אַקְרוּיֵהּ בְּחֶלְמֵיהּ: ״וָאַכְחִד אֶת שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים״. לְמָחָר, כִּי הָווּ מִיפְטְרוּ מִינֵּיהּ, אֲמַר לְהוּ: לֵיזְלוּ רַבָּנַן בִּשְׁלָמָא.

אקרויה בחלמיה [הקריאו לו בחלומו] פסוק זה: "ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד" (זכריה יא, ח). למחר כי הוו מיפטרו מיניה [למחרת כאשר נפרדו ממנו] אמר להו [להם]: ליזלו רבנן בשלמא [ילכו חכמים בשלום] שהתכוון בכך לפרידה אחרונה מהם, משום שסבר שכעונש שציערוהו ימותו ולא יראה אותם יותר.

רַב שִׁימִי בַּר אַשִׁי הֲוָה שְׁכִיחַ קַמֵּיהּ דְּרַב פַּפָּא. הֲוָה מַקְשֵׁי לֵיהּ טוּבָא. יוֹמָא חַד, חַזְיֵיהּ דִּנְפַל עַל אַפֵּיהּ. שְׁמָעֵיהּ דְּאָמַר: רַחֲמָנָא לִיצְלָן מִכִּיסּוּפָא דְשִׁימִי. קַבֵּיל עֲלֵיהּ שְׁתִיקוּתָא, וְתוּ לָא אַקְשֵׁי לֵיהּ.

בדומה לזה מסופר: רב שימי בר אשי הוה שכיח קמיה [היה מצוי לפני] רב פפא, הוה מקשי ליה טובא [והיה מקשה לו הרבה]. יומא חד חזייה [יום אחד ראה אותו] רב שימי את רב פפא דנפל על אפיה [שנופל על פניו] אחר התפילה, שמעיה דאמר [ושמע אותו שאומר] בתפילתו: רחמנא ליצלן מכיסופא [ה' יצילנו מן הבושה] של שימי. קביל עליה שתיקותא, ותו לא אקשי ליה [קיבל עליו שתיקה, ושוב לא הקשה לו] שראה שהדבר גורם צער לרבו.

וְאַף רֵישׁ לָקִישׁ סָבַר מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן לְמָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד? דִּכְתִיב: ״שַׁאֲלוּ מֵה׳ מָטָר בְּעֵת מַלְקוֹשׁ; ה׳ עֹשֶׂה חֲזִיזִים, וּמְטַר גֶּשֶׁם יִתֵּן לָהֶם; לְאִישׁ עֵשֶׂב בַּשָּׂדֶה״.

ומעירים בהקשר לענין הראשון, ואף ריש לקיש סבר שמטר יורד בשביל יחיד, שאמר ריש לקיש: מנין למטר שהוא יורד בשביל היחיד — דכתיב [שנאמר]: "שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עשה חזיזים ומטר גשם יתן להם לאיש עשב בשדה" (זכריה י, א).

יָכוֹל לַכֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְאִישׁ״. וְתַנְיָא: אִי ״לְאִישׁ״ יָכוֹל לְכָל שְׂדוֹתָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״שָׂדֶה״. אִי שָׂדֶה, יָכוֹל לְכָל הַשָּׂדֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״עֵשֶׂב״.

יכול שיורד הגשם לכל — תלמוד לומר "לאיש". ותניא [ושנויה ברייתא]: אי [אם] לאיש, יכול לכל שדותיו — תלמוד לומר באותו פסוק: "שדה", שפעמים ראוי שירד רק בשדה אחד. אי [אם] שדה יכול לכל השדה — תלמוד לומר "עשב", שעשוי שיירד גשם עבור עשב אחד באותו שדה.

כִּי הָא דְּרַב דָּנִיֵּאל בַּר קְטִינָא. הֲוָה לֵיהּ הַהִיא גִּינְּתָא. כָּל יוֹמָא, הֲוָה אָזֵיל וְסָיֵיר לָהּ. אֲמַר: הָא מֵישְׁרָא בָּעֲיָא מַיָּא, וְהָא מֵישְׁרָא לָא בָּעֲיָא מַיָּא. וַאֲתָא מִיטְרָא וְקָמַשְׁקִי כָּל הֵיכָא דְּמִיבָּעֵי לֵיהּ מַיָּא.

כי הא [כמו זה] שרב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא [היתה לו גינה אחת], כל יומא הוה אזיל סייר לה [כל יום היה הולך ומסייר בה] לבדוק מה היא צריכה. אמר: הא מישרא בעיא מיא, והא מישרא לא בעיא מיא [ערוגה זאת צריכה מים, וערוגה זו אינה צריכה מים], ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא [והיה הגשם בא ומשקה כל מקום שהיה צריך לו מים] ולא במקום אחר.

מַאי ״ה׳ עֹשֶׂה חֲזִיזִים״? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מְלַמֵּד שֶׁכָּל צַדִּיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לוֹ חָזִיז בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מַאי ״חֲזִיזִים״? אָמַר רַב יְהוּדָה: פּוֹרְחוֹת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סִימָן לְמָטָר פּוֹרְחוֹת. מַאי פּוֹרְחוֹת? אֲמַר רַב פַּפָּא: עֵיבָא קְלִישָׁא תּוּתֵי עֵיבָא סְמִיכְתָּא.

כיון שהוזכר אותו פסוק בזכריה שואלים: מאי [מה פירוש] הכתוב: "ה' עשה חזיזים"? אמר ר' יוסי בר' חנינא: מלמד שכל צדיק וצדיק הקדוש ברוך הוא עושה לו חזיז בפני עצמו, שבזמן מתן השכר מקבל כל צדיק את שכרו ואת עולמו לעצמו. ושואלים: מאי [מה פירוש] "חזיזים"? אמר רב יהודה: פורחות. אמר ר' יוחנן: סימן למטר — פורחות. ושואלים: מאי [מה פירוש] פורחות? אמר רב פפא: עיבא קלישא תותי עיבא סמיכתא [עב קלוש מתחת לעב סמיך], הוא הקרוי פורחות.

אֲמַר רַב יְהוּדָה: נְהִילָא מִקַּמֵּי מִיטְרָא אָתֵי מִיטְרָא. בָּתַר מִיטְרָא פָּסֵיק מִיטְרָא. מִקַּמֵּי מִיטְרָא אָתֵי מִיטְרָא, וְסִימָנֵיךְ מְהוֹלְתָא. דְּבָתַר מִיטְרָא פָּסֵיק מִיטְרָא, וְסִימָנֵיךְ חַרְיָא דְּעִיזֵּי.

סימן אחר לגשמים העתידים לבוא אמר רב יהודה: נהילא מקמי מיטרא [טיפטוף קל לפני הגשם] כשעדיין לא ירד גשם, משמעו: אתי מיטרא [שיבוא גשם] עז לאחר מכן. ואם בתר מיטרא [אחרי הגשם] יש טיפטוף, מלמד הדבר שפסיק מיטרא [פסק הגשם] וסימן לדבר: מקמי מיטרא אתי מיטרא [כשלפני הגשם יבוא גשם] וסימניך [וסימנך]: מהולתא [נפה], שקודם מתחיל לצאת מעט מעט, ואחר כך יוצאות כמויות גדילות והולכות, וכך אף בגשם. דבתר מיטרא פסיק מיטרא [שלאחר הגשם פוסק הגשם] וסימניך [וסימנך]: חריא דעיזי [גללי עיזים], שקודם מטילות גללים גסים יותר ואחר כך גללים דקים.

עוּלָּא אִיקְלַע לְבָבֶל. חֲזָא פּוֹרְחוֹת. אֲמַר לְהוּ: פַּנוּ מָאנֵי, דְּהָשְׁתָּא אָתֵי מִיטְרָא. לְסוֹף לָא אָתֵי מִיטְרָא. אֲמַר: כִּי הֵיכִי דִּמְשַׁקְּרִי בַּבְלָאֵי, הָכִי מְשַׁקְּרִי מִיטְרַיְיהוּ.

אגב אותם עניינים מסופר: עולא איקלע [הזדמן] לבבל, חזא [וראה] שם פורחות, אמר להו [להם]: פנו מאני, דהשתא אתי מיטרא [פנו את הכלים, שעכשיו יבוא הגשם]. לסוף [לבסוף] לא אתי מיטרא [בא הגשם], למרות הפורחות. אמר: כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו [כפי שמשקרים הבבליים, כך משקרים גשמיהם], שהרי פורחות הם סימן לגשמים בארץ ישראל ואין סימן זה יפה בבבל.

עוּלָּא אִיקְלַע לְבָבֶל. חָזֵי מְלָא צַנָּא דְּתַמְרֵי בְּזוּזָא. אֲמַר: מְלָא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי לָא עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא! בְּלֵילְיָא צַעֲרוּהוּ. אֲמַר: מְלָא צַנָּא דְסַכִּינָא בְּזוּזָא, וּבַבְלָאֵי עָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא!

אגב סיפור זה מספרים עוד: עולא איקלע [הזדמן] לבבל במסעותיו, חזי מלא צנא דתמרי בזוזא [ראה שמוכרים מלוא הטנא תמרים בזוז]. אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא [מלוא הטנא דבש תמרים בזוז אחד, והבבליים אינם עוסקים בתורה]? שאם המזונות המשובחים הללו זולים כל כך, יכולים אנשים לעסוק בתורה, שאינם צריכים לעמול קשה לפרנסתם. ואף הוא עצמו אכל תמרים הרבה. בליליא צערוהו [בלילה ציערו אותו], שהתמרים גרמו לו לשילשול, אמר: מלא צנא דסכינא בזוזא, ובבלאי עסקי באורייתא [מלוא הטנא סכינים בזוז מוכרים בבבל, והבבליים בכל זאת עוסקים בתורה]! וגדול כוחם שהם לומדים, שהרי אי אפשר לחיות על תמרים בלבד.

תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמֵּימֵי אוֹקְיָינוֹס הוּא שׁוֹתֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה״. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא מֵימֵי אוֹקְיָינוֹס מְלוּחִין הֵן? אָמַר לוֹ: מִמַּתְּקִין בֶּעָבִים.

ודברים כלליים בענין מוצא הגשמים. תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה, שאין הגשמים אלא מימי אוקיינוס היורדים על הארץ, שנאמר: "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב, ו). אמר לו ר' יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן ומי הגשמים הם מים מתוקים! אמר לו: ממתקין המים בעבים, ומשם יורדים מים מתוקים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים הוּא שׁוֹתֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״? מְלַמֵּד שֶׁהָעֲנָנִים מִתְגַבְּרִים וְעוֹלִים לָרָקִיעַ, וּפוֹתְחִין פִּיהֶן כְּנוֹד וּמְקַבְּלִין מֵי מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ״.

ואילו ר' יהושע אומר: כל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה, שנאמר: "למטר השמים תשתה מים" (דברים יא, יא), ושואלים: אלא מה אני מקיים (מפרש) לשיטת ר' יהושע את הפסוק "ואד יעלה מן הארץ"? מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר מלמעלה, שנאמר: "כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו" (איוב לו, כז) (וזיקא הוא בארמית נאד) שהאד העולה מן הארץ הוא כנאד המכיל את המטר,

וּמְנוּקָּבוֹת הֵן כִּכְבָרָה, וּבָאוֹת וּמְחַשְּׁרוֹת מַיִם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַשְׁרַת מַיִם, עָבֵי שְׁחָקִים״. וְאֵין בֵּין טִיפָּה לְטִיפָּה אֶלָּא כִּמְלֹא נִימָא, לְלַמֶּדְךָ שֶׁגָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כְּיוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

ומנוקבות הן העננות ככברה המלאה חורים, ובאות ומחשרות (ומשליכות) מים על גבי קרקע, שנאמר: "חשרת מים עבי שחקים" (שמואל ב' כב, יב). ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלא נימא (חוט) ואף על פי כן כל טיפה יוצאת לחוד, ללמדך שגדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שפלא ירידת הגשם כבריאת העולם,

שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֹשֶׂה גְדֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר״. וּכְתִיב: ״הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ״. וּכְתִיב לְהַלָּן: ״הֲלוֹא יָדַעְתָּ? אִם לֹא שָׁמַעְתּ?ָ אֱלֹהֵי עוֹלָם, ה׳…אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ״. וּכְתִיב: ״מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ״ וגו׳.

שנאמר לגבי בריאת העולם: "עשה גדלות עד אין חקר" (איוב ט, י) וכתיב [ונאמר]: "עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר. הנתן מטר על פני ארץ" (איוב ה, ט-י) וכתיב להלן [ונאמר הלאה]: "הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" (ישעיהו מ, כח), וכתיב [ונאמר] בפרק המדבר בירידת גשמים: "מכין הרים בכחו נאזר בגבורה

כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּכְתִיב: ״מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו״? וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵעֲלִיּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

"(תהלים סה, ז), משמע שירידת הגשם אף היא דבר שהוא גדול עד אין חקר, כבריאת העולם. ומעירים: כמאן אזלא הא דכתיב [כשיטת מי הולך דבר זה שנאמר] במקרא: "משקה הרים מעליותיו" (תהלים קד, יג), ואמר ר' יוחנן: הכוונה היא — מעליותיו של הקדוש ברוך הוא, כמאן [כשיטת מי] — כשיטת ר' יהושע שהגשמים באים מלמעלה.

וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר? כֵּיוָן דְּסָלְקֵי לְהָתָם ״מַשְׁקֶה מֵעֲלִיּוֹתָיו״ קָרֵי לְהוּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״אָבָק וְעָפָר מִן הַשָּׁמַיִם״ הֵיכִי מַשְׁכַּחַת לָהּ? אֶלָּא, כֵּיוָן דְּמִדְלֵי לְהָתָם, ״מִן הַשָּׁמַיִם״ קָרֵי לֵיהּ. הָכִי נַמִי, דְּסָלְקֵי לְהָתָם, ״מֵעֲלִיּוֹתָיו״ קָרֵי לֵיהּ.

ושואלים: ור' אליעזר כיצד מסביר הוא לשיטתו פסוק זה? ומשיבים: הוא סבור, כיון דסלקי להתם [שעולים לשם] כלפי מעלה — "משקה מעליותיו" קרי להו [קוראים להם]. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך] הכתוב "אבק עפר מן השמים" (דברים כח, כד) היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה], וכי בשמים אבק ועפר? אלא, כיון דמדלי להתם [שעולה לשם] האבק ויורד לארץ מלמעלה — "מן השמים" קרי ליה [קורא אותו], הכא נמי דסלקי להתם [כאן גם כן, כיון שעולים לשם העננים] לכך "מעליותיו" קרי ליה [קורא אותם].

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם; נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת״. מִי גָּרַם לָאוֹצָרוֹת שֶׁיִּתְמַלְּאוּ בָּר? תְּהוֹמוֹת. כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? הַהוּא

ושואלים: כמאן אזלא הא [כשיטת מי הולכת זו] שאמר ר' חנינא: "כנס כנד מי הים נתן באוצרות תהומות" (תהלים לג, ז), פירושו: מי גרם לאוצרות שיתמלאו בר — תהומות, שמהם באו המים, הרי זו כשיטת ר' אליעזר. ושואלים: ור' יהושע, מה אומר הוא על כתוב זה? ומשיבים: הכתוב ההוא