מתני׳ ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״ – זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב. הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל – מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. מָקוֹם שֶׁהוּא מַתְחִיל בְּחַטָּאת עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מִשָּׁם הָיָה גּוֹמֵר עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי.

נאמר: "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכיפר עליו, ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב" (ויקרא טז, יח) מזבח זה זה מזבח הזהב, שהרי המזבח החיצוני אינו "לפני ה'". התחיל מחטא (מזה) מן הדם, ויורד, מהיכן הוא מתחיל — מקרן מזרחית צפונית, ומשם הולך לקרן צפונית מערבית, ולאחריה לקרן מערבית דרומית, ואחר כך לקרן דרומית מזרחית. וסימן לדבר: מקום אותה קרן שהוא מתחיל להזות בה בחטאת על מזבח החיצון, שהיא קרן דרומית מזרחית — משם היה גומר על מזבח הפנימי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּמְקוֹמוֹ הָיָה עוֹמֵד וּמְחַטֵּא.

ר' אליעזר אומר: לא היה הכהן מסתובב סביבות המזבח, אלא במקומו היה עומד ומחטא (מזה), שמידתו של מזבח זה היתה רק אמה על אמה ויכול איפוא להזות על קרנותיו בלא לזוז ממקומו.

וְעַל כּוּלָּן הָיָה נוֹתֵן מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, חוּץ מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה לְפָנָיו, שֶׁהָיָה נוֹתֵן מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. הִזָּה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. וּשְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. וְשֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶל יְסוֹד דְּרוֹמִי. אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעָרְבִין בָּאַמָּה, וְיוֹצְאִין לְנַחַל קִדְרוֹן, וְנִמְכָּרִין לַגַּנָּנִין לְזֶבֶל וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.

ועל כל הקרנות כולן, היה נותן את הדם מלמטה למעלה, חוץ מזו בקרן שהיתה לפניו, שבה היה נותן את הדם מלמעלה למטה. הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, ושירי הדם שנשארו בתוך המזרק היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואגב כך הוא מלמדנו, כי שיירי הדם שהיו נשארים מן ההזאות של מזבח החיצון היה שופך אל יסוד דרומי שלו. אלו ואלו, כלומר: בין שיירי דם מזבח פנימי ובין שיירי דם מזבח חיצון היו לבסוף מתערבין באמה (בתעלת המים) ויוצאין עם מי השטיפה לנחל קדרון, והיו מים אלה נמכרין לגננין לזבל שהדם יפה לזיבול, והיו מקבלים מן הגננים בנחל קדרון את דמי השימוש במים מיוחדים אלה. וכיון שמים אלה רכוש הקדש הם — מועלין בהן אם לא שילמו תמורתם.

גמ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: “וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בַּפָּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת, שֶׁכֹּהֵן עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן –

תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר: "ויצא אל המזבח", (ויקרא טז, יח) מה תלמוד לומר? שהרי לכאורה בהכרח יוצא הכהן ומגיע לשם. אמר ר' נחמיה: לפי שמצינו בפר הבא על כל המצו‍ת, שהוא פר החטאת שמביא הציבור אם שגגו כל העם בשאר המצוות (פר העלם דבר של ציבור) שכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה עליה, יכול אף זה יהיה כן,

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״. הֵיכָן הָיָה – לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ.

תלמוד לומר: "ויצא אל המזבח" ללמד: היכן היה קודם — לפנים מן המזבח בצד מערב, סמוך אל הפרוכת ששם היה מזה.

תַּנְיָא אִידָךְ: ״לִפְנֵי ה׳״ מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁכֹּהֵן עוֹמֵד לִפְנִים מִן הַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזֶּה, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן –

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: נאמר שם בפר הבא על כל המצוות: "והזה שבע פעמים לפני ה' את פני הפרוכת" (ויקרא ד, יז), מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה: לפי שמצינו בפר ושעיר של יום הכפורים שכהן עומד לפנים מן המזבח קרוב אל הפרוכת ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה, פר העלם דבר של ציבור, יהיה דינו כן,

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה׳ אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד״. מִזְבֵּחַ לִפְנֵי ה׳, וְאֵין כֹּהֵן לִפְנֵי ה׳. הָא כֵּיצַד – עוֹמֵד חוּץ לַמִּזְבֵּחַ וּמַזֶּה.

תלמוד לומר: "ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד" (ויקרא ד, ז), והדגשת הכתוב "מזבח קטורת הסמים לפני ה'" באה ללמדנו כי על המזבח להיות לפני ה', ואין כהן לפני ה'. הא כיצד? — עומד הכהן חוץ למזבח ומזה.

״הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד וכו׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: הִתְחִיל מְחַטֵּא וְיוֹרֵד, מֵהֵיכָן הָיָה מַתְחִיל – מִקֶּרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מִזְרָחִית, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, דְּרוֹמִית מִזְרָחִית.

שנינו במשנה: התחיל מחטא (מזה) ויורד. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: התחיל מחטא ויורד. מהיכן היה מתחיל — מקרן מזרחית דרומית, ומשם פנה לקרן דרומית מערבית, והלאה לקרן מערבית צפונית, ואחר כך לקרן צפונית מזרחית אלו דברי ר' עקיבא. ר' יוסי הגלילי אומר: מקרן מזרחית צפונית היה מתחיל, ומשם פונה לקרן צפונית מערבית, ומשם לקרן מערבית דרומית, ומסיים בקרן דרומית מזרחית.

מָקוֹם שֶׁרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַתְחִיל, שָׁם רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵק. מָקוֹם שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מַתְחִיל, שָׁם רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵק.

ומעירים: מקום שלדעת ר' יוסי הגלילי היה הכהן מתחיל, שהיא קרן דרומית מזרחית, שם באותה קרן לדעת ר' עקיבא היה הכהן פוסק. מקום שלדעת רבי עקיבא היה הכהן מתחיל שם לדעת רבי יוסי הגלילי היה הכהן פוסק.

דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהָא, בְּהַהוּא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא לָא עָבֵיד, מַאי טַעְמָא? אָמַר שְׁמוּאֵל: דְּאָמַר קְרָא ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״ – עַד דְּנָפֵיק מִכּוּלֵיהּ מִזְבֵּחַ.

ושואלים: דכולי עלמא מיהא [לדעת הכל על כל פנים] בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד [באותה קרן שהוא פוגש בה בראשונה אינו עושה], שהרי מאחר והוא בא מצד מערב הריהו פוגע בראשונה בקרן הנמצאת בצד מערב. מאי טעמא [מה הטעם]? אמר שמואל: דאמר קרא [שאמר הכתוב]: "ויצא אל המזבח" — ללמד: עד דנפיק מכוליה [עד שהוא יוצא מן הקודש מחוץ לכל] מקום המזבח, ואם כן, שוב אינו עומד בצד המערבי של המזבח, אלא בצד המזרחי שלו.

וּלְרַבִּי עֲקִיבָא, נַקִּיף דֶּרֶךְ יָמִין! לֵימָא בִּדְרָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל קָא מִיפַּלְגִי,

ושואלים: ולדעת ר' עקיבא, מדוע לא נקיף [יקיף] דרך ימין, שאם עומד הוא עכשיו במזרחו של המזבח, ופניו למערב, הרי הקרן שעומדת בצד ימינו היא קרן מזרחית צפונית. לימא [האם לומר] כי בשיטת רמי בר יחזקאל קא מיפלגי [הם חלוקים] ש

דְּאָמַר רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל: יָם שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה ״עוֹמֵד עַל שְׁנֵים עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פּוֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פּוֹנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְּמַעְלָה וְכָל אֲחוֹרֵיהֶם בָּיְתָה״. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין, לַמִּזְרָח. מָר אִית לֵיהּ דְּרָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל, וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל?

אמר רמי בר יחזקאל: ים שעשה שלמה נאמר בו שהיה "עומד על שנים עשר בקר שלשה פנים צפונה ושלושה פנים ימה ושלשה פנים נגבה ושלשה פנים מזרחה והים עליהם מלמעלה וכל אחריהם ביתה" (דברי הימים ב' ד, ד), הא [הרי] למדת מכאן, מן הכיוון שבו הוא מונה את קבוצות הבקר שמתחת לים, שכל פינות (פניות) שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין, ולצד מזרח. האם נאמר כי מר [חכם זה] ר' יוסי הגלילי אית ליה [יש לו] מקבל את שיטת רמי בר יחזקאל, ומר [וחכם זה] ר' עקיבא לית ליה [אין לו] אינו מקבל את שיטת רמי בר יחזקאל?

לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל, וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי; מָר סָבַר: יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ, וּמָר סָבַר; לָא יָלְפִינַן פְּנִים מִחוּץ.

ודוחים: לא, דכולי עלמא [לדעת הכל] אית להו [יש להם הם מקבלים] את דברי רמי בר יחזקאל. והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בדבר זה נחלקו]: מר [חכם זה] ר' יוסי הגלילי סבר: ילפינן [לומדים אנו] פנים מחוץ, שכשם שמזים במזבח החיצון באותו כיוון כך הוא צריך להזות במזבח הפנימי, ומר [וחכם זה] ר' עקיבא סבר: לא ילפינן [אין אנו למדים] פנים מחוץ.

וְרַבִּי עֲקִיבָא: נְהִי דְּלָא יָלֵיף פְּנִים מִחוּץ, אִי בָּעֵי – הָכִי נַעֲבִיד, אִי בָּעֵי – הָכִי נַעֲבִיד! אָמַר לָךְ רַבִּי עֲקִיבָא: מִדִּינָא – בְּהַהוּא קֶרֶן דְּפָגַע בְּרֵישָׁא בְּהַהוּא עָבֵיד בְּרֵישָׁא, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין מַעֲבִירִין עַל הַמִּצְוֹת.

ושואלים: ור' עקיבא נהי דלא יליף [אומנם אינו לומד] פנים מחוץ, אולם לשיטתו אי בעי [אם רוצה] — הכי נעביד [כך יעשה], אי בעי [ואם רוצה] — הכי נעביד [כך יעשה], ומשום מה מתחיל דווקא בקרן מזרחית דרומית? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך ר' עקיבא: אכן מדינא [מעיקר הדין] בההוא [באותה] קרן המזבח דפגע ברישא [שבה הוא פוגש בתחילה] — בההוא עביד ברישא [בה הוא צריך לעשות תחילה], לפי שאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות, שכל מצוה המזדמנת לו לאדם לעשותה אל ידחנה לזמן מאוחר יותר, אלא יעשנה מיד.

וְאַמַּאי לָא עָבֵיד – מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ״ – עַד דְּנָפֵיק מִכּוּלֵיהּ מִזְבֵּחַ, וְכֵיוָן דְּיָהֵיב בְּהַהוּא קֶרֶן – הֲדַר אָתֵי לְהַהוּא קֶרֶן דְּאִיחַיַּיב לְמֵיתַב בְּרֵישָׁא.

ואמאי לא עביד [ומדוע לא עשה] כן, ומדוע לא נתן על אחת הקרנות המערביות? — משום דכתיב [שנאמר]: "ויצא אל המזבח" וכוונתו: עד דנפיק מכוליה [שיוצא מכל] מקום המזבח וכיון דיהיב בההוא [שנותן באותה] קרן שהיא מחוץ למזבח — מיד הדר אתי לההוא קרן דאיחייב למיתב ברישא [חוזר ובא לאותה קרן בצד מערב שהיה חייב לתת מתחילה] את הדם עליה.