דְּתָנֵי רַבִּי זַכַּאי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: ״כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה״ – לְהָבִיא גִּיּוֹרֶת מִכַּנָּהּ שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָּה. וַאֲמַר לֵיהּ: אֲנִי שׁוֹנֶה ״עַמָּיו״ ״מֵעַמָּיו״ – לְהָבִיא בְּתוּלָה הַבָּאָה מִשְּׁנֵי עֲמָמִין, וְאַתְּ אָמְרַתְּ גִּיּוֹרֶת מִכַּנָּהּ וְתוּ לָא?

דתני [ששנה] ר' זכאי קמיה [לפני] ר' יוחנן ברייתא זו: מה שנאמר בכהן גדול: "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יד) להביא (לרבות) גיורת מכנה (מבוססת, שלימה), זו שנולדה בקדושת ישראל, שהיא ממשפחה של גרים כשרים — שהיא כשרה לכהונה. ואמר ליה [לו] ר' יוחנן: לריבוי זה אני שונה "עמיו", ועוד לשון ריבוי "מעמיו", כלומר, אפילו כשהיא ממקצת עמיו ומעם אחר — להביא בתולה הבאה משני עממין, כלומר, מצירוף בני זוג השייכים לשני עמים שונים, ואת אמרת [ואתה אומר] גיורת מכנה ותו לא [ולא עוד]?

מַאי שְׁנֵי עֲמָמִין? אִילֵימָא עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית, וּמַאי מִשְּׁנֵי עֲמָמִין, דִּזְכָרִים אֲסוּרִין וּנְקֵבוֹת מוּתָּרוֹת – הַיְינוּ גִּיּוֹרֶת מִכַּנָּהּ! אֶלָּא בְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל.

שואלים: מאי [מה הם] "שני עממין" אלה? אילימא [אם תאמר] עמוני שנשא עמונית, ומאי [ומה] פירוש משני עממין שהם מבחינת הדין נחשבים כשני עמים שונים, שכן זכרים אסורין ונקבות מותרות, אם כן היינו [זהו] גיורת מכנה שדובר בה, שהרי היא גיורת כשירה לכל דבר. אלא המדובר בעמוני שנשא בת ישראל שהם שני עמים.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי שׁוֹנֶה ״עַמָּיו״ ״מֵעַמָּיו״ – לְהָבִיא בְּתוּלָה הַבָּאָה מִשְּׁנֵי עֲמָמִין, וּמֵעַם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי עֲמָמִין וְאַתְּ אָמְרַתְּ גִּיּוֹרֶת מִכַּנָּהּ וְתוּ לָא?

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] באופן אחר: אמר ליה [לו]: אני שונה "עמיו" "מעמיו" להביא בתולה הבאה משני עממין ישראלית וגר, ואותו גר הוא מעם שיש בו שני עממין, כלומר, עמוני ומואבי (שהנקבות שבהם מותרות), ואת אמרת [ואתה אומר] גיורת מכנה ותו לא [ולא עוד]?

וּלְהַךְ לִישָּׁנָא, בַּת מִצְרִי שֵׁנִי דִּכְשֵׁרָה לִכְהוּנָּה מְנָא לֵיהּ? וְכִי תֵּימָא דְּיָלֵיף מֵעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל – מַה לְּעַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁכֵּן נְקֵבוֹת מוּתָּרוֹת!

ושואלים: ולהך לישנא [וללשון שניה זו] שאמרנו, בת מצרי שני שנשא ישראלית באיסור, אותה בת שהיא כשרה לכהונה מנא ליה [מניין לו]? שהרי במצרים אין חילוק בין זכרים לנקבות! וכי תימא [ואם תאמר] דיליף [שלומד] מעמוני שנשא בת ישראל — אולם אפשר להקשות: מה לעמוני שנשא באיסור בת ישראל ונולדה לו בת, שאף שהיא עמונית, הריהי מותרת, שכן נקבות עמוניות מותרות לגמרי ואיסור קל הוא, ולכן בתו מותרת לכהונה, מה שאין כן במצרי שנשא בת ישראל, שאין זרעו כשר אלא מדור שלישי.

מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית שְׁנִיָּה יוֹכִיחַ.

ואומרים: אם כן, מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח, שהוולד כשר לקהל, שדור שלישי הוא, ומותר!

מַה לְמִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית שְׁנִיָּה – שֶׁכֵּן אֵין בִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה!

ודוחים: מה למצרי שני שנשא מצרית שניה שכן אין ביאתו בעבירה, שהרי מותר לו לשאתה, מה שאין כן בעמוני שנשא בת ישראל.

עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל יוֹכִיחַ, וְחָזַר הַדִּין וכו׳.

ויש לחזור לראיה הראשונה: עמוני שנשא בת ישראל יוכיח שביאתו בעבירה, ואף על פי כן הוולד כשר. וחזר הדין מצד זה לצד זה לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם שהם מותרים.

אֲמַר רַב יוֹסֵף: הַיְינוּ דְּשַׁמַעֲנָא לֵיהּ לְרַב יְהוּדָה דַּאֲמַר ״עַמָּיו״ ״מֵעַמָּיו״ וְלָא יָדַעֲנָא מַאי קָאָמַר.

אמר רב יוסף: היינו דשמענא ליה [זהו ששמעתי אותו] את רב יהודה שאמר בדרשתו את ענין הייתור "עמיו" "מעמיו", ולא ידענא [ידעתי] מאי קאמר [מה הוא אומר], ועכשיו אני מבין שרצה לדרוש להכשיר בת של עמוני שנשא בת ישראל וכר' יוחנן.

כִּי אֲתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה אֲמַר, הָכִי תָּנָא קַמֵּיהּ: אִשָּׁה עַמּוֹנִית כְּשֵׁרָה, בְּנָהּ מֵעַמּוֹנִי פָּסוּל, וּבִתָּהּ מֵעַמּוֹנִי כְּשֵׁרָה, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּעַמּוֹנִי וְעַמּוֹנִית שֶׁנִּתְגַּיְירוּ, אֲבָל בִּתָּהּ מֵעַמּוֹנִי – פְּסוּלָה.

כי אתא [כאשר בא] רב שמואל בר יהודה מארץ ישראל לבבל, אמר: הכי תנא קמיה [כך שנה לפניו] ר' זכאי: אשה עמונית כשרה, בנה מעמוני פסול, ובתה מעמוני כשרה. במה דברים אמורים — בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני גוי — פסולה.

אֲמַר לֵיהּ: פּוֹק תְּנֵי לְבָרָא. מַאי דְּאָמְרַתְּ אִשָּׁה עַמּוֹנִית כְּשֵׁרָה – עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, בְּנָהּ מֵעַמּוֹנִי פָּסוּל, דְּהָא עַמּוֹנִי הוּא,

אמר ליה [לו]: פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], כלומר, ברייתא זו שהבאת אינה מן הברייתות הראויות להיכנס לבית המדרש. כי מאי דאמרת [מה שאמרת] אשה עמונית כשרה — דבר זה ידוע, ואין צריך לאמרו, שהרי פירשו: עמוני ולא עמונית. ומה שאמרת כי בנה מעמוני פסול — גם את זה אין צורך לומר, דהא [שהרי] עמוני הוא.

וּבִתָּהּ מֵעַמּוֹנִי כְּשֵׁרָה, לְמַאי? אִילֵימָא לָבֹא בַּקָּהָל – הָשְׁתָּא אִמָּהּ כְּשֵׁרָה, הִיא מִיבָּעֲיָא? אֶלָּא לִכְהוּנָּה.

אולם המשך דבריך שאמרת: ובתה מעמוני כשרה, למאי [למה לאיזה ענין]? אילימא [אם לומר] לענין לבא בקהל — אין צריך לומר זאת, השתא [עכשיו, הרי] אמה כשרה לקהל, היא בתה מיבעיא [נצרכה] לומר שכשרה? אלא ודאי הכוונה לכהונה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בְּעַמּוֹנִי וְעַמּוֹנִית שֶׁנִּתְגַּיְירוּ, אֲבָל בִּתָּהּ מֵעַמּוֹנִי – פְּסוּלָה. מַאי בִּתָּהּ מֵעַמּוֹנִי? אִילֵימָא עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית – הַיְינוּ גִּיּוֹרֶת מִכַּנָּהּ. אֶלָּא, עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא בַּת יִשְׂרָאֵל. אָמַר לֵיהּ: פּוֹק תְּנֵי לְבָרָא.

ובהמשך: במה דברים אמורים — בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה. ונברר מאי [מה פירוש] "בתה מעמוני"? אילימא [אם תאמר] עמוני שנשא עמונית ונתגיירו שניהם — אם כן היינו גיורת מכנה, זו שדובר בה קודם שכשרה! אלא עמוני שנשא בת ישראל בעבירה, ולשיטה זו הבת פסולה לכהונה, אולם הלא לדעת ר' יוחנן כשרה היא, ולכן אמר ליה [לו] פוק תני לברא [צא ושנה בחוץ], שאין ברייתא זו מוסמכת ללמוד ממנה.

״מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָן אֲסוּרִין״ וכו׳. מַאי תְּשׁוּבָה?

שנינו במשנה: מצרי ואדומי אינן אסורין אלא שלושה דורות בין זכרים בין נקבות, ור' שמעון מתיר את הנקבות מקל וחומר. ואמרו לו חכמים שלקל וחומר זה יש תשובה. ושואלים: מאי [מה] היא תשובה זו שרמזו לה?

אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר: עֲרָיוֹת יוֹכִיחוּ, שֶׁלֹּא אָסַר בָּהֶן אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.

אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] עריות יוכיחו שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות, שהרי קירבת ערוה לא נאסרה מן התורה אלא עד שלושה דורות, כגון בתו ובת בתו, או אמו ואם אמו, ואסר בהם אחד זכרים ואחד נקבות!

מַה לַּעֲרָיוֹת שֶׁכֵּן כָּרֵת. מַמְזֵר יוֹכִיחַ.

את הראיה הזו דוחים: מה לעריות — שכן חמורות הן, משום שיש בהן עונש כרת! ומשיבים: ממזר יוכיח שאין בו כרת, ודינו שווה בין בזכרים בין בנקבות.

מַה לְּמַמְזֵר שֶׁכֵּן אֵינוֹ רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל לְעוֹלָם, עֲרָיוֹת יוֹכִיחוּ. וְחָזַר הַדִּין,

ודוחים: מה לממזר שיש בו צד חמור, שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם בכל הדורות. אם כן — עריות יוכיחו שאחרי שלושה דורות אין בהן איסור, ולאחרים שאינם קרוביהן מותרים מיד. וחזר הדין מצד זה לצד זה,

לֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה וְלֹא רְאִי זֶה כִּרְאִי זֶה, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן: שֶׁאֲסוּרִין, וְאֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת, אַף אֲנִי אָבִיא מִצְרִי וּמִצְרִית שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִין, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.

לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, אין זה דומה לזה ואין זה דומה לזה, הצד השוה שבהן — שאסורין אחד זכרים ואחד נקבות, אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין, אחד זכרים ואחד נקבות.

מַה לְּהַצַד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד כָּרֵת.

ודוחים: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת, אם בביאת הערוה בעצמה ואם ביצירתו של הממזר, שהרי אין ממזר אלא מחיוב כרת.

וְרַבָּנַן: מֵחָלָל, דְּחַיָּיבֵי עֲשֵׂה וּכְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

ורבנן [וחכמים] לומדים זאת מחלל שהוא נוצר מביאת חייבי עשה, כגון הוולד הנולד לכהן גדול מזו שאינה בתולה שאסורים בין הזכרים ובין הנקבות. וכדעת ר' אליעזר בן יעקב שאמר שהוולד חלל.

וּמַאי ״לֹא כִּי״? הָכִי קָאָמַר לְהוּ: לְדִידִי – לָא סְבִירָא לִי דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, לְדִידְכוּ דִּסְבִירָא לְכוּ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב – הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר.

ומאי [ומה פירוש] "לא כי" שאמר ר' שמעון — הכי קאמר להו [כך אמר להם]: לדידי לא סבירא לי [לי עצמי, לשיטתי, אינני סובר] כר' אליעזר בן יעקב, ואין לכם תשובה לדברי על פי שיטתי. ולדידכו [ולכם] דסבירא לכו [שאתם סבורים] כר' אליעזר בן יעקב — מכל מקום הלכה אני אומר, שכך מסורת בידי שנקבות של מצרי ואדומי מותרות.

תַּנְיָא, אֲמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. וְעוֹד: מִקְרָא מְסַיַּיעֲנִי: ״בָּנִים״ וְלֹא בָּנוֹת.

תניא [שנויה ברייתא], אמר להן ר' שמעון: הלכה אני אומר, ועוד: מקרא מסייעני, שהרי נאמר בפסוק "בנים אשר יוולדו להם" (דברים כג, ט), ודרשו: "בנים" ולא בנות.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״בָּנִים״ וְלֹא בָּנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי״ – הַכָּתוּב תְּלָאָן בְּלֵידָה.

ומפרשים את הענין על פי ברייתא, תנו רבנן [שנו חכמים]: במצרי ובאדומי "בנים" ולא בנות נאסרו, אלו דברי ר' שמעון. אמר ר' יהודה, הרי הוא אומר: "בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'" (דברים כג, ט), משמע שהכתוב תלאן בלידה ("אשר יולדו") ואין מחלקים בין זכר ונקיבה, אלא בלידת הדור השלישי.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִי לָאו דַּאֲמַר רַבִּי יְהוּדָה הַכָּתוּב תְּלָאָן בְּלֵידָה – לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. כֵּיוָן דַּאֲמַר מָר ״קְהַל גֵּרִים אִיקְרֵי קָהָל״ –

אמר ר' יוחנן: אי לאו [אם לא] שאמר ר' יהודה כי הכתוב תלאן בלידה — לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש. כלומר, היה מגיע לידי סתירה מתוך שיטתו שלו. ומדוע, כיון שאמר מר [החכם] שלדעת ר' יהודה קהל גרים איקרי [נקרא] גם הוא קהל ה',