תַּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי, וְסִימָנֵיךְ: מְשַׁכוּ גַּבְרֵי לְגַבְרָא.

תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל, בשם ר' שמעון בן יוחי, שהיו אומרים בשמו: זה וזה יסוד מערבי, כשיטת ר' ישמעאל. וסימניך כדי לזכור את השיטה: משכו גברי לגברא [אנשים לאיש] שתלמידי ר' ישמעאל (שהם רבים), משכו את שיטת ר' שמעון לומר כדברי רבם.

מתני׳ הָעוֹלָה קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים.

העולה קדשי קדשים היא, וכך דרך עבודתה: שחיטתה בצפון, וקיבול דמה בכלי שרת בצפון, ודמה טעון שתי מתנות (נתינות) שהן ארבע בשתי זויות המזבח, בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית, כך שהדם ניתן על ארבעה צדדיו, כאשר יבואר בגמרא. ולענין הקרבתה על המזבח, הריהי טעונה (צריכה) תחילה הפשט של העור וניתוח הבשר לחלקים, וכולה נשרפת כליל לאשים על אש המזבח (חוץ מן העור, הניתן לכהנים).

גמ׳ עוֹלָה מַאי טַעְמָא תָּנֵי לֵיהּ קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים? מִשּׁוּם דְּלָא כְּתִיב בָּהּ (לַה׳) ״קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים הִיא״.

ומעירים: עולה מאי טעמא תני ליה [מה הטעם שונה בה] שהיא קדשי קדשים, ולא אמר כן בחטאת במשנה הקודמת (לעיל זבחים נב,ב)? משום שלא כתיב [נאמר] בה בתורה "קדשי קדשים היא" כמו שכתוב בחטאת.

״וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת״. הֵיכִי עָבֵיד? אָמַר רַב: נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מַתָּנָה אַחַת כְּמִין גַּמָּא נוֹתֵן.

שנינו במשנה: ודמה טעון שתי מתנות שהן ארבע. ושואלים: היכי עביד [כיצד הוא עושה] בדיוק? אמר רב: כגון בקרן מזרחית צפונית נותן מתנה אחת בצד מזרח של זוית המזבח וחוזר ונותן מתנה בצד צפון של אותה זוית, וכן בזוית שמולה באלכסון, בקרן מערבית דרומית. ושמואל אמר: מתנה אחת כמין צורת אות גמא (זוית) נותן שזורק את הדם על חוד המזבח, והוא מתפשט בזוית לשני הצדדים.

כְּתַנָּאֵי: יָכוֹל יִזְרְקֶנּוּ זְרִיקָה אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סָבִיב״. אִי סָבִיב, יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ כְּחוּט? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְזָרְקוּ״; הָא כֵּיצַד – כְּמִין גַּמָּא, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.

ומעירים: ומחלוקת זו כתנאי [כמחלוקת תנאים היא] ששנינו: יכול יזרקנו את דם העולה זריקה אחת? תלמוד לומר: "וזרקו את הדם על המזבח סביב" (ויקרא א, ה). אי [אם] סביב, יכול יקיפנו כחוט? תלמוד לומר: "וזרקו" ובזריקה אינו יכול לעשות חוט של דם סביב, הא [הרי] כיצד? נותן כמין גמא, שתי מתנות שהן ארבע. והוא כדברי שמואל.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״סָבִיב״ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״סָבִיב״, מַה לְּהַלָּן – פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת, אַף כָּאן – פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת.

ר' ישמעאל אומר: נאמר כאן בעולה: "סביב", שצריך לתת על ארבעה צידי המזבח, ונאמר להלן בחטאת: "סביב" (ויקרא ח, ט), מה להלן בחטאת, מדובר בפיסוק וארבע מתנות שצריך לתת את הדם על כל אחת מארבע הקרנות — אף כאן בעולה פיסוק וארבע מתנות.

אִי מַה לְּהַלָּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, אַף כָּאן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת? אָמַרְתָּ: עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד, וְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד.

ויש לשאול: אי מה להלן בחטאת ארבע מתנות על ארבע קרנות על כל אחת מהן, אף כאן בעולה יצטרך לתת ארבע מתנות על ארבע קרנות! על כך אמרת אומר אתה בתשובה: עולה טעונה מתן דמים דווקא במקום שיש בו יסוד, וקרן מזרחית דרומית של המזבח לא היה לה יסוד, ולפיכך מתחיל בקרן המזרחית צפונית, וזורק שם את הדם תחילה בצידה המזרחי של הקרן, ואחר בצידה הצפוני.

מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִזְבֵּחַ אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה.

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] שלא היה יסוד לקרן דרומית מזרחית? אמר ר' אלעזר: לפי שלא היתה בחלקו של טורף, כלומר, לא היתה בחלקו של שבט בנימין, שנתנבא עליו יעקב "בנימין זאב יטרף" (בראשית מט, כז), שבחלקו יימצא המזבח, אלא בחלקו של יהודה, וכפי שאמר רב שמואל בר רב יצחק: מזבח אוכל נכנס בחלקו של יהודה אמה אחת, והיא האמה שבה היתה קרן מזרחית דרומית של המזבח.

אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנְסָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר:

ואותה אמה היא זו שאמר ר' לוי בר חמא אמר ר' חמא בר' חנינא: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לנוטלה, שגם היא תהיה בחלקו, שנאמר בברכת משה לבנימין: