מָל וְלֹא פָּרַע אֶת הַמִּילָה – כְּאִילּוּ לֹא מָל.

". המל את הגרים אומר: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה ", והמברך אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' "(ירמיהו לג, כה), (ומפרשים שאילולי ברית זו, ברית המילה, המתקיימת גם ביום וגם בלילה לא היה קיום לעולם) ברוך אתה ה ' כורת הברית

גמ׳ אָמַר רַבִּי אָבִינָא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב: בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רוֹב גּוֹבְהָה שֶׁל עֲטָרָה.

". המל את העבדים, שכאשר אדם קונה עבד כנעני הריהו חייב למולו כדי להכניסו באופן חלקי בברית ישראל, ובאותה שעה המל אומר: "אשר קדשנו במצותיו וציונו על המילה", והמברך אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית חקות שמים וארץ לא נתקיימו, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" ברוך אתה ה כורת הברית". וכן אומרים בשינוי מסוים מעין ברכות אלה בשעה שמלים עבד כנעני ומכניסים אותו באופן חלקי בברית ישראל.

“וְאִם הָיָה בַּעַל בָּשָׂר וכו׳״. אָמַר שְׁמוּאֵל: קָטָן הַמְסוּרְבָּל בְּבָשָׂר, רוֹאִין אוֹתוֹ, כָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְנִרְאֶה מָהוּל – אֵינוֹ צָרִיךְ לָמוּל, וְאִם לָאו – צָרִיךְ לָמוּל.

בְּמַתְנִיתָא תְּנָא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: קָטָן הַמְסוּרְבָּל בְּבָשָׂר רוֹאִין אוֹתוֹ, כָּל זְמַן שֶׁמִּתְקַשֶּׁה וְאֵינוֹ נִרְאֶה מָהוּל – צָרִיךְ לְמוּלוֹ, וְאִם לָאו – אֵינוֹ צָרִיךְ לְמוּלוֹ.

ר' אליעזר אומר: תולין ומותחים את המשמרת שמסננים בה את היין מן השמרים ביום טוב, ובשבת אין תולים ואולם נותנין יין למשמרת התלויה מבעוד יום בשבת. וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין יין לסינון לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב.

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: נִרְאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה.

על שיטת ר' אליעזר תוהים: השתא [עכשיו, הרי] ר' אליעזר סבור כי אף אוסופי [להוסיף] על אהל עראי לא מוספינן [אין אנו מוסיפים] בשבת, וכי למיעבד [לעשות] כך לכתחלה שרי [יתיר]?!

“מָל וְלֹא פָּרַע״. תָּנוּ רַבָּנַן: הַמָּל אוֹמֵר: “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה״. אֲבִי הַבֵּן אוֹמֵר: “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ״. הָעוֹמְדִים אוֹמְרִים: “כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לַבְּרִית כָּךְ יִכָּנֵס לַתּוֹרָה לְחוּפָּה וּלְמַעֲשִים טוׂבִים״.

והרי תליית המשמרת היא כעין יצירת אוהל! ומסבירים את השאלה, מאי [מה] היא שיטת ר' אליעזר זו — דתנן [שכן שנינו במשנה]: פקק החלון שמכסים בו חלונות שבארובת הגג, ר' אליעזר אומר: בזמן שקשור לחלון ותלוי — פוקקין בו בשבת, ואם לאו [לא] — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך, בין שהוא קשור ולתלוי בחלון ובין לא — פוקקין בו.

וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר: “אֲשֶׁר קִידֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן, חוֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם, וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת, אֵל חַי חֶלְקֵנוּ, צִוָּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵינוּ מִשַּׁחַת, לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ כּוֹרֵת הַבְּרִית״.

ואמר רבה בר בר חנה שכך אמר ר' יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר שאסור לעשותו בשבת. לא נחלקו אלא האם מותר להוסיף על אוהל כזה שהוא כבר קיים, שר' אליעזר אומר: אין מוסיפין עליו ביום טוב, ואין צריך לומר שאין מוסיפים בשבת, ולדעתו הנחת פקק וכיסוי על החלון כמוה כהוספה על אוהל. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר שמוסיפים ביום טוב. ואם כן, כיצד מתיר ר' אליעזר לתלות את המשמרת ביום טוב?

הַמָּל אֶת הַגֵּרִים אוֹמֵר: “בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה״. וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית, שֶׁאִילְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּימוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר “אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ כּוֹרֵת הַבְּרִית״.

ומשיבים: אמנם סבור ר' אליעזר שתליית המשמרת יש בה משום מלאכה, ואולם ר' אליעזר סבר לה [סבור הוא] בענין זה כשיטת ר' יהודה לענין הכנת מכשירי אוכל ביום טוב. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין הבדל בין יום טוב לשבת לענין איסור עשיית מלאכה אלא לענין היתר עשייית אוכל נפש בלבד, שמותר לעשות מלאכה ביום טוב כדי להכין אוכל הדרוש ליום טוב, מה שאין כן בשבת. ר' יהודה מתיר לעשות ביום טוב אף מכשירי אוכל נפש, כגון תיקון כלי עבודה שעל ידם יעשו אוכל לחג. וכמו כן מתיר ר' אליעזר לעשות מלאכה ולתלות את המשמרת כדי להכין יין לצורך יום טוב.

הַמָּל אֶת הָעֲבָדִים אוֹמֵר: “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה״, וְהַמְבָרֵךְ אוֹמֵר “אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוׂתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶם דַּם בְּרִית שֶׁאִילְמָלֵא דַּם בְּרִית חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא נִתְקַיְּימוּ, שֶׁנֶּאֱמַר “אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חוּקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ כּוֹרֵת הַבְּרִית״. הדרך עלך רבי אליעזר דמילה

ושואלים: אימר דשמעינן ליה [אמור ששמענו אותו] את ר' יהודה שמתיר לעשות ביום טוב מכשירי אוכל נפש דווקא באותם מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, ואולם במכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב מי [האם] שמעת ליה [אותו] שהתיר?!

מתני׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תּוֹלִין אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין תּוֹלִין אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב.

ומשיבים: ההיתר של ר' אליעזר עדיפא [עדיף] מזה של ר' יהודה, שר' אליעזר אינו מחלק ומתיר כל מכשירי אוכל נפש בכל מקרה, ואף אלו שאפשר היה להכינם מערב יום טוב.

גמ׳ הָשְׁתָּא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אוֹסוּפִי אֹהֶל עֲרַאי לָא מוֹסְפִינַן, לְמִיעָבַד לְכַתְּחִלָּה שָׁרֵי?!

שנינו במשנה שחכמים אומרים שאין תולים את המשמרת אף ביום טוב. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם תלה את המשמרת בשוגג מאי [מה] דינו? אמר רב יוסף: אם תלה — חייב חטאת, ככל עושה בשבת מלאכה האסורה מן התורה בשוגג.

מַאי הִיא – דִּתְנַן, פְּקָק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁקָּשׁוּר וְתָלוּי – פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו – אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – פּוֹקְקִין בּוֹ.

מל ולא פרע (גילה) את העור החופה את המילה — כאילו לא מל.

וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַכֹּל מוֹדִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין אֹהֶל עֲרַאי בַּתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא לְהוֹסִיף, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מוֹסִיפִין בַּשַּׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.

אמר ר' אבינא שכך אמר ר' ירמיה בר אבא שכך אמר רב: "רוב עטרה" שאמרו, כוונתו: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה, וגם צריך למול רוב הקיפה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

ועוד שנינו במשנה שאם היה התינוק בעל בשר — מתקנים את מילתו שלא יראה כערל. אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה איברו ובאותה שעה נראה מהול — אינו צריך למול אותו שוב, ואם לאו [לא], שאף אז נראה כערל — צריך למול.

אֵימַר דִּשְׁמַעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה – בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, בְּמַכְשִׁירִין שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?!

במתניתא תנא [בברייתא שנו], רבן שמעון בן גמליאל אומר: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול — צריך למולו, ואם לאו [לא] — אינו צריך למולו.

דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֲדִיפָא מִדְּרַבִּי יְהוּדָה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם] בין שני הניסוחים? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה, אם היה נראה ואולם אינו נראה כל הצורך, שלדעת שמואל חייב להיראות מהול, ולדעת רבן שמעון בן גמליאל רק מי שנראה שהוא ערל צריך להימול שנית.

“וַחֲכָמִים אוֹמְרִים״. אִיבַּעֲיָא לְהוּ: תָּלָה מַאי? אָמַר רַב יוֹסֵף: תָּלָה – חַיָּיב חַטָּאת.

שנינו במשנה שאם מל ולא פרע את החופה את המילה — כאילו לא מל. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא, המל את התינוק אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה "ואבי הבן אומר: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו "והעומדים שם אומרים: "כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים".

אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: אֶלָּא מֵעַתָּה, תְּלָא כּוּזָא בְּסִיכְתָּא הָכִי נַמִי דְּמִיחַיַּיב?!

והמברך אומר ברכה נוספה זו: "אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו (בבשרו) שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו, צוה להציל ידידות שארינו (בשרנו) משחת (גיהנום) למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה ' כורת הברית