה לדבר שיש בו מעילה, האם תאמר כן בעולה ששינה את שמה לשם חטאת? שכן הרי שינה את שמה לדבר שאין בו מעילה!