רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה סִימָן, כָּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים,

ר' יוסי אומר, זה הסימן יהא בידך: כל דבר הניטל בפנים בהיכל, על מנת לינתן בחוץ על המזבח — אינו נותן אותו במזבח אלא בסמוך לו שאין לפנים יותר ממנו, כלומר במקום הסמוך ביותר לפתח ההיכל.

וְכָל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן לִפְנִים – אֵינוֹ נִיטָּל אֶלָּא בְּסָמוּךְ שֶׁאֵין לִפְנִים;

וכיוצא בזה כל הניטל בחוץ על המזבח, על מנת לינתן לפנים — אינו ניטל מן המזבח אלא במקום שהוא סמוך לפנים שאין לפנים ממנו.

״כָּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ״. מַאי נִיהוּ? אִילֵימָא שִׁירַיִם – בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״!

ומבררים: "כל הניטל בפנים לינתן בחוץ" מאי ניהו [מהו זה]? אילימא [אם תאמר] שמדובר בשירים של החטאות הפנימיות, הרי בהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם]: "אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד" (ויקרא ד, ז), שצריך לשופכם על היסוד המערבי, הסמוך לפתח, ומדוע צריך ר' יוסי לתת סימן לדבר?

וְתוּ: ״כָּל הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים״ מַאי נִיהוּ? אִילֵימָא גֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים – בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ״ וגו׳!

ותו [ועוד], "כל הניטל בחוץ לינתן בפנים" מאי ניהו [מהו הדבר]? אילימא [אם תאמר] שהם גחלים של יום הכיפורים, שצריך ליטלם מצידו המערבי של המזבח — הלוא בהדיא כתיב בהו [במפורש כתוב בהם]: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה' " (ויקרא טז, יב), והוא הצד המערבי, הקרוב להיכל!

אֶלָּא: כָּל הַנִּיטָּל בִּפְנִים לִינָּתֵן בַּחוּץ – שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים, דְּגָמְרִי מִשִּׁירַיִם.

אלא כך צריך לפרש: כל הניטל בפנים לינתן בחוץ אלה הם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים, שסבור ר' יוסי שצריך להקטירם בצד המערבי של המזבח החיצון. וטעמו, דגמרי [שהם למדים] משירים של דם החטאות הפנימיות, ושם נאמרו הדברים במפורש, כפי שנתבאר לעיל.

הַנִּיטָּל בַּחוּץ לִינָּתֵן בִּפְנִים – גֶּחָלִים דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, דְּגַמְרָן מִגֶּחָלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים;

ומה שנאמר הניטל בחוץ לינתן בפנים הם גחלים דכל יומא ויומא [של כל יום ויום], שמכניסים מהם להקטיר קטורת על מזבח הזהב, דגמרן [שלמדים] מגחלים של יום הכפורים, שנאמר בהם הדבר במפורש, כפי שנתבאר לעיל. הרי שר' יוסי נזקק לתת סימן למקומה של המערכה השניה לקטורת, ולומר גם כי שם מקטירים את בזיכי הלבונה, והוא כפי שעשה התנא במסכת תמיד, ומכאן שאותה משנה נאמרה לשיטתו.

וּמַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּדָּרוֹם קָאֵי – עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע בָּעֵי לְמֵיתֵי,

ומעתה נברר, ומאי קסבר [ומה הוא סבור]? אי קסבר [אם הוא סבור]: כוליה [כל] המזבח כולו בדרום העזרה קאי [הוא עומד], מאמצע העזרה ולדרום, נמצא שממול פתח ההיכל (המצוי בדיוק באמצע העזרה) שרוחבו עשר אמות, מצויות רק חמש האמות הצפוניות של המזבח, והואיל ואורכו של המזבח שלושים ושתים אמות, הרי אם רוצה לסדר את המערכה מול הפתח — עשרים ושבע אמות בעי למיתי [צריך להיכנס] מקצהו הדרומי של המזבח, ולא ארבע, כפי ששנינו

וְאִי נַמִי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא הִיא – עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּי בָּעֵי מֵיתֵי!

! ואי נמי קסבר [ואם גם כן סבור הוא]: קדושת ההיכל וקדושת האולם העומד בחזית ההיכל חדא [קדושה אחת] היא, ויכול לסדר את המערכה מול פתחו של האולם, שרוחבו עשרים אמה, חמש אמות נוספות לכל צד מעבר לפתחו של ההיכל, על כל פנים עשרים ותרתי [ושתים] אמות בעי מיתי [צריך להיכנס] מקצהו הדרומי של המזבח!

וְאִי קָסָבַר חֶצְיוֹ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם – חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי, וְאֶלָּא קָסָבַר: קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא – שִׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!

ואי קסבר [וגם אם סבור הוא] שהמזבח חציו בצפון העזרה וחציו בדרום כלומר, שש עשרה אמה לכל צד, בכל זאת חד סרי בעי למיתי [אחת עשרה אמות צריך להיכנס] מקצהו הדרומי כדי שתהיה המערכה מול פתח ההיכל! ואלא תאמר קסבר [שסבור הוא]: קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], ופתחו של אולם מוסיף חמש אמות נוספות בדרום, על כל פנים שית בעי למיתי [שש אמות צריך להיכנס] מקצה המזבח, ולא ארבע!

אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן קָאֵי,

אלא לאו [האם לא] נאמר כי טעם הדבר משום דקסבר [שהוא סבור]: כוליה [כל] המזבח בצפון קאי [הוא עומד] מאמצע העזרה וצפונה, ולפיכך רק חמש אמות דרומיות שלו נמצאות מול פתח ההיכל,

וְהָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת – אַמָּה יְסוֹד, וְאַמָּה סוֹבֵב, וְאַמָּה מְקוֹם קְרָנוֹת, וְאַמָּה מְקוֹם רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים, דְּכִי מְסַגּוּ לְקַמֵּיהּ טְפֵי – תּוּ לֵיכָּא פֶּתַח.

והני [ואותן] ארבע אמות שהמערכה מרוחקת מן הקצה הדרומי, הרי הן אמה יסוד ואמה סובב, ואמה מקום קרנות, ואמה מקום להילוך רגלי הכהנים בעבודתם. ודווקא שם היתה המערכה משום דכי מסגו לקמיה טפי [שאם ירחיקו יותר, צפונה, אפילו אמה אחת נוספת] תו ליכא [שוב אין] זה מול הפתח. נמצאת איפוא משנה כשיטת ר' יוסי, וממנה מוכח כי כל המזבח הוא בצד צפון, וכדברי ר' יוחנן.

אֲמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הָא מַנִּי – רַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִזְבֵּחַ מְמוּצָּע וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם אַמּוֹת הָיוּ לוֹ, עֶשֶׂר אַמּוֹת כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, אַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן וְאַחַת עֶשְׂרֵה אַמָּה מִיכָּן, נִמְצָא מִזְבֵּחַ מְכוּוָּן כְּנֶגֶד הֵיכָל.

אמר רב אדא בר אהבה: ניתן לדחות את ראייתו של ר' זירא, ולומר: הא מני [זו, המשנה במסכת תמיד, כשיטת מי היא]? שיטת ר' יהודה היא. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יהודה אומר: מזבח ממוצע ועומד באמצע העזרה, חציו בצפון וחציו בדרום, ושלשים ושתים אמות היו לו, עשר אמות כנגד פתחו של היכל, אחת עשרה אמה מיכן, מדרום, ואחת עשרה אמה מיכן, מצפון, נמצא אורכו של מזבח מכוון כנגד רוחבו של היכל, שהיה אף הוא שלושים ושתים אמות.

סוֹף סוֹף לְרַבִּי יְהוּדָה חַד סְרֵי בָּעֵי לְמֵיתֵי! וְאִי קָסָבַר: קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא מִילְּתָא הִיא – שִׁית בָּעֵי לְמֵיתֵי!

ושואלים: סוף סוף לר' יהודה חד סרי בעי למיתי [אחת עשרה אמות צריך להיכנס] לכיוון צפון, ולא ארבע, כפי שהוכחנו. ואי קסבר [וגם אם סבור הוא]: קדושת היכל ואולם חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], וניתן לסדר את המערכה מול פתח ההיכל שהיה רחב חמש אמות נוספות לכל צד, על כל פנים שית בעי למיתי [שש אמות צריך להיכנס], ולא ארבע!

מִי סָבְרַתְּ הָנֵי אַרְבַּע אַמּוֹת בַּהֲדֵי אַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב? אַרְבַּע אַמּוֹת בַּר מֵאַמָּה יְסוֹד וְאַמָּה סוֹבֵב.

ומשיבים: מי סברת הני [האם סבור אתה שאותן] ארבע אמות שאמרנו שצריך להתקדם כלפי צפון, הריהו בהדי [יחד עם, כוללים בתוכם] אמה יסוד ואמה סובב? לא, ארבע אמות שאמרנו הן בר [חוץ] מאמה יסוד ואמה סובב. כי מחשבים אותן ארבע אמות מקצהו הדרומי של ראש המזבח, ונמצא מקום המערכה מדוייק כנגד ההיכל. ושואלים: ומדוע צריך רב אדא בר אהבה להעמיד משנה זו כר' יהודה?

וְנוֹקְמָהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, וּבִמְמוּצָּע! מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוּדָה שָׁמַעֲנָא לֵיהּ מְמוּצָּע בְּהֶדְיָא.

ונוקמה [ונעמידה] כדעת ר' יוסי, ונאמר שלדעתו המזבח בממוצע (באמצע), וארבע אמות שהוזכרו אינן כוללות אמה יסוד ואמה סובב! ומשיבים: משום שר' יהודה שמענא ליה ממוצע בהדיא [שמענו אותו במפורש אומר שמזבח היה ממוצע], ואין ראיה שכך היא גם שיטת ר' יוסי.

וְרַב שֵׁרֵבְיָא אֲמַר: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא, דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיּוֹר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד״ וְגוֹמֵר, ״וְאֵת

ורב שרביא אמר: הא מני [משנה זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' יוסי הגלילי היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: ר' יוסי הגלילי אומר, מתוך שנאמר: "ונתת את הכיור בין אהל מועד ובין המזבח" וגומר (שמות מ, ז), ומצד אחר נאמר: "ואת