חזור
יבמות
דף נ:אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד, וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. כֵּיצַד? עָשָׂה מַאֲמָר בָּזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ – צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִּיטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְגֵט לָזוֹ – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ – צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִּיטִּין וַחֲלִיצָה. מַאֲמָר בָּזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ – הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵּט.
אחת (בין שמדובר) ביבמה אחת ליבם אחד, ואחת (ובין שמדובר) בשתי יבמות ליבם אחד. כיצד? עשה מאמר בזו ומאמר בזו (בצרתה) — צריכות שני גיטין, גט לכל אחת לפוטרן מן המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה משתיהן. עשה מאמר בזו ונתן גט לזו — צריכה גט לבטל את המאמר, וחליצה לאחת מהן כדי להפקיע את הזיקה. עשה מאמר בזו ובעל את זו — צריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן. מאמר בזו וחלץ לזו, הראשונה בעלת המאמר צריכה גט לפוטרה מן המאמר.
רש"י
חלץ ועשה בה מאמר או נתן גט אחר חליצה או בעל אחר חליצה אינו כלום כדתני בסיפא אין אחר חליצה כלום שאין מאמר וביאה תופסין בה אחר חליצה כר' עקיבא. וגט דאחר חליצה לא הוה צריך למיתני לאשמועינן דאין כלום דלמאי ליהני ליתסורי בקרובותיה הא מיתסר וקאי מחמת חליצה אלא איידי דבעי למיתני גט דאחר בעילה כדקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט לאשמועינן דאין לאחר ביאה כלום זיקת יבומים ובהאי גט סגי ליה בלא חליצה תנא נמי גט דאחר חליצה והכי מפרש בגמ':
או בעל ועשה מאמר או נתן גט אחר ביאה או חלץ אחר ביאה אין לאחר ביאה כלום זיקת יבמים דגט שנתן אחר ביאה מגרש לה כאשתו גמורה ולא בעיא חליצה ואם רצה להחזיר מחזירה וחליצה שעשה אחר ביאה אינה מועלת כלום דאין עליה זיקת יבמין. ומאמר דאחר ביאה לא הוה צריך למיתני דפשיטא לן דלא מהני דלמאי ליהני הא אפילו מאמר אחר מאמר ביבם אחד ויבמה אחת בתרא כמאן דליתיה דמי דמאי קעביד הא מיתסר וקאי בקרובותיה אלא איידי דתנא רישא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך לאשמועינן כר' עקיבא דאין קידושין תופסין בחלוצתו תנא נמי בעל ועשה מאמר והכי מפרש בגמ':
אין אחר חליצה כלום ארישא קאי וכדפרישית לעיל. ואלישנא דסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר או נתן גט וחלץ הוה שייך למיתני אין אחר ביאה כלום ובגמרא קא בעי ליה:
תוספות
חלץ ועשה מאמר כו' אומר ריב"ן לא הוה צריך למיתני כלל דכיון דתנא נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אע"פ שהיא חליצה פסולה כ"ש דאחר חליצה כשירה אין אחריה כלום אלא כל העניינים שונה:
גֵּט לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ – צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ חֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּבָעַל אֶת זוֹ – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וּמַאֲמָר בָּזוֹ – צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. גֵּט לָזוֹ וְחָלַץ לָזוֹ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם.
גט לזו וגט לזו — צריכות הימנו חליצה. גט לזו ובעל את זו — צריכה, זו שבעל, גט וחליצה. גט לזו ומאמר בזו — צריכה בעלת המאמר גט, וחליצה לאחת מהן. גט לזו וחלץ לזו — אין אחר חליצה כלום, ולא יוכל לקדש את צרתה.
רש"י
אחת יבמה אחת ליבם אחד ואחת שתי יבמות ליבם אחד שוין כמו שאמרנו שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר ביאה שבתחלה או אחר חליצה כלום:
כיצד בשתי יבמות ליבם אחד:
צריכות שני גיטין כרבנן דיש מאמר אחר מאמר וייבומי לא דהיכי ליעביד אי לייבומי לתרוייהו הוו להו שני בתים ואי לחדא הואיל וחברתה ביה אגידא הוה ליה בונה שני בתים:
וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה:
מאמר לזו וגט לזו פסל גט של אחרונה את הראשונה דקם ליה בלא יבנה וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו דחליצה לא מפקעא קידושין וגט לא מפקע זיקה:
מאמר לזו ובעל את זו אסור לקיימה דהואיל וקמייתא אגידא ביה הוו להו שני בתים וצריכות שני גיטין זו גט למאמרו וזו גט לביאתו וחליצה לאחת מהן ופוטרת צרתה אבל בגט לחודיה לא נפקא בעלת ביאה הואיל דביאה פסולה היא:
מאמר בזו וחלץ לזו בעלת מאמר הראשונה צריכה גט למאמר דחליצה דאידך לא מפקעה למאמרו:
תוספות
עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות ב' גיטין וחליצה הכא שייך להקשות דיתן גט לאחת מהן למאמרו ותשתרי אידך ולעיל פי' (דף לב. ד"ה גט):
צריכות ב' גיטין וחליצה למ"ד חליצה פסולה צריכה לחזור הכא בעו ב' חליצות וקאי נמי צריכות אחליצה ובסמוך דקתני עשה מאמר ונתן גט צריכה גט וחליצה הא דלא קתני וצריכות חליצה לשון רבים איידי דקתני צריכה גט לשון יחיד נקט נמי גבי חליצה לשון יחיד:
חָלַץ וְחָלַץ, אוֹ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָּעַל וּבָעַל, אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וְחָלַץ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, בֵּין יָבָם אֶחָד לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת. בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אַחַת.
חלץ לזו וחלץ לזו, או חלץ לאחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לאחת ובעל את השניה, או בעל אחת ובעל גם את השניה, או בעל אחת ועשה מאמר בשניה, או נתן גט לשניה, או חלץ — אין אחר חליצה ובעילה שקדמו כלום, וכל הדינים האלה הם בין יבם אחד לשתי יבמות, בין שני יבמין ליבמה אחת.
רש"י
צריכות הימנו חליצה אחת ואסור בקרובות שניה דרבנן הוא דאמרי יש גט אחר גט:
גט לזו ובעל את זו צריכה גט וחליצה ואסור לקיימה דקמה עליה בלא יבנה משום גט דראשונה ובגט לחודיה לא נפקא משום דביאה פסולה היא:
אין לאחר חליצה כלום דאי הדר מקדש לה לצרתה לא תפסי בה קידושין כרבי עקיבא:
חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר, נָתַן גֵּט וּבָעַל, אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר, וְנָתַן גֵּט וְחָלַץ – אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף.
חלץ ועשה מאמר, נתן גט ובעל, או בעל ועשה מאמר, ונתן גט וחלץ — אין אחר חליצה כלום, בין שהיתה חליצה בתחלה, בין באמצע, בין בסוף. וכל אלה — לשיטת ר' עקיבא, שכיוון שיש איסור לאו על היבמה לאחר חליצה שוב אין קידושין תופסים בה.
רש"י
חלץ וחלץ או חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל וקתני סיפא אין לאחר חליצה כלום. והכי פירושו חלץ לזו וחלץ לזו מותר בקרובות שניה שאין אחר חליצה ראשונה שום זיקת יבמין וחליצה בתרייתא לאו כלום היא וכן חלץ לזו ומאמר לזו וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו וכן בעל לזו אחר חליצה של זו אין מעשה האחרון כלום:
או בעל תחלה וחזר ובעל לשניה:
או בעל ועשה מאמר בשניה או נתן גט לשניה או חלץ לשניה אין אחר ביאה ראשונה כלום ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות שניה:
אין אחר חליצה כלום ארישא קאי ואסיפא שייך למימר אין אחר ביאה כלום ובגמרא קמיבעיא לה:
בין שני יבמין ליבמה אחת בכל הדין האמור למעלה ביבם א' ובב' יבמות:
וְהַבְּעִילָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה – אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף – יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: אַחַת בְּעִילָה וְאַחַת חֲלִיצָה, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף – אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם.
והבעילה, בזמן שהיא בתחלה, שהיתה מעשה ראשון שעשה היבם ביבמתו — אין אחריה כלום, שכל מה שנעשה אחר כך בטל, אבל אם היתה באמצע וכן בסוף, שקודם נעשה מעשה אחר הפוגם את תוקפה — יש אחריה כלום. ר' נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה, בין בתחלה בין באמצע בין בסוף — אין אחריה כלום, שאם עשה מעשה שיש לו תוקף מן התורה — אין עוד משמעות הלכתית למעשה אחר שנעשה אחר כך.
רש"י
חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל כו' איבם א' ואיבמה אחת קמהדר. ואע"ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לפלוגי בין ביאה לחליצה כדקתני חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום והבעילה בזמן שהיא בתחלה כו' ולאשמועינן פלוגתא דרבי נחמיה ורבנן:
בין בתחלה בין באמצע בין מאמר לגט כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט לא מהני מאמר ולא בעיא גט למאמרו:
בסוף אחר מאמר וגט חלץ אין אחריה כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר עביד מאמר לא בעיא גט דחליצה גירושין גמורים היא וקמה בלאו גמור עליה ואע"ג דחליצה פסולה הואי:
גמ׳ עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּגֵט אַחַר גֵּט וּמַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר, אֲבָל גֵּט אֶחָד בִּיבָמָה [וּמַאֲמָר אֶחָד בִּיבָמָה] – מְהַנֵּי,
עד כאן לא פליגי [נחלקו] חכמים ורבן גמליאל אלא בגט אחר גט, ומאמר אחר מאמר, אבל גט אחד ביבמה אחת, וכן מאמר אחד ביבמה מהני [מועיל], שאחרי הגט שוב אינו רשאי לייבם, והמאמר יש לו תוקף, שצריך לתת גט, ולא די בחליצה.
רש"י
הביאה באמצע כגון גט לזו ובעל לזו וחזר ועשה מאמר בשלישית אסור בקרובותיה:
ובסוף גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא על האחת יש אחר ביאה זו זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:
אין אחריה כלום ונפקא בגט ובלא חליצה ואי הדר קדיש לאידך אחר ביאה לא מהני:
מַאי טַעֲמָא אֲמוּר רַבָּנַן גֵּט בִּיבָמָה מְהַנֵּי – מִשּׁוּם דִמְהַנֵּי בְּעָלְמָא. דְּאִי אָמְרַתְּ לָא מְהַנֵּי, אָמְרִי: גֵּט לְהוֹצִיאָהּ וַחֲלִיצָה לְהוֹצִיאָהּ וּמִדְּגֵט לָא מְהַנֵּי – חֲלִיצָה נַמִי לָא מְהַנֵּי, וְאָתֵי לְמִיבְעַל אַחַר חֲלִיצָה.
ומסבירים: מאי טעמא אמור רבנן [מה טעם אמרו חכמים] שגט ביבמה מהני [מועיל] אף שאינה אשתו — משום דמהני בעלמא [שהוא מועיל בכלל] באשת איש. דאי אמרת לא מהני [שאם אומר אתה שלא יועיל] ביבמה ולא ייחשב, אמרי [אומרים], עלולים אנשים לומר בטעות: גט לאשה בא להוציאה מבעלה, וחליצה באה להוציאה מן היבם, ומכיון שהגט לא מהני [מועיל] ואינו נחשב כלל ביבמה זו, אף חליצה נמי [גם כן] לא מהני [מועילה], שאין לחליצה תוקף מוחלט לנתק לגמרי את הקשר ביניהם, ואתי למיבעל [ויבוא לבעול] אחר חליצה והיא אסורה לו מן התורה (משום "לא יבנה").
רש"י
גמ' אבל גט אחד ביבמה או מאמר אחד ביבמה מהני גט ביבמה למיקם עליה בלא יבנה ושוב לא ייבם ומאמר ביבמה מהני לה להצריכה גט למאמרו אי בעי לאפוקה:
מ"ט אמור רבנן גט ביבמה מהני הא מדאורייתא חליצה הוא דמהני בה ומשום גט לא קרינא בה שלא בנה:
וּמַאי טַעֲמָא אֲמוּר רַבָּנַן מַאֲמָר בִּיבָמָה מְהַנֵּי – מִשּׁוּם דִמְהַנֵּי בְּעָלְמָא. דְּאִי אָמְרַתְּ לָא מְהַנֵּי, אָמְרִי: מַאֲמָר לִקְנוֹת וּבִיאָה לִקְנוֹת, וּמִדְּמַאֲמָר לָא מְהַנֵּי – בִּיאָה נַמִי לָא מְהַנְיָא וְאָתֵי לְמִיבְעַל אַחַר בִּיאָה.
ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] שמאמר ביבמה מהני [מועיל] — משום דמהני בעלמא [שמועיל בכלל] שגם המאמר הוא מעשה קידושין, ונראה כקידושין באשה אחרת. דאי אמרת [שאם אומר אתה] שהמאמר לא מהני [מועיל], אמרי [אומרים], יאמרו אנשים: מאמר בא לקנות אשה וביאה לקנות, שגם בביאה אפשר לקדש אשה. ומכיון שהמאמר לא מהני [מועיל] ביבמה לקנותה, ביאה נמי [גם כן] לא מהניא [מועילה] לקנות את היבמה קנין גמור ואתי למיבעל [ויבוא לבעול] אחר ביאה של יבמה אחת גם את צרתה.
רש"י
משום דבעלמא מהני בכל הנשים להתגרש ואי אמרת הכא לא מהני ואם רצה לכונסה אחר הגט יכנוס:
אמרי אינשי גט להוציא וחליצה נמי להוציא מדגט לא מהני ליה כו':
תוספות
מדגט לא מהני חליצה נמי לא מהניא באשה דעלמא ליכא למיחש שמא יאמרו מדחליצה לא מהני גט נמי לא מהני דבאשה לא שייך חליצה וקריאה ואין לומר דתיבעי יבמה גט וחליצה משום דלא יאמרו מדחליצה לחודה מהניא גט נמי מהני דבהא לא יטעו שיפטרוה בלא חליצה דבהדיא הצריך הכתוב חליצה אבל הכא חיישינן שיאמרו מה שהצריך הכתוב חליצה היינו מלבד הגט שהוא בכל הנשים ויאמרו מדגט לחודיה לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר חליצה:
וּמַאי טַעֲמָא אֲמוּר רַבָּנַן בִּיאָה פְּסוּלָהּ יֵשׁ אַחֲרֶיהָ כְּלוּם ?
ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] (החלוקים על ר' נחמיה) שביאה פסולה שנעשתה אחר מעשה שיש בו קנין כלשהו בצרתה איננה קונה קנין גמור ויש אחריה כלום, שנשארת עדיין זיקת ייבום, ומעשה שנעשה אחריה ביבמה מועיל — כי
רש"י
ומ"ט אמור רבנן מאמר ביבמה מהני לאסור חברתה עליו הא מן התורה קנין לא הוי ביבמה אלא בביאה:
משום דמהני בעלמא קידושי אשה קונים אותה:
ואתי למבעל אחר ביאה והוה ליה בונה שתי בתים דאיסורא דאורייתא:
תוספות
ואתי למיבעל אחר ביאה אבל השתא דמהני לא חיישינן שמא יאמרו כי היכי דמהני ביאה אחר גט ומאמר מהני נמי אחר ביאה וחליצה ואתי למיבעל אחר ביאה כמו אחר מאמר דאחר מאמר נמי אסור למיבעל:
אָמְרִי: אִי בִּיאָה אַחַר הַגֵּט הִיא – גְּזֵירָה בִּיאָה אַחַר הַגֵּט מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר חֲלִיצָה, וְאִי בִּיאָה אַחַר מַאֲמָר הִיא – גְּזֵירָה בִּיאָה אַחַר מַאֲמָר מִשּׁוּם בִּיאָה אַחַר בִּיאָה.
אמרי [אומרים]: אי [אם] היתה פסולה משום שביאה אחר הגט היא — גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, שהיא אסורה מן התורה ולכן תיקנו שביאה פסולה כזו לא תיחשב כמנתקת את זיקת הייבום לגמרי. ואי [ואם] ביאה אחר מאמר היא — גזירה ביאה אחר מאמר, משום ביאה ביבמה שניה אחר ביאה בראשונה.
רש"י
ומ"ט אמור רבנן ביאה פסולה יש אחריה זיקת יבמין כדתנן לעיל מאמר בזו ובעל לזו צריכות שני גיטין וחליצה ולא אמרינן תיסגי לבעלת ביאה בגט בלא חליצה ותיפטר אף חברתה בביאתה מן החליצה:
וּמַאי טַעֲמָא אֲמוּר רַבָּנַן הַאי חֲלִיצָה פְּסוּלָה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם – אָמְרִי: מַאי לִגְזוֹר? נִגְזוֹר חֲלִיצָה אַחַר הַגֵּט מִשּׁוּם חֲלִיצָה אַחַר חֲלִיצָה – כָּל כִּי הָנֵי תַּחֲלוֹץ וְתֵיזִיל!
ומאי טעמא אמור רבנן [ומה טעם אמרו חכמים] האי [זו] חליצה פסולה אין אחריה כלום כי אמרי [אומרים]: מאי [מה יש] לגזור בדבר זה? אם נגזור חליצה אחר הגט משום חליצה אחר חליצה הלא אין פגם בחליצה אחר חליצה — כל כי הני [כמו כל אלה] תחלוץ ותיזיל [ותלך], כלומר, אף אם תחלוץ שלא לצורך, אין עבירה בכך ולא עשתה דבר.
רש"י
אי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודיה כשאר יבמה שכונסה:
גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דאי אמרת תיסגי לה בגט אתי למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחלה אחר חליצה:
ואי ביאה אחר מאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו להכי תנן צריכות שנים גט וחליצה דאי אמרת בגט סגי לה אמרי ביאה של זו אחר קנין של זו מעליותא היא ואתי למעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח:
לִיגְזוֹר חֲלִיצָה אַחַר מַאֲמָר מִשּׁוּם חֲלִיצָה אַחַר בִּיאָה – אַטּוּ חֲלִיצָה אַחַר מַאֲמָר מִי לָא בָּעֲיָא גֵּט לְמַאֲמָרוֹ? חֲלִיצָה אַחַר בִּיאָה נַמִי – בָּעֲיָא גֵּט לְבִיאָתוֹ.
ואם תאמר ליגזור (נגזור) בחליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה, שיאמרו שאחר ביאה לא צריך גט אם חלץ לה, כמו בחליצה אחר מאמר, אטו [וכי] חליצה אחר מאמר מי לא בעיא [האם אינה צריכה] על כל פנים גט למאמרו? ומכיון שכן, חליצה אחר ביאה נמי בעיא [גם כן צריכה] גט לביאתו ואם כן מה שעושים בחליצה אחר מאמר מועיל גם לחליצה אחר ביאה, ואין לגזור יותר.
רש"י
חליצה פסולה שאחר גט או אחר מאמר:
אין אחריה כלום דאי הדר עבד מאמר או גט לשלישית לא מהני:
משום חליצה אחר חליצה דלא ליתי למיחלץ לשתי יבמות זו אחר זו או שני יבמין ליבמה אחת זה אחר זה:
כל כי הני תחלוץ ותיזיל כלומר מאי איכפת לן כל ימיה תחלוץ:
אֲמַר רָבָא:
אמר רבא:
רש"י
משום חליצה אחר ביאה דלא ליתי למימר יבמה כנוסה יוצאת בחליצה בלא גט לא אתו למימר הכי דאטו חליצה אחר מאמר מי לא בעיא גט למאמרו. והא דאמרינן אין אחריה כלום בדבר העשוי אחריה קאמר דאי הדר עביד גט או מאמר או חליצה בחברתה לא מיתסר בקרובותיה: