מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם״ וגו'.

מה שהבטחתנו "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כז). "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" (דברים כו, טו).

אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִים לָכוֹף קִישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיַּחְזְרוּ פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת ״כֹּהֲנִים״ עַד שֶׁיִּכְלֶה ״אָמֵן״ מִפִּי הַצִּבּוּר;

אמר רב חסדא: אין הכהנים הפותחים את כפות ידיהם בשעת הברכה רשאים לכוף (לכפוף) קישרי (פירקי) אצבעותיהן עד שיחזרו פניהם מן הצבור לאחר שסיימו לברך. אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הקורא רשאי לקרות "כהנים" עד שיכלה "אמן" מפי הצבור שענו על ברכת ההודאה, כדי שיישמע את קול הכהנים,

וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה עַד שֶׁיִּכְלֶה דִּיבּוּר מִפִּי הַקּוֹרֵא; וְאֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת ״אָמֵן״ עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַכֹּהֲנִים; וְאֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַתְחִיל בִּבְרָכָה אַחֶרֶת עַד שֶׁיִּכְלֶה ״אָמֵן״ מִפִּי הַצִּבּוּר.

ומאותה סיבה אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור ("כהנים") מפי הקורא, ואין הצבור רשאין לענות "אמן" עד שתכלה ברכה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת עד שיכלה "אמן" מפי הצבור על הברכה הקודמת.

וְאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַכֹּהֲנִים רַשָּׁאִין לְהַחֲזִיר פְּנֵיהֶם מִן הַצִּבּוּר עַד שֶׁיַּתְחִיל שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּ״שִׂים שָׁלוֹם״; וְאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲקוֹר רַגְלֵיהֶם וְלֵילֵךְ עַד שֶׁיִּגְמוֹר שְׁלִיחַ צִבּוּר ״שִׂים שָׁלוֹם״.

ואמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור לאחר ברכת כהנים עד שיתחיל שליח צבור בברכת "שים שלום", ואינן רשאין לעקור רגליהם ולילך מן הדוכן עד שיגמור שליח צבור "שים שלום". ובאופן דומה

וְאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לַעֲנוֹת ״אָמֵן״ עַד שֶׁתִּכְלֶה בְּרָכָה מִפִּי הַקּוֹרֵא; וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה ״אָמֵן״ מִפִּי הַצִּבּוּר; וְאֵין הַמְתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַתְחִיל בַּתַּרְגּוּם עַד שֶׁיִּכְלֶה פָּסוּק מִפִּי הַקּוֹרֵא; וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לְהַתְחִיל בְּפָסוּק אַחֵר עַד שֶׁיִּכְלֶה תַּרְגּוּם מִפִּי הַמְתַרְגֵּם.

אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אין הצבור רשאין לענות "אמן" עד שתכלה ברכה מפי הקורא בתורה, ואין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה "אמן" מפי הצבור, ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום עד שיכלה פסוק מפי הקורא, ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי המתרגם.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הַמַּפְטִיר בַּנָּבִיא – צָרִיךְ שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה תְּחִילָּה. וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין הַמַּפְטִיר רַשַּׁאי לְהַפְטִיר בַּנָּבִיא עַד שֶׁיִּגָּלֵל סֵפֶר תּוֹרָה.

אמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: המפטיר בנביא, כלומר, זה הקורא את פרק ההפטרה לאחר קריאת התורה, צריך שיקרא בתורה פסוקים אחדים תחילה, ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא עד שיגלל ספר תורה.

וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר רַשַּׁאי לְהַפְשִׁיט אֶת הַתֵּיבָה בְּצִבּוּר, מִפְּנֵי כְּבוֹד צִבּוּר.

ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה שמניחים עליה את ספר התורה, כלומר, להסיר ממנה את הכיסוי המקושט, בצבור, מפני כבוד צבור שלא יצטרכו כל הציבור להמתין לשם כך.

וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִין לָצֵאת עַד שֶׁיִּנָּטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְיַנִּיחַ בִּמְקוֹמוֹ; וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד שֶׁיֵּצֵא.

ואמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי: אין הצבור רשאין לצאת מבית הכנסת לאחר הקריאה בתורה עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, כלומר, על מנת להניחו במקומו, שנהגו שהספר יהא מונח בבית שמור סמוך לבית הכנסת. ושמואל אמר: עד שיצא ספר תורה ממש, משום כבוד ספר תורה.

וְלָא פְּלִיגִי: הָא דְּאִיכָּא פִּיתְחָא אַחֲרִינָא, הָא דְּלֵיכָּא פִּיתְחָא אַחֲרִינָא. אֲמַר רָבָא, בַּר אָהִינָא אַסְבְּרָהּ לִי: ״אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ״.

ומעירים: ולא פליגי [ואין הם חלוקים] בהלכה, אלא מדברים במקרים שונים; הא [זה] — דאיכא פיתחא אחרינא [שיש פתח אחר] הרי כשינטל ספר התורה לצאת בפתח אחד, מותר לאנשים לצאת בפתח אחר. הא [זה] — דליכא פיתחא אחרינא [שאין פתח אחר], הרי צריכים לחכות עד שיצא הספר מן הפתח. אמר רבא: החכם בר אהינא אסברה [הסביר] לי את טעמה של הלכה זו, על פי מה שנאמר: "אחרי ה' אלהיכם תלכו" (דברים יג, ה) — כלומר, שצריכים ללכת אחרי ספר התורה, ולא לפניו.

בִּזְמַן שֶׁהַכֹּהֲנִים מְבָרְכִים אֶת הָעָם, מַה הֵן אוֹמְרִים? אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב חִסְדָּא: ״בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ וגו', בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו מְשָׁרְתָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, בָּרְכוּ ה' כָּל מַעֲשָׂיו בְּכָל מְקֹמוֹת מֶמְשַׁלְתּוֹ בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'״.

ועוד בענין ברכת כהנים. בזמן שהכהנים מברכים את העם, מה הן, העם, אומרים? אמר ר' זירא אמר רב חסדא: אומרים הם "ברכו ה' מלאכיו גברי כח" וגו' (תהלים קג, כ), "ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עשי רצונו" (תהלים קג, כא), "ברכו ה' כל מעשיו בכל מקמות ממשלתו ברכי נפשי את ה'" (תהלים קג, כב), כנגד כל ברכה שאומרים הכהנים — אומר העם לשון ברכה מן הכתוב.

בְּמוּסָפֵי דְּשַׁבְּתָּא מַה הֵן אוֹמְרִים? אָמַר רַבִּי אַסִי: ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת ה' כָּל עַבְדֵי ה'״ וגו', ״שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָרְכוּ אֶת ה'״, ״בָּרוּךְ ה' מִצִּיּוֹן שׁוֹכֵן יְרוּשָׁלִִָם הַלְלוּיָהּ״.

במוספי דשבתא [בתפילת המוספים של שבת] שהכהנים שבים ומברכים את העם מה הן, העם, אומרים? שאין ראוי שיחזרו ויאמרו אותם דברי הודאה שאמרו קודם. אמר ר' אסי: אומרים "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" (תהלים קלד, א), "שאו ידכם קדש וברכו את ה'" (תהלים קלד, ב), "ברוך ה' מציון שכן ירושלם הללויה" (תהלים קלה, כא).

וְלֵימָא נַמִי: ״יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן״, דִּכְתִיב בְּהַהוּא עִנְיָינָא! אָמַר יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: מִתּוֹךְ שֶׁהִתְחִיל בְּבִרְכוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מְסַיֵּים בְּבִרְכוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ושואלים: ולימא נמי [ושיאמרו גם כן] "יברכך ה' מציון" (תהלים קלד, ג) דכתיב בההוא עניינא [שנאמר באותו ענין], כלומר, שיאמרו שלוש לשונות ברכה האמורות רצופות באותו פרק בתהילים! אמר יהודה בריה [בנו] של ר' שמעון בן פזי: מתוך שהתחיל בברכותיו של הקדוש ברוך הוא — מסיים בברכותיו של הקדוש ברוך הוא, ואינו מכניס משפט זה שהוא ברכה לישראל.

בְּמִנְחָתָא דְּתַעֲנִיתָא מַאי אָמְרִי? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: ״אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ ה' עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ״, ״מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ״ וגו', ״לָמָּה תִהְיֶה כְּאִישׁ נִדְהָם כְּגִבּוֹר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ״ וגו'.

ושואלים: במנחתא דתעניתא [במנחה של תענית] כשהכהנים מברכים את העם מאי אמרי [מה אומרים העם]? אמר רב אחא בר יעקב: אומרים הם "אם עונינו ענו בנו ה' עשה למען שמך" (ירמיה יד, ז), "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ" וגו' (ירמיה יד, ח), "למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע" וגו' (ירמיה יד, ט).