אִי הָווּ סְנוּ, טְפֵי הָווּ גְּמִירִי. דָּבָר אַחֵר: מַה שְּׁלֹֹשָה מַשְׁקִין הַלָּלוּ אֵין נִפְסָלִין אֶלָּא בְּהֶיסַּח הַדַּעַת, אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אֵין מִשְׁתַּכְּחִין אֶלָּא בְּהֶיסַּח הַדַּעַת.

אי הוו סנו [אילו היו מכוערים] — טפי הוו גמירי [יותר היו לומדים]. דבר אחר באותו נושא למה נמשלה תורה לשלושה משקים אלה: מה שלשה משקין הללו אין נפסלין אלא בהיסח הדעת, שאם אין שומרים אותם הם נשפכים ומתקלקלים — אף דברי תורה אין משתכחין אלא בהיסח הדעת, שאם אדם מסיח דעתו מהם, הריהו מאבדם.

אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים כַּיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַרְעִיפוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל, וּשְׁחָקִים יִזְּלוּ צֶדֶק; תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע, וּצְדָקָה תַצְמִיחַ יַחַד; אֲנִי ה׳ בְּרָאתִיו״. בְּרָאתִים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״בְּרָאתִיו״.

ושוב לענין גשמים. אמר ר' חמא בר' חנינא: גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר: "הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח יחד אני ה' בראתיו" (ישעיהו מה, ח). ומסבירים: "בראתים" בלשון רבים לא נאמר, אלא "בראתיו" בלשון יחיד, ואם כן ודאי שאינו מתייחס בפסוק לשחקים ולארץ, אלא לגשם, ללמד שירידת הגשם חשובה כבריאת העולם.

אָמַר רַב אוֹשַׁעֲיָא: גָּדוֹל יוֹם הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֲפִילּוּ יְשׁוּעָה פָּרָה וְרַבָּה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תִּפְתַּח אֶרֶץ וְיִפְרוּ יֶשַׁע״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי: אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָצִיתָ ה׳ אַרְצֶךָ; שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב. נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ; כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם. סֶלָה״.

אמר ר' אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פרה ורבה בו, ששעת רצון היא, ובאה בו ישועה לעולם, שנאמר: "תפתח ארץ ויפרו ישע" (ישעיהו מה, ח). אמר ר' תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל, שנאמר: "רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב. נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה" (תהלים פה, ב-ג) ואחר כך מדבר בירידת הגשמים ("וצדק משמים נשקף". תהלים פה, יג).

אֲמַר לֵיהּ זְעִירִי מִדִּיהֲבַת לְרָבִינָא: אַתּוּן מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לָהּ. אֲנַן מֵהָכָא מַתְנִינַן לָהּ: ״וְאַתָּה, תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת״ וגו׳.

אמר ליה [לו] זעירי, ממקום שנקרא דיהבת, לרבינא: אתון, מהכא מתניתו לה [אתם, מכאן אתם לומדים אותה] אנן, מהכא מתנינן לה [ואנחנו, מכאן אנחנו לומדים אותה] סברה עצמה, שנאמר: "בהיעצר שמים ולא יהיה מטר כי יחטאו לך והתפללו אל המקום הזה והודו את שמך ומחטאתם ישובון כי תענם. ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתתה מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה" (מלכים א' ח, לה-לו).

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיָּה גַּם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג; שְׁאוֹל חָטָאוּ״. אֲמַר לֵיהּ זְעִירִי מִדִּיהֲבַת לְרָבִינָא: אַתּוּן מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לָהּ. אֲנַן מֵהָכָא מַתְנִינַן לָהּ: ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם…וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״.

אמר ר' תנחום בריה [בנו] של ר' חייא איש כפר עכו: אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל (כלומר, בלשון נקיה: ישראל) כליה, שנאמר: "ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו" (איוב כד, יט), כלומר, נגזלים מימי שלג, שאין הגשם והשלג יורדים, כאשר אנשים חטאו חטא מוות (= "שאול"). אמר ליה [לו] זעירי מדיהבת לרבינא: אתון, מהכא מתניתו לה [אתם, מכאן אתם לומדים אותה], אנן, מהכא מתנינן לה [ואנחנו, מכאן מפסוק אחר לומדים אותה], שנאמר: "וסרתם ועבדתם אלהים אחרים... ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה" (דברים יא, טז-יז).

אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעְשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיָּה גַּם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג״. מַאי מַשְׁמָע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם, יִגָּזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים.

אמר רב חסדא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שאין אנשים מפרישים עוד, שנאמר: "ציה גם חם יגזלו מימי שלג". ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות], כלומר, כיצד נובע רעיון זה מן הפסוק? ומסבירים: שהוא מסתמך על תנא דבי [מה ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: בשביל דברים שצויתי ("ציה" כמו צוה) אתכם בימות החמה מתן תרומות ומעשרות מן היבול הגדל בקיץ ולא עשיתם — יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל מְסַפְּרֵי לְשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר״.

אמר ר' שמעון בן פזי: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מספרי לשון הרע, שנאמר: "רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר" (משלי כה, כג). לומר, שאם לשמים פנים נזעמים (ללא עננים וגשם), הרי זה בגלל לשון הרע הנאמרת בסתר.

אָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַזֵּי פָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה, וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״ וגו׳. וְאָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים סוֹף נִכְשַׁל בַּעֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ״. רַב נַחְמָן אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁנִּכְשַׁל בַּעֲבֵירָה שׁנֶּאֱמַר: ״הָיָה לָךְ״ וְלֹא נֶאֱמַר ״יִהְיֶה לָךְ״.

אמר רב סלא אמר רב המנונא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים, שנאמר: "וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג, ג). על אותו פסוק אמר רב סלא אמר רב המנונא: כל אדם שיש לו עזות פנים — סוף נכשל בעבירה של זנות, שנאמר: "ומצח אשה זונה היה לך". רב נחמן אמר: לא סופו שיכשל בעבירה זו, אלא בידוע שנכשל כבר בעבירה, שנאמר: "היה לך" בלשון עבר ולא נאמר "יהיה לך" בלשון עתיד.

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת פָּנִים מוּתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מוּתָּר לִשְׂנְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא״. אַל תִּקְרִי יְשֻׁנֶּא אֶלָּא יִשָּׂנֵא.

אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש לו עזות פנים — מותר לקרותו רשע, שנאמר: "העז איש רשע בפניו" (משלי כא, כט), משמע שאם העז איש בפניו — אפשר לומר לו ("בפניו") שהוא רשע. רב נחמן בר יצחק אמר: מותר לשנאותו שנאמר: "ועז פניו ישנא" (קהלת ח, א), אל תקרי [תקרא] "ישנא" אלא "ישנא".

אָמַר רַב קְטִינָא: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּיטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה״ בִּשְׁבִיל עַצְלוּת שֶׁהָיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָסְקוּ בַּתּוֹרָה נַעֲשָׂה שׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָךְ. וְאֵין ״מָךְ״ אֶלָּא עָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ״. וְאֵין ״מְקָרֶה״ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמְּקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״.

אמר רב קטינא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה, שנאמר: "בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית" (קהלת י, יח), לומר: בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה — נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא (לשון נקיה, כלומר, הקדוש ברוך הוא) מך. ואין "מך" אלא עני, שנאמר: "ואם מך הוא מערכך" (ויקרא כז, ח) ואין "מקרה" אלא כינוי להקדוש ברוך הוא, שנאמר: "המקרה במים עליותיו" (תהלים קד, ג).

רַב יוֹסֵף אֲמַר מֵהָכָא: ״וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״. וְאֵין ״אוֹר״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״. ״בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁרָקִיעַ נַעֲשָׂה בְּהוֹרִין בְּהוֹרִין לְהוֹרִיד טַל וּמָטָר, ״רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״.

רב יוסף אמר: מהכא [מכאן] מפסוק זה אפשר ללמוד אותו ענין: "ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם" (איוב לז, כא) ואין "אור" אלא תורה, שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), לומר, שכאשר "לא ראו אור" — לא עסקו בתורה — אז "בהיר הוא בשחקים", שאין עננים בשמים. תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל על כתוב זה: אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין (טלאים טלאים, של עננים) להוריד טל ומטר, גם אז "רוח עברה ותטהרם" ואין גשם יורד.

אָמַר רַבִּי אַמִי: אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִין אֶלָּא בַּעֲוֹן גֶּזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר״. בַּעֲוֹן כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר. וְאֵין ״כַּפַּיִם״ אֶלָּא חָמָס, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם״. וְאֵין ״אוֹר״ אֶלָּא מָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ״.

אמר ר' אמי: אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל, שנאמר: "על כפים כסה אור ויצו עליה במפגיע" (איוב לו, לב), לומר: בעון כפים שגזלו — כסה אור ואין גשמים יורדים. והוא מבאר ואין "כפים" אלא רמז עבור חטא חמס, שנאמר: "ומן החמס אשר בכפיהם" (יונה ג, ח), ואין "אור" אלא מטר, שנאמר: "יפיץ ענן אורו" (איוב לז, יא).

מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְצַו עָלֶיהָ בְמַפְגִּיעַ״. וְאֵין ״פְּגִיעָה״ אֶלָּא ״תְּפִלָּה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה, אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה, וגו׳, וְאַל תִּפְגַּע בִּי״.

מאי תקנתיה [מה תקנתו] של מי שגרם שאין הגשמים יורדים — ירבה בתפלה, שנאמר: "ויצו עליה במפגיע" (איוב לו, לב) ואין פגיעה אלא לשון תפלה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי" (ירמיהו ז, טז).

וַאֲמַר רַבִּי אַמִי: מַאי דִּכְתִיב: ״אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל, וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל״? אִם רָאִיתָ רָקִיעַ שֶׁקֵּיהָה כְּבַרְזֶל מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂה הַדּוֹר שֶׁהֵן מְקוּלְקָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל״.

ואמר ר' אמי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל" (קהלת י, י), כתוב זה בא לומר: אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר, דבר זה הוא בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין, שנאמר: "והוא לא פנים קלקל",

מַה תַּקָּנָתָן? יִתְגַּבְּרוּ בְּרַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַחֲיָלִים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה״. כָּל שֶׁכֵּן, אִם הוּכְשְׁרוּ מַעֲשֵׂיהֶן מֵעִיקָּרָא.

מה תקנתן — יתגברו ברחמים, שנאמר: "וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה" (קהלת י, י) — וכל שכן אם הוכשרו מעשיהן מעיקרא [מתחילה], לא ייעצרו הגשמים.

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד

על אותו פסוק עצמו מביאים דרשה אחרת, ריש לקיש אמר: אם ראית תלמיד