חזור
שבת
דף כו.רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – הָא דַּאֲמַרַן, תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מַאי הִיא – דְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרוּ בְּגָדִים בַּתּוֹרָה סְתָם, וּפָרַט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶן “צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״, מַה לְּהַלָּן – צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, אַף כֹּל – צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.
ר' שמעון בן אלעזר וכן התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל אמרו דבר אחד ביסודו אף כי לא באותה צורה. ומפרטים: שיטת ר' שמעון בן אלעזר היא הא דאמרן [זה שאמרנו] עתה שבאריגים מן הצומח נחשב לאריג ממש רק העשוי מפשתן בלבד. ושיטת התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל מאי [מה] היא? — דתני דבי [ששנה התנא מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: הואיל ונאמרו "בגדים " בתורה סתם ולא פורש מאלו חמרים עשויים בגדים אלה, ופרט לך הכתוב באחד מהן, בדיני טומאת נגעים, צמר ופשתים ("והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים". ויקרא יג, מז), יש לומר כי מה להלן בנושא זה "בגד" משמעו העשוי מצמר או מפשתים, אף כל בגדים האמורים בתורה אינם אלא צמר ופשתים, ואריגים אחרים אינם נכללים במובן "בגד".
רש"י
ר' שמעון בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד דמהיכא תיתי לר' שמעון למעוטי שאר בגדים מטומאה אי לאו דאית ליה הא דתנא דבי ר' ישמעאל והלכך יוצא מן העץ לאו דווקא נקט דה"ה לנוצה של עזים וכל מידי דלאו צמר ופשתים הוא ואיידי דנקט יוצא מן העץ לענין סוכה נקט לה נמי לענין טומאה:
הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כגון בטומאת שרצים וטומאת מת דכתיב בטומאת שרצים או בגד או עור ובמת וכל בגד וכל כלי עור וכן בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' ובציצית על כנפי בגדיהם:
ופרט לך הכתוב באחד מהן בטומאת נגעים כלל תחלה ואח"כ פרט והבגד כי יהיה בו נגע צרעת כלל בבגד צמר כו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפי' במה מצינו דהוא בנין אב דאינו אלא צמר ופשתים:
תוספות
רבי שמעון בן אלעזר ותנא דבי ר' ישמעאל אמרו דבר אחד וא"ת כיון דבשאר בגדים אפי' שלשה על שלשה טהור לר' שמעון בן אלעזר אמאי נקט שלש על שלש ותירץ הרב פורת דנקט שלש על שלש משום פשתן דאפי' שלש על שלש טמא ואע"ג דאמר לקמן (שבת דף כז:) ר"ש בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד דאמר סומכוס סיככה בטווי פסולה משמע דהא דקאמר הכא חוץ מפשתן היינו טווי ולא בגד וי"ל דעיקר מילתיה איירי בבגדי פשתן ומ"מ דייק לקמן מדלא קאמר חוץ מבגד פשתן דבטווי נמי איירי וא"ת מאי דוחקיה דאביי לאוקמה דתנא שלש על שלש משום פשתן ולימא דדוקא נקט כמו שאמר רבא ואי משום דלא ליפלוג ר"ש בן אלעזר אתנא דבי ר' ישמעאל הא אביי גופיה קאמר לקמן דהאי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל י"ל דסבירא ליה לאביי הא דמרבה לקמן תנא דבי ר' ישמעאל שאר בגדים היינו אפי' שלש על שלש וסבר דשאר בגדים או יהיה בהן טומאה כמו בצמר ופשתים או יהיו טהורים לגמרי:
רָבָא אָמַר: שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אִית לֵיהּ, לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – לֵית לֵיהּ.
בניגוד לאביי שראה בשיטות ר' שמעון בן אלעזר ותנא כהן רעיון אחד, רבא אמר כי שתי השיטות אינן זהות וביחס לפיסת אריג גדולה בהרבה שיש בה שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים שאינם צמר ופשתים איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל]. שר' שמעון בן אלעזר האומר במפורש "אין בו שלוש על שלש (אצבעות)", משמע כי במטלית בת שלושה טפחים על שלושה הראויה אף לעשירים אית ליה [יש לו, סבור] שהיא מקבלת טומאה, כי בגד הפשתים אינו מיוחד בעצם העובדה שהוא מקבל טומאה אלא בכך שאף מטלית קטנה ממנו מקבלת טומאה. ואילו לדעת התנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל לית ליה [אין לו, אינו סבור] שבגדים אחרים מקבלים בכלל טומאה.
רש"י
שלשה טפחים:
לר' שמעון אית ליה דבהדיא תנא אין בו משום שלש על שלש אבל שלשה על שלשה דחזי אף לעשירים מיטמא ולקמן יליף מנליה בהו טומאה כלל הואיל ומנגעים יליף דאי לא יליף מנגעים מהיכא תיתי ליה לחלק בין פשתן לשאר מינין:
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ בְּצֶמֶר וּפִשְׁתִּים מִיטַּמֵּא בִּנְגָעִים, מְנָלַן? דְּתַנְיָא: ‘בֶּגֶד׳ אֵין לִי אֶלָּא בֶּגֶד, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ‘וְהַבֶּגֶד׳. וְאֵימָא לְרַבּוֹת שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה ! לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא? הָשְׁתָּא שְׁתִי וָעֵרֶב מִיטַּמֵּא, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה מִיבָּעְיָא!
ממה ששנינו מקודם משמע דכולי עלמא מיהת [לדעת הכל בכל אופן] ברור כי שלש על שלש אצבעות בבגד צמר ופשתים מיטמא בטומאת נגעים ושואלים: מנא לן [מנין לנו] שכך הוא? ומשיבים: דתניא שכן שנינו בברייתא] העוסקת בענין זה: מן האמור בתורה "בגד" סתם אין לי אלא לחשוב ביחס לבגד שלם ממש שהוא מיטמא, ואולם מטלית בת שלש על שלש אצבעות מנין שאף היא בכלל זה? — תלמוד לומר: "והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" (ויקרא יג, יז), שמתוספת הלשון "והבגד" למדים אנו שכל דבר ארוג נכנס, לענין זה, בכלל בגד. ושואלים: ואימא [ושמא אמור] כי הכוונה היא לרבות אריג של שלשה על שלשה טפחים? ומשיבים: דבר זה לא יתכן, שכן לאו [האם לא] קל וחומר הוא? שכן השתא [עכשיו], הרי יודעים אנו שאפילו חוטי שתי או חוטי ערב מיטמא, ואם כן מטלית בת שלשה על שלשה טפחים מיבעיא [צריך לומר]?! והרי בבגד שיש בו שלושה על שלושה טפחים כבר יש כמות מספיקה של חוטי ערב ושתי הנטמאים מכוח עצמם!
רש"י
דכולי עלמא בין לאביי בין לרבא אליבא דהני תנאי:
בגד אין לי כו' כלומר אי הוה כתיב בנגעים בגד אין לי דמיטמא בנגעים אלא בגד שלם:
תוספות
ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים פי' בקונטרס אבל שלש על שלש בצמר ופשתים אתי בק"ו ולא נהירא דהא אמרן כיון דלא חזי לעניים ולעשירים לא אתי בק"ו ונראה לפרש דהכי פריך ואימא לרבות שלשה על שלשה פי' שנרבה שלשה על שלשה בשאר בגדים דהא ליכא מיעוטא למעוטינהו וצמר ופשתים אתי למעוטי שאר בגדים משלש על שלש דאי לאו צמר ופשתים הוה מרבינן בכל בגדים מוהבגד שלש על שלש כיון דקרא סתמא כתיב ומשני צמר ופשתים כתיב והמתרץ לא הבין קושייתו והיה סבור שהמקשה לא ידע דצמר ופשתים כתיב ולהכי הדר פריך אימא כי אימעוט משלש על שלש היינו קושיא ראשונה אלא שמפרש היטב:
השתא שתי וערב מיטמא תימה לר"י דילמא הא דתנן בפי"א דנגעים (משנה ה) כמה יהא בפקיע ויטמא כדי לארוג בו שלש על שלש היינו בתר דקיי"ל באריג דמיטמא בשלש על שלש אבל כל כמה דלא ידעינן באריג גם שתי וערב לא יטמא אלא כשיהיה כדי לארוג בו הרבה וא"כ היכי אתי שלשה על שלשה בק"ו דשתי וערב ותירץ ר"י דנראה לו להש"ס סברא דאריג שלשה על שלשה עדיף משתי וערב אפי' כדי לארוג בו אלף על אלף ולרשב"א נראה דודאי בבגד שייך לחלק בשיעורו משום דכתב רחמנא בגד דמשמע בגד שלם אבל שתי וערב השיעור תלוי בסברא והיינו שלש על שלש דחזי אפילו לעשירים דהא חזי לאיצטרופי לבגד גדול:
אִי הָכִי, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ נַמִי לַיְתִי בְּקַל וָחוֹמֶר! אֶלָּא: שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה דַּחֲזוּ בֵּין לַעֲשִׁירִים בֵּין לַעֲנִיִּים – אָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר, שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ – לַעֲנִיִּים הוּא דְּחַזְיָין, לַעֲשִׁירִים לָא חַזְיָין, לָא אָתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר. טַעְמָא דִּכְתַבֵיהּ קְרָא, הָא לָא כְּתַבֵיהּ קְרָא – לָא גָּמְרִינַן בְּקַל וָחוֹמֶר,
ודוחים: אי הכי, שלש על שלש אצבעות נמי ליתי [גם כן נביא, נלמד] בקל וחומר משתי וערב! אלא צריך לומר כי קל וחומר זה אינו מושלם, שכיון שנעשו החוטים אריג, שוב אינם נמצאים בדרגה שהיו בה קודם, ואינם ראויים עוד לשימוש בשתי ובערב. ולכך יש לומר כי אריג של שלשה על שלשה טפחים דחזו [שראויים] לשימוש בין לעשירים בין לעניים, שכן זו פיסת אריג שמשתמשים בה לצרכים שונים, אכן אתי [באה נלמדת] בקל וחומר, שודאי רבה חשיבותה משתי וערב, ומקבלת טומאה. ואולם אריג של שלש על שלש אצבעות שלעניים הוא דחזיין [שראויים] ואילו לעשירים לא חזיין [אינם ראויים] — לא אתי [אינו בא, נלמד] בקל וחומר. ועל כן טעמא [הטעם] דווקא משום דכתביה קרא [שכתבו המקרא], הא [הרי] אם לא כתביה קרא [כתבו המקרא] — לא גמרינן [אין אנו לומדים] בקל וחומר. אלא כיון שיש לשון ריבוי בכתוב, וגם קל וחומר, למדים כך. ועוד שואלים: אכן יש בתורה לשון ריבוי, "והבגד", שהוא כלל המרחיב את הפרטים הבאים לאחר מכן.
רש"י
לעשירים לא חזיין אין מקפידין להצניע ובטולי מבטלי להו לא אתיין בק"ו:
וטעמא דכתביה קרא כו' מסקנא דפירושה דמילתא היא ובניחותא כלומר הלכך טעמא דכתב קרא והבגד לרבויינהו הלכך מיטמו הא לא רבינהו לא מיטמו:
תוספות
אתי בק"ו מפרש הרב פורת דהאי ק"ו לא נקט אלא להרווחא דמילתא ובלאו ק"ו נמי אין צריך ריבוי לשלשה על שלשה דכיון דחזו לעניים ולעשירים בגד חשוב הוא דמה לי שלשה על שלשה ומה לי ד' או ה' אמות כיון שגם זה ראוי כמו זה וכן מוכח מדברי רבא דאמר שלשה על שלשה בשאר בגדים מאו בגד ומנא ליה דילמא איצטריך קרא לבגד שלם אלמא משמע דאין חילוק בין בגד שלם לשלשה על שלשה וכן אביי דמוקי או בגד לשלש על שלש בצמר ופשתים דמיטמא בשרצים ולא מוקי לשלשה על שלשה משום דשלשה על שלשה הוי בכלל בגד ולא צריך ריבוי וכן משמע ממאי דפריך ואימא כי אימעוט משלש על שלש ושם אפרש ויש ליישב דאיצטריך ק"ו דאי לאו ק"ו ה"א בגד משמע בגד שלם אבל השתא דאיכא ק"ו גלי לן דבכל מקום דכתיב בגד הוי שלשה על שלשה:
וְאֵימָא: לְרַבּוֹת שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים! אֲמַר קְרָא: “בֶּגֶד צֶמֶר וּפִשְׁתִּים״, בֶּגֶד צֶמֶר וּפִשְׁתִּים – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינֵי – לָא. וְאֵימָא: כִּי אִימְעוּט – מִשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, אֲבָל שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה – מִיטַּמֵּא! תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי: “בֶּגֶד צֶמֶר אוֹ [בְּבֶגֶד] פִּשְׁתִּים״, חַד – לְמַעוּטֵי מִשָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ, וְחַד – לְמַעוּטֵי מִשְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה,
ואולם שמא אימא [אמור] כי בא דבר זה לרבות מטלית בת שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים שאינם צמר ופשתים שהיא מיטמאה? ומשיבים: דבר זה לא יתכן, שהרי אמר קרא [הכתוב]: "בגד צמר ופשתים", ומזה משמע כי בגד צמר ופשתים — אין [כן], ואולם מידי אחריני — לא. ושואלים: ואימא כי אימעוט [ושמא תאמר, כי כאשר מיעט הכתוב] הרי זה דווקא בבגד של שלש על שלש אצבעות, אבל בגד של שלשה על שלשה טפחים — מיטמא! ומשיבים: תרי מיעוטי כתיבי [שני מיעוטים כתובים], שנאמר פעם אחת "בגד צמר או הפשתים" (ויקרא יג, נט), ונאמר "בבגד צמר או בבגד פשתים " (ויקרא יג, מז), ובא חד למעוטי [כתוב אחד למעט] משלש על שלש אצבעות, וחד למעוטי [וכתוב אחד למעט] משלשה על שלשה טפחים, ולהדגיש שבגד שאינו של צמר ופשתים אינו מקבל טומאה כלל. וכל זה נאמר לפי שיטת אביי שבגדים שאינם צמר או פשתן אינם מקבלים טומאה.
רש"י
ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ושלש על שלש בצמר ופשתים מיטמו מק"ו והאי רבויא לשלשה על שלשה אתא ולשאר בגדים:
אמר קרא בבגד צמר פרט אחר כלל למימר דאפי' גדול דשאר מינין לא מיטמו בנגעים:
ואימא כי אמעיט שאר בגדים משלש על שלש דבצמר ופשתים אתי בק"ו משתי וערב אבל שלשה על שלשה מיטמו מריבויא דוהבגד:
תרי מיעוטי כתיבי תרי זימני כתיבי בגד צמר ופשתים זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים:
תוספות
ואימא כי אימעוט משלש על שלש מכאן נמי משמע כפי' הרב פורת דשלשה על שלשה הוי בכלל בגד וק"ו להרווחא דמילתא נקט דאי שלשה על שלשה לא שמעי' מבגד אלא מק"ו א"כ מאי פריך כי אימעוט משלש על שלש מה צריך מיעוט מהיכא תיתי לרבות שלש על שלש בשאר בגדים דריבויא דוהבגד בצמר ופשתים מוקמית לה אפי' בשלש על שלש דשלשה על שלשה לא איצטריך בצמר ופשתים דהא מק"ו דשתי וערב אתי אבל בשאר בגדים דלא אתי בק"ו דהא בשתי וערב בהדיא כתיב צמר ופשתים איצטריך ריבוי מוהבגד לשלש על שלש ומיהו שמא המקשה סבר דיש לרבות בשאר בגדים שלש על שלש כמו בצמר ופשתים כיון דקרא סתמא כתיב וחד ריבוי לכולהו:
תרי מיעוטי כתיבי ואם תאמר לשתוק מריבויא דוהבגד וע"כ שלש על שלש טמא בצמר ופשתים דאי לאו הכי תרי מיעוטי למה לי וי"ל . דאי לאו ריבויא דוהבגד הוה מוקמינן תרי מיעוטי לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות (ולבי מהסס דהיאך נאמר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ויותר נראה לומר כיון דאיכא לאוקמי שפיר תרי מיעוטי ליכא למימר דאתי לרבות) [ת"י] ושלש על שלש בצמר ופשתים ה"א דטהור אבל השתא דכתיב ריבוי דוהבגד ע"כ הנך תרי. מיעוטי אתי למעוטי ולאו לרבות דאי לרבות מוהבגד וחד מיעוט הוה ידעינן שלשה על שלשה בשאר בגדים כדפרישית לעיל וא"ת אכתי לשתוק מריבויא דוהבגד וחד מיעוטא ולא ניכתב אלא חד צמר ופשתים ואנא ידענא דשאר בגדים דלא יטמאו בנגעים דמהיכא תיתי וידעינן נמי דצמר ופשתים מיטמו בשלש על שלש דאי לאו הכי אמאי כתב רחמנא טומאה כלל בבגד צמר ופשתים דשלשה על שלשה שמעינן מק"ו דשתי וערב אלא ודאי לשלש על שלש אתיא וי"ל דהשתא דגלי לן קרא דשייכי טומאה דנגעים בבגדים ילפינן השיעור שפיר בק"ו דשתי וערב אבל אי לאו איכתיב טומאת בגדים לא הוה ילפינן מק"ו דשייך טומאה בבגד וה"א דאין שייך נגע אלא בשתי וערב אבל בבגד לא שייך נגע דשמא לא יבא בו נגע כלל:
וּלְרָבָא, דְּאָמַר: שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר – אִית לֵיהּ, לְתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – לֵית לֵיהּ, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה בִּשְׁאָר בְּגָדִים
ושואלים: ואולם לשיטת רבא שאמר כי נחלקו הדעות, ושלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים לדעת ר' שמעון בן אלעזר אית ליה [יש לו, סבור] כי הם מקבלים טומאה, ואילו לתנא דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל לית ליה [אין לו, אינו סבור] שהם מקבלים טומאה, אם כן מטלית בת שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים