מִן הָאָב – יְקַיֵּים, אֲחוֹת הָאֵם מִן הָאֵם – יוֹצִיא. מִן הָאָב – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יוֹצִיא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְקַיֵּים. שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל עֶרְוָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁאֵר הָאֵם – יוֹצִיא. מִשּׁוּם הָאָב – יְקַיֵּים.

מן האב — יקיים. אחות האם מן האם — יוציא, אחות האם מן האב — ר' מאיר אומר: יוציא, וחכמים אומרים: יקיים. שהיה ר' מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר האם — בין בקירבה של צד האב (כגון אחות האב) או מצד האם — יוציא, משום שאר האב — יקיים.

וּמוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ, וּבְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וּשְׁאָר כָּל הָעֲרָיוֹת מוּתָּרוֹת לוֹ, לְאִיתּוּיֵי אֵשֶׁת הָאָב.

ומותר באשת אחיו מאמו, ובאשת אחי אביו, ושאר כל העריות מותרות לו כאשר נתגיירו. ובא משפט זה לאיתויי [להביא, להוסיף] אשת האב.

נָשָׂא אִשָּׁה וּבִתָּהּ – כּוֹנֵס אַחַת וּמוֹצִיא אַחַת, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְנוֹס. מֵתָה אִשְׁתּוֹ – מוּתָּר בַּחֲמוֹתוֹ. וְאִיכָּא דְּתָנֵי: אָסוּר בַּחֲמוֹתוֹ.

אם נשא אשה ובתה בגויותן ולאחר מכן נתגיירו עמו — כונס אחת, ומוציא אחת, לכתחלה לא יכנוס. מתה אשתו — מותר בחמותו אם נתגיירו שתיהן. ואיכא דתני [ויש ששנה]: אסור בחמותו.

קָתָנֵי מִיהַת: מוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו, מַאי לָאו – דְּנָסְבָהּ אָחִיו כְּשֶׁהוּא גֵּר? לָא, דְּנָסְבָהּ כְּשֶׁהוּא גּוֹי. מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: לִיגְזוֹר כְּשֶׁהוּא גּוֹי אַטּוּ כְּשֶׁהוּא גֵּר, קָא מַשְׁמַע לָן.

קתני מיהת [שנה על כל פנים]: מותר באשת אחיו, מאי לאו [האם לא] דנסבה [שנשאה] אחיו כשהוא גר? ודוחים: לא, אפשר לומר דנסבה [שנשאה] כשהוא גוי. ותוהים: אם כן מאי למימרא [מה בא לומר, לחדש] בכך? שודאי אין זה נחשב לערוה מכיון שאף לנישואין אין תוקף לאחר שנתגיירה. ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] ליגזור [שיש לגזור] בנשא כשהוא גוי אטו [משום] הנושא כשהוא גר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלא.

אֲמַר מָר: נָשָׂא אִשָּׁה וּבִתָּהּ – כּוֹנֵס אַחַת וּמוֹצִיא אַחַת, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְנוֹס. הָשְׁתָּא אַפּוּקֵי מַפֵּיק – לְכַתְּחִלָּה מִיבָּעֲיָא?! הָתָם קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר: הַךְ דַּאֲמוּר רַבָּנַן יְקַיֵּים – לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְנוֹס.

כיון שהבאנו ברייתא זו לענייננו, מבררים אותה לעצמה: אמר מר [החכם] נשא אשה ובתה — כונס אחת ומוציא אחת, לכתחלה לא יכנוס. ותוהים: השתא אפוקי מפיק [הרי, עכשיו למדנו שמוציא את זו שנשא] — שלא ישאנה לכתחלה מיבעיא [נצרכה לומר]?! ומשיבים: התם קאי [שם, התנא עומד, מתייחס], כלומר, מילים אלה מתייחסות למה שקדם להן, והכי קאמר [וכך אמר], כך יש להבין: הך דאמור רבנן [זה שאמרו חכמים] יקיים, שהם קרובים מן האב, בכל זאת לכתחלה לא יכנוס.

מֵתָה אִשְׁתּוֹ – מוּתָּר בַּחֲמוֹתוֹ, וְאִיכָּא דְּתָנֵי: אָסוּר בַּחֲמוֹתוֹ. חֲדָא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וַחֲדָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא.

שנינו בברייתא: מתה אשתו — מותר בחמותו. ואיכא דתני [ויש ששנה]: אסור בחמותו. ומעירים: חדא [ברייתא אחת] כשיטת ר' ישמעאל, וחדא [ואחת] כשיטת ר' עקיבא.

מַאן דְּאָסַר – כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דַּאֲמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה בְּאִיסּוּרָא קַיְּימָא, וְגַבֵּי גֵּר גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן. וּמַאן דְּשָׁרֵי – כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דַּאֲמַר: חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה קָלַשׁ לֵיהּ אִיסּוּרָא, וְגַבֵּי גֵּר – לָא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

מאן דאסר [מי שאסר] סבור כדעת ר' ישמעאל, שכיון שאמר: חמותו לאחר מיתה של אשתו באיסורא קיימא [באיסור תורה היא עומדת] ולכן גם לגבי גר גזרו ביה רבנן [בו חכמים], ומאן דשרי [ומי שהתיר] סבור כדעת ר' עקיבא, שאמר: חמותו לאחר מיתה של אשתו קלש (פחת) ליה איסורא [לו האיסור], ואין חייב עליה מיתה, ולכן לגבי גר לא גזרו ביה רבנן [בו חכמים], משום איסור שאף בישראל איננו חמור כל כך.

מתני׳ חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְלָדוֹתֵיהֶן, הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וָמֵתוּ – אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַיבֵּם אוֹתָהּ.

חמש נשים שנתערבו ולדותיהן ואין יודעים מי הוא בנו של מי והיו לנשים אלה גם בנים אחרים, ידועים, והגדילו (גדלו) אותם ילדי התערובות ונשאו נשים, ומתו — ארבעה מן האחים הוודאיים חולצין לאחת מן הנשים הללו, שהרי ייתכן שהיא אשת אחיו של כל אחד מהם, ואחד מן האחים הוודאיים מייבם אותה אם רוצה, שאפילו אינה אשת אחיו, הרי חלצו לה האחרים ומותרת לו, שודאי הותרה לכול על ידי החליצה.

הוּא וּשְׁלֹשָׁה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַיבֵּם. נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִיבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת.

הוא, זה שייבם ושלשה אחרים חולצין לאחת הנשים האחרות ואחד מייבם אותה. וכך עושים לגבי כל הנשים הללו. נמצאו בסך הכל ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת.

גמ׳ וְדַוְקָא מִיחֲלַץ וַהֲדַר יַבּוּמֵי, אֲבָל יַבּוּמֵי בְּרֵישָׁא – לָא, דְּקָפָגַע בִּיבָמָה לַשּׁוּק.

מדייקים: ודוקא מיחלץ והדר יבומי [לחלוץ תחילה ואחר כך לייבם], אבל יבומי ברישא [לייבם בתחילה] — לא, שהרי יש ספק שמא קפגע [פוגע הוא] ביבמה לשוק. שהרי ייתכן שזו שייבם תחילה לא אשת אחיו היתה, ושמא היא יבמתו של אחר, ועדיין לא נחלצה.

מַאי ״הוּא וּשְׁלֹשָׁה חוֹלְצִין לְאַחַת״? דְּלָא תֵּימָא לְיַבְּמִינְהוּ חַד לְכוּלְּהוּ, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד מְיַיבֵּם חֲדָא, דִּלְמָא מִתְרַמְיָא לֵיהּ דִּידֵיהּ.

ועוד מסבירים: מאי [מה טעם נאמר במשנה] הוא ושלשה חולצין לאחת, ומדוע שלא יחלצו אחרים והוא מייבם עוד אחת? — שלא תימא [תאמר] ליבמינהו חד לכולהו [שייבם אחד את כולן], שכיון שכל האחרים חלצו, רשאי הוא לייבם את כולן, אלא כל חד וחד [אחד ואחד] מייבם חדא [אחת], דלמא מתרמיא ליה דידיה [שמא תזדמן לו שלו], שהרי ייתכן מקרה שכל אחד (או חלק מהם) ייבם את אשת אחיו, ואם ייבם אחד את כולם תתבטל ודאי מצות ייבום מחלק מהן.

״מִקְצָתָן אַחִין וּמִקְצָתָן שֶׁאֵין אַחִין – הָאַחִין חוֹלְצִין, וְשֶׁאֵין אַחִין מְיַיבְּמִין״. מַאי קָאָמַר? אֲמַר רַב סָפְרָא, הָכִי קָאָמַר: מִקְצָתָן אַחִין מִן הָאָב וּמִקְצָתָן אַחִין מִן הָאֵם – אַחִין מִן הָאֵם חוֹלְצִין, וְאַחִין מִן הָאָב מְיַיבְּמִין.

שנינו בתוספתא בהמשך למקרה המתואר במשנה: מקצתן אחין ומקצתן שאין (אינם) אחין — האחין חולצין, ושאין אחין מייבמין. ושואלים: מאי קאמר [מה אמרה] ברייתא זו? אמר רב ספרא: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבינה: מקצתן אחין מן האב בלבד לאותם ולדות שנתערבו ומקצתן מלבד היותם אחים מן האב הם גם אחין מן האם. לחלק מן התערובות, אחין מן האם — חולצין, שהרי אפילו אם אחת הנשים אינה אשת אח מן האב, מכל מקום שמא היא רק אשת אחיו מאמו, ואסור בה לעולם (שהרי אין מצות ייבום חלה עליה), ואחין מן האב מייבמין.

מִקְצָתָן כֹּהֲנִים וּמִקְצָתָן שֶׁאֵינָן כֹּהֲנִים – כֹּהֲנִים חוֹלְצִין, שֶׁאֵינָן כֹּהֲנִים – מְיַיבְּמִין. מִקְצָתָן כֹּהֲנִים וּמִקְצָתָן אַחִין מִן הָאֵם – אֵלּוּ וָאֵלּוּ חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין,

היו מקצתן כהנים ומקצתן שאינן כהנים — כהנים חולצין, ושאינן כהנים — מייבמין, שהרי חלוצה אסורה לכהן, ושמא היתה אחת החליצות חליצה ראויה ונאסרה לכהנים, ואין האח הכהן יכול לייבמה מפני הספק. מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם — אלו ואלו חולצין ולא מייבמין.