חזור
יומא
דף סה.קָרְבְּנוֹת צִבּוּר קָא אָמְרַתְּ? שָׁאנֵי קָרְבְּנוֹת צִבּוּר כִּדְרַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה. דְּאָמַר רַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה, אָמַר קְרָא: ״זֹאת עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ״, אָמְרָה תּוֹרָה: חַדֵּשׁ וְהָבֵא לִי קָרְבָּן מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה.
קרבנות צבור קא אמרת [אמרת]? מהם אין להביא ראיה, שאני [שונים] קרבנות צבור שבהן מתקיים הדין שאמר ר' טבי אמר ר' יאשיה. שאמר ר' טבי אמר ר' יאשיה: אמר קרא [הכתוב]: "זאת עלת חדש בחדשו" (במדבר כח, יד), ומכפילות הלשון יש להבין כי אמרה התורה ולמדה בכך : חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה, ומכאן שקרבנות ציבור יש להביאם מתרומה חדשה, ואין להמתין להם לשנה הבאה, אבל שקלים שנועדים למטרות שונות ולא רק לקרבנות ציבור אפשר היה שיביאום גם לשנה הבאה.
רש"י
קרבנות צבור הבאין מתרומת הלשכה קאמרת:
שאני קרבנות צבור מראש חדש ניסן ואילך אין באין מן הישנה:
כדרבי טבי במסכת ר"ה [דף ז - ]:
חדש בחדשו לחדשי חידושין יתירי כתיבי לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם וגו':
תִּינַח שָׂעִיר, פַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה פַּר אַטּוּ שָׂעִיר.
על תירוץ זה מקשים: הא תינח [זה נוח] לגבי ענין השעיר של יום הכיפורים שהוא מקרבנות הציבור ובא מתרומת הלשכה, אולם לגבי פר של כהן גדול שהוא מרכושו הפרטי של הכהן הגדול ונחשב כקרבן יחיד, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: גזירה גזרו בפר אטו [משום] השעיר.
רש"י
התינח שעיר דאתי מתרומת הלשכה:
וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ? וְעוֹד, הָא דְּרַבִּי טָבִי אָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה גּוּפָהּ מִצְוָה הִיא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: קָרְבְּנוֹת צִבּוּר הַבָּאִין בְּאֶחָד בְּנִיסָן – מִצְוָה לְהָבִיא מִן הֶחָדָשׁ, וְאִם הֵבִיא מִן הַיָּשָׁן – יָצָא, אֶלָּא שֶׁחִסֵּר מִצְוָה!
ותוהים: ומשום גזירה ימותו? וכי רק מפני גזירה יגרמו שימותו הקדשים? הרי יכולים להניחם שירעו! ועוד יש להקשות: הא [זו, ההלכה] של ר' טבי אמר ר' יאשיה גופה [היא עצמה] מצוה היא מלכתחילה ואינה לעכב. שכן אמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן — מצוה להביא מן החדש, מן השקלים שתרמו בשנה זו ואם הביא מן הישן — יצא, אלא שחסר מצוה זו של תרומה חדשה. וקשה לומר שמשום דבר זה, שאינו מעכב כלל, יגזרו גזירה שפר של כהן גדול ימות!
רש"י
מצוה היא ולא עיכוב:
תוספות
ומשום גזרה ימותו תימה דבפ' שני דמסכת קנים [מ"ג] תנן אחת לזו ושתים לזו שלש לזו וארבע לזו ה' לזו ו' לזו ז' לזו פירוש ז' נשים לזו יש קן אחת סתומה שלא פורש איזו חטאת ואיזו עולה ולזו שתי קנין ולזו שלש קנין וכו' ופרח גוזל אחד מאותו קן יחידי לשניה ולא נודע איזה הוא ומשניה פרח לשלישית ומשלישית לרביעית לחמישית לששית לשביעית וחזר פסול ופוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו הראשונה והשניה אין לה כלום פירוש פסול ופוסל אחד בן זוגו הנשאר משום דמיד כשפרח מראשונה לשניה הרי בשניה יש בה ה' פרידין אין להקריב ממנה אלא ארבע ב' חטאות וב' עולות ופוסל אותו אחר בן זוגו שנשאר בראשונה דאי מקרבי ליה לאותו שנשאר אם יעשוהו חטאת יהא נקבע בן זוגו שפרח לשניה בעולה והוה ליה עולה שנתערבה בד' פרידין סתומים ולא היה כשר להקריב ממנה אלא שתי עולות אבל חטאת אפילו אחת לא דילמא עביד לההיא עולה למטה ושלש עולות למעלה לא דילמא עביד כולן ג' עולות מן אותם ד' פרידין שבשניה משל אשה אחת ומן הדין אין לעשות מהם אלא שתי עולות וכן כשפרח משניה לשלישית וכן כולם הפורח נפסל ובן זוגו הנשאר מטעם דלעיל וכן כשחזר ופרח אחד מן השביעית לששית ומן הששית לחמישית ורביעית לשלישית ושניה לראשונה פסול ופוסל להכי הראשונה והשניה אין להן כלום השלישית יש לה אחת הרביעית שתים החמישית שלש וכו' והשתא תימה כיון דפוסל בן זוגו הנשאר בראשונה מיד בפריחה ראשונה כשפרח מראשונה לשניה אם כן כשחזר ופרח אחד מהן משביעית לששית לחמישית לרביעית לשלישית לשניה לראשונה אמאי פסול כל שבשניה יקריבו ממנה שני פרידין כי מיד כשפרח בראשונה משניה לשלישית פסול גוזל הפורח ופוסל בן זוגו הנשאר בשניה ואין כשר בשניה אלא זוג אחד חטאת ועולה כשחזר נמי משניה לראשונה אמאי מיפסל בן זוגו הנשאר אי משום דאי מקריב ליה חטאת יהא נקבע הפורח לראשונה לעולה ואי עולה יהא נקבע הפורח לחטאת ומה בכך והלא בלאו הכי הראשונה אין לה כלום ומה בכך אם יהא נקבע בן זוגו בחטאת או בעולה ולא יוכשר להקריב מן הראשונה אלא חטאת אחת אם יהא נקבע גוזל שפרח לתוכה בחטאת או עולה אחת אם יהא נקבע גוזל הפורח לתוכה בעולה וכן קשה השלישית אמאי אין לה [אלא] אחת והרביעית שתים והחמישית ג' והששית ד' בחזרה והשביעית ו' משום דכל חדא מפסדת קן אחד בהליכה ואחד בחזרה ואמאי כיון דשניה אין לה כלום א"כ השלישית לא תפסיד בחזרה כלום ויהיה לה שתי קנין כשירות בה וכן בסיפא דקתני חזר עוד ופרח וחזר ופרח השלישית והרביעית אין לה כלום החמישית יש לה אחת ואמאי הרביעית יהא לה אחת כיון דשלישית אין לה כלום וכיון דאמרי' רביעית אין לה כלום החמישית יהא לה שתים וכן בסיפא דחזר עוד ופרח וחזר ופרח דקתני החמישית והששית אין להם כלום השביעית יש לה אחת יש להקשות כי האי גוונא וי"ל משום גזירה דגזרינן הני דפרח לבין שאינן קריבות דמן הדין לא היה להם להפסיד אטו פרח לבין הקריבות והקשה רבינו יעקב מאורליינ"ש דמשום גזירה ימותו כדפריך בשמעתא ותירץ דדוקא בהמה דאית לה תקנתא ברעייה פריך הכי דהוה לן למיעבד תקנתא ברעייה אבל בעופות דלית להו תקנתא ברעייה שאין פדיון לעופות ליכא למיפרך הכי והקשה ר"י הא בבהמה נמי אמרינן ימותו משום גזירה בפ' התערובת (זבחים עג:) דאמר כל הזבחים שנתערב בהן שור הנסקל אפילו אחד בריבוא ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דניניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע ואור"י דהכא פריך הכי דדוקא משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה אינו אלא למצוה בעלמא מתרומה חדשה ימותו ולקמן נמי פריך משום גזירה פר אטו שעיר דשעיר גופיה גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחבירתה ימותו אי נמי נראה לי דפריך ומשום גזירה כזו פר אטו שעיר דלא דמי כולי האי להדדי דהאי פר והאי שעיר האי קרבן יחיד והאי קרבן צבור ימותו אבל עופות בעופות דדמי להדדי בכל מילי מיחלף וגזרינן שפיר מיתה:
אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְפִי שֶׁאֵין הַגּוֹרָל קוֹבֵעַ מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְנַייתִי וְנַגְרִיל! גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ הַגּוֹרָל קוֹבֵעַ מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ.
אלא יש לדחות תירוץ זה ולומר שהסיבה במיתת פרו של הכהן הגדול היא אחרת וכפי שאמר ר' זירא: לפי שאין הגורל קובע משנה לחברתה שיפה כוחו של הגורל רק לשנה אחת ולא לשנה הבאה, ולכן אין השעיר שנקבע בהגרלה לשנה זו ראוי לשנה הבאה. ושואלים: ונייתי [ונביא אותו] את השעיר הזה ונגריל יחד עם השעיר השני? ומשיבים: גזירה שמא יאמרו הגורל קובע משנה לחברתה.
רש"י
אין גורל של שנה זו קובע לשם שנה אחרת:
הָא תִּינַח שָׂעִיר, פַּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה פַּר אַטּוּ שָׂעִיר. וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ?
ומקשים: הא תינח [זה נוח] לענין השעיר, אולם לגבי הפר של הכהן הגדול מאי איכא למימר [מה יש לומר] על זה, שהרי הוא לא בא בהגרלה? ומשיבים: גזירה בפר אטו [משום] השעיר. ומקשים שוב: ומשום גזירה ימותו? ולכן יש לדחות אף תירוץ זה.
רש"י
ומשום גזירה ימותו בתמיה דיו אם ירעה:
אֲמָרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּאַבַּיֵי: גְּזֵירָה מִשּׁוּם חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיה. הָא תִּינַח פַּר, שָׂעִיר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גְּזֵירָה שָׂעִיר אַטּוּ פַּר.
אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] אביי תירוץ אחר: הרי זו גזירה משום חטאת שמתו בעליה שהרי יתכן שימות הכהן הגדול בשנה זו. ומשיבים: הא תינח [זה נוח] לגבי הפר, שיש לחשוש למות בעליו, אלא שעיר שהוא קרבן הציבור מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: גזירה בשעיר אטו [משום] הפר.
רש"י
משום חטאת שמתו בעליה שמא ימות הכהן בשנה זו:
תוספות
גזירה משום חטאת שמתו בעליה דילמא מיית אחד מן הכהנים דאפילו את"ל דמקופיא מכפרי ראוי לגזור בפר כשמת אחד מן הכהנים משום חטאת שמתו בעליה אבל מה שפרש"י דילמא מיית כהן גדול לא נהירא לי דזה דבר הנראה לעינים ואפשר לעמוד עליו אי מיית או לא אבל משום חד מכל הכהנים איכא למיחש שפיר דאי אפשר לידע שפיר אי מיית חד מינייהו או לא:
וּמִשּׁוּם גְּזֵירָה יָמוּתוּ? אֶלָּא: גְּזֵירָה מִשּׁוּם חַטָּאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ. גְּזֵירָה?! הִיא גּוּפָהּ חַטָּאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ הִיא!
ומקשים שוב: ומשום גזירה ימותו? אלא יש לומר: גזירה היא משום חטאת שעברה שנתה, שכל בהמה שעברה עליה שנתה הראשונה שוב אינה כשרה להיקרב חטאת. וכאן יש לחשוש שמא עד יום הכיפורים תעבור שנתו של שעיר זה ויפסל. ותוהים: אם כבר הגענו לנימוק זה, איזה מקום אם כן יש ללשון גזירה כאן? וכי גזירה היא זו, הלא היא גופה חטאת שעברה שנתה היא, שהרי שעיר זה יהיה בשנה הבאה יותר מבן שנה!
רש"י
אלא גזירה משום חטאת שעברה שנתה שמא עד יום הכפורים הבא תעבור שנה על השעיר הזה משנולד וקיימא לן בכל שעירי חטאת שפסולין לאחר שנה דתניא בתורת כהנים גבי חטאת יחיד תורה אחת יהיה לכם וגו' הרי כל התורה כולה כע"ז מה חטאת ע"ז בת שנתה אף כאן בת שנתה כשהוא אומר יהיה לרבות שעירי רגלים כשהוא אומר לכם לרבות שעירי ע"ז לעושה לרבות שעיר נשיא:
ופרכינן גזירה היא גופה חטאת שעברה שנתה מאי גזירה דקאמרת הא ודאי חטאת שעברה שנתה היא לשנה הבאה:
תוספות
משום חטאת שעברה שנתה כו' עד תינח שעיר פר מאי איכא למימר תימה לי מאי פריך הא בפר נמי דדינו הוא להיות בן שלש שנים ותו לא אי עברו שנותיו פסול ותו לא חזי להקרבה כדתנן בפ"ק דמסכת פרה [מ"ב] ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים וחכמים אומרים אף בני שלש רבי מאיר אומר אף בני ארבע וחמש אלא שאין מביאין זקנים מפני הכבוד אלמא דלרבנן טפי משלש לא ויש לומר נהי דפסול להקרבה לא הוה לן למימר ימותו דשמא לא גמירי הלכתא דחטאת שעברה שנתה אלא בחטאת שהיא כשבה או שעירה או שעיר דהוו בני שנה ובהכי שייך למיגזר משום עברה שנתה דהלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא אבל בפרים דהוו בני שלשה לא גמירי הלכתא דימותו כשעברו שלש שנים ולהכי לא שייך למיגזר בהו והוה לן למימר ירעה אי נמי הכא פריך אליבא דרבי מאיר דמדקא דחקת לשנויי גזירה משום עברה שנתה והוית מצי לשנויי בלא גזירה לרבנן דרבי הויא חטאת שעברה שנתה ממש אלא כדי לאוקמי ככולי עלמא אפילו כרבי משנית הכי אם כן לרבי מאיר דאמר בפר אף בני ארבע וחמש והוא הדין טפי מאי מתרצת:
הָא לָא קַשְׁיָא – כְּרַבִּי, דְּתַנְיָא: ״שָׁנָה תְמִימָה״ – מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יוֹם, כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם.
ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כי יתכן שאף כעבור שנה לא יהא עדיין שעיר זה פסול, והדבר יכול להיות על פי שיטת רבי. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר בענין פדיון בתים בערי חומה: "ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה" (ויקרא כה, ל) הרי הוא מונה שלש מאות וששים וחמשה יום כמנין ימות החמה, דברי רבי, וחכמים אומרים: מונה שנים עשר חדש מיום ליום. ולשיטת רבי אם היה השעיר ביום הכיפורים זה, פחות מבן אחד עשר יום, הרי ביום הכיפורים הבא (אם לא נתעברה השנה) הוא פחות מבן שלוש מאות שישים וחמישה יום, ולדעת רבי עדיין הוא כשר מצד גילו. אלא משום גזירה של שעירים אחרים פסלוהו.
רש"י
הא לא קשיא משכחת לה דלא עברה שנתה כרבי דאמר אין השנה שלימה מיום הכפורים ליום הכפורים מפני שאנו מונין ללבנה ושנת החמה עודפת עליה אחד עשר יום וצריך אתה ליתן לכל שנה את עיבורה מה ששנת החמה יתירה עליה:
דתניא שנה תמימה האמורה בבתי ערי חומה להיות חלוטה ללוקח:
רבי אומר מונה שס"ה ימים בין שעיברו ב"ד את השנה בין שלא עיברוה שאין לך למנות אלא לימות החמה:
וחכמים אומרים הכל כמו שישראל מונין י"ב חדש מיום ליום אם פשוטה היא: