לֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחוּמַּשׁ הַפְּקוּדִים חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד, אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁחֲלוּקִין בְּחוּמָּשׁ שֵׁנִי.

לא כדרך שחלוקין השבטים בסדר האמור בתחילת חומש הפקודים (ספר "במדבר") (א, א-טו) חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני (ספר שמות) (א, ב-ד).

כֵּיצַד? בְּנֵי לֵאָה כְּסִידְרָן, בְּנֵי רָחֵל אֶחָד מִכָּאן וְאֶחָד מִכָּאן, וּבְנֵי שְׁפָחוֹת בָּאֶמְצַע,

כיצד? באבן אחת נמצאים בני לאה כסידרן: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. באבן השניה בני רחל אחד בנימין מכאן בשורה התחתונה ואחד יוסף מכאן בשורה העליונה, ובני שפחות דן, נפתלי, גד ואשר באמצע.

וְאֶלָּא מַאי אֲנִי מְקַיֵּים ״כְּתוֹלְדֹתָם״? כִּשְׁמוֹתָן שֶׁקָּרָא לָהֶן אֲבִיהֶן וְלֹא כַּשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרָא לָהֶן מֹשֶׁה, רְאוּבֵן – וְלֹא רְאוּבֵנִי, שִׁמְעוֹן – וְלֹא שִׁמְעוֹנִי, דָּן – וְלֹא הַדָּנִי, גָּד – וְלֹא הַגָּדִי; תְּיוּבְתָּא דְּרַב כָּהֲנָא! תְּיוּבְתָּא.

ואלא אם הסדר על האבנים לא היה כפי סדר לידתם מאי [מה] איך אני מקיים "כתולדותם" — הכוונה כשמותן שקרא להן אביהן מולידם, ולא כשמות באופן שקרא להן משה. שכך היה כתוב שם: "ראובן", ולא "ראובני", "שמעון", ולא "שמעוני", "דן" ולא "הדני", "גד" ולא "הגדי". ואם כן הרי זה תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב כהנא שהרי לאף אחת מן הדעות לא היה סדר השבטים באבני האפוד כסדרם בהר גריזים והר עיבל! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] היא ונדחו דבריו.

וְאֶלָּא מַאי ״וְהַחֶצְיוֹ״? תָּנָא: חֶצְיוֹ שֶׁל מוּל הַר גְּרִיזִים מְרוּבֶּה מֵחֶצְיוֹ שֶׁל הַר עֵיבָל, מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה.

ושואלים: לדעת רב כהנא ואלא מאי [מה ההדגשה] "והחציו אל מול הר עיבל" (יהושע ח, לג)? תנא [שנה החכם]: שהכוונה היא להדגיש בה"א הידיעה — החצי הקטן יותר הוא על הר עיבל, שכן חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני ששבט לוי שנכלל באלו של מול הר גריזים נמצא חלק ממנו למטה, בין שני ההרים.

אַדְּרַבָּה, מִפְּנֵי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בָּצְרִי לְהוּ! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֵּוִי לְמַטָּה בְּנֵי יוֹסֵף עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבְּרוּ בְּנֵי יוֹסֵף אֶת יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד וַאֲנִי עַם רַב…וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ אִם עַם רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה״.

ותוהים: אדרבה (להיפך), מפני שלוי למטה בצרי להו [פחתו להם]! ומשיבים, הכי קאמר [כך אמר]: אף על פי שלוי היה למטה — בני יוסף היו עמהם. והם היו רבים, שנאמר: "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב... ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה" (יהושע יז, יד-טו),

אָמַר לָהֶן: לְכוּ וְהַחְבִּאוּ עַצְמְכֶם בַּיְּעָרִים, שֶׁלֹּא תִּשְׁלוֹט בָּכֶם עַיִן הָרַע. אָמְרוּ לֵיהּ: זַרְעֵיהּ דְּיוֹסֵף לָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב: ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״, וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תְּהִי קוֹרֵא ״עֲלֵי עָיִן״ אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״.

אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים, שלא תשלוט בכם עין הרע על שאתם רבים כל כך. אמרו ליה [לו] בני יוסף ליהושע: זרעיה [זרעו] של יוסף לא שלטא ביה עינא בישא [שולטת בו עין הרע], דכתיב [שנאמר]: "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" (בראשית מט, כב), ואמר ר' אבהו: אל תהי קורא "עלי עין" אלא "עולי עין", לומר שהם מתעלים על עין הרע.

רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר, מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״, מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם – מַיִם מְכַסִּין עֲלֵיהֶן וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן.

ר' יוסי בר' חנינא אמר: מהכא [מכאן] אנחנו למדים דבר זה, שנאמר בברכת יעקב לבני יוסף: "וידגו לרב בקרב הארץ" (בראשית מח, טז), מה דגים שבים — מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף — אין העין שולטת בהן.

הָנֵי חֲמִשִּׁים אוֹתִיּוֹת – חֲמִשִּׁים נְכִי חֲדָא הָוְיָין! אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יוֹסֵף הוֹסִיפוּ לוֹ אוֹת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם״.

ושואלים על הברייתא שהקשינו ממנה על רב כהנא: הני [אלה] חמשים אותיות הן בשמות השבטים שעל האפוד? הלא לפי מניין חמשים נכי חדא הויין [פחות אחת הן]! אמר ר' יצחק: יוסף הוסיפו לו אות אחת בכתיבה על אבני האפוד, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" (תהלים פא, ו).

מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״כְּתוֹלְדֹתָם״ בָּעֵינַן! אֶלָּא, כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ ״בִּנְיָמִן״ כְּתִיב, וְהָכָא ״בִּנְיָמִין״ שָׁלֵם, כְּדִכְתִיב: ״וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין״.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: "כתולדותם" בעינן [צריכים אנו], והוא לא נקרא בלידתו יהוסף! אלא, יש לתרץ באופן אחר: בכל התורה כולה "בנימן" כתיב [נאמר] חסר, והכא [וכאן] כשנולד כתוב "בנימין" שלם, כדכתיב [כפי שנאמר]: "ואביו קרא לו בנימין" (בראשית לה, יח) מלא. וכתולדתו, כמו שקרא לו אביו בלידתו — כך נכתב שמו באפוד.

אָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: יוֹסֵף שֶׁקִּידֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּסֵתֶר – הוֹסִיפוּ עָלָיו אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יְהוּדָה שֶׁקִּידֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא – נִקְרָא כּוּלּוֹ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, שלא חטא בסתר עם אשת פוטיפר — הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא , יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על ים סוף כשיצאו ממצרים — נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא

יוֹסֵף מַאי הִיא? דִּכְתִיב: ״וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מְלַמֵּד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם לִדְבַר עֲבֵירָה נִתְכַּוְּונוּ. ״וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ״ – רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס.

, שהרי כל השם בן ארבע אותיות כלול בתוך השם יהודה. ומפרשים: יוסף מאי היא [מה היה] עניינו — דכתיב [שנאמר] "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט, יא) אמר ר' יוחנן: מלמד ששניהם גם יוסף וגם אשת פוטיפר לדבר עבירה נתכוונו ולשם כך בא הביתה. ועל אותו כתוב "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" גם נחלקו רב ושמואל; חד [אחד] מהם אמר: לעשות מלאכתו ממש כפשוטה, וחד [ואחד] אמר: לעשות צרכיו בתשמיש עימה נכנס.

״וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת״ וגו' – אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם חַגָּם הָיָה, וְהָלְכוּ כּוּלָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶן חוֹלָה הִיא. אָמְרָה: אֵין לִי יוֹם שֶׁנִּיזְקָק לִי יוֹסֵף כַּיּוֹם הַזֶּה.

נאמר "ואין איש מאנשי הבית שם בבית" (בראשית לט, יא) ותוהים:אפשר בית גדול וחשוב כביתו של אותו רשע לא היה בו איש ממשרתיו?! תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה להן חולה היא ואינה יכולה ללכת, אמרה בליבה: אין לי יום שנזקק לי יוסף כיום הזה.

״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר״ וגו' – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֲתָה לוֹ בַּחַלּוֹן, אָמַר לוֹ: יוֹסֵף, עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם. רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְךָ מִבֵּינֵיהֶם וְתִקָּרֵא רוֹעֵה זוֹנוֹת? דִּכְתִיב: ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״!

נאמר "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי" (בראשית לט, יב). באותה שעה באתה דיוקנו (דמותו) של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה צריך להיות ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות? דכתיב [שנאמר] "ורעה זונות יאבד הון" (משלי כט, ג), שיאבד על ידי כך כבוד זה הגדול מכל הון.

מִיָּד: ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״ – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנוֹ. ״וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו״ – נָעַץ יָדָיו בַּקַּרְקָע וְיָצְאָה שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו.

מיד — "ותשב באיתן קשתו" (בראשית מט, כד), אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: ששבה קשתו (שהוא כינוי לאיבר) לאיתנו, שבטל ממנו יצרו. נאמר שם על יוסף "ויפזו זרעי ידיו" (בראשית מט, כד) — נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.

״מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב״ – מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיֵּחָקֵק עַל אַבְנֵי אֵפוֹד? אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב, ״מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל״ – מִשָּׁם זָכָה וְנַעֲשָׂה רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף״.

"מידי אביר יעקב" (בראשית מט, כד), מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד — אלא אביר יעקב. "משם רעה אבן ישראל" (בראשית מט, כד), משם, מתוך שעמד בנסיון זכה ונעשה רועה לישראל, שנאמר: "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף" (תהלים פ, ב).

תַּנְיָא: הָיָה רָאוּי יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, אֶלָּא שֶׁיָּצָא שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו; וְאַף עַל פִּי כֵן יָצְאוּ מִבִּנְיָמִין אָחִיו, וְכוּלָּן נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְנֵי בִנְיָמִן בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל״ וגו'.

תניא [שנויה ברייתא]: היה ראוי יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: "אלה תלדות יעקב יוסף" (בראשית לז, ב) לומר שכל מה שאירע לזה אירע לזה, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ואף על פי כן יצאו תולדות הראוים לו מבנימין אחיו, שהוליד עשרה בנים, וכולן נקראו על שמו של יוסף, כלומר, ששמותיהם מתייחסים כולם ליוסף, שנאמר "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד

״בֶּלַע״ – שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאוּמּוֹת; ״וָבֶכֶר״ – בְּכוֹר לְאִמּוֹ הָיָה; ״וְאַשְׁבֵּל״ – שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל; ״גֵּרָא״ – שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיוּת;

"(בראשית מו, כא), ופירושם: "בלע" — על שם יוסף שנבלע בין האומות, "ובכר" — בכור לאמו רחל היה, "ואשבל" — ששבאו אל למצרים, "גרא" — שגר באכסניות בנכר,

״וְנַעֲמָן״ – שֶׁנָּעִים בְּיוֹתֵר, ״אֵחִי וָרֹאשׁ״ – אֲחִי הוּא וְרֹאשִׁי הוּא. ״מֻפִּים וְחֻפִּים״ – הוּא לֹא רָאָה בְּחוּפָּתִי וַאֲנִי לֹא רָאִיתִי בְּחוּפָּתוֹ. ״וָאָרְדְּ״ – שֶׁיָּרַד לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם; אִיכָּא דְּאָמְרִי: ״וָאָרְדְּ״ – שֶׁפָּנָיו דּוֹמִין לְוֶורֶד.

"ונעמן" — שנעים ביותר, "אחי וראש" — אחי הוא וראשי הוא, "מפים וחפים" — כוונתו: הוא לא ראה בחופתי, ואני לא ראיתי בחופתו, "וארד" — שירד לבין אומות העולם. איכא דאמרי [יש שאומרים]: "וארד" — שפניו דומין ביופים לוורד.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: ״וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ״ וגו', אָמְרוּ אִיצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה: עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ רַבּוֹ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף תַּמְשִׁילֵהוּ עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶן: גִּנּוּנֵי מַלְכוּת אֲנִי רוֹאֶה בּוֹ.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (בראשית מא, מד), אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו (קנאו) רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני (מנהגי) מלכות אני רואה בו, שאינו עבד מעיקרו.

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יְהֵא יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן! בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִימְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. לָא הֲוָה קָגָמַר, הוֹסִיף לוֹ אוֹת אַחַת מִשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָמַד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע״. וּלְמָחָר, כָּל לִישָּׁנָא דְּאִישְׁתָּעֵי פַּרְעֹה בַּהֲדֵיהּ אַהֲדַר לֵיהּ.

אמרו לו: אם כן, שבן מלכים הוא, יהא יודע בשבעים לשון כדרך שלומדים בני המלכים! בא המלאך גבריאל ולימדו שבעים לשון. לא הוה קגמר [היה לומד] כל זה. באותה שעה הוסיף לו גבריאל אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ואז למד, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע" (תהלים פא, ו). ולמחר כשחזר לפני פרעה, כל לישנא דאישתעי [לשון, שפה, שדיבר] פרעה בהדיה [איתו], אהדר ליה [ענה לו].

אִישְׁתָּעֵי אִיהוּ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, לָא הֲוָה קָא יָדַע מַאי הֲוָה אָמַר. אֲמַר לֵיהּ: אַגְמָרִי! אַגְמְרֵיהּ וְלָא גָּמַר. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּע לִי דְּלָא מְגַלֵּית. אִישְׁתַּבַּע לוֹ.

אישתעי איהו [דיבר הוא, יוסף] בלשון הקדש ולא הוה קא ידע מאי הוה אמר [היה יודע פרעה מה הוא אומר]. אמר ליה [לו] פרעה: אגמרי [למד אותי]. אגמריה [לימד אותו] ולא גמר [למד]. אמר ליה [לו] פרעה: אישתבע [השבע] לי דלא מגלית [שאינך מגלה] שאיני יודע שפה זו. אישתבע [נשבע] לו.

כִּי אֲמַר לֵיהּ: ״אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר״, אֲמַר לֵיהּ: זִיל אִיתַּשֵׁיל אַשְּׁבוּעֲתָךְ. אֲמַר לֵיהּ: וְאִיתְשְׁלִי נַמִי אַדִּידָךְ! וְאַף עַל גַּב דְּלָא נִיחָא לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: ״עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ״.

לאחר זמן, כי [כאשר] אמר ליה [לו] יוסף לפרעה "אבי השביעני לאמר" (בראשית נ, ה) שאקברהו בארץ ישראל, אמר ליה [לו] פרעה: זיל איתשיל אשבועתך [לך הישאל על שבועתך] והתר אותה. אמר ליה [לו] יוסף: ואיתשלי נמי אדידך [ואשאל גם כן על השבועה שנשבעתי לך]? ואף על גב [ואף על פי] שלא ניחא ליה [היה נוח לו] לפרעה להסכים, מפני שחשש שיוסף יישאל על השבועה שנשבע לו, אמר ליה [לו] בכל זאת: "עלה וקבר את אביך כאשר השביעך" (בראשית נ, ו).

יְהוּדָה מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר ״אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם״ וְזֶה אוֹמֵר ״אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם״. קָפַץ

יהודה מאי היא [מה היה] ענין קידוש השם שעשה בפרהסיא? דתניא [שכן שנינו בברייתא], היה ר' מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים (סוף) היו השבטים מנצחים (מתווכחים) זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים, ובינתיים קפץ