Yoma

יומא‎ 

 אי פטרה נעילה את של ערבית אי לא: 

תנאי היא 

הכי גרסינן בתוספתא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים הנדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יוה"כ:

because he must recite havdala in the blessing: Who graciously grants knowledge, and there is nowhere to insert this prayer in the abridged Amida . This indicates that these tanna’im maintained that ne’ila does not exempt one from the evening prayer. The Gemara answers: It is a dispute between tanna’im , as it was taught in a baraita : Anyone who requires immersion immerses in his usual manner on Yom Kippur, as this act does not violate the prohibition against washing. <note data-assoc="h"/>A menstruating woman and a new mother, who immerse at night, immerse in their usual manner on the night of Yom Kippur.

מפני שצריך לומר הבדלה בברכת חונן הדעת, ואין מקום להבדלה זו בתפילה הקצרה שמעין שמונה עשרה, משמע שתנאים אלה סבורים שתפלת נעילה אינה פוטרת את תפילת ערבית! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כל חייבי טבילות — טובלין כדרכן ביום הכפורים, ואין חוששין משום איסור רחיצה. נדה ויולדת — טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים, שכן מצות טבילתן בלילה.

מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדָּעַת. תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: כָּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טוֹבְלוֹת כְּדַרְכָּן בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים.

 הקשה רבינו יעקב מאורליינ"ש ונכלליה מכלל כדאמרי' בתפלת השחר (ברכות דף כט.) כל השנה כולה מתפלל הביננו חוץ ממוצאי שבת שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת ופריך ונכלליה מכלל קשיא ותירץ ר"י דהתם דכל השנה מתפלל הביננו משום הבדלה לא היה לו לשנות הסדר כיון דאפשר לכוללו אבל הכא דסבירא ליה דכל השנה מתפלל שמונה עשרה שלימות בטעם כל דהו אין לשנות הסדר ולהכי במוצאי שבת מתפלל שמונה עשרה שלימות מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת 

 שאסור בדברי תורה כדקיימא לן (ב"ק דף פב.) עזרא תיקן טבילה לבעלי קריין:

בעל קרי 

 אם אירע לו קרי קודם לכן טובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול אלא ימתין עד שתחשך ויטבול דסבירא להו לרבנן דתפלת נעילה בלילה ולדידהו פוטרת את של ערבית כדרב והא דקתני אינה פוטרת ר' יוסי היא דאמר כל היום מותר לטבול ואפילו ראה קרי לאחר תפלת המנחה טובל ביום כדי להתפלל תפלת נעילה אלמא קסבר תפלת נעילה אין זמנה בלילה ולדידיה אינה פוטרת את של ערבית:

טובל והולך עד המנחה 

The baraita continues: One who had a seminal emission during Yom Kippur before the afternoon prayer may immerse at any point in the day until the afternoon prayer, in order to be able to recite it. <note data-assoc="n"/>ne’ila is at night, this individual should wait and immerse after the fast has concluded, so as to avoid violation of the prohibition of washing on Yom Kippur, and then pray afterward. This indicates that ne’ila is a nighttime prayer, and therefore its recitation exempts one from the weekday evening prayer. Rabbi Yosei says: He may immerse at any point in the day. According to his opinion, the ne’ila prayer is recited while it is still daytime, and therefore the individual must immerse in the daytime in order to be able to recite it. Consequently, Rabbi Yosei holds that ne’ila does not exempt one from the evening prayer.

בעל קרי שתיקנו חכמים שיטבול כדי שיהא רשאי לעסוק בתורה ולהתפלל ואם אירע קריו לפני תפילת המנחה — טובל והולך עד המנחה כדי לתקן שיוכל להתפלל מנחה. אבל אם אירע קריו לאחר המנחה — לא יטבול אלא ימתין עד שתחשך ואז יטבול. שכיון שלדעתם זמן נעילה הוא בלילה, ימתין ולא יטבול עד לאחריה, כדי שיטבול בהיתר לאחר יום הכיפורים ולאחר מכן יתפלל. הרי שלשיטה זו, נעילה פוטרת את תפילת ערבית. ר' יוסי אומר: כל היום כולו טובל, שלדעתו תפילת נעילה ביום, וכיון שכך חייב לטבול ביום כדי שיוכל להתפלל, ולשיטה זו אין נעילה פוטרת את ערבית.

בַּעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ עַד הַמִּנְחָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ.

 קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי ורבנן אדרבנן:

ה"ג בתוספתא הזב והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ביוה"כ נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים בעל קרי טובל והולך כל היום כולו ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול 

The Gemara raises a contradiction with regard to this baraita from that which was taught: In the case of the zav , and the zava , the male and female leper, and one who had relations with a menstruating woman, and one who is ritually impure through contact with a corpse, if their time has come for purification, they immerse in their usual manner on Yom Kippur. A menstruating woman and a woman after childbirth immerse in their usual manner on the night of Yom Kippur. One who had a seminal emission immerses at any point in the day. Rabbi Yosei says: From the time of the afternoon prayer onward he is not able to immerse. This contradicts Rabbi Yosei’s statement in the previous baraita .

ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] לגופה של ברייתא זו, ממה ששנינו: הזב והזבה המצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת שהגיע זמן טהרתם — טובלין כדרכן ביום הכפורים, נדה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו, ואילו ר' יוסי אומר: מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול. הרי זה הוא היפך דברי ר' יוסי בברייתא הקודמת!

וּרְמִינְהוּ: הַזָּב וְהַזָּבָה הַמְּצוֹרָע וְהַמְצוֹרַעַת וּבוֹעֵל נִדָּה וּטְמֵא מֵת – טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. נִדָּה וְיוֹלֶדֶת טוֹבְלוֹת כְּדַרְכָּן בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. בַּעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵין יָכוֹל לִטְבּוֹל.

 הא דאמר ר' יוסי הכא מן המנחה ולמעלה אין יכול לטבול:

לא קשיא 

 ביום קודם שראה קרי והא דאמרינן לעיל כל היום בדלא צלי תפלת נעילה כשראה הקרי:

בדצלי תפלת נעילה 

The Gemara answers: This is not difficult. This statement, in which Rabbi Yosei says that one may not immerse during the day, is referring to a case where he had already prayed the ne’ila prayer before he noticed his seminal emission. That statement, in which Rabbi Yosei says that one may immerse during the day, is referring to a case where he had not yet prayed the ne’ila prayer when he noticed his seminal emission, and he therefore immerses in order to pray ne’ila .

ומתרצים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זו] שאמר ר' יוסי שאינו טובל ביום, מדובר באופן דצלי [שכבר התפלל] תפלת נעילה לפני שראה קריו, הא [זה] שאמר ר' יוסי כי טובל ביום, מדובר באופן דלא צלי [שכשראה קריו עדיין לא התפלל] נעילה ולכן טובל.

לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּצַלֵּי תְּפִלַּת נְעִילָה, הָא – דְּלָא צַלֵּי.

There is a mitzva to immerse at the proper time, even when one is not completely purified by the immersion. For example, if one has emitted semen and has contracted another type of ritual impurity as well, or if for some reason he needs to immerse a second time, it is nevertheless a mitzva to immerse on time.

Immersion at its proper time is a mitzva

טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה

כלומר: יש מצוה בעצם הטבילה בזמן הראוי לכך, אפילו שהאדם אינו נטהר לגמרי על ידי כך. (כגון שהוא טמא בטומאה אחרת, או שלא היו הדברים ברורים וצריך לטבול שנית לטהרה גמורה), כי כיון שאמרה תורה שעליו לטבול ביום זה — חלה עליו מצות טבילה באותה שעה.

טבילה בזמנה מצוה

עיונים

 דמתניתא בתרייתא דאמרי כל היום:

אי דצלי מאי טעמא דרבנן 

 וזמנה ביום הוא דכתיב (דברים כ״ג:י״ב) והיה לפנות ערב ירחץ הלכך דחיא רחיצה דיום הכפורים ולאו היינו הך רבנן דלעיל ותרתי פלוגתא נינהו במתני' קמייתא פליגי בזמן תפלת נעילה דלרבנן בלילה ולר' יוסי ביום ורבנן דהתם סבירא להו טבילה בזמנה לאו מצוה דתדחה יום הכפורים ובמתניתא בתרייתא פליגי בטבילה בזמנה מצוה:

קא סברי טבילה בזמנה מצוה 

The Gemara asks: If he had already prayed ne’ila before he noticed his seminal emission, what is the reasoning of the Rabbis, who permit him to immerse on Yom Kippur? The immersion seems to have no purpose. The Gemara answers: The Rabbis hold that immersion at its proper time is a mitzva, <note data-assoc="n"/>even when one does not need to immerse to pray. Therefore, if the time for immersion falls on Yom Kippur, the individual should immerse as usual.

ומקשים: אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן [אם כבר התפלל נעילה לפני שראה קריו, מה אם כן טעמם של חכמים] שמתירים לו לטבול ביום הכיפורים אפילו לאחר נעילה, הרי טבילה זו ללא צורך? ומשיבים: קא סברי רבנן [סבורים חכמים] כי טבילה בזמנה מצוה היא, אפילו כשאיננו חייב לטבול מפני התפילה, ולכן אם זמן טבילה הוא ביום הכיפורים — טובל כדרכו.

אִי דְּצַלֵּי – מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן? קָא סָבְרִי רַבָּנַן: טְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה.

 תימה לי אי מוקמינן נמי בדלא צלי תיקשי לך מאי טעמא דרבנן הא לעיל אמרי רבנן דרבי יוסי דוקא עד המנחה אע"ג דלא צלי ואם כן תיקשי דרבנן אדרבנן ולפי המסקנא דמוקמינן להא כרבי יוסי בר' יהודה ניחא שאין להקשות מדרבנן דרבי יוסי בר יהודה לרבנן דרבי יוסי בן חלפתא אבל למאי דס"ד השתא דתרוייהו רבי יוסי בן חלפתא תקשי דרבנן אדרבנן ונראה לי אי אמרת בשלמא אידי ואידי דלא צלי אז לא תיקשי לך דרבנן אדרבנן דאיכא למימר תפלת נעילה נתקנה כך להתפלל אותה או ביום מן המנחה ולמעלה או בלילה כמו שירצה והא דקאמרי' לעיל עד המנחה ותו לא כשדעתו להתפלל אותה בלילה והא דאמר הכא כל היום כשהוא רוצה להתפלל ביום כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה ואע"פ שיכול להמתין עד הלילה ולהתפלל התירו לו לטבול ביום הכפורים ולהתפלל כי לא אסרו אלא רחיצה של תענוג אבל בשביל תפלה וגם כדי שיהא מזומן לסעודה בתחלת הלילה מותר לטבול ולהתפלל אותה ביום אבל כיון דמוקמינן לה בדצלי מאי טעמא דרבנן:

One who has God’s name written on his skin may not wash, smear himself with oil, or stand in a filthy place. If he requires immersion, he should wrap a reed around the writing or cover it in some other way to ensure that the letters will not be exposed (Rambam Sefer HaMadda, Hilkhot Yesodei HaTorah 6:6).

God’s name is written on one’s flesh

שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ

According to Rashi, the reason one covers the writing is to prevent God’s name from being erased during the immersion. Other commentaries explain that the reason one covers it is to avoid being naked in the presence of God’s name.

ברש"י נראה שטעמו שמא ימחק השם על ידי טבילה זו, אכן לדעת רוב המפרשים כפי מסקנת הגמרא במקומה, הטעם הוא מפני שאסור לעמוד ערום בפני השם, ולכן צריך לכסות את השם.

שם כתוב על בשרו

מי שהיה שם קודש כתוב על בשרו — לא ירחץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטינופת, ואם נזדמנה לו טבילה של מצוה — כורך עליו גמי או מכסהו באופן אחר כדי שלא יהא השם מגולה ושלא יחצוץ בטבילה. (רמב"ם ספר מדע הלכות יסודי התורה פ"ו ה"ו).

אורח ההלכה

לא ירחוץ 

כורך עליו גמי 

The Gemara asks: By inference, Rabbi Yosei holds that immersion at its proper time is not a mitzva. But wasn’t it taught in a baraita : If God’s name is written in ink on one’s flesh, <note data-assoc="hn"/>he may not wash and he may not smear it with oil lest he erase the name, and he may not stand in a filthy place out of respect for the name. If his time came for an immersion that is a mitzva, he must try to ensure that the name not be erased. He therefore wraps a reed around it and descends and immerses. Rabbi Yosei says: He descends and immerses in his usual manner and need not worry about erasing the name, provided he does not rub the place where the name is written.

ושואלים: מכלל הדברים אתה למד כי ר' יוסי סבר שטבילה בזמנה לאו מצוה היא. והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הרי שהיה שם של קודש כתוב על בשרו של אדם בדיו — הרי זה לא ירחץ, ולא יסוך, ולא יעמוד במקום הטנופת משום כבוד השם. נזדמנה לו טבילת מצוה — עליו להשתדל שלא ימחק השם ולכך כורך עליו גמי (קש) ויורד וטובל. ר' יוסי אומר; יורד וטובל כדרכו ואינו חושש למחיקה ובלבד שלא ישפשף את המקום שכתוב בו השם.

מִכְּלָל דְּרַבִּי יוֹסֵי סָבַר לָאו מִצְוָה? וְהָתַנְיָא: הֲרֵי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמוֹד בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת, נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילַת מִצְוָה – כּוֹרֵךְ עָלָיו גֶּמִי וְיוֹרֵד וְטוֹבֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹרֵד וְטוֹבֵל כְּדַרְכּוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁפְשֵׁף.

 תימה לי דה"מ לאקשויי מדרבנן דלעיל אדרבנן דהכא דלעיל אמרי אע"ג דלא צלי אינו טובל מן המנחה ולמעלה והכא אמרי אפי' צלי כבר טובל וי"ל דאיכא למימר דההיא דלעיל דקאמר עד המנחה ה"פ בשביל התפלה אינו צריך לטבול אלא עד המנחה ואתא לאשמועינן דתפלת נעילה בלילה מיהו משום טבילה בזמנה מצוה יש לו לטבול ונפקא מינה היכא דאניס ולא מצי טביל ביום לא יבטל בזה תפלת נעילה ולר' יוסי אי לא מצי טביל ביום לא יתפלל כלל תפלת נעילה:

קסברי טבילה בזמנה מצוה 

 הא דלא פריך נמי מדרבנן דסברי מצוה וברייתא דמייתי סבירא להו לאו מצוה י"ל דלעיל אמרי מצוה ואין לעבור זמנה במזיד ובמתכוין ולהכי סבירא להו דטובל מן המנחה ולמעלה אבל במה שהן אומרים שיש להן לחזר אחר גמי בזה לא תדחה בודאי הטבילה ועוד מפני כבוד השם אבל מר' יוסי פריך מכל שכן:

מכלל דרבי יוסי סבר טבילה בזמנה לאו מצוה 

 במסכת שבת דבטבילה בזמנה מצוה פליגי דלרבנן טבילה בזמנה לאו מצוה ואם אין לו גמי ימתין עד למחר ויבקשנו:

וקיימא לן 

And we maintain that they disagree as to whether or not immersion at its proper time is a mitzva. According to the Rabbis, immersion at its proper time is not a mitzva. Therefore, if the individual has no reed, he should wait even until the following day rather than immerse without it. However, Rabbi Yosei maintains that immersion at its proper time is a mitzva. Therefore, it must be done at its proper time, even if that requires immersion without covering God’s name.

וקיימא לן [ומוחזק לנו] כשעסקנו באותו ענין שבענין טבילה שתהא דווקא בזמנה, אם יש בכך משום מצוה פליגי [הוא שחלוקים הם], שלדעת חכמים טבילה בזמנה אינה מצוה ולכן אם אין לו גמי, ימתין אפילו עד למחר ובלבד שלא יטבול בלעדיו, ואילו לשיטת ר' יוסי טבילה בזמנה מצוה היא, וכיון שהיא מצוה, חייב לעשותה בזמנה אפילו אם בשל כך יטבול בלא כריכת גמי. הרי שר' יוסי סובר שטבילה בזמנה מצוה.

וְקַיְימָא לָן דְּבִטְבִילָה בִּזְמַנָּהּ מִצְוָה פְּלִיגִי!

 דאמרי' לעיל ר' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול עד שתחשך דטבילה בזמנה לאו מצוה ר' יוסי בר יהודה היא:

ההיא 

 ברייתא היא דמייתינן לה במסכת נדה בגמרא דהמפלת (דף כט:) האשה שיצתה מלאה ובאת ריקנית והביאה לפנינו שלשה שבועים טהורים ועשרה שבועים אחד טמא ואחד טהור משמשת אור לשלשים וחמש ומטבילין אותה תשעים וחמש טבילות דברי ב"ש וב"ה אומרים שלשים וחמש וכולהו מפרש להו התם וטעמא משום טבילה בזמנה מצוה רבי יוסי בר יהודה אומר דיה לטבילה שתהא באחרונה דטבילה בזמנה לאו מצוה ור' יוסי דגמי הוא ר' יוסי בן חלפתא:

דיה לטבילה שתהא באחרונה 

The Gemara answers: This Rabbi Yosei mentioned in the baraita is actually Rabbi Yosei bar Yehuda, and this resolves the contradiction, as it was taught in a baraita that Rabbi Yosei bar Yehuda says: It is sufficient for the immersion to be at the end. According to one opinion, if a menstruating woman is uncertain on which day to immerse, she immerses multiple times to ensure that the required immersion is at its proper time. However, according to Rabbi Yosei bar Yehuda, it is sufficient for her to immerse once at a point when she is certainly pure. Consequently, according to his opinion, there is no mitzva to immerse at the proper time.

ומשיבים: ההיא ר' יוסי בר יהודה היא. כלומר: יש להחליף את הגירסה באותה ברייתא שממנה העלינו שר' יוסי אומר שאין טבילה בזמנה מצוה, שהיא שיטת ר' יוסי בר יהודה, ואם כן נפתרה הסתירה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' יוסי בר יהודה אומר: דיה לטבילה שתהא באחרונה, שאשה נדה שחלו ספיקות ביחס לזמני טבילתה, צריכה לטבול פעמים רבות כדי שתהא טבילתה בזמנה, ולדעת ר' יוסי בר יהודה אין צורך בכל זה, אלא די שתטבול פעם אחת כשהיא ודאי טהורה. הרי שלדבריו אין מצוה בטבילה בזמנה דווקא.

הַהִיא רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּיָּהּ לַטְּבִילָה שֶׁתְּהֵא בָּאַחֲרוֹנָה.

Nowadays, one who sees an emission of semen on Yom Kippur should wipe it off himself if it is wet. If it is dry or dirty on his skin, he should wash off only that part of his body. Such an individual may not immerse, even if his custom throughout the year is to immerse before prayer (Shulḥan Arukh, Oraḥ Ḥayyim 613:11).

One who sees an emission of semen on Yom Kippur

הָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים

בזמן הזה, אם ראה קרי ביום הכיפורים, אם היה לח — מנגבו במפה, ואם היה יבש או מלוכלך — רוחץ מקומות המלוכלכים בלבד. ואינו טובל, גם אם רגיל לטבול בכל השנה לתפילה. (שו"ע או"ח תריג, יא).

הרואה קרי ביום הכפורים

ולערב ישפשף 

 מכי טביל וסליק מאי מהני ליה שפשוף חציצה דהואי הואי:

לערב ס"ד 

 דאתמול ישפשף כל אדם עצמו בחמין שאם יראה קרי למחר יכול לטבול בלא חציצה:

אימא מבערב 

The Sages taught: One who sees an emission of semen on Yom Kippur <note data-assoc="h"/>descends and immerses. And in the evening, he should rub his skin to remove anything that might obstruct the immersion. The Gemara is surprised at this: Why should he do that in the evening? What was, was. Since he has already immersed, how will removing interpositions afterward benefit the immersion? Rather, say that he should rub his skin from the evening before Yom Kippur to remove any obstructions, in case it becomes necessary to immerse on Yom Kippur. The Gemara comments: This Master holds that it is a mitzva to rub.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הרואה קרי ביום הכפורים — יורד וטובל, ולערב ישפשף את בשרו להסיר ממנו את כל הדברים החוצצים בטבילה. ותוהים: לערב מה טעם יעשה כן? מאי דהוה הוה [מה שהיה היה], שהרי כבר טבל ומה יועיל בכך שיתקן דבר שהיה קודם לכן? אלא אימא [אמור]: מבערב עוד לפני יום הכיפורים ישפשף בשרו ויסיר ממנו חוצצי טבילה, שמא יצטרך לכך. ומעירים: קא סבר [סבר] חכם זה כי מצוה לשפשף. כיון שהזכרנו כאן דיני טבילה לרואה קרי ביום הכיפורים מספרים:

תָּנוּ רַבָּנַן: הָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – יוֹרֵד וְטוֹבֵל, וְלָעֶרֶב יְשַׁפְשֵׁף. לָעֶרֶב? מַאי דַּהֲוָה הֲוָה! אֶלָּא אֵימָא: מִבָּעֶרֶב יְשַׁפְשֵׁף, (קָא סָבַר מִצְוָה לְשַׁפְשֵׁף).

הרואה קרי ביוה"כ 

 סימן טוב הוא זה יראה זרע ויאריך ימים:

עונותיו מחולין 

§ Apropos the halakhot of immersion for one who has had a seminal emission on Yom Kippur, the Gemara relates: A tanna taught a baraita before Rav Naḥman: With regard to one who sees an emission of semen on Yom Kippur, his sins are forgiven. The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita : His sins are arranged before him? The Gemara answers: What is the meaning of arranged? They are arranged to be forgiven.

תני [שנה] התנא קמיה [לפני] רב נחמן: הרואה קרי ביום הכפורים — עונותיו מחולין לו. מקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עונותיו סדורין לו! ומשיבים: מאי [מה פירוש] סדורין — סדורין ובאים לימחל.

תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: הָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – עֲוֹנוֹתָיו מְחוּלִין לוֹ. וְהָתַנְיָא: עֲוֹנוֹתָיו סְדוּרִין! מַאי סְדוּרִין – סְדוּרִין לִימָּחֵל.

Some commentaries add that the worry itself is what atones for his sins (Mikhtam).

Should worry the whole year

יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ

The Maharsha writes that seminal emissions on Yom Kippur can serve both as negative and positive signs. If one does not survive the year, it shows that he was not permitted to complete his fast by refraining from lust completely. If one does live through the year, it means that God was helping him avoid suffering during his fast.

Know…and he is satiated

תֵּדַע…וְהוּא שָׂבֵעַ

Some commentaries write that Rashi and Tosafot disagreed as to whether the words “he might see his seed” are merely an allusion to what happened to this person, or whether these words are part of the blessing that he will merit seeing his children and children’s children (Tosefet Yom HaKippurim).

One will live a long life, grow, and raise others

מַפִּישׁ חַיֵּי, סַגֵּי, וּמַסְגֵּי

יש המוסיפים כי דאגה זו עצמה היא המכפרת לו עוונו, אם חטא בדבר זה (מכתם).

ידאג כל השנה

והמהרש"א פירש ששני הדברים קשורים זה בזה, שאם לא עלתה לו שנה הרי זה מראה שמשמים אין מניחים לו להשלים תעניתו כראוי. ולהיפך אם עלתה לו שנה, הרי זה מראה שמשמים דאגו לו שלא יצטער בתעניתו (מהרש"א).

תדע... והוא שבע

יש מפרשים, כי רש"י ותוספות נחלקו אם "יראה זרע" הוא רמז בלבד למה שאירע לו, או שהוא עצמו גם חלק מן הברכה שיזכה לראות בנים ובני בנים (תיה"כ).

מפיש חיי סגי ומסגי

 שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שבידם להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו:

ידאג כל השנה כולה 

 שלא מת מובטח לו שמעשים טובים יש בידו שהגינו עליו ובן עולם הבא הוא:

ואם עלתה לו שנה 

 מתשמיש והוא שבע ולא נתענה בזאת ושלא מדעתו השביעוהו ואעפ"כ עלתה לו שנה יש לדעת שצדיק גמור הוא:

תדע שהרי כל העולם רעב 

 זה שראה קרי ביום הכפורים:

מפיש חיי 

 בבנים ובני בנים שכך הסימן יראה זרע יאריך ימים [ישעיה נג]:

סגי ומסגי 

This chapter discussed the Sages’ tradition that the mitzva to afflict oneself on Yom Kippur is expressed by refraining from five major types of physical benefit: Eating and drinking, washing, anointing with oil, wearing shoes, and engaging in conjugal relations. The most stringent of these is the prohibition against eating and drinking, which incurs the punishment of karet. Food itself is not forbidden on Yom Kippur; rather, it is prohibited to refrain from afflicting oneself. Consequently, the measure that determines liability is a date-bulk of food or a cheekful of drink, amounts which lessen the affliction to a certain degree. Notwithstanding the stringency of the prohibition and the holiness of the day, the principle that all mitzvot of the Torah are overridden in cases of illness or danger is applied even on Yom Kippur. The Torah was given “to live by” (Leviticus 18:5). Therefore, on Yom Kippur the mitzva of affliction, along with almost all the mitzvot, is superseded by any risk to life or health. The only exceptions to this principle are the three cardinal sins of idolatry, forbidden relations, and murder. The concern for saving life is so great that if there is any risk at all, whether in the opinion of the doctors or in the opinion of the sick person himself, the fast, the prohibitions involving affliction, and the sanctity of the day are overridden. The obligation to afflict oneself, like all mitzvot of the Torah, applies only to adults. The Torah considers children who have reached puberty, i.e., boys from the age of thirteen and girls from the age of twelve, to be adults in this regard. However, the Sages instructed that parents should begin to educate their children before they become obligated by Torah law. Children should be encouraged to fulfill whichever mitzvot they are able to, either entirely or in part, from the appropriate age. The Torah states that on Yom Kippur all sins committed before God are forgiven. This applies only to sins that are purely between man and God. Sins committed against other people, which are really twofold sins since they are also transgressions against God, cannot be atoned for without appeasing the one who has been wronged. Only after receiving forgiveness from the injured party can one hope for forgiveness from Heaven. Divine forgiveness does not exempt one from his obligations, such as bringing a sin-offering, or repaying moneys owed, and the obligations remain even after Yom Kippur. Furthermore, there are certain sins, such as public desecration of God’s name, that are so severe that even Yom Kippur does not fully atone for them. These sins remain with a person after Yom Kippur until he has undone the damage caused or until he dies. In addition, Yom Kippur atones only for those who abandon their sins and repent. For this reason the Sages established five prayer services on Yom Kippur, with the mitzva of confession in each service, to help one come to true repentance, and to merit through this atonement from sin and forgiveness of transgressions.

The school of Rabbi Yishmael taught: One who sees an emission of semen on Yom Kippur should worry the whole year <note data-assoc="n"/>that perhaps he was given a sign that he and his fast were rejected. But if he survives the year, he can be assured that his good deeds protected him and ensured for him a share in the World-to-Come. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Know that it is so, as the whole world is hungry due to refraining from conjugal relations, and he is satiated <note data-assoc="n"/>since he emitted semen and his lust was subdued. Since the issue was involuntary and not intentional, it is a sign that he has merited divine compassion. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Seeing semen on Yom Kippur is a sign that one will live a long life, grow, and raise others. <note data-assoc="n"/>An allusion to that is the verse: “That he might see his seed and prolong his days” (Isaiah 53:10).

בדומה קצת לזה תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה שמא הראו לו מן השמים שאין רוצים בו ובתעניתו, ואם עלתה לו שנה ונשאר חי והצליח בה — מובטח לו שמעשים טובים שעשה הגנו עליו ושהוא בשל אותם מעשים בן העולם הבא. אמר רב נחמן בר יצחק: תדע שהוא כן, שהרי כל העולם כולו רעב (מתאוה) והוא שבע, שהרי ראה קרי ובטלה תאוותו, וכיון שהדבר לא היה ברצונו אלא בעל כרחו, הרי זה סימן לו שמן השמים מרחמים עליו. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: ראיית קרי ביום זה סימן הוא: מפיש חיי סגי ומסגי [מרבה חיים גדל ומגדיל], וסימן לדבר: ממה שנאמר: "יראה זרע יאריך ימים" (ישעיה נג, י).

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הָרוֹאֶה קֶרִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים – יִדְאַג כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, וְאִם עָלְתָה לוֹ שָׁנָה – מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תֵּדַע, שֶׁכָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ רָעֵב וְהוּא שָׂבֵעַ. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: מַפִּישׁ חַיֵּי, סַגֵּי וּמַסְגֵּי.     הדרן עלך יום הכפורים וסליקא לה מסכת יומא

 ורמז לדבר יראה זרע יאריך ימים:

מפיש חיי סגי ומסגי 

The school of Rabbi Yishmael taught: One who sees an emission of semen on Yom Kippur should worry the whole year that perhaps he was given a sign that he and his fast were rejected. But if he survives the year, he can be assured that his good deeds protected him and ensured for him a share in the Wo