כְּאִישׁ הַמְעוֹרֶה בִּלְוָיָיה שֶׁלּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל רָאוּ כְּרוּבִים הַמְעוֹרִין זֶה בָּזֶה, הוֹצִיאוּן לַשּׁוּק וְאָמְרוּ: יִשְׂרָאֵל הַלָּלוּ, שֶׁבִּרְכָתָן בְּרָכָה וְקִלְלָתָן קְלָלָה, יַעַסְקוּ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ?! מִיָּד הִזִּילוּם, שֶׁנֶּאֱמַר ״כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ״.

כאיש המעורה ודבוק בלוייה (באשה) שלו, שהיו הכרובים נראים מחובקים יחד. אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו גוים להיכל בבית שני ראו ציורים של כרובים המעורין זה בזה, קלפום מן הקיר והוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה שהם מלאים ביראת שמים יעסקו בדברים הללו ויעשו שם דמויות כגון אלה? מיד הזילום (התיכו אותם) והשמידום, שנאמר: "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה" (איכה א, ח).

״וּשְׁתִיָּה הָיְתָה נִקְרֵאת״. תָּנָא: שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַת הָעוֹלָם. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מִצִּיּוֹן נִבְרָא הָעוֹלָם. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עוֹלָם מֵאֶמְצָעִיתוֹ נִבְרָא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדוּבָּקוּ״.

שנינו במשנה כי אבן היתה בקודש הקדשים ו"שתיה" היתה נקראת. תנא [שנה החכם] בתוספתא: מדוע נקראת שתיה — שממנה הושתת [נברא] העולם. ומעירים: הרי תנן כמאן דאמר [שנינו במשנה כשיטת מי שאמר]: מציון נברא העולם. דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: ר' אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר: "בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו" (איוב לח, לח), וכשם שעושים ברגבי עפר, שמתחילים מן האמצע תחילה, ומוסיפים רגבים מסביב, כך היתה גם בריאת העולם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עוֹלָם מִן הַצְּדָדִין נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵי אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עוּזּוֹ״. רַבִּי יִצְחָק (נַפָּחָא) אָמַר: אֶבֶן יָרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּיָּם, מִמֶּנּוּ נִשְׁתַּת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ״.

ר' יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא, שנאמר: "כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו" (איוב לז, ו), כלומר: שמכל צד היו הגשמים יורדים, ומשם נבראת הארץ. ר' יצחק אמר: אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים, וממנה נשתת העולם, שנאמר: "על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה" (איוב לח, ו).

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִצִּיּוֹן נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳״ וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי״ – מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יָפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.

וחכמים אומרים: מציון נברא העולם, שנאמר: "מזמור לאסף אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו" (תהלים נ, א) ואומר: "מציון מכלל יפי אלהים הופיע" (תהלים נ, ב). כלומר: ממנו מציון מוכלל (נבנה) יפיו של עולם. ומשנתנו כשיטה זו היא.

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: ״אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה׳ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם״. תּוֹלְדוֹת שָׁמַיִם – מִשָּׁמַיִם נִבְרְאוּ, תּוֹלְדוֹת הָאָרֶץ – מֵאֶרֶץ נִבְרְאוּ.

תניא [שנויה ברייתא]: ר' אליעזר הגדול אומר: נאמר: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים" (בראשית ב, ד), תולדות שמים, כלומר: כל הנמצאים בשמים — משמים נבראו, תולדות הארץ — מארץ נבראו.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִצִּיּוֹן נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה׳ דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ״ וְאוֹמֵר: ״מִצִּיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ״ – מִמֶּנּוּ מוּכְלָל יוֹפְיוֹ שֶׁל עוֹלָם.

וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר: "מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו" (תהלים נ, א), משמע שמדבר הכתוב בבריאת העולם. ואומר "מציון מכלל יפי אלהים הופיע" (תהלים נ, ב), כלומר: ממנו מציון מוכלל יפיו של עולם, בין בתולדות השמים ובין בתולדות הארץ.

״נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁמְּמָרֵס בּוֹ״ וכו׳. מַאי כְּמַצְלִיף? מַחְוֵי רַב יְהוּדָה:

שנינו במשנה ש נטל הכהן את הדם של פר החטאת ממי שהיה ממרס בו שלא יקרוש, ומזה ממנו כמצליף. ושאלו: מאי [מה פירוש המילה] כמצליף? היה מחוי [מראה בידו] רב יהודה כדי להסביר זאת