שֶׁאֵין כָּל דֶּקֶל וְדֶקֶל שֶׁבְּבָבֶל שֶׁאֵין סוּס שֶׁל פַּרְסִיִּים נִקְשָׁר בּוֹ, וְאֵין לְךָ כָּל אָרוֹן וְאָרוֹן שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין סוּס מָדִי אוֹכֵל בּוֹ תֶּבֶן״.

שאין כל דקל ודקל שבבבל שאין סוס של פרסיים נקשר בו כשהם יוצאים מפרס וממדי ובאים לכבוש ארצות אחרות, ואין לך כל ארון וארון שנטמן בו מת בארץ ישראל שאין סוס מדי אוכל בו תבן, שבמלחמת גוג ומגוג יוציאו את הארונות מן הקרקע ויעשו מהם אבוסים לבהמותיהם, ואין רצוני שישתמשו בארוני למטרה זו.

אָמַר רַב: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

אמר רב: אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות הרשעה (רומי) על כל ישראל תשעה חדשים, שנאמר: "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל" (מיכה ה, ב), שכאשר יעבור זמן של עת יולדה, תשעה ירחי לידה, אז תבוא הגאולה.

אָמַר עוּלָּא: יֵיתֵי וְלָא אִיחְמִינֵיהּ. וְכֵן אָמַר [רַבָּה]: יֵיתֵי וְלָא אִיחְמִינֵיהּ. רַב יוֹסֵף אָמַר: יֵיתֵי, וְאִזְכִּי דְּאֵיתִיב בְּטוּלָּא דְּכוּפִיתָא דַּחֲמָרֵיהּ.

אמר עולא: ייתי [יבוא] המשיח ולא איחמיניה [אראנו], כלומר, מתיירא אני מפני גודל הצרות שיהיו לפני כן, ומוטב שאני לא אהיה באותם הימים. וכן אמר רבה: ייתי [יבוא] המשיח ולא איחמיניה [אראנו]. רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה [יבוא המשיח, ואזכה שאשב בצל גללי חמורו], שמקבל אני עלי את כל היסורים והביזוי לשם כך.

אֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי לְרַבָּה: מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ – וְהָתַנְיָא: ״שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר: מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִנָּצֵל מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ? יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים״. וּמָר – הָא תּוֹרָה, וְהָא גְּמִילוּת חֲסָדִים!

אמר ליה [לו] אביי לרבה: מאי טעמא [מה טעם] חושש אתה? אילימא [אם תאמר] משום חבלו (ייסוריו) של משיח והצרות שיהיו עד בואו, והתניא [והרי שנינו בברייתא], שאלו תלמידיו של ר' אלעזר את ר' אלעזר רבם: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח לפני שיבוא? אמר להם: יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. והוסיפו לשאול: ומר [ואדוני], הא [הרי] תורה בידך, והא [והרי] גמילות חסדים בידך!

אֲמַר לֵיהּ: שֶׁמָּא יִגְרוֹם הַחֵטְא, כִּדְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי. דְּרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רָמֵי: כְּתִיב: ״וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״. וּכְתִיב: ״וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ״.

אמר ליה [לו]: חוששני שמא יגרום החטא ויעכב, ולא אנצל בזכות תורה ומעשים טובים, וכדברי ר' יעקב בר אידי. שר' יעקב בר אידי רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] במקום אחד שאמר ה' ליעקב "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (בראשית כח, טו), וכתיב [ונאמר] "ויירא יעקב מאד ויצר לו" (בראשית לב, ז), ואם ה' מבטיחו, מדוע התיירא?

שֶׁהָיָה מִתְיָירֵא שֶׁמָּא יִגְרוֹם הַחֵטְא. כִּדְתַנְיָא: ״׳עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה״ – זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה; ׳עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ׳ – זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּה.

אלא שהיה מתיירא [שחשש] שמא יגרום החטא, ובשל כל תתבטל אותה הבטחה. כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] על הכתוב "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית" (שמות טו, טז); "עד יעבר עמך ה' "— זו ביאה ראשונה לארץ בימי יהושע, "עד יעבר עם זו קנית" — זו ביאה שניה כאשר חזרו מבבל.

אֱמוֹר מֵעַתָּה: רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא״.

אמור מעתה על פי דברים אלה כי ראויים היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כניסי מצרים ויהושע שהיו בביאה ראשונה, אלא שגרם החטא שביאתם בפעם השניה היתה בדרך הטבע ומתוך כניעה לגויים.

וְכֵן אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יֵיתֵי וְלָא אִיחְמִינֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי טַעְמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב [וּבָא הַבַּיִת] וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ״ – בֹּא וְאַרְאֲךָ דּוּגְמָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה: בִּזְמַן שֶׁאָדָם יוֹצֵא לַשָּׂדֶה וּפָגַע בּוֹ סַנְטָר, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ אֲרִי. נִכְנַס לָעִיר פָּגַע בּוֹ גַּבַּאי, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁפְּגָעוֹ דֹּב. נִכְנַס לְבֵיתוֹ וּמָצָא בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מוּטָּלִין בָּרָעָב, דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ.

וכן אמר ר' יוחנן: ייתי [יבוא] המשיח ולא איחמיניה [אראנו]. אמר ליה [לו] ריש לקיש מאי טעמא [מה הטעם] חושש אתה? אילימא [אם תאמר] משום דכתיב [שנאמר] על יום ה' כי "כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש" (עמוס ה, יט), בא ואראך דוגמתו בעולם הזה, שאף בימים אלה סובלים אנו מצרות גדולות כגון אלה, בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנטר (שומר) הדורש ממנו תשלום — דומה כמי שפגע בו ארי, נכנס לעיר פגע בו גבאי הגובה מיסי המלך — דומה כמי שפגעו דב, נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו מוטלין ברעב — דומה כמי שנשכו נחש.

אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: ״שַׁאֲלוּ נָא, וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר מַדּוּעַ רָאִיתִי כָל גֶּבֶר יָדָיו עַל חֲלָצָיו כַּיּוֹלֵדָה וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן״.

אמר לו ר' יוחנן: אלא משום דכתיב [שנאמר] על יום ה': "שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון" (ירמיה ל, ו) —

מַאי ״רָאִיתִי כָל גֶּבֶר״? אָמַר רָבָא בַּר יִצְחָק אָמַר רַב: מִי שֶׁכָּל גְּבוּרָה שֶׁלּוֹ. וּמַאי ״וְנֶהֶפְכוּ כָל פָּנִים לְיֵרָקוֹן״? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וּפָמַלְיָא שֶׁל מַטָּה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְהַלָּלוּ מַעֲשֵׂה יָדַי – הֵיאַךְ אֲאַבֵּד אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ?

מאי [מה פירוש] "ראיתי כל גבר" אמר רבא בר יצחק אמר רב: מי שכל גבורה שלו (הקדוש ברוך הוא) אף הוא יהיה כביכול בצער כיולדה מפני צרות ישראל. ומאי [מה פירוש] "ונהפכו כל פנים לירקון"? אמר ר' יוחנן: פמליא של מעלה (מלאכים) ופמליא של מטה (ישראל) כולם יצטערו בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: הללו, ישראל, מעשה ידי, והללו, הגויים, מעשה ידי, היאך אאבד אלו מפני אלו? ויהא זמן שייראה כאילו אין עוד לקדוש ברוך הוא הבדל בין ישראל והגויים, ומשום כך יש להתיירא מחבלי משיח.

אָמַר רַב פַּפָּא, הַיְינוּ דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי: רָהֵיט וְנָפַל תּוֹרָא וְאָזֵיל וְשָׁדֵי לֵיהּ סוּסְיָא בְּאוּרְיֵיהּ.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: רהיט [רץ] ונפל תורא [השור], ואזיל ושדי ליה סוסיא באורייה [והולך ומעמיד את הסוס במקומו], שעכשיו שאין לו שור הריהו שם במקומו סוס, אף שאינו חזק ומשובח כמוהו, וכך כביכול הקדוש ברוך הוא נותן את גדולת ישראל, כאשר חטאו, לגויים.

אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּאָכְלִי שְׁנֵי מָשִׁיחַ. אָמַר רַב יוֹסֵף: פְּשִׁיטָא! וְאֶלָּא מַאן אָכֵיל לְהוּ? חִילָּק וּבִילָּק אָכְלִי לְהוּ? לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי הִילֵּל, דְּאָמַר: אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּה.

אמר רב גידל אמר רב: עתידין ישראל דאכלי שני [שיאכלו ויהנו משנות] המשיח. אמר רב יוסף: פשיטא [פשוט, מובן מאליו], ואלא מאן אכיל להו [מי יאכל אותם], וכי חילק ובילק, שני ברנשים ריקים, אכלי להו [יאכלו אותם]? ומסבירים שבכל זאת יש חידוש בדברי רב גידל, כי הם באו לאפוקי [להוציא] מדבריו של ר' הילל, שאמר: אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו, כלומר, שכבר התגשמו הנבואות עליו בימי חזקיה, וכאשר דוחים דעתו להלן בכמה ראיות אחרות.

אָמַר רַב: לָא אִבְרֵי עָלְמָא אֶלָּא לְדָוִד. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לְמֹשֶׁה. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לַמָּשִׁיחַ.

אמר רב: לא אברי עלמא [נברא העולם] אלא לדוד, כלומר, בזכות דוד נברא כל העולם. ושמואל אמר: בזכות משה. ור' יוחנן אמר: העולם נברא למשיח.

מַה שְּׁמוֹ? דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי: שִׁילֹה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה״. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמְרִי: יִנּוֹן שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ״. דְּבֵי רַבִּי חֲנִינָה אָמַר: חֲנִינָה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר לֹא אֶתֵּן לָכֶם חֲנִינָה״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים מְנַחֵם בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי״. וְרַבָּנַן אָמְרִי: ״חִיוָּורָא דְּבֵי רַבִּי שְׁמוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָכֵן חֳלָיֵינוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה״.

כיון שדובר במשיח, שואלים: מה שמו? דבי [בני בית מדרשו] של ר' שילא אמרי [אומרים]: "שילה" שמו, שנאמר: "עד כי יבא שילה" (בראשית מט, י). דבי ר' ינאי אמרי [אומרים]: "ינון" שמו, שנאמר: "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו" (תהלים עב, יז). דבי [בני בית מדרשו] של ר' חנינה אמר: "חנינה" שמו, שנאמר: "אשר לא אתן לכם חנינה" (ירמיה טז, יג). ויש אומרים כי "מנחם בן חזקיה" שמו, שנאמר: "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי" (איכה א, טז). ורבנן אמרי [אומרים] "חיוורא דבי [המצורע של בית] רבי" שמו, שנאמר: "אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה" (ישעיה נג, ד).

אָמַר רַב נַחְמָן: אִי מִן חַיָּיא הוּא, כְּגוֹן אֲנָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא״. אָמַר רַב: אִי מִן חַיָּיא הוּא, כְּגוֹן רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ. אִי מִן מֵתַיָּא הוּא, כְּגוֹן דָּנִיֵּאל אִישׁ חֲמוּדוֹת.

אמר רב נחמן: אי [אם] מן חייא [החיים] בדורנו הוא המשיח, הרי יהיה כגון אנא [איש כמוני] שיש לו כבר שלטון וממשלה על ישראל (מהרש"א), שנאמר: "והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא" (ירמיה ל, כא), והוא מפרשו שהגואל יהא אדם שיש לו כבר ממשלה. אמר רב: אי [אם] מן חייא [החיים] בדורנו הוא, הריהו כגון רבינו הקדוש (ר' יהודה הנשיא), שהיה מופלג בקדושתו, חסידותו ותורתו. אי מן מתיא [אם מן המתים] הוא, הריהו כגון דניאל איש חמודות.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבְדוּ אֵת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם״. ״הֵקִים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אָקִים״. אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵי: וְהָכְתִיב: ״וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם״! כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵּי קֵיסָר.

אמר רב יהודה אמר רב: עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם לישראל דוד אחר הוא המשיח, שאף הוא יקרא "דוד", שנאמר: "ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם" (ירמיה ל, ט) "הקים" לא נאמר אלא "אקים", משמע שיקים ה' מלך חדש שיהא שמו "דוד". אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והכתיב [והרי נאמר] "ודוד עבדי נשיא להם לעולם" (יחזקאל לז, כה), הרי שדוד המלך הוא שיהא מלך ישראל. ענה לו: כגון קיסר ופלגי [ומשנה] לקיסר, כך יהיו שניהם מושלים, המשיח ימלוך על כל ישראל ודוד המלך שבעבר היה מלך יהיה נשיא, משנה לו.

דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי: מַאי דִּכְתִיב: ״הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה׳! לָמָּה זֶה לָכֶם יוֹם ה׳ הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר״? מָשָׁל לְתַרְנְגוֹל וַעֲטַלֵּף שֶׁהָיוּ מְצַפִּין לְאוֹר. אָמַר לֵיהּ תַּרְנְגוֹל לַעֲטַלֵּף: ״אֲנִי מְצַפֶּה לְאוֹרָה, שֶׁאוֹרָה שֶׁלִּי הִיא. וְאַתָּה, לָמָּה לָךְ אוֹרָה״?

דרש ר' שמלאי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור" (עמוס ה, יח) — משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור היום שיבוא. אמר ליה [לו] תרנגול לעטלף: אני מצפה לאורה — שהרי אורה שלי היא, שכן אני פעיל וחי בשעות האור ונהנה ממנו, אבל אתה למה לך אורה? הרי בשבילך שעות אלה הן כשעות חשיכה.