דְּלָא מִיעֲצַר. וְכִי מֵאַחַר דְּלָא מִיעֲצַר, אֵלִיָּהוּ אִשְׁתַּבּוּעֵי לָמָּה לֵיהּ? הָכִי קָאָמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ טַל בְּרָכָה נַמִי לָא אָתֵי. וְלִיהַדְרֵיהּ לְטַל דִּבְרָכָה! מִשּׁוּם דְּלָא מִינְכְּרָא מִילְּתָא.

דלא מיעצר [שאינו נעצר] לעולם ואפילו באותו זמן המשיך להיות טל. ושואלים: וכי מאחר דלא מיעצר [שאין הטל נעצר] לעולם, אם כן אליהו אשתבועי [להשבע] למה ליה [לו], למה הועילה שבועתו שלא יהיה טל? ומשיבים: הכי קאמר ליה [כך אמר לו] אליהו: אפילו טל של ברכה נמי [גם כן] המסייע לגידולי האדמה לא אתי [יבוא], ודבר זה אכן נתקיים. ושואלים: אם כן, ליהדריה [שיחזיר] אחר כך גם את טל הברכה ויאמר "ואתנה טל ומטר", ומדוע נאמר רק על הגשם? ומשיבים: משום דלא מינכרא מילתא [שאין הדבר ניכר], שהרי אין הבריות רואים אם אמנם טל זה של ברכה הוא כפי שאמר לו, אם לא, והיה אחאב יכול לומר כי זה אותו טל שלא הפסיק כלל ולא טל הברכה.

אֶלָּא, רוּחוֹת מְנָא לָן דְּלָא מִיעַצְרִי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דַּאֲמַר קְרָא ״כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם ה׳״ מַאי קָאָמַר לְהוּ? אִילֵימָא הָכִי קָאָמַר לְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: דִּבְדַרְתִּינְכוּ בְּאַרְבַּע רוּחֵי דְּעָלְמָא, אִי הָכִי ״כְּאַרְבַּע״? בְּאַרְבַּע מִיבָּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת – כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל.

ושואלים: אלא רוחות מנא לן דלא מיעצרי [מנין לנו שאינן נעצרות] ונושבות תמיד? אמר ר' יהושע בן לוי: שאמר קרא [הכתוב]: "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה'" (זכריה ב, י), ונברר: מאי קאמר להו [מה אמר להם]? אילימא הכי קאמר להו [אם תאמר כי כך אמר להם] הקדוש ברוך הוא לישראל: דבדרתינכו בארבע רוחי דעלמא [שפיזרתי אתכם בארבע רוחות העולם], אי הכי [אם כך] הלשון "כארבע" איננה נכונה, ו"בארבע" מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אלא הכי קאמר [כך אמר]: כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, שהרי בלעדיהם יתמלא העולם חום והבל — כך אי אפשר לעולם בלא ישראל, שכל זכות קיומו אינה אלא בשביל ישראל, משמע שרוחות השמים נושבות תמיד.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הִלְכָּךְ: בִּימוֹת הַחַמָּה, אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

אמר ר' חנינא: הלכך, מתוך קביעות אלה אנו למדים כי בימות החמה אם אמר "משיב הרוח" — אין מחזירין אותו להתפלל שוב, שהרי הרוח נושבת גם אז. ואם אמר בקיץ "מוריד הגשם" — מחזירים אותו, שהרי סימן קללה הוא.

בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, לֹא אָמַר מַשִּׁיב הָרוּחַ – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ, לֹא אָמַר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם – מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ אָמַר מַעֲבִיר הָרוּחַ וּמַפְרִיחַ הַטַּל – אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

בימות הגשמים, אם לא אמר "משיב הרוח" — אין מחזירין אותו שבין כה וכה תהיה רוח. לא אמר "מוריד הגשם" — מחזירין אותו, שהרי החורף הוא זמן הגשם. ולא עוד אלא אפילו אמר בטעות "מעביר הרוח ומפריח הטל", כלומר, שלא יהיה לא רוח ולא טל — אין מחזירין אותו, שהרי הם מצויים תמיד.

תָּנָא: בְּעָבִים וּבְרוּחוֹת לֹא חִיְּיבוּ חֲכָמִים לְהַזְכִּיר, וְאִם בָּא לְהַזְכִּיר – מַזְכִּיר. מַאי טַעְמָא – מִשּׁוּם דְּלָא מִיעַצְרִי.

תנא [שנה] החכם בדומה לזה: בעבים (עננים) וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר — מזכיר, מאי טעמא [מה טעם] הדבר — משום דלא מיעצרי [שאינם נעצרים] ותמיד יש עננים ורוחות.

וְלָא מִיעַצְרִי? וְהָתָנֵי רַב יוֹסֵף: ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״ – מִן הֶעָבִים וּמִן הָרוּחוֹת, אַתָּה אוֹמֵר מִן הֶעָבִים וּמִן הָרוּחוֹת, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַמָּטָר? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״וְלֹא יִהְיֶה מָטָר״ – הֲרֵי מָטָר אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מִקַיֵּים ״וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם״ – מִן הֶעָבִים וּמִן הָרוּחוֹת.

ושואלים: ולא מיעצרי [וכי אינם נעצרים]? והתני [והרי שנה] רב יוסף ברייתא זו: מה שנאמר "ועצר את השמים" (דברים יא, יז), כוונתו שימנע אותם מן העבים ומן הרוחות. אתה אומר ש"עצר את השמים" הוא מן העבים ומן הרוחות, או אינו אלא מן המטר שלא ירד? כשהוא אומר בסופו של אותו פסוק "ולא יהיה מטר" — הרי מטר אמור במפורש, הא [הרי] מה אני מקיים ומסביר את דברי הכתוב "ועצר את השמים" — מן העבים ומן הרוחות.

קַשְׁיָא רוּחוֹת אַרוּחוֹת, קַשְׁיָא עָבִים אַעָבִים! עָבִים אַעָבִים לָא קַשְׁיָא; הָא – בְּחָרְפֵּי, הָא – בְּאַפְלֵי,

ואם כן, קשיא [קשה] מרוחות על רוחות שבברייתא זו נאמר שהן נעצרות, וקשיא [קשה] מעבים על עבים! ומשיבים: מעבים על עבים לא קשיא [אינו קשה]: הא [זה] שאמרנו שיש עננים — בחרפי [במוקדמים], שעננים המוקדמים, הבאים לפני הגשם, תמיד הם באים, הא [זה] שאמרנו שאין עננים — באפלי [במאוחרים], שלא תמיד באים העננים שלאחר הגשם.

רוּחוֹת אַרוּחוֹת לָא קַשְׁיָא; הָא בְּרוּחַ מְצוּיָה, הָא – בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה חַזְיָא לְבֵי דָרֵי! אֶפְשָׁר בְּנַפְוָותָא.

אף מרוחות על רוחות לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] — ברוח מצויה אינה נעצרת, הא [זו] — ברוח שאינה מצויה שהיא תפסיק לנשוב. ושואלים: הלא רוח שאינה מצויה חזיא לבי דרי [ראויה לגורן] לזריית התבואה, ואף היא נחוצה לעולם וצריך להתפלל עליה! ומשיבים: דבר זה אינו חשוב כל כך, כי אפשר לזרות את התבואה בנפוותא [בנפות] אף בלא רוח, ולכן אין שינוי גדול על ידי עצירת הרוחות הללו.

תָּנָא: הֶעָבִים וְהָרוּחוֹת שְׁנִיּוֹת לַמָּטָר. הֵיכִי דָּמֵי? אָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: דְּבָתַר מִיטְרָא. לְמֵימְרָא דְּמַעַלְיוּתָא הִיא? וְהָכְתִיב ״יִתֵּן ה׳ אֶת מְטַר אַרְצְךָ אָבָק וְעָפָר״ וְאָמַר עוּלָּא וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: זִיקָא דְּבָתַר מִטְרָא!

תנא [שנה] החכם: העבים והרוחות שניות למטר. כלומר, תועלתן מרובה עד שהן שניות רק למטר. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק], באלו מקרים מדובר? אמר עולא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: מדובר בעבים ורוח דבתר מיטרא [הבאים אחרי הגשם]. ותוהים: למימרא דמעליותא [האם לומר שמעלה] היא זו בעבים ורוחות שלאחר הגשם? והכתיב [והרי נאמר] בתוכחה: "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר" (דברים כח, כד) ואמר עולא ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: הכוונה היא לזיקא דבתר מטרא [רוח שאחרי הגשם] שעושה אבק ועפר, משמע שהיא ענין של קללה!

לָא קַשְׁיָא; הָא – דַּאֲתָא נִיחָא, הָא – דַּאֲתָא רַזְיָא. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: הָא – דְּמַעֲלֶה אָבָק, הָא דְּלָא מַעֲלֶה אָבָק.

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא דאתא ניחא [זה שבא בקלות] הוא יפה, הא דאתא רזיא [זה שבא בחוזק] יוצר אבק ועפר ואינו מועיל. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: הא [זו] כשמעלה אבק, והא [זו] רוח המועילה דלא [כשאינו] מעלה אבק.

וַאֲמַר רַב יְהוּדָה: זִיקָא דְּבָתַר מִיטְרָא – כְּמִיטְרָא, עִיבָא דְּבָתַר מִיטְרָא – כְּמִיטְרָא, שִׁימְשָׁא דְּבָתַר מִיטְרָא – כִּתְרֵי מִטְרֵי. לְמַעוּטֵי מַאי? לְמַעוּטֵי גִּילְהֵי דְּלֵילְיָא, וְשִׁמְשָׁא דְּבֵינִי קָרְחֵי.

ואמר רב יהודה מעין זה: זיקא דבתר מיטרא [רוח שלאחר הגשם] — יפה כמיטרא [כגשם] עצמו מפני שהיא מועילה לאדמה. עיבא דבתר מיטרא [ענן שלאחר הגשם] — יפה כמיטרא [כגשם]. שימשא דבתר מיטרא [שמש שלאחר הגשם] — מועילה כתרי מטרי [כשני גשמים]. ושואלים: אם גם רוח גם ענן וגם שמש טובים ומועילים, אם כן למעוטי מאי [למעט את מה]? ומשיבים: למעוטי גילהי דליליא [זוהר שבלילה] ושמשא דביני קרחי [ושמש שזורחת ביום מבין העננים, במקומות שבהם אין עננים, ונראים כקרחות], ששניהם אינם טובים לאחר הגשם.

אֲמַר רָבָא: מַעֲלֵי תַּלְגָּא לְטוּרֵי כְּחַמְשָׁה מִטְרֵי לְאַרְעָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ״.

באותו ענין אמר רבא: מעלי תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא [מעולה השלג להרים כחמישה גשמים לארץ] של מישור, שנאמר: "כי לשלג יאמר הוא ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עזו" (איוב לז, ו), שבפסוק זה רמוזים חמש פעמים גשם ("וגשם" "מטר" "וגשם" ו"מטרות" שהם שניים — בסך הכל חמישה) ללמד שהשלג יפה להר, וכל שכן לארץ מישור, כחמישה גשמים.

וַאֲמַר רָבָא: תַּלְגָּא – לְטוּרֵי, מִטְרָא רַזְיָא – לְאִילָנֵי, מִטְרָא נִיחָא – לְפֵירֵי,

ואמר רבא עוד בענין זה: תלגא לטורי [שלג יפה להרים], מטרא רזיא לאילני [גשם עז יפה לאילנות], מטרא ניחא לפירי [גשם נוח יפה לפירות],