מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ אֵין טוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל וַאֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גַּחֶלֶת. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: וְיַטְמִין! גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים.

מפני מה אמרו חכמים שאין טומנין לצורך שבת בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום? — גזירה שמא יטמין ברמץ (אפר שבו שיירי גחלים) שיש בה גחלת, שהרי גם הרמץ הוא דבר המוסיף הבל, ולא יבחינו אנשים בין תוספת זו לתוספת אחרת. אמר ליה [לו] אביי: ויטמין אף ברמץ, ומה בכך? ענה לו רבא: גזירה, שמא יחתה (ינער) בגחלים, להבעירן בשבת, ויעבור על איסור חמור שמן התורה.

תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סָפֵק מִן הַיּוֹם וּמִן הַלַּיְלָה, סָפֵק כּוּלּוֹ מִן הַיּוֹם, סָפֵק כּוּלּוֹ מִן הַלַּיְלָה – מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחוֹמֶר שְׁנֵי יָמִים.

תנו רבנן [שנו חכמים] ברייתא הדנה במכלול הבעיות של שעת בין השמשות. ואמרו: בין השמשות הוא ספק מן היום ומן הלילה יחד, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה. ומשום כך מטילין אותו לחומר שני ימים, כלומר, נוהגים בו לחומרה כבשני הימים, הקודם והבא אחריו, שאם יש חומרה באחד מהם — יש לנהוג בה בשעת בין השמשות. ועדיין הגדרת בין השמשות אינה וודאית.

וְאֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין, הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן – זֶהוּ לַיְלָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ אָדָם מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה חֲצִי מִיל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּהֶרֶף עַיִן, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲמוֹד עָלָיו.

שאיזהו הוא בין השמשות? — משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין מאור השמש. הכסיף (אבד צבעו) החלק התחתון של הרקיע, ועדיין לא הכסיף העליון — זוהי שעת בין השמשות. הכסיף העליון והשוה צבעו לתחתון — זהו לילה, אלו דברי ר' יהודה. ר' נחמיה אומר: שיעור בין השמשות הוא, כדי שיהלך אדם משתשקע החמה עוד חצי מיל. ר' יוסי אומר: בין השמשות אינו נמשך זמן מסויים, אלא הוא כהרף עין, זה, הלילה, נכנס, וזה, היום, יוצא. ואי אפשר לעמוד עליו, מפני קטנותו.

אָמַר מָר: “מַטִּילִין אוֹתוֹ לְחוֹמֶר שְׁנֵי יָמִים״, לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לְעִנְיַן טוּמְאָה, כְּדִתְנַן: רָאָה שְׁנֵי יָמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – סָפֵק לְטוּמְאָה וּלְקָרְבָּן, רָאָה יוֹם אֶחָד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת סָפֵק לְטוּמְאָה.

שנינו שאמר מר [החכם] בברייתא שבין השמשות מטילין אותו לחומר שני ימים, ושואלים: למאי הלכתא [לגבי מה, איזו הלכה] נאמר הדבר? אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: המדובר הוא לענין טומאה, כדתנן [כפי ששנינו במשנה]: זב שראה זוב שני ימים, בזה אחר זה, בין השמשות, הרי ספק בידינו אם נחשוב זאת כאילו ראה זוב יום אחד, שאולי בין השמשות של היום הראשון שייך היה ליום שלאחריו, ובין השמשות של היום השני שייך ליום שלפניו. או שני ימים בלבד ששניהם שייכים או ליום שלפניהם או ליום שלאחריהם. או שלושה ימים, שהרי אפשר לחשוב כל שעת בין השמשות כשני ימים. וכיון שלפי התורה זב שראה זוב פעמיים טמא הוא, וכל חומרות טומאת זב עליו, ואם ראה פעם שלישית — צריך להביא קרבן בעת טהרתו, הרי זב זה שראה ספק יום ספק יומיים ספק שלושה — ספק הוא הן לטומאה והן לקרבן . ראה זוב יום אחד בין השמשות — הרי זה ספק לטומאה, שמא היו אלה שני ימים.

הָא גּוּפָהּ קַשְׁיָא; אָמְרַתְּ: אֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין. הָא הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן – לַיְלָה הוּא. וַהֲדַר תְּנָא: הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת! אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרוֹךְ וּתְנִי, אֵיזֶהוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין, וְהִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן – נַמִי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן – לַיְלָה. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכִי קָתָנֵי: מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי מִזְרָח מַאֲדִימִין – יוֹם, הִכְסִיף הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, הִכְסִיף הָעֶלְיוֹן וְהִשְׁוָה לַתַּחְתּוֹן – לַיְלָה.

על הברייתא שהבאנו מעירים, הא [ברייתא זו] גופה קשיא [קשה] מתוכה. שהרי אמרת קודם שאיזהו בין השמשות — משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. הא [הרי] אם הכסיף התחתון, אף על פי שלא הכסיף העליון — לילה הוא. והדר תנא [וחזר ושנה]: הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון — הרי זה בין השמשות. ואם כן, כשמדייקים בדברים מצויה לכאורה סתירה פנימית בברייתא! אמר רבה שכך אמר רב יהודה אמר שמואל: כדי לסלק את הסתירה כרוך צרף יחד שני משפטים ותני [ושנה] כך: איזהו בין השמשות — משתשקע החמה, כל זמן שפני מזרח מאדימין. והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון — נמי [גם כן] בין השמשות הוא, ורק אם הכסיף העליון והשוה צבעו לתחתון — הרי זה לילה. ורב יוסף אמר בשם רב יהודה שאמר בשם שמואל באופן אחר: משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין — יום הוא. הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון — בין השמשות הוא. הכסיף העליון והשוה צבעו לתחתון — לילה הוא.

וַאֲזַדּוּ לְטַעְמַיְיהוּ, דְּאִיתְּמַר: שִׁיעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכַמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מִיל. מַאי שְׁלֹשָׁה חֶלְקֵי מִיל? אִילֵימָא תְּלָתָא פַּלְגֵי מִילָא – נֵימָא מִיל וּמֶחֱצָה! אֶלָּא תְּלָתָא תִּילְתֵּי מִילָא – נֵימָא מִיל! אֶלָּא: תְּלָתָא רִיבְעֵי מִילָא. וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁנֵי חֶלְקֵי מִיל. מַאי שְׁנֵי חֶלְקֵי מִיל? אִילֵימָא תְּרֵי פַּלְגֵי מִילָא – לֵימָא מִיל! וְאֶלָּא תְּרֵי רִבְעֵי מִילָא – לֵימָא חֲצִי מִיל! אֶלָּא:

ומעירים: במחלוקת זו מהי בדיוק הגדרת בין השמשות אזדו לטעמייהו [הלכו רבה ורב יוסף לטעמם, לשיטתם]. דאיתמר [שנאמר] שנחלקו בענין שיעור בין השמשות בכמה משך זמנו? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: משך זמן הליכת שלשה חלקי מיל. ושואלים: מאי [מה פירוש] שלשה חלקי מיל? אילימא [אם נאמר] כי הכוונה היא לתלתא פלגי מילא [שלושה חצאי מיל], אם כן נימא [שיאמר] מיל ומחצה. אלא תאמר כי הוא תלתא תילתי מילא [שלושה שלישי מיל], אם כן נימא [שיאמר] פשוט יותר — מיל. אלא ודאי הכוונה לתלתא ריבעי מילא [שלושה רבעי מיל]. ורב יוסף אמר בשם רב יהודה שאמר בשם שמואל: שיעור בין השמשות הוא שני חלקי מיל. ושוב שואלים: מאי [מה פירוש] שני חלקי מיל? אילימא [אם נאמר] הכוונה לתרי פלגי מילא [שני חצאי מיל] אם כן לימא [שיאמר] בפשטות מיל. מיל. ואלא תאמר שהכוונה היא לתרי רבעי מילא [שני רבעי מיל] אם כן לימא [שיאמר] במקום זה: חצי מיל. אלא