חזור
זבחים
דף קי:חַיָּיב. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי הֶחָג בֶּחָג בַּחוּץ חַיָּיב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבוֹ בַּחוּץ – חַיָּיב.
חייב. ר' אלעזר אומר: אף המנסך מי החג, מים שמנסכים על המזבח בחג הסוכות, בתוך החג בחוץ — חייב. ר' נחמיה אמר: אף שירי הדם שצריך לשפוך אל יסוד המזבח, שהקריבו בחוץ — חייב.
רש"י
חייב לרבנן דלא בעו כולו מתיר ורבי אלעזר נמי מודה בה כדאמרינן בגמרא:
מי החג שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסוכות:
שירי הדם של חטאות הטעונין שפיכה ליסוד שהקריב בחוץ חייב דקסבר שירים מעכבין הילכך מתקבלים בפנים וזריקה גמורה הן:
גמ׳ אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַבִּי אֶלְעָזָר בְּדָמִים.
אמר רבא: ומודה ר' אלעזר בדמים שגם אם זרק מקצתם — חייב. ואפילו בדמים הפנימיים, שאפילו מתנה אחת מהן מעכבת.
רש"י
גמ' מודה ר' אלעזר בדמים ואפי' בחטאות הפנימיות דהא בפנים אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבה ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק:
תוספות
ומודה רבי אלעזר בדמים תימה מאי קמ"ל רבא מתניתין היא דהא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך כו' שמע מינה דמודה ברישא וי"ל דסלקא דעתך דרבי אלעזר קאי אהנהו דלעיל ולא אמקצת דמים ועוד י"ל דמתניתין איכא לאוקומי בדמים החיצונים דבמתנה אחת כיפר ואתא רבא לאשמועינן דאפילו בפנימיים דכל מתנות מעכבות אפ"ה מודה ר"א דחייב על מקצת בחוץ דתניא ר"א אומר ממקום שפסק הוא מתחיל ולעיל נמי בפרק בית שמאי (זבחים דף מב.) דאמר והאמר רבא מודה ר"א בדמים גבי חטאות פנימיות מייתי לה:
דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק הוּא מַתְחִיל.
דתניא [ששנויה ברייתא], ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: אם נשפך מדם הפר או מדם השעיר של יום הכיפורים לפני שגמר הכהן הגדול את כל הזאותיו — אין הוא נזקק לחזור ולשחוט פר או שעיר ולהזות את כל ההזאות פעם נוספת, אלא ממקום שפסק להזות, משם הוא מתחיל, משום שכל נתינת דם בעבודות יום הכיפורים הריהי דבר בפני עצמו, ומשום כך גם חייב על כך בחוץ.
״רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַמְנַסֵּךְ מֵי הֶחָג [בֶּחָג] בַּחוּץ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מְנַחֵם יוֹדְפָאָה: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשִׁטַּת רַבִּי עֲקִיבָא רַבּוֹ אֲמָרָהּ, דְּאָמַר: נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּאוֹרַיְיתָא. דְּתַנְיָא, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״וּנְסָכֶיהָ״ – בִּשְׁנֵי נִיסּוּכִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד נִיסּוּךְ הַמַּיִם וְאֶחָד נִיסּוּךְ הַיַּיִן.
שנינו במשנתנו שר' אלעזר אומר: אף המנסך מי החג בחג בחוץ. אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מנחם יודפאה: ר' אלעזר בשטת ר' עקיבא רבו אמרה, שאומר: ניסוך המים דאורייתא [מן התורה] הוא, ולכן חייב אם עשאו בחוץ. דתניא [ששנויה ברייתא], ר' עקיבא אומר: נאמר בקרבנות חג הסוכות: "מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכיה" (במדבר כט, לא), הרי זו לשון רבים, ללמדנו כי בשני ניסוכים הכתוב מדבר: אחד ניסוך המים שהוא מצווה המיוחדת לחג הסוכות, ואחד ניסוך היין הנלווה לקרבן התמיד.
רש"י
דתנן כו' במסכת יומא בהוציאו לו (יומא דף ס.):
יודפאה דמן יודפת:
ניסוך המים דאורייתא הילכך בחוץ נמי מיחייב עלה:
אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: אִי מַה לְּהַלָּן שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין – אַף כָּאן שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין; וְהָא רַבִּי אֶלְעָזָר ״מֵי הֶחָג״ קָאָמַר! אִי מַה לְּהַלָּן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה – אַף כָּאן בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה; [וְרַבִּי אֶלְעָזָר] בֶּחָג קָאָמַר!
אמר ליה [לו] ריש לקיש לר' יוחנן: אי [אם] על כך מסתמך ר' אלעזר לחייב על ניסוך המים, נמצא שהכתוב מקיש את מצוות ניסוך המים למצוות ניסוך היין, ולפי זה יש לומר לשיטתו: מה להלן בניסוך היין, שיעור המצווה הוא שלשת לוגין, שכך הוא שיעור נסכי כבש התמיד, אף כאן במצוות ניסוך המים, יהיה שיעורה שלשת לוגין, בין לצאת בכך ידי חובה, ובין להתחייב על כך משום העלאה בחוץ. והא [והרי] ר' אלעזר "מי החג" קאמר [אומר] שחייב על הקרבתם בחוץ, ומשמע אפילו בפחות מכך! ועוד, אי [אם] מכאן הוא למד, יש לומר גם: מה להלן ניסוך היין של עולת התמיד הריהו נוהג בשאר ימות השנה, אף כאן ניסוך המים נוהג בשאר ימות השנה, ולא רק בחג הסוכות. ואף חייב אם עשה כן בחוץ. ואילו ר' אלעזר "בחג" קאמר [אומר]!
רש"י
אמר ליה ריש לקיש אי רבי אלעזר מההוא קרא יליף ובההוא קרא מים ויין איתקוש אלמא שלשת לוגין בעינן כנסכי יין של עולת התמיד:
והא ר' אלעזר מי החג קאמר ואפילו פחות משלשת לוגין דאיכא למאן דאמר סוכה (דף מח.) בלוג היה מנסך:
בחג קאמר בלשון קושיא גרסינן ליה:
תוספות
אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה תימה דהא רבי עקיבא מודה דאין ניסוך המים אלא בחג ויש ספרים דגרסי הסך נסך בשני ניסוכים וההוא קרא בתמיד כתיב וליתא דר' נתן גריס הכי בריש מסכת תענית (דף ג.) ואפילו לרבי נתן נמי לא מישתמיט תנא דלימא ניסוך המים כל השנה כולה ואמר רבינו תם דמצא בספרים ישנים אי מה להלן בשאר ימות החג לא דלרבי עקיבא לא רמזה אלא בששי ואמרינן במסכת תענית (שם) אלא הך דתנן ניסוך המים כל שבעה מני אי רבי עקיבא האמר בששי מזכיר תרי יומי הוו ורבי אלעזר בחג קאמר משמע כל ימות החג ונראה שפיר ליישב גרסת הספרים דאף על גב דאין ניסוך המים אלא בחג מכל מקום חייבין עליו בחוץ כל השנה כדאשכחן בשמעתין למאן דאמר קרבו נסכים במדבר דמחייב בלא כלי שרת אע"ג דאין מתקבל בפנים הואיל ובשעת היתר הבמות קריבים בלא קדושת כלי וכדאמרינן לעיל (זבחים דף קח:) במעלה על גבי הסלע דמשום דהויא הקטרה בבמת יחיד מחייב עליו בחוץ בשעת איסור הבמות ומיהו לא דמי דאין לך מחוסר זמן גדול מזה וכיון דהשתא לא חזו בפנים היכי מיחייב ואמרינן ביומא בריש פרק שני שעירי (יומא דף סב:) שלמים ששחטן בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי וא"ת ומאי שנא נסכים בכלי חול מקבלת דם בכלי חול דאמר רבא לעיל דקבלה בכלי חול לרבי פטור ויש לומר דלא דמי לקבלה בכלי חול בפנים וזרק בחוץ אין לנו לחייב מחמת דכשר בבמה הואיל וכבר נפסל בפנים ולא דמי לנסכים שמקריבין בחוץ בכלי חול דלא נפסלו בפנים:
אִישְׁתְּמִיטְתֵיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אַסִי, דְּאָמַר רַבִּי אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי נְחוּנְיָא אִישׁ בִּקְעַת בֵּית חוֹרְתָן: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת, עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
ואומרים: אישתמיטתיה הא דאמר [נשמט ממנו מריש לקיש הלכה זו שאמר] ר' אסי, שכן אמר ר' אסי שכך אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: דין עשר נטיעות (עצים צעירים) בתוך שטח של בית סאה, שמותר להשקות בגללם את השדה ערב שנת השביעית, וכן דין נטילת ערבה במקדש בחג הסוכות, וכן דין ניסוך המים בחג הסוכות — כל אלה הריהם הלכה למשה מסיני.
רש"י
אישתמיטתיה למנחם יודפאה:
הא דא"ר יוחנן כו' אלמא לכולי עלמא דאורייתא הוא הילכך איכא למ"ד בלוג גמירי לה או אין להם שיעור:
תוספות
אישתמיטתיה כו' פי' בקונטרס למנחם יודפאה ותימה דהא רבי יוחנן אמרן לתרוייהו ושמא לבתר הכי שמעה רבי יוחנן וי"ל דאישתמיטתיה לריש לקיש דאי הוה שמעה לא היה מקשה כלום דהוי מצי לפרושי בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא ולאו מטעמיה ולפי זה משמע דאיכא למאן דאמר ניסוך המים דרבנן וזהו תימה דאפילו למאן דאמר (מנחות דף קו.) חולין בעזרה לאו דאורייתא שתקנו חכמים לנסך חולין בעזרה שמא לפי שהוא אז זמן גשמים כדי שיזכרו לפני המקום להתברך במי גשמים וקצת משמע בריש לולב וערבה (סוכה דף מד.) דריש לקיש הוה ידע להא דר' יוחנן דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים גבי הא דאמר ריש לקיש התם כהנים בעלי מומין היו נכנסים בין האולם ולמזבח כדי לצאת בערבה ושמא נהי דשמיע ליה ערבה ניסוך המים לא שמיע ליה ומיהו לא יתכן פי' זה לפי' הקונטרס במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יג:) דתנן התם נתנן לצלוחית מועלין בהן אמר ריש לקיש אין מועלין אלא בשלשת לוגין ורבי יוחנן אמר מועלין בכולן ופריך למימרא דקסבר ריש לקיש יש שיעור למים והא תנן רבי אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחוץ חייב ואמר רבי יוחנן משום ר' מנחם יודפאה רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אמרה דדריש ונסכיה אחד נסכי יין ואחד נסכי מים ואמר ליה ריש לקיש אי מה יין שלשת לוגין אף מים נמי שלשת לוגין מכלל דקסבר ריש לקיש אין שיעור למים ומשני לטעמיה דמנחם יודפאה קאמר ופי' בקונטרס דריש לקיש דאמר יש שיעור למים היינו לטעמיה דמנחם דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא אבל איהו סבירא ליה כרבי יוחנן רביה דאין שיעור למים ומיהו לא יתכן אותו פי' דמעילה דלמה ליה למימר לטעמא דמנחם יודפאה הוה ליה למימר לטעמיה דרבי עקיבא ורבי אלעזר ור' נתן ונראה לפרש לטעמיה דמנחם יודפאה היינו מה שהקשה אי מה להלן שלשת לוגין דלרבי עקיבא יש שיעור ורבי אלעזר מי החג קאמר אלמא סבירא ליה אין שיעור ולא משום דסבירא ליה כרבי אלעזר דר"ל קסבר יש שיעור אלא לאפוקי ממנחם יודפאה קאתי דאמר רבי אלעזר בשיטת רבי עקיבא:
תָּנוּ רַבָּנַן: הַמְנַסֵּךְ שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין מַיִם בֶּחָג בַּחוּץ – חַיָּיב. רַבִּי אֶלְעָזָר (בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן) אוֹמֵר: אִם מִלְּאָן לְשֵׁם חַג – חַיָּיב.
ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: המנסך שלשת לוגין מים בחג בחוץ — חייב, ר' אלעזר אומר: אם מלאן לשם חג — חייב.
מַאי בֵּינַיְיהוּ? אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּיֵשׁ שִׁיעוּר בַּמַּיִם קָמִיפַּלְגִי.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] להלכה? אמר רב נחמן בר יצחק: בשאלה האם יש שיעור במים שצריך לנסך קמיפלגי [חלוקים הם].
רש"י
[מאי בינייהו] במאי קמיפלגי ומאי קא אתי רבי אלעזר למימר:
ביש שיעור למים דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר משלשת לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואף על גב דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן (שם) צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוי טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם:
תוספות
ביש שיעור במים קא מיפלגי פירש בקונטרס דקאמר תנא קמא המנסך שלשת לוגין חייב והוא הדין יותר מג' לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואע"ג דמלינהו בכלי גדול קדשינהו כלי דאין שיעור למי החג למעלה ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשת לוגין ותו לא כדתנן צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין ממלא מן השילוח אבל אי הוו טפי לא קדשינהו כלי דלא חזו ליה דיש שיעור למי החג ואין כלי שרת מקדשין אלא הראויין להן עד כאן לשונו וקשה דהא רבי אלעזר מי החג קאמר לעיל דאין שיעור למים כלל לא למעלה ולא למטה כדמוכחא נמי ההיא דמעילה (שם) ומפרש הר' חיים איפכא דתנא קמא סבר יש שיעור דנקט שלשת לוגין לא פחות ולא יותר ואתא רבי אלעזר למימר והוא שמלאן לשם חג דקבעינהו מנא דרבי אלעזר לטעמיה דאמר לעיל קביעותא דמנא מילתא הוא אבל לא קבעינהו מנא חייב בפחות משלשת לוגין דאין שיעור למים ור' אלעזר לטעמיה דאמר במתני' מי החג:
רַב פַּפָּא אֲמַר:
רב פפא אמר: