בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי, חַד – לְגוּפֵיהּ, דְּנִיבְעֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְחַד – לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד – לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין; וְצָפוֹן לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא.

ומסבירים: במאי קא מיפלגי [במה חלוקים הם]? התנא קמא סבר [הראשון סבור] כך: תלתא קראי כתיבי [שלושה מקראות כתובים], חד [אחד] שנאמר בו "ושחטו פתח אוהל מועד" (ויקרא ג, ב) — לגופיה דניבעי [לגופו, להצריך] שתהא השחיטה פתח אהל מועד, כאשר יבואר להלן, וחד [ואחד מהם] שנאמרה בו הלשון "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, ח) — להכשיר צדדין כלומר, כל רוחב העזרה שמול פני אוהל מועד, ולא רק מה שהוא בדיוק מול פתח אוהל מועד, וחד [ואחד מהם] שנאמר בו שוב "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, יג) — לפסול צידי צדדין, מקום שהוא בצידי העזרה ואינו כנגד פני אוהל מועד כלל. ולגבי שחיטה בצפון לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] להכשיר לדעת התנא קמא, שהרי לדבריו נלמד הדבר בקל וחומר.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: חַד – לְגוּפֵיהּ, דְּנִיבְעֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְחַד – לְהַכְשִׁיר צָפוֹן, וְחַד – לְהַכְשִׁיר צְדָדִין; וְצִידֵּי צְדָדִין לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא.

ור' אליעזר סבר [סבור]: חד לגופיה דניבעי [פסוק אחד לגופו שצריכים] פתח אהל מועד, וחד [ואחד מהם] להכשיר צפון, וחד [ואחד מהם] להכשיר צדדין, ולדעתו צידי צדדין לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] למעט אותם.

מַאי שְׁנָא הָכָא דִּכְתִיב: ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״? קָא מַשְׁמַע לָן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – בִּזְמָן שֶׁהוּא פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמָן שֶׁהוּא נָעוּל.

ועל ההבדל שבין המקראות האמורים בשחיטת השלמים שואלים: מאי שנא הכא דכתיב [במה שונה כאן, בפר, שנאמר] "פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב) ומאי שנא התם דכתיב [ומה שונה שם, בצאן, שנאמר] "לפני אהל מועד" (ויקרא ג, ח) מדוע הוזכר הפתח באחד מהם? ומשיבים: קא משמע לן [משמיע לנו] בכך כמו שאמר רב יהודה אמר שמואל, שאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן בעזרה קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), לומר: בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

אִיתְּמַר נַמִי, אָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – בִּזְמָן שֶׁפֶּתַח הַהֵיכָל פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמָן שֶׁהוּא נָעוּל.

איתמר נמי [נאמר גם כן] בשם אמוראים אחרים וכיוצא בזה: אמר מר עוקבא בר חמא אמר ר' יוסי בר' חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

בְּמַעֲרָבָא מַתְנֵי הָכִי, אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אַשִׁי: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִים. וּבַמִּשְׁכָּן – קוֹדֶם שֶׁיַּעֲמִידוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן, וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן – פְּסוּלִים.

במערבא מתני הכי [במערב, בארץ ישראל היו שונים כך], אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולים. ובמשכן, שלא היו בו דלתות, אם שחטם קודם שיעמידו לוים את המשכן, וכן לאחר שיפרקו לוים את המשכן — פסולים.

פְּשִׁיטָא: מוּגָּף – כְּנָעוּל דָּמֵי, וִילוֹן מַאי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: הוּא עַצְמוֹ אֵין נַעֲשֶׂה אֶלָּא כְּפֶתַח פָּתוּחַ.

ומבררים פרטי ענין זה, ואומרים: פשיטא [פשוט לנו], שאם הפתח מוגף (סגור, אף שאינו נעול) כנעול דמי [נחשב הוא], והשאלה היא: וילון פרוס על הפתח מאי [מה דינו]? אמר ר' זירא: הוא עצמו, וילון, אין נעשה אלא השתמש בו כאשר הפתח פתוח.

גּוֹבְהָה מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת וְגוֹבְהָן שְׁמֹנֶה, כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ לַאֲכִילַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁים קַלִּים;

ועוד שואלים: גובהה מאי [אם היה דבר גבוה מול הפתח מה דינו]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני פשפשין (פתחים קטנים) היו בכתלים המערביים של בית החליפות (האגפים הצדדיים של האולם המצוי בפתחו של ההיכל), וגובהן שמנה אמות, כדי להכשיר את העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, שכך נמצא חלקה המערבי (האחורי) של העזרה קרוי "לפני אוהל מועד".

מַאי לָאו דְּאִיכָּא קַמַּיְיהוּ שְׁמוֹנֶה? לָא, דְּגָבְהוּ נִינְהוּ שְׁמוֹנֶה.

מאי לאו דאיכא קמייהו [האם אין הכוונה שיש לפניהם] גובה שמונה אמות? ומשיבים: לא, הכוונה היא דגבהו נינהו [שגובהם שלהם עצמם הוא] שמונה.

מֵיתִיבֵי: כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרוֹחְבָּן עֶשֶׂר אַמָּה! פִּשְׁפָּשִׁין שָׁאנֵי.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: כל השערים שהיו שם במקדש, גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה, ואם כן איך אפשר לומר שגובהם שמונה? ומשיבים: פשפשין שאני [שונים], שאינם בכלל השערים, אלא הם דלתות קטנות מיוחדות. ולגופה של הברייתא מקשים: כיצד אותם פשפשים מכשירים את העזרה כולה?

וְהָאִיכָּא צְדָדִין! דִּמְעַיֵּיל לְהוּ בְּקֶרֶן זָוִית.

והאיכא [והרי יש] צדדין מצפון ומדרום לבית החליפות, שאינם פונים אל הפשפשים שבמערב? ומשיבים: דמעייל להו [שמכניס אותם] כלומר, פותח את הפשפשים בקרן זוית, כך שהם פונים לכל צד.

אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָמִי בַּר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לוּל קָטָן הָיָה אֲחוֹרֵי בֵית הַכַּפּוֹרֶת גָּבוֹהַּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְלִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁים קַלִּים. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר״. מַאי ״לַפַּרְבָּר״? אֲמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא: כְּמַאן דְּאָמַר: ״כְּלַפֵּי בַּר״.

ועוד שואלים: אחורי בית הכפורת כלומר, השטח שמאחורי כותלו המערבי של ההיכל מאי [מהו]? הרי אין הוא רואה את הפשפשים! ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה ממה שאמר רמי בר רב יהודה אמר רב: לול (פתח, חלון) קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. והיינו דכתיב [והוא שנאמר] ברשימת השומרים על שערי המקדש: "שנים לפר בר" (דברי הימים א כו, יז). ושואלים: מאי [מה פירוש] "לפר בר"? אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר [כמי שאומר] כלפי בר [חוץ], שפתח זה היה מופנה לצד חוץ, מן הקודש כלפי מערב.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה אֶלָּא עַל

אמר ר' יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה שבמקדש אלא על