רִיבּוּעָא, דְּנָפֵיק מִגּוֹ עִיגּוּלָא – פַּלְגָּא. וְלָא הִיא, דְּהָא קָחָזֵינַן דְּלָא הָוֵי כּוּלֵּי הַאי.

ריבועא דנפיק מגו עיגולא [ריבוע היוצא מתוך העיגול] הוא פלגא [חצי] מן העיגול. אך מעירים: ולא היא [ואינו כן], דהא קחזינן דלא הוי כולי האי [שהרי רואים אנו שאינו קטן ממנו עד כדי כך].

אָמַר רַבִּי לֵוִי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שְׁתֵּי סוּכּוֹת שֶׁל יוֹצְרִים זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, הַפְּנִימִית אֵינָהּ סוּכָּה, וְחַיֶּיבֶת בִּמְזוּזָה, וְהַחִיצוֹנָה סוּכָּה, וּפְטוּרָה מִן הַמְּזוּזָה.

אמר ר' לוי משום (בשם) ר' מאיר: שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו שהיו יוצרי כלי חרס עושים לעצמם שתי סוכות אחת בתוך השניה, הפנימית למגורים והחיצונית למלאכה ולמסחר — הפנימית שבהן אינה סוכה שהרי בה הוא דר כל השנה ואין הדבר ניכר שהוא דר בה לשם סוכה. אולם מאחר שהיא דירת קבע, הריהי חייבת במזוזה בכל ימות השנה. והחיצונה יכולה להיחשב כסוכה, שמתוך שאין דרכו לדור בה בכל ימות השנה ואינו דר בה אלא בימי הסוכות, ניכר הדבר שלשם מצות סוכה הוא עושה כן. ומתוך שאינה מיועדת למגורים בשאר ימות השנה ואינה משמשת אלא ככניסה לדירתו ולמעבר סוחרים וסחורה, לכך אינה נחשבת כדירה והריהי פטורה מן המזוזה.

וְאַמַּאי? תֶּהֱוֵי חִיצוֹנָה כְּבֵית שַׁעַר הַפְּנִימִית, וְתִתְחַיֵּיב בִּמְזוּזָה! מִשּׁוּם דְּלָא קְבִיעַ.

ושואלים: ואמאי [ומדוע] תהא החיצונה פטורה מן המזוזה? תהוי [תהא] החיצונה נחשבת כבית שער לפנימי, ותתחייב במזוזה! ומשיבים: משום שלא קביע [קבועה], שהרי אף הפנימית אינה דירת קבע ממש, ואף אם חייבנו לקבוע מזוזה בפתח הפנימית — שהרי הוא דר בה בפועל, אין לחייב בשלה לקבוע מזוזה גם בפתח החיצונה.

תָּנוּ רַבָּנַן: גנב״ך; סוּכַּת גּוֹיִם, סוּכַּת נָשִׁים, סוּכַּת בְּהֵמָה, סוּכַּת כּוּתִים, סוּכָּה מִכָּל מָקוֹם – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִלְכָתָה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: הסוכות שסימנן גנב"ך, והן: סוכת ג וים, סוכת נ שים, סוכת ב המה, סוכת כ ותים (שומרונים) סוכה מכל מקום — כל אחת מאלו כשרה למצות סוכה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ואינה נפסלת בשל מי שעשאה ובשל הצורך לו נעשתה.

מַאי כְּהִלְכָתָה? אָמַר רַב חִסְדָּא: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָהּ לְצֵל סוּכָּה.

ושואלים: מאי [מה פירוש] "כהלכתה"? אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצל סוכה, כדי שיוכלו לחסות בצל סככה — הרי זו סוכה גם למצוה.

מִכָּל מָקוֹם לְאַתּוּיֵי מַאי? לְאַתּוּיֵי סוּכַּת רקב״ש. דְּתָנוּ רַבָּנַן: סוּכַּת רקב״ש; סוּכַּת רוֹעִים, סוּכַּת קַיָּיצִים, סוּכַּת בּוּרְגָּנִין, סוּכַּת שׁוֹמְרֵי פֵירוֹת, סוּכָּה מִכָּל מָקוֹם – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא מְסוּכֶּכֶת כְּהִלְכָתָהּ.

ושואלים: "מכל מקום" שאמרנו לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה], אלו מקרים נוספים נכנסים בגדר זה? ומשיבים: לאתויי [להביא, לרבות] סוגי סוכות נוספים, השנויים בברייתא אחרת, וסימנן: סוכת רקב"ש. דתנו רבנן [ששנו חכמים]: סוכת רקב"ש, והן: סוכת ר ועים, סוכת ק ייצים (מייבשי תאנים) סוכת ב ורגנין (שומרי שדות) סוכת ש ומרי פירות, סוכה מכל מקום — כל אחת מאלו כשרה למצות סוכה, ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה.

מַאי כְּהִלְכָתָהּ? אָמַר רַב חִסְדָּא: וְהוּא שֶׁעֲשָׂאָהּ לְצֵל סוּכָּה.

ושאלנו: מאי [מה פירוש] כהלכתה, אמר רב חסדא: והוא שעשאה לצורך צל סוכה.

מִכָּל מָקוֹם לְאַתּוּיֵי מַאי? לְאַתּוּיֵי סוּכַּת גנב״ך.

ועוד שואלים: "מכל מקום" לאתויי מאי [להביא, לרבות מה], מה מוסיפים על ידי כך? ומשיבים: לאתויי [להביא, לרבות] את הסוכות שסימנן: סוכת גנב"ך, שכבר מנינו.

הַאי תַּנָּא דְּגנב״ך – אַלִּימָא לֵיהּ גנב״ך מִשּׁוּם דִּקְבִיעִי, וְקָא תָּנָא ״מִכָּל מָקוֹם״ – לְאַתּוּיֵי רקב״ש, דְּלָא קְבִיעִי.

ומבארים: האי תנא [תנא זה] ששנה ופירט בסוכות גנב"ך, אלימא ליה [חזקה לו, ברורה בעיניו] סוכת גנב"ך משום דקביעי [שהן קבועות], אף על פי שעושיהן אינם חייבים במצות סוכה, וקא תנא [ושנה] "מכל מקום" לאתויי [להביא, לרבות] אפילו סוכות רקב"ש שהן לא קביעי [קבועות], שאינן נבנות אלא לצורך עונות מסויימות,

וְהַאי תַּנָּא דְּרקב״ש אַלִימָא לֵיהּ רקב״ש, דִּבְנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ, וְתָנָא ״מִכָּל מָקוֹם״ לְאַתּוּיֵי גנב״ך – דְּלָאו בְּנֵי חִיּוּבָא נִינְהוּ.

והאי תנא [ותנא זה] ששנה רקב"ש, אלימא ליה [חזק לו, ברור לו] ענין רקב"ש דבני חיובא נינהו [שבני חיוב במצוות סוכה הם העושים], ותנא [ושנה] "מכל מקום", לאתויי [להוסיף] סוכות גנב"ך, שהרי בעליהן לאו בני חיובא נינהו [אינם בני חיוב] במצות סוכה, ובכל זאת כשרות הן למצות סוכה.