וְהָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: רְאוּיָה לְכֹהֵן גָּדוֹל – מִטַּמֵּא לָהּ, שֶׁאֵין רְאוּיָה לְכֹהֵן גָּדוֹל – אֵין מִטַּמֵּא לָהּ! שָׁאנֵי הָתָם דְּרַבֵּי רַחֲמָנָא ״קְרוֹבָה״.

והא [והרי] אמר ר' שמעון: ראויה לכהן גדול — מטמא לה, שאין ראויה לכהן גדול — אין מטמא לה. וזו, כיון שנתגרשה, שוב אינה ראויה לכהן! ומשיבים: שאני התם דרבי רחמנא [שונה שם כיון שריבתה התורה] וכתבה "קרובה", ומשמע: כל שהיא קרובה, גם אם איננה ראויה להינשא לכהן.

אִי הָכִי מוּכַּת עֵץ נַמִי [רַבֵּי]! ״קְרוֹבָה״ אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם. וּמָה רָאִיתָ? הָא אִתְעֲבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה, הָא לָא אִתְעֲבִיד בָּהּ מַעֲשֶׂה.

ומקשים: אי הכי [אם כן] מוכת עץ נמי [גם כן] נרבה לר' שמעון! ומשיבים: רבי [ריבה] הכתוב "קרובה" — אחת ולא שתים וממילא הלימוד מוגבל רק לענין אחד! ושואלים: ומה ראית לומר שמוכת עץ אתה אוסר, וגרושה אתה מתיר, אולי הנכון הוא להיפך? ומשיבים: הא [זו] מוכת עץ — אתעביד [נעשה] בה מעשה בגופה. הא [זו] הגרושה — לא אתעביד [נעשה] בה ושואלים:

וְרַבִּי יוֹסֵי, מִדְּשָׁבְקֵיהּ לְבַר זוּגֵיהּ – מִכְּלָל דִּבְמוּכַּת עֵץ כְּרַבִּי מֵאִיר סְבִירָא לֵיהּ, מְנָא לֵיהּ? מִ״לֹּא הָיְתָה לְאִישׁ״.

ור' יוסי, מדשבקיה לבר זוגיה [מכיון שעזב את בן זוגו] ר' שמעון, שלענין ארוסה הסכים אתו — מכלל הדברים אתה למד כי במוכת עץ כשיטת ר' מאיר סבירא ליה [סבור הוא] שמיטמא לה, ואם כן מנא ליה [מניין לו] דבר זה — ממה שנאמר שאסור לכהן להיטמא לאחותו "אשר לא היתה לאיש", ומוכת עץ הרי לא היתה לאיש.

וְהָא אַפִּיקְתֵּיהּ! חַד מִ״לֹּא הָיְתָה״ וְחַד מִ״לְּאִישׁ״.

ושואלים: והא אפיקתיה [והרי כבר הוצאת אותו], למדת מביטוי זה כדעת ר' שמעון לענין ארוסה! ומשיבים: חד [ענין אחד] למד ר' יוסי מ"לא היתה" כלומר, לא התקדשה, וחד [ואחד] מ"לאיש", שדווקא אם היא אינה בתולה בגלל איש, ולא בגלל משהו אחר.

״אֵלָיו״ לְרַבּוֹת הַבּוֹגֶרֶת. וְהָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: ״בְּתוּלָה״ בְּתוּלָה שְׁלֵימָה מַשְׁמַע! טַעֲמָא דִּידֵיהּ נַמִי הָתָם מֵהָכָא, דְּדָרֵישׁ הָכִי: מִדְּ״אֵלָיו״ לְרַבּוֹת הַבּוֹגֶרֶת, מִכְּלָל דִּ״בְתוּלָה״ בְּתוּלָה שְׁלֵימָה מַשְׁמַע.

אמרנו שלדעת כולם: "אליו" — לרבות הבוגרת שאף לה מיטמא כל עוד אינה נשואה. ומקשים: והא [והרי] אמר ר' שמעון לגבי נישואי בוגרת לכהן גדול: "בתולה" — בתולה שלימה משמע ואין הבוגרת בכלל זה! ומשיבים: טעמא דידיה נמי התם מהכא [הטעם שלו שם, גם כן מכאן] הוא, דדריש הכי [שהוא דורש כך]: מאחר שהביטוי שנאמר "אליו" בא לרבות את הבוגרת, מכלל הדברים אתה למד כי "בתולה" בכל מקום אחר ובכלל זה לענין נישואין — בתולה שלימה משמע, והבוגרת כיון שאינה בכלל בתולה שלימה — אסורה.

תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּשֵׁירָה לִכְהוּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם״ וַהֲרֵי פִּנְחָס עִמָּהֶם.

אגב הדיון בהגדרת בתולה ובפרט לדעת ר' שמעון, מביאים דיון בנושא קרוב, תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד — כשירה לכהונה, שנאמר: "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (במדבר לא, יח), משמע — לכולכם. והרי פנחס היה עמהם, ופנחס כהן היה ואסור בגיורת, משמע שהטף, כלומר, ילדות פחותות מגיל שלוש מותרות אף לכהן.

וְרַבָּנַן: לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. אִי הָכִי – בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נַמִי!

ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? לדעתם: "החיו לכם" אין כוונתו שתהיינה להם לנשים, אלא לעבדים ולשפחות. ומקשים: אי הכי [אם כך] בת שלש שנים ויום אחד נמי [גם כן], יהיו מותרות לדעת ר' שמעון ואפילו לכהן, כשלא ידעו משכב זכר?

כִּדְרַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא רָמֵי: כְּתִיב ״כָּל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ״. הָא אֵינָהּ יוֹדַעַת – קַיְּימוּ, מִכְּלָל דְּהַטַּף בֵּין יָדְעוּ בֵּין לֹא יָדְעוּ – קַיְּימוּ, וּכְתִיב ״וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם״, הָא יָדְעִי – הֲרוֹגוּ.

ומשיבים: הטעם הוא כדברי רב הונא, שרב הונא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] במקום אחד "וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו" (שם יז), הא [הרי] מכאן מובן כי זו שאינה יודעת — קיימו, ומכלל הדברים אתה למד שהטף, הקטנות, שאינן בגדר אשה, בין ידעו בין לא ידעו — קיימו. וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (שם יח) הא ידעי [הרי אם ידעו] — הרוגו, ואפילו טף בכלל, ויש פה איפוא סתירה!

הֱוֵי אוֹמֵר: בִּרְאוּיָה לִיבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

ויש לתרץ: הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר, שאין הכתוב מחלק בין זו שנבעלה ובין זו שלא נבעלה, אלא כשאומר "יודעת איש" כוונתו הראויה להיבעל, וכל קטנה מעל גיל שלוש בכלל ראויה להיבעל ואסורה.

תַּנְיָא נַמִי הָכִי: ״וְכָל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ״ בִּרְאוּיָה לִיבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בִּרְאוּיָה לִיבָּעֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נִבְעֲלָה מַמָּשׁ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר״ הֱוֵי אוֹמֵר בִּרְאוּיָה לִיבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], מה שנאמר: "וכל אשה ידעת איש" (שם יז) — בראויה ליבעל הכתוב מדבר. ודנה הברייתא: אתה אומר בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" (שם יח), יש לדייק: אבל אשה אפילו לא יודעת משכב זכר תיהרג, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.

מְנָא יָדְעִי? אָמַר רַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִּיץ, כָּל שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא רְאוּיָה לִיבָּעֵל, כָּל שֶׁאֵין פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִיבָּעֵל. אָמַר רַב נַחְמָן: סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן.

ושואלים לעצם המעשה: מנא ידעי [מניין ידעו] אם ילדה מסויימת הגיעה לגיל זה שראויה כבר להיבעל? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ של כהן גדול, ובדרך נס כל שהיו פניה מוריקות — בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות — בידוע שאינה ראויה ליבעל. ובדומה לזה אמר רב נחמן: סימן לעבירה — הדרוקן שעוברי עבירה חולים במחלה זו ופניהם מוריקים.

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר״. מְנָא יָדְעִי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: הוֹשִׁיבוּם עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן, בְּעוּלָה – רֵיחָהּ נוֹדֵף, בְּתוּלָה – אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף.

כיוצא בדבר, במעשה של פילגש בגבעה, שהרגו את כל אנשי יבש גלעד פרט לבתולות, אתה אומר: "וימצאו מישבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר" (שופטים כא, יב), ואף כאן יש לשאול: מנא ידעי [מניין ידעו] איזו היא אשר ידעה איש? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה — ריחה נודף, בתולה — אין ריחה נודף.

וְנַעַבְרִינְהוּ לִפְנֵי צִּיץ! אָמַר רַב כָּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: ״לְרָצוֹן לָהֶם״ כְּתִיב, לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת. אִי הָכִי בְּמִדְיָן נַמִי! אֲמַר רַב אַשִׁי: ״לָהֶם״ כְּתִיב, לָהֶם לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת, וּלְגוֹיִם – אֲפִילּוּ לְפוּרְעָנוּת.

ושואלים: ונעברינהו [ונעביר אותן] לפני הציץ כפי שעשו לבנות מדין? אמר רב כהנא בריה [בנו] של רב נתן: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" (שמות כח, לח), "לרצון" כתיב [נאמר], כלומר, לרצון ולא לפורענות, ומאחר שהבעולות נהרגו, הרי זה בכלל פורענות ואין להשתמש לכך בציץ. ומקשים: אי הכי [אם כך] במדין נמי [גם כן] מדוע השתמשו בציץ לענין של פורענות? אמר רב אשי: "להם" כתיב [נאמר], כלומר, להם לישראל לרצון ולא לפורענות, ולגוים — אפילו לפורענות.

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לָךְ, אוֹ מִכְּלָלָא שְׁמִיעַ לָךְ?

אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי, שגיורת הפחותה מבת שלוש כשרה לכהונה. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך [שמעת] שהלכה כן, או מכללא שמיע לך [מכלל הדברים שמעת זאת]? שלא שמעת פסק הלכה מפורש אלא הסקת זאת מדבר אחר.

מַאי כְּלָלָא? דַּאֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עִיר אַחַת הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר, וְשִׁגֵּר רַבִּי אֶת רַבִּי רוֹמָנוּס וּבְדָקָהּ, וּמָצָא בָּהּ בַּת גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד – וְהִכְשִׁירָהּ רַבִּי לִכְהוּנָּה. אֲמַר לֵיהּ: בְּפֵירוּשׁ שְׁמִיעַ לִי.

ושואלים: מאי כללא [מהו הכלל] שרמז לו ר' זירא? ומסבירים: שאמר ר' יהושע בן לוי: עיר אחת היתה בארץ ישראל שקרא עליה ערער, שהיתה שמועה שיש פסול יוחסין במשפחה אחת בעיר זו, ושגר (ושלח) רבי את ר' רומנוס, ובדקה, ומצא שהיתה בה בת של גיורת שנתגיירה בהיותה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שנישאה לכהן, והכשירה רבי לכהונה. ואם כן, מכאן היה יכול להסיק שפסק ר' יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון. אמר ליה [לו] ר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לי [שמעתי זאת], שכך אמר במפורש.

וְאִי מִכְּלָלָא מַאי? דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, הוֹאִיל וְאִנְסִיב – אִנְסִיב. דְּהָא רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בּוֹגֶרֶת וּמוּכַּת עֵץ – לֹא יִשָּׂא, וְאִם נָשָׂא – נָשׂוּי.

ושואלים: ואי מכללא מאי [ואם מכלל הדברים שמע, מה] בכך? הרי לכאורה ראיה גמורה היא! ומשיבים: דלמא שאני התם [שמא שונה שם] בכך: הואיל ואנסיב [ונישאה] — אנסיב [נישאה], שלכתחילה אף הוא סבור שאסור, אבל בדיעבד אינו פוסל. דהא [שהרי] רב ור' יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואולם אם נשא — נשוי.

הָכִי הָשְׁתָּא?! בִּשְׁלָמָא הָתָם – סוֹפָהּ לִהְיוֹת בּוֹגֶרֶת תַּחְתָּיו, סוֹפָהּ לִהְיוֹת בְּעוּלָה תַּחְתָּיו. הָכָא – סוֹפָהּ לִהְיוֹת זוֹנָה תַּחְתָּיו?!

ודוחים: הכי השתא [כך עכשיו, כיצד אתה משווה]?! בשלמא התם [נניח שם] בבוגרת יש טעם להתירה בדיעבד מפני הנימוק כי סופה להיות בוגרת תחתיו, סופה להיות בעולה תחתיו, ולכן, אם עבר ונשאה — איננו מקפידים בכך, אבל הכא [כאן] וכי סופה להיות זונה תחתיו?! אלא אפשר היה באמת להסיק מכאן שזו דעת ר' יהושע בן לוי.

רַב סָפְרָא מַתְנֵי לָהּ מִכְּלָלָא, וְקַשְׁיָא לֵיהּ, וּמְשַׁנֵּי לֵיהּ הָכִי.

ומעירים: אכן רב ספרא מתני לה מכללא [היה שונה את ההלכה הזו מכלל הדברים], שלא קיבל אותה במפורש כהלכה פסוקה, אלא למד אותה מאותו מעשה, וקשיא ליה [והיה קשה לו] כפי שהקשינו: שמא יש לחלק ביניהם שהואיל ונישאה נישאה, ומשני ליה הכי [והיה מתרץ את הדבר כך] כפי שתירצנו.

הַהוּא כָּהֲנָא דְּאִנְסִיב גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי הַאי? אֲמַר לֵיהּ: דַּאֲמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אֲמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַפֵּיק, וְאִי לָא – מַפֵּיקְנָא לְךָ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי מֵאוּנֵךְ.

ולענין הלכה למעשה מספרים: ההוא כהנא דאנסיב [כהן אחד שנשא] גיורת שהתגיירה כאשר היתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: מאי האי [מה זה] שאתה עושה שלא כדין? אמר ליה [לו] שאמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי המכשיר אותה לכהונה. אמר ליה [לו]: זיל אפיק [לך, הוצא, גרש אותה] ואי [ואם] לא תגרשנה — מפיקנא לך [אוציא לך] את ר' יעקב בר אידי מאוניך [מאוזניך], כלומר, אנקוט כנגדך אמצעים חמורים עד שתציית ותגרש אותה ולא תוכל לסבור כר' יעקב בר אידי.

תַּנְיָא וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר

תניא [שנויה ברייתא]: וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: