הִלְכְתָא גִּיבָּרָתָא אִיכָּא לְמַשְׁמַע מִמִּנְהָגָא דְּהַלֵּילָא; הוּא אוֹמֵר ״הַלְלוּיָהּ״ וְהֵן אוֹמְרִים ״הַלְלוּיָהּ״ – מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת ״הַלְלוּיָהּ״.

הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא [הלכות גדולות אפשר ללמוד ממנהג ההלל] כפי שהיו נוהגים לקרותו. שבמנהג זה רמוזים כמה וכמה ענייני הלכה ומנהגים שתיקנו בהלל לצורך השעה, ואף שעכשיו אין צורך בכל אלה, שרבו יודעי קרוא וכתוב, והכל יודעים לקרוא נוסח ההלל, מכל מקום נשמרו ומתקיימים עדיין מנהגים עתיקים הללו. ואלו הם, הוא החזן אומר: "הללויה" (תהלים קיב, א), והן שאר המתפללים אומרים: "הללויה" — מכאן למדנו שמצוה לענות "הללויה".

הוּא אוֹמֵר: ״הַלָּלוּ עַבְדֵי ה׳״ וְהֵן אוֹמְרִין: ״הַלְלוּיָהּ״ – מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה גָּדוֹל מַקְרֵא אוֹתוֹ עוֹנֶה אַחֲרָיו ״הַלְלוּיָהּ״. הוּא אוֹמֵר ״הוֹדוּ לַה׳״ וְהֵן אוֹמְרִים ״הוֹדוּ לַה׳״ – מִכָּאן שֶׁמִּצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים. אִתְּמַר נַמִי, אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: מִצְוָה לַעֲנוֹת רָאשֵׁי פְרָקִים.

הוא החזן אומר: "הללו עבדי ה'" (תהלים קיב, א), והן אומרין "הללויה" — מכאן רואים מה שלמדנו במשנתנו: שאם היה הגדול מקרא אותו — עונה אחריו "הללויה". הוא אומר: "הודו לה'" (תהלים קיח, א) והן עונין אחריו: "הודו לה'" — מכאן שמצוה לענות על כל פנים בראשי הפרקים, כלומר: באותם הדברים עצמם, ולא באמירת "הללויה". אתמר נמי [נאמר גם כן] שאמר רב חנן בר רבא: מצוה לענות ראשי פרקים.

הוּא אוֹמֵר: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ מִכָּאן שֶׁאִם הָיָה קָטָן מַקְרֵא אוֹתוֹ – עוֹנִין אַחֲרָיו מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר.

ועוד אמר רבא: המנהג כי הוא החזן אומר: "אנא ה' הושיעה נא" (תהלים קיח, כה) והן אומרים וחוזרים: "אנא ה' הושיעה נא" (תהלים קיח, כה) — מכאן רמז למה ששנינו שאם היה קטן מקרא אותו דבר שאינו מראשי הפרקים — עונין אחריו בדיוק מה שהוא אומר.

הוּא אוֹמֵר: ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָא״ וְהֵן אוֹמְרִים: ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָא״ – מִכָּאן שֶׁאִם בָּא לִכְפּוֹל כּוֹפֵל. הוּא אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַבָּא״ וְהֵן אוֹמְרִים: ״בְּשֵׁם ה׳״ מִכָּאן לַשּׁוֹמֵעַ כָּעוֹנֶה.

הוא אומר: "אנא ה' הצליחה נא" והן חוזרים ואומרים: "אנא ה' הצליחה נא" — מכאן רמז להלכה שאם רוצה ובא לכפול פסוק מסויים בהלל — כופל. הוא החזן אומר: "ברוך הבא" (תהלים קיח, כו) והן אומרים את המשך הפסוק: "בשם ה'" (תהלים קיח, כו) — מכאן לשומע כעונה, שהרי אין העונים צריכים לחזור על הפסוק כולו, וכיון ששמעוהו מפי החזן הרי זה כאילו אמרוהו הם עצמם.

בְּעוּ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: שָׁמַע וְלֹא עָנָה מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: חַכִּימַיָּא וְסָפְרַיָּא וְרֵישֵׁי עַמָּא וְדָרְשַׁיָא אָמְרוּ: שָׁמַע וְלֹא עָנָה – יָצָא.

באותו נושא בעו מיניה [שאלו אותו] את ר' חייא בר אבא: שמע ולא ענה מהו, היוצא הוא ידי חובתו בכך? אמר להו [להם]: חכימיא וספריא ורישי עמא ודרשיא [החכמים ומלמדי התינוקות וראשי העם והדרשנים] אמרו: שמע ולא ענה — יצא ידי חובה.

אִתְּמַר נַמִי, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: מִנַּיִן לַשּׁוֹמֵעַ כָּעוֹנֶה – דִּכְתִיב: ״אֶת (הַדְּבָרִים) אֲשֶׁר קָרָא (יֹאשִׁיָּהוּ)״. וְכִי יֹאשִׁיָּהוּ קְרָאָן? וַהֲלֹא שָׁפָן קְרָאָן, דִּכְתִיב: ״וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן (אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶה) לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ״ אֶלָּא מִכָּאן לַשּׁוֹמֵעַ כָּעוֹנֶה.

אתמר נמי [נאמר גם כן] אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא: מנין לשומע שהוא כעונה וכאילו הוא עצמו אומר את הדברים — דכתיב [שנאמר]: "את הדברים אשר קרא יאשיהו את כל דברי הספר אשר קרא מלך יהודה" (מלכים ב' כב, טז), וכי יאשיהו עצמו קראן? והלא שפן קראן, דכתיב [שהרי נאמר]: "ויקראהו שפן לפני המלך" (מלכים ב' כב, י)! אלא מכאן לשומע כעונה, וכאילו יאשיהו בעצמו קרא את הדברים. ושואלים: ודילמא [ושמא] בתר דקראנהו

וְדִילְמָא בָּתַר דִּקְרָאַנְהוּ שָׁפָן קָרָא יֹאשִׁיָּהוּ? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: לָא סָלְקָא דַּעֲתָךְ, דִּכְתִיב: ״יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע לִפְנֵי ה׳ בְּשָׁמְעֲךָ (אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה)״, ״בְּשָׁמְעֲךָ״ וְלֹא בְּקָרְאֲךָ.

[אחר שקרא אותם] שפן חזר וקרא אותם יאשיהו? אמר רב אחא בר יעקב: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב [שכן נאמר]: "יען רך לבבך ותכנע לפני ה' בשמעך" (מלכים ב' כב, יט), ונדייק בלשון: נאמר "בשמעך" ולא "בקראך", כלומר: שמיד כששמע את הדבר שלח לחולדה הנביאה, לפני שקראו בעצמו, הרי ששומע כעונה.

אָמַר רָבָא: לָא לֵימָא אִינִישׁ ״בָּרוּךְ הַבָּא״ וַהֲדַר ״בְּשֵׁם ה׳״ אֶלָּא ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה׳״ בַּהֲדָדֵי. (אָמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא:

כיון שאמר רבא כמה הלכות בהלל הוסיף ואמר רבא: לא לימא איניש [יאמר אדם] "ברוך הבא" והדר [ואחר כך] יפסיק משהו ויאמר "בשם ה'", אלא יאמר "ברוך הבא בשם ה'" (תהלים קיח, כו) בהדדי [ביחד] ובלא כל הפסקה. אמר ליה [לו] רב ספרא לרבא: