חִישֵּׁב בַּחֲתִיַּית גֶּחָלִים מַהוּ? מַכְשִׁירֵי מִצְוָה – כְּמִצְוָה דָמּוּ, אוֹ לֹא? תֵּיקוּ.

חישב מחשבת פסול בשעת חתיית גחלים מהו? האם פוסלתהמחשבה את הקטורת. ויסוד השאלה הוא: מכשירי מצוה האם כמצוה דמו [נחשבים], ולכן אף כשהוא חותה את הגחלים, שהם רק מכשירים למצות הקטורת, הרי זו כהקטרה עצמה ופוסל בה, או לא? שאלה זו לא נמצאה לה תשובה ונשארה בתיקו [תעמוד השאלה במקומה].

בָּעֵי מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: הוֹלָכָה בִּשְׂמֹאל מַהוּ? אָמַר לְהוּ רַב שֵׁשֶׁת, תְּנִיתוּהָ: נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ.

בעי מיניה [שאלו ממנו] מרב ששת שאלה זו: הולכה של דם ביד שמאל מהו האם כשרה היא, או שדינה כקבלה וזריקה שחובה לעשותן דווקא ביד ימין? אמר להו [להם] רב ששת לשואלים: כבר תניתוה [שניתם אותה]. כלומר: יש תשובה לדבר ממקור ידוע. שהרי שנינו בענין דומה: נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, הרי, אף שמוליך את הכף למקום העבודה ביד שמאל, זוהי דרך הכשרו.

וְנִפְשׁוֹט לְהוּ מֵהָא דִּתְנַן: הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאל, וּבֵית עוֹרָהּ לַחוּץ!

ושואלים: ונפשוט להו מהא דתנן [ושיפתור להם את הבעיה מזו ששנינו במשנה]: שהכהן שזכה בהעלאת הראש והרגל לכבש, היה מעלה את הרגל של ימין ביד שמאל ובית עורה השלם צריך שיהיה כלפי חוץ ואילו בית שחיטתה שהוא המקום החתוך צריך להיות כלפי הכהן, הרי שאפשר להוליך ביד שמאל!

אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמִינָא: הָנֵי מִילֵּי – הוֹלָכָה דְּלָא מְעַכְּבָא כַּפָּרָה, אֲבָל הוֹלָכָה דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה – לֹא, קָמַשְׁמַע לָן.

ודוחים: אי מהתם הוה אמינא [אם היה מוכיח משם, הייתי אומר] בדחיה: כי הני מילי [דברים אלה אמורים] בהולכה שהרי היא לא מעכבא [מעכבת] את הכפרה, שהרי גם אם לא הועלו האיברים למזבח כבר היתה הכפרה בזריקת הדם, שהרי אף אם לא הוקטרו איברי הקרבן כלל — כשר, אבל הולכה זכו דמעכבא [שמעכבת] את הכפרה, כגון הולכת הדם למזבח — לא, ויש לעשותה דווקא בימין, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] ממקור זה, שמוליך את הכף לצורך עיקר המצוה, ובכל זאת כשירה בשמאל.