״תֵּשְׁבוּ״ ״תֵּשְׁבוּ״ לִגְזֵרָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן ״תֵּשְׁבוּ״ וְנֶאֱמַר בַּמִּלּוּאִים ״תֵּשְׁבוּ״, מַה לְּהַלָּן יָמִים וַאֲפִילּו לֵילוֹת – אַף כָּאן יָמִים וַאֲפִילּוּ לֵילוֹת.

"תשבו", "תשבו" לגזרה שוה; נאמר כאן בסוכות "תשבו" (ויקרא כג, מב), ונאמר במלואים "תשבו" (ויקרא ח, לה) מה להלן במילואים "ימים" שנאמר, הכוונה ואפילו לילות, אף כאן בסוכה "ימים" שנאמר, הכוונה ואפילו לילות.

״עֲרָבָה שִׁבְעָה כֵּיצַד״. עֲרָבָה בַּשְּׁבִיעִי מַאי טַעְמָא דָּחְיָא שַׁבָּת? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּדֵי לְפַרְסְמָהּ שֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה. אִי הָכִי, לוּלָב נַמִי לִידְחִי כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה!

שנינו במשנה שמצוות ערבה מתקיימת לעתים שבעה ימים. כיצד? כשחל יום הושענא רבא שהוא יום שביעי של סוכות בשבת. ושואלים: ערבה בשביעי מאי טעמא דחיא [מה טעם דוחה] את השבת? אמר ר' יוחנן: כדי לפרסמה שהיא מן התורה, שהרי לא נכתבה מצוותה במפורש בתורה, וצריכה פרסום. ומקשים: אי הכי [אם כך] לולב נמי לידחי [גם כן ידחה] שבת, אף כשהיא חלה בבאחד משאר ימי החג ולא דווקא ביום הראשון כדי לפרסמו שהוא מן התורה כל שבעה ימים, שהרי אף זה לא נתפרש!

לוּלָב גְּזֵרָה מִשּׁוּם דְּרַבָּה. אִי הָכִי, עֲרָבָה נַמִי נִגְזוֹר! עֲרָבָה שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין מַיְיתֵי לָהּ, לוּלָב לַכֹּל מָסוּר.

ומשיבים: לולב הלא גזרו בו גזרה משום החשש אותו הזכיר רבה (לעיל סוכה מב, ב), שמא יטלנו בידו וילך ללמוד דיניו אצל הבקי ויבוא לטלטלו ברשות הרבים. ומקשים: אי הכי [אם כך] בערבה נמי [גם כן] נגזור, מתוך אותו חשש! ומשיבים: יש להבדיל בין הדברים, כי ערבה — שלוחי בית דין מייתי לה [מביאים אותה] לכהנים והכהנים הם שעושים מצותה במקדש ושלוחי בית דין נזהרים להכינה מבעוד יום ולא יבואו לטלטל במקום האסור. ולעומת זאת לולב לכל אדם מסור ויש מקום לגזור שמא יטעה בכך.

אִי הָכִי, כָּל יוֹמָא נַמִי לִידְחִי! אָתֵי לְפִקְפּוּקֵי בְּלוּלָב. וְלִידְחִי בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן! לָא מוֹכְחָא מִלְּתָא, אָמְרִי: לוּלָב הוּא דְּקָא דָּחֵי.

ומקשים: אי הכי [אם כך] שבערבה סומכים אנו על שלוחי בית דין, מדוע אם כן אין מצות ערבה דוחה את השבת אלא בשביעי בלבד? כל יומא נמי לידחי [בכל יום מימי החג גם כן תדחה] מצות ערבה את השבת! ומשיבים: אם היו עושים כן אתי לפקפוקי [יבואו לפקפק, לזלזל] במצות לולב, שהרי בניגוד למצות ערבה, מצות לולב אינה דוחה את השבת אלא ביום אחד בלבד. ושואלים מצד אחר: ולידחי [ושתדחה] מצות ערבה רק ביום טוב ראשון כפי שדוחה מצות לולב! ומשיבים: לא מוכחא מלתא [אין מוכח הדבר] אז בפרסום מצות ערבה, כי אמרי [אומרים] בני אדם: לולב הוא דקא דחי [שדוחה] את השבת, וכיון שהותר בלולב הותר גם בערבה.

וְלִידְחִי בְּחַד מֵהָנָךְ! כֵּיוָן דְּקָא מַפְּקַתְּ לָהּ מֵרִאשׁוֹן – אוֹקְמָהּ אַשְּׁבִיעִי.

ומקשים: אם כן ולידחי בחד מהנך [ושידחה באחד מאלה] מימי חול המועד, ומדוע דווקא בשביעי? ומשיבים: כיון דקא מפקת לה [שאתה מוציא אותה] מן היום הראשון, אוקמה [העמד אותה] על היום השביעי שאף הוא יום מיוחד בימי חג הסוכות, ולא בשאר ימי חול המועד שאין בהם יחוד.

אִי הָכִי, הָאִידָּנָא נַמִי לִידְחִי! אֲנַן לָא יָדְעִינַן בְּקִיבּוּעָא דְּיַרְחָא.

ושואלים: אי הכי [אם כך] שחשובה כל כך מצוה זו האידנא נמי לידחי [בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים, גם כן תדחה] מצות ערבה ביום השביעי של החג את השבת! ומשיבים: אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא [אנחנו אין אנו יודעים בקביעת החודש] ויתכן שהיום בו חל היום השביעי של החג לחשבוננו, בטעות יסודו, ומפני חשש זה איננו יכולים לזלזל בכבוד השבת.

אִינְהוּ דְּיָדְעִי בְּקִיבּוּעָא דְּיַרְחָא, לִידְחִי! כִּי אֲתָא בַּר הֶדְיָא אֲמַר: לָא אִיקְלַע, כִּי אֲתָא רָבִין וְכָל נָחוֹתֵי אָמְרִי: אִיקְלַע, וְלָא דָּחֵי.

ומקשים: אינהו דידעי בקיבועא דירחא לידחי [הם בני ארץ ישראל שיודעים בקביעת החודש שידחו] את השבת! כי אתא [כאשר בא] בר הדיא מארץ ישראל לבבל אמר: שאלה זו אינה מציאותית, כי לא איקלע [הזדמן] יום שביעי של סוכות לחול בשבת, שכך היו מתקנים את סדר עיבור השנה. כי אתא [כאשר בא] רבין וכל שאר נחותי [השליחים היורדים] מארץ ישראל לבבל, ואלה שהלכו מבבל לארץ ישראל ושבו מאוחר יותר למקומם אמרי [אמרו]: איקלע [הזדמן] ועם כל זה לא דחי [אינו דוחה] את השבת.

וְאֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר רַב יוֹסֵף: מַאן לֵימָא לָן דַּעֲרָבָה בִּנְטִילָה, דִּלְמָא בִּזְקִיפָה?

ואומרים: ואלא קשיא [לפיכך הרי זה קשה] מדוע אין מצות ערבה ביום השביעי דוחה את השבת אף בזמן הזה? אמר רב יוסף: מאן לימא לן [מי יאמר לנו] שמצות ערבה בנטילה ובהקפה כמו הלולב, דלמא [שמא] בזקיפה ליד המזבח בלבד, וכיון שאין מזבח, אינה דוחה בזמן הזה.

אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: לוּלָב וַעֲרָבָה שִׁשָּׁה וְשִׁבְעָה. מַאי לָאו – כְּלוּלָב, מַה לּוּלָב בִּנְטִילָה, אַף עֲרָבָה בִּנְטִילָה! מִידֵּי אִירְיָא?! הָא – כִּדְאִיתֵיהּ, וְהָא – כִּדְאִיתֵיהּ.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו: לולב וערבה ששה ושבעה. מאי לאו [האם לא] נלמד מכאן כי מצות ערבה כמצות לולב; מה לולב מצותו בנטילה — אף ערבה מצותה בנטילה ולא בזקיפה! ענה לו: מידי אריא [וכי הדברים שייכים זה לזה] בהכרח? הא כדאיתיה והא כדאיתיה [זה הלולב כמות שהוא, בנטילה, וזה הערבה כמות שהוא, בזקיפה], ואין איפוא ללמוד מזה לזה בסדר עשייתם.

אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵי: בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבַע פְּעָמִים. מַאי לָאו – בַּעֲרָבָה! לֹא, בְּלוּלָב. וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: בַּעֲרָבָה! אָמַר לֵיהּ: הוּא אֲמַר לָךְ בַּעֲרָבָה, וַאֲנָא אָמִינָא בְּלוּלָב. אִתְּמַר, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּלוּלָב, רַב שְׁמוּאֵל [בַּר נָתָן] אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בַּעֲרָבָה. וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: בַּעֲרָבָה.

איתיביה [הקשה לו] אביי ממקום אחר, ששנינו: בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואותו היום (הושענא רבא) שבע פעמים. מאי לאו [האם לא] הכוונה שמקיפים בערבה? והרי שמצות ערבה בנטילה ולא בזקיפה! ענה לו: לא, הכוונה היא שמקיפים בלולב. הקשה אביי: והא [והרי] רב נחמן אמר אמר רבה בר אבוה: בערבה מקיפין! אמר ליה [לו] רב יוסף לאביי: הוא אמר לך בערבה, אולם גם הוא אמורא כמותי ואני חולק עליו ואנא אמינא [ואני אומר] שמקיפין בלולב ולא בערבה. אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים אחרים בדבר; ר' אלעזר אומר: מקיפים את המזבח בלולב. רב שמואל בן נתן אמר ר' חנינא: מקיפים בערבה. וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מקיפים בערבה.

אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה: בַּר אוּרְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִלְּתָא מְעַלְּיָתָא דַּהֲוָה אֲמַר אֲבוּךְ. הָא דִּתְנַן כָּל הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים – הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר: בְּלוּלָב.

אמר ליה [לו] רבא לרב יצחק בריה [בנו] של רבה בר בר חנה: בר אוריא [בן תורה] תא ואימא לך מלתא מעליתא דהוה אמר אבוך [בוא ואומר לך דבר מעולה שהיה אומר אביך] רבה בר בר חנה. הא דתנן [זו ששנינו במשנה]: כל היום מימי חג הסוכות מקיפין את המזבח פעם אחת, ואותו היום, היום השביעי של החג, מקיפין את המזבח שבע פעמים, הכי אמר אבוך משמיה [כך אמר אביך משמו] של ר' אלעזר: מקיפין אותו בלולב.

אֵיתִיבֵיהּ: לוּלָב דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בִּתְחִלָּתוֹ, וַעֲרָבָה בְּסוֹפוֹ. פַּעַם אַחַת חָל שְׁבִיעִי שֶׁל עֲרָבָה לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, וְהֵבִיאוּ מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְהִנִּיחוּם בָּעֲזָרָה, וְהִכִּירוּ בָּהֶן בַּיְיתוֹסִין וּנְטָלוּם וּכְבָשׁוּם תַּחַת אֲבָנִים.

איתיביה [הקשה לו] אביי לרב יוסף מתוספתא, ששנו בה: לולב דוחה את השבת בתחלתו ביום הראשון של החג וערבה דוחה בסופו של החג, ביום השביעי. פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות (ענפים) של ערבה מערב שבת והניחום בעזרה כדי להשתמש בהם בשבת. והכירו בהן בייתוסין שהיו במקדש, והם חלקו על חכמים שיש מצוה בערבה ביום השביעי, ונטלום וכבשום את ענפי הערבה תחת אבנים, כדי שייאסר על חכמים לטלטלם בשבת משום איסור מוקצה.

לְמָחָר הִכִּירוּ בָּהֶן עַמֵּי הָאָרֶץ, וּשְׁמָטוּם מִתַּחַת הָאֲבָנִים, וֶהֱבִיאוּם הַכֹּהֲנִים וּזְקָפוּם בְּצִידֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִי שֶׁאֵין בַּיְיתוֹסִין מוֹדִים שֶׁחִיבּוּט עֲרָבָה דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.

למחר הכירו בהן עמי הארץ שענפי הערבה מונחים מתחת לאבנים, והם היו מחזיקים בדברי חכמים, וכיון שלא היו בקיאים בדקדוקי מצוות ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח. לפי שאין הבייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת.

אַלְמָא בִּנְטִילָה הִיא! תְּיוּבְתָּא.

אלמא [מכאן] למד אתה שערבה בנטילה היא, שהרי מדובר בחיבוט ערבה ולא רק בזקיפתה. מעירים: אכן תיובתא [קושיא חמורה היא] לדברי רב יוסף.

וְאֶלָּא נִדְחוּ! כֵּיוָן דַּאֲנַן לָא דָּחֵינָן – אִינְהוּ נַמִי לָא דָּחוּ. וְהָא יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, דִּלְדִידַן לָא דָּחֵי וּלְדִידְהוּ דָּחֵי!

כיון שכך חוזרים אנו לבעיה ראשונה ואלא נדחו [שידחו] משום מצות ערבה אף ביום שביעי שחל בשבת! ומשיבים: כיון דאנן [שאנו] בגולה לא דחינן [איננו דוחים] את השבת, משום זה אינהו נמי לא דחו [הם גם כן אינם דוחים]. ומקשים: והאם כך נוהגים בארץ ישראל? והא [והרי] יום טוב הראשון של סוכות, דלדידן [שעבורנו בגולה] לא דחי [אינו דוחה] את השבת ולדידהו דחי [ועבורם, בני ארץ ישראל דוחה] את השבת במצוות לולב!