כּוּלְּהוּ כְּרַבָּה לָא אָמְרִי – הַהוּא יְדִיעָה לְדוֹרוֹת הִיא.

כולהו [כולם] כדברי רבה לא אמרי [אמרו] ולא סמכו על הכתוב "למען ידעו דורותיכם" (ויקרא כג, מג), כי לדעתם משמעות הכתוב ההוא שיש לשבת בסוכה, כדי שתהיה ידיעה לדורות היא, כלומר: כדי שידעו הדורות הבאים על יציאת מצרים, ואין זו ידיעה בדבר הסוכה עצמה.

כְּרַבִּי זֵירָא נַמִי לָא אָמְרִי – הַהוּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא דִּכְתִיב.

וכן, כולם כדברי ר' זירא, הלומד זאת מן הפסוק "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב", נמי [גם כן] לא אמרי [אמרו], כי לדעתם הכתוב ההוא, לימות המשיח הוא דכתיב [שנאמר], ופירושו: שיהא הקדוש ברוך הוא מגן ומחסה לישראל, ואינו עוסק במהותה של הסוכה.

וְרַבִּי זֵירָא: אִם כֵּן לֵימָא קְרָא ״וְחוּפָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם״, וּמַאי ״וְסוּכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם״ – שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ תַּרְתֵּי.

ושואלים: ומה משיב ר' זירא לטענה פשוטה זו? ומשיבים: אם הפסוק מדבר רק בדרך משל ודימוי, אם כן לימא קרא [שיאמר הכתוב] כעניינו: "וחפה תהיה לצל יומם, ומאי [ומה] למדנו מן הביטוי "וסכה תהיה לצל יומם" (ישעיה ד, ו), שמעת מינה תרתי [שומע אתה מכאן שני דברים], הן לגוף הדברים, שיהא הקדוש ברוך הוא כסוכת כבוד לישראל, ואולם בדרך אגב אפשר ללמוד מכאן גם על מבנה הסוכה.

כְּרָבָא נַמִי לָא אָמְרִי – מִשּׁוּם קוּשְׁיָא דְּאַבַּיֵי.

וכן, כדברי רבא נמי [גם כן] לא אמרי [אמרו] החכמים האחרים, משום קושיא [הקושיה] שהקשה עליו אביי והראה שיש קושי בשיטתו. וכיון שבכל שיטה קיים קושי מסויים, מובן איפוא מפני מה לא רצו החכמים האחרים להחזיק בה.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ, אֲבָל דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ – אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. כְּמַאן?

ומבררים: כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] הא [הלכה זו] שאמר ר' יאשיה אמר רב: מחלוקת זו בין ר' יהודה לחכמים בכשרות סוכה גבוהה, הריהי דווקא בשאין דפנות הסוכה מגיעות עד לסכך, אלא הסכך גבוה הרבה מעל הדפנות, אבל אם היו הדפנות מגיעות לסכך אפילו היתה למעלה מעשרים אמה — כשירה. כמאן [כשיטת מי],

כְּרַבָּה, דְּאָמַר: מִשּׁוּם דְּלָא שָׁלְטָא בָּהּ עֵינָא, וְכֵיוָן דִּדְפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ – מִשְׁלָט שָׁלְטָא בָּהּ עֵינָא.

כשיטת רבה, שאמר שפסול סוכה גבוהה הוא משום שלא שלטא [שולטת] בה עינא [העין], וכיון שהדפנות מגיעות לסכך, בדרך הטבע משלט שלטא [שולטת] בה עינא [העין], שעינו של אדם מבחינה גם בדפנות וגם בסכך אף כשהם בגובה רב, אולם אם הסכך גבוה מעל הדפנות, אין אדם מבחין בסכך כלל.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת – אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. כְּמַאן?

וכן, כמאן אזלא [כשיטת מי הולכת] אותה הלכה שאמר רב הונא אמר רב: מחלוקת זו בגובהה של הסוכה היא דווקא בשאין בה בשטחה אלא ארבע אמות על ארבע אמות במדוייק, אבל אם יש בה יותר מארבע אמות על ארבע אמות, אפילו למעלה מעשרים אמה — כשרה. כמאן [כשיטת מי] —

כְּרַבִּי זֵירָא, דְּאָמַר: מִשּׁוּם צֵל הוּא, וְכֵיוָן דִּרְוִיחָא – אִיכָּא צֵל סוּכָּה.

כשיטת ר' זירא, שאמר: משום צל הוא, וכיון דרויחא [שהסוכה מרווחת], ששטחה גדול — איכא [יש] צל סוכה שם, שבחלק מן השטח יש צל שמקורו בסכך.

כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב חָנָן בַּר רַבָּה אָמַר רַב: מַחֲלוֹקֶת בְּשֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אֶלָּא כְּדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ, אֲבָל מַחֲזֶקֶת יוֹתֵר מִכְּדֵי רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ – אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה כְּשֵׁרָה. כְּמַאן? דְּלָא כְּחַד.

וכן, כמאן אזלא הא [כשיטת מי הולכת זו] ההלכה שאמר רב חנן בר רבה אמר רב: מחלוקת זו, הריהי דווקא בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו של אדם ורובו (רוב גופו) ושולחנו, שבפחות מזה אין הכשר סוכה, אבל מחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו, אפילו למעלה מעשרים אמה — כשרה. כמאן [כשיטת מי] יש לפרש הלכה זו — שלא כחד [כשיטת אחד מהם], שאין להסביר הלכה זו לפי אף אחד מן הטעמים שנתנו החכמים השונים בפסול סוכה גבוהה.

בִּשְׁלָמָא דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה פְּלִיגָא אַדְּרַב הוּנָא וְרַב חָנָן בַּר רַבָּה, דְּאִינְהוּ קָא יָהֲבִי שִׁעוּרָא בְּמִשְׁכָא, וְאִיהוּ לָא קָא יָהֵיב שִׁעוּרָא בְּמִשְׁכָא.

לגופן של הלכות אלה מעירים: בשלמא [נניח] שדבר זה ברור שהלכה זו של ר' יאשיה פליגא [חולקת] על אלו של רב הונא ורב חנן בר רבה, דאינהו קא יהבי שעורא במשכא [שהרי הם נותנים שיעור בשטחה של הסוכה] ואיהו לא קא יהיב שעורא במשכא [והוא אינו נותן שיעור בשטחה] אלא קובע הלכה לפי מבנה הדפנות.

אֶלָּא רַב הוּנָא וְרַב חָנָן בַּר רַבָּה, נֵימָא בְּהֶכְשֵׁר סוּכָּה קָמִיפַּלְגִי; דְּמָר סָבַר: הֶכְשֵׁר סוּכָּה בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, וּמָר סָבַר: הֶכְשֵׁר סוּכָּה בְּמַחֲזֶקֶת רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ?

אלא רב הונא ורב חנן בר רבה עצמם, האם נימא [נאמר] כי בהכשר סוכה קא מיפלגי [נחלקו], שמחלוקתם תלוייה בשאלה מהו גודלה של סוכה כשירה, דמר [שחכם זה], רב הונא סבר כי הכשר סוכה בארבע אמות על ארבע אמות לפחות, ומר [וחכם זה], רב חנן בר רבה סבר כי הכשר סוכה הוא אף כשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ושולחנו?

לֹא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא הֶכְשֵׁר סוּכָּה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי; דְּמָר סָבַר: בְּמַחֲזֶקֶת רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ פְּלִיגִי, אֲבָל יוֹתֵר מֵרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ – דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.

את ההצעה הזו דוחים: לא, אין צורך לפרש כך, שאפשר לומר כי דכולי עלמא [לדעת הכל] הכשר סוכה דיו במחזקת ראשו ורובו ושולחנו. והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בדבר זה נחלקו]: דמר [שחכם זה], רב חנן בר רבה סבר במחזקת ראשו ורובו ושולחנו פליגי [נחלקו] חכמים ור' יהודה בכשרות סוכה הגבוהה מעשרים אמה, אבל אם היה שיעורה יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו — דברי הכל כשרה,

וּמָר סָבַר: מֵרֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ וְשׁוּלְחָנוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת פְּלִיגִי, אֲבָל יוֹתֵר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.

ומר [וחכם זה], רב הונא סבר כי מראשו ורובו ושולחנו עד ארבע אמות פליגי [נחלקו], אבל אם היה בשטחה יותר מארבע אמות — דברי הכל כשרה.

מֵיתִיבִי: סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – פְּסוּלָה, וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר עַד אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים אַמָּה.

מיתיבי [מקשים] על דעות חכמים אלה מן הברייתא. שנינו: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור' יהודה מכשיר אפילו היתה גבוהה עד ארבעים וחמשים אמה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּהֵילֶנִי הַמַּלְכָּה בְּלוֹד, שֶׁהָיְתָה סוּכָּתָהּ גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, וְהָיוּ זְקֵנִים נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין לְשָׁם, וְלֹא אָמְרוּ לָהּ דָּבָר. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָיה?! אִשָּׁה הָיְתָה וּפְטוּרָה מִן הַסּוּכָּה. אָמַר לָהֶן: וַהֲלֹא שִׁבְעָה בָּנִים הָווּ לָהּ. וְעוֹד: כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים.

אמר ר' יהודה: מעשה בהילני המלכה שהיתה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה, והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר על שאין הסוכה כשרה. אמרו לו: וכי משם מביא אתה ראיה? הלא הילני אשה היתה ופטורה מן הסוכה, ולכן לא היתה הסוכה חייבת מלכתחילה להיות כשירה כדינה, ולא היתה איפוא כל סיבה להעיר לה על כך. אמר להן: והלא שבעה בנים הוו [היו] לה והם הלא היו זקוקים לסוכה כשרה, ועוד: והרי כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים.

לָמָּה לִי לְמִיתְנֵי ״וְעוֹד כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים״?

בטרם ניגש לבירור הדברים לענייננו, שואלים לגוף הברייתא: למה לי למיתני [לשנות] את התוספת "ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים", מה עניינה של הוספה זו לדברי ר' יהודה?

הָכִי קָאָמַר לְהוּ: כִּי תֹּאמְרוּ בָּנִים קְטַנִּים הָיוּ, וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה, כֵּיוָן דְּשִׁבְעָה הָווּ – אִי אֶפְשָׁר דְּלָא הָוֵי בְּהוּ חַד שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ.

ומשיבים: הכי קאמר להו [כך אמר להם] ר' יהודה: כי אם תאמרו; בנים קטנים היו להילני וקטנים פטורין מן הסוכה ולכן לא אמרו לה חכמים דבר, אולם כיון ששבעה הוו [היו], אי אפשר שלא הוי בהו חד [היה בהם אחד] שאינו צריך לאמו. כי גם אם נולדו לה שבעת הבנים בזה אחר זה שנה אחר שנה, הלא הגדול שבהם היה לפחות בן שבע, ובגיל זה הלא אינו צריך לאמו תמיד, והלכה היא שקטן שאינו צריך לאמו, יש לחנכו במצות סוכה מדברי סופרים.

וְכִי תֵּימְרוּ: קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ – מִדְּרַבָּנַן הוּא דְּמִיחַיַּיב, וְאִיהִי בִּדְרַבָּנַן לָא מַשְׁגַחָה – תָּא שְׁמַע: וְעוֹד כָּל מַעֲשֶׂיהָ לֹא עָשְׂתָה אֶלָּא עַל פִּי חֲכָמִים.

וכי תימרו [ואם תאמרו]; הלא קטן שאינו צריך לאמו, רק מדרבנן הוא דמיחייב [מדברי סופרים הוא שמתחייב] ואיהי בדרבנן לא משגחה [והיא הילני בדברי חכמים אינה משגיחה], תא שמע [בוא ושמע] שהרי אמר ועוד, כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים, ולענין השיטות ההלכתיות שבררנו;

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בְּשֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ מַחֲלוֹקֶת – דַּרְכָּהּ שֶׁל מַלְכָּה לֵישֵׁב בְּסוּכָּה שֶׁאֵין דְּפָנוֹת מַגִּיעוֹת לַסְּכָךְ

בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] כי בשאין הדפנות מגיעות לסכך מחלוקת, הרי אפשר להסביר שכך היתה סוכתה של הילני המלכה, כי דרכה של מלכה לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך,