הָאוֹמֵר: גַּד גַּדִּי וְסָנוּק לָא אַשְׁכִּי וּבוּשְׁכִי – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: גַּד אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן״.

מתוך שדנו בדרכי האמורי מביאים ממה ששנינו בפרק "אמוריים" ובעוד מקורות דברים בנושא זה. האומר "גד גדי, וסנוק לא אשכי ובושכי [התמזל מזלי ועייף אל תהי ביום ובלילה] "— יש בו משום דרכי האמורי. ר' יהודה אומר: דבר זה חמור מדרכי האמורי כי "גד " אינו אלא לשון עבודה זרה, וכפי שנאמר: "ואתם עוזבי ה' השכחים את הר קדשי הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך" (ישעיהו סה, יא), ויש בכך משום תפילה לעבודה זרה.

הוּא בִּשְׁמָהּ וְהִיא בִּשְׁמוֹ – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי,

ואם בלילה מבקש אדם שהוא יקרא בשמה של אשתו והיא בשמו כסגולה — יש בו משום דרכי האמורי.

“דּוֹנוּ דַּנֵּי״ – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין דָּן אֶלָּא לְשׁוֹן עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן״.

האומר "דונו דני" [התחזקו חביותי] — יש בו משום דרכי האמורי. ר' יהודה אומר: הרי זה חמור יותר, כי אין "דן " אלא לשון עבודה זרה, וכפי שנאמר: "הנשבעים באשמת שמרון ואמרו חי אלהיך דן

הָאוֹמֵר לָעוֹרֵב: “צְרַח״ וּלְעוֹרְבָתָא: “שְׁרִיקִי וְהַחֲזִירִי לִי זְנָבֵיךְ לְטוֹבָה״ – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

"(עמוס ח, יד). האומר לעורב שהוא שומעו קורא וחושש מפני סימן רע "צרח", ולעורבתא [ולעורבת] אומר "שריקי והחזירי לי זנביך לטובה" — יש בו משום דרכי האמורי.

הָאוֹמֵר: שַׁחֲטוּ תַּרְנְגוֹל זֶה שֶׁקָּרָא עַרְבִית, וְתַרְנְגוֹלֶת שֶׁקָּרְאָה גַּבְרִית – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

וכן האומר "שחטו תרנגול זה מפני שקרא ערבית" (בשעות הערב) או "שחטו תרנגולת זו שקראה גברית (כמו תרנגול) — יש בו משום דרכי האמורי.

אֶשְׁתֶּה וְאוֹתִיר אֶשְׁתֶּה וְאוֹתִיר – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

האומר "אשתה ואותיר, אשתה ואותיר" כדי שיתרבה היין — יש בו משום דרכי האמורי.

הַמְבַקַּעַת בֵּיצִים בַּכּוֹתֶל (וְהַטָּח) בִּפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

המבקעת ביצים בכותל, והטח אותן — בפני האפרוחים יש בו משום דרכי האמורי. וכן

וְהַמֵּגִיס בִּפְנֵי אֶפְרוֹחִים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

המגיס הקדירה בפני האפרוחים כסגולה שלא ימותו — יש בו משום דרכי האמורי.

הַמְרַקֶּדֶת וְהַמּוֹנָה שִׁבְעִים וְאֶחָד אֶפְרוֹחִין בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יָמוּתוּ – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

וכן אשה המרקדת והמונה שבעים ואחד אפרוחים, שחוזרת ומונה אותם עד שמגיעה למספר זה בשביל שלא ימותו — יש בו משום דרכי האמורי.

הַמְרַקֶּדֶת לַכּוּתָּח, וְהַמְשַׁתֶּקֶת לָעֲדָשִׁים, וְהַמְצַוַּוחַת לַגְּרִיסִין – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

האשה המרקדת לכותח, שכשעושה כותת מרקדת כדי שיצליח, והמשתקת את העומדים כסגולה כדי שיתבשלו היטב העדשים, והמצווחת כסגולה שיתבשלו הגריסין — כל אלה יש בו משום דרכי האמורי.

הַמַּשְׁתֶּנֶת בִּפְנֵי קְדֵירָתָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְבַּשֵּׁל מְהֵרָה – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.

המשתנת בפני קדירתה בשביל שתתבשל מהרה — יש בו משום דרכי האמורי.

אֲבָל נוֹתְנִין קֵיסָם שֶׁל תּוּת וְשִׁבְרֵי זְכוּכִית בַּקְּדֵירָה בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְבַּשֵּׁל מְהֵרָה, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין בְּשִׁבְרֵי זְכוּכִית מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה.

אבל נותנים קיסם של תות ושברי זכוכית בקדירה בשביל שתתבשל מהרה, שבזה אין אמונה תפלה, אלא תועלת ממשית, וחכמים אוסרין בשברי זכוכית לא משום האמונה התפלה, אלא מפני הסכנה שמא לא יסננו אותם היטב אחר כך.

תָּנוּ רַבָּנַן: נוֹתְנִין בּוּל שֶׁל מֶלַח לְתוֹךְ הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתָּאִיר וְתַדְלִיק. וְנוֹתְנִין טִיט וְחַרְסִית תַּחַת הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתַּמְתִּין וְתַדְלִיק.

תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: נותנים בול (גוש) של מלח לתוך הנר בשביל שתאיר ותדליק, ויש בכך משום תועלת ולא כסגולה, ואין בכך חשש לדרכי האמורי. וכן נותנים טיט וחרסית תחת הנר בשביל שתמתין ותדליק ולא תבער מהרה.

אָמַר רַב זוּטְרָא: הַאי מַאן דְּמִיכְסִי שְׁרָגָא דְּמִשְׁחָא וּמְגַלֵּי נַפְטָא – קָעָבַר מִשּׁוּם בַּל תַּשְׁחִית.

אמר רב זוטרא: האי מאן דמיכסי שרגא דמשחא ומגלי נפטא קעבר [מי שמכסה את הנר, בית הקיבול, של שמן ומגלה בית קיבול של נפט עובר] משום "בל תשחית", שעל ידי כך חומר הבעירה כלה מהר בלא תועלת.

“חַמְרָא וְחַיֵּי לְפוּם רַבָּנַן״ – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁעָשָׂה מִשְׁתֶּה לִבְנוֹ, וְעַל כָּל כּוֹס וְכוֹס שֶׁהֵבִיא אָמַר: חַמְרָא וְחַיֵּי לְפוּם רַבָּנַן, חַיֵּי וְחַמְרָא לְפוּם רַבָּנַן וּלְפוּם תַּלְמִידֵיהוֹן. הדרן עלך במה אשה

האומר בשעת שתיה "חמרא וחיי לפום רבנן" [יין וחיים לפי חכמים] — אין בו משום דרכי האמורי. וכן מעשה בר' עקיבא שעשה משתה לבנו ועל כל כוס וכוס שהביא אמר: "חמרא וחיי לפום רבנן, חיי וחמרא לפום רבנן ולפום תלמידהון"

מתני׳ כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּשַׁבָּת: כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. הַיּוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב עַל כָּל

[יין וחיים לפי חכמים, חיים ויין לפי חכמים ולפי תלמידיהם].