וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ, יָצְאוּ מֵהֶם מַה שֶּׁיָּצְאוּ״.

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], הא דעיילי בבר [זה, המנין הגדול, הוא של הנכנסים ברשות], שאין מעלתם גבוהה כל כך, וכדי להכנס צריכים כאילו לקבל רשות מן המלאכים, הא, דעיילי [זה, שנכנסים] בלא בר [רשות] כר' שמעון בן יוחאי ובנו שאין דבר בכל העולם נעול בפניהם.

אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה אֲחוּהּ דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא: ״אֵין הָעוֹלָם פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה יוֹבְלוֹת, וּבַיּוֹבֵל הָאַחֲרוֹן בֶּן דָּוִד בָּא״. אֲמַר לֵיהּ: ״בִּתְחִילָּתוֹ אוֹ בְּסוֹפוֹ״? אֲמַר לֵיהּ: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״. ״כָּלֶה, אוֹ אֵינוֹ כָּלֶה״? אֲמַר לֵיהּ: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״. רַב אַשִׁי אֲמַר: הָכִי אֲמַר לֵיהּ: ״עַד הָכָא לָא תִּיסְתְּכֵי לֵיהּ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, אִיסְתְּכֵי לֵיהּ״.

ועוד לענין הקץ אמר רב: כלו כל הקיצין שחישבו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים, שכאשר יחזרו ישראל בתשובה — יגאלו. ושמואל אמר: דיו לאבל שיעמוד באבלו, כלומר, אפילו בלא תשובה יגאלו, כי בכך שישראל מצטערים בצער הגלות ראויים הם בשל כך לגאולה. ומעירים: מחלוקת זו היא כתנאי [כמחלוקת תנאים] באותו ענין. ששנינו, ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה — נגאלין, ואם לאו [לא] — אין נגאלין. אמר ליה [לו] ר' יהושע: וכי אם אין עושין תשובה מעצמם אין נגאלין?! אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה בעל כורחם ומחזירן למוטב.

שָׁלַח לֵיהּ רַב חָנָן בַּר תַּחְלִיפָא לְרַב יוֹסֵף: ״מָצָאתִי אָדָם אֶחָד וּבְיָדוֹ מְגִילָּה אַחַת כְּתוּבָה אַשּׁוּרִית וּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ. אָמַרְתִּי לוֹ: ׳זוֹ מִנַּיִין לְךָ׳? אָמַר לִי: ׳לַחֲיָילוֹת שֶׁל רוֹמִי נִשְׂכַּרְתִּי, וּבֵין גִּינְזֵי רוֹמִי מְצָאתִיהָ׳. וְכָתוּב בָּהּ: ׳לְאַחַר אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם וְתִשְׁעִים וְאֶחָד שָׁנָה לִבְרִיאָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָעוֹלָם יִתּוֹם׳. מֵהֶן מִלְחֲמוֹת תַּנִּינִים, מֵהֶן מִלְחֲמוֹת גּוֹג וּמָגוֹג, וּשְׁאָר יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא לְאַחַר שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה״. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: ״לְאַחַר חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה״ אִיתְמַר.

תניא אידך [שנוייה ברייתא אחרת], ר' אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה — נגאלין, שנאמר: "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם" (ירמיה ג, כב) אמר לו ר' יהושע: והלא כבר נאמר "כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" (ישעיה נב, ג), וכך יש להבין "חנם נמכרתם" — בשל עבודה זרה הקרוייה "חינם" שהיא חטא שאין בו צידוק, "ולא בכסף תגאלו" — לא בתשובה ומעשים טובים, אלא ברצון ה'.

תַּנְיָא: ״רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִקְרָא זֶה נוֹקֵב וְיוֹרֵד עַד תְּהוֹם: ׳כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ כִּי בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר׳.

אמר לו ר' אליעזר לר' יהושע: והלא כבר נאמר "שובו אלי ואשובה אליכם" (מלאכי ג, ז)! אמר ליה [לו] ר' יהושע: והלא כבר נאמר "כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון" (ירמיה ג, יד) בלא כל תנאי!

לֹא כְּרַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁין: ׳עַד עִדָּן עִדָּנִין וּפְלַג עִדָּן׳;

אמר לו ר' אליעזר: והלא כבר נאמר "בשובה ונחת תושעון" (ישעיה ל, טו), ו"שובה" לשון תשובה! אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: והלא כבר נאמר "כה אמר ה' גאל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים

וְלֹא כְּרַבִּי שִׂמְלַאי שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ: ׳הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ׳;

ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו ולא בא המשיח בסוף ארבעת אלפים שנה.

וְלֹא כְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה דּוֹרֵשׁ: ׳עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳.

אמר ליה [לו] אליהו לרב יהודה אחוה [אחיו] של רב סלא חסידא [החסיד]: אין העולם מתקיים פחות משמונים וחמשה יובלות שהם ארבעת אלפים ומאתיים וחמישים שנה. וביובל האחרון בן דוד בא. אמר ליה [לו] רב יהודה לאליהו: האם בתחילתו של היובל בא, או בסופו? אמר ליה [לו] אליהו: איני יודע. ועוד שאלו רב יהודה: האם כלה היובל האחרון הזה או אינו כלה, ויבוא משיח לפני שיגמר. אמר ליה [לו] אליהו: איני יודע. רב אשי אמר: לא כך יש להבין, שקבע מועד לביאת הגואל, אלא הכי [כך] אמר ליה [לו]: עד הכא [כאן] לא תיסתכי ליה [תצפה לו], מכאן ואילך איסתכי ליה [מכאן והלאה תצפה לו].

אֶלָּא, מַלְכוּת רִאשׁוֹן שִׁבְעִים שָׁנָה; מַלְכוּת שְׁנִיָּה חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם, וּמַלְכוּת בֶּן כּוֹזִיבָא שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה״.

שלח ליה [לו] רב חנן בר תחליפא לרב יוסף: מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית (באותיות מרובעות) ולשון קדש, אמרתי לו: מגילה זו מניין לך? אמר לי: לחיילות של רומי נשכרתי, ובין גינזי רומי מצאתיה, וברור שלא רומאים כתבוה אלא מישראל היא, וכתוב בה במגילה: לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם — העולם יתום (יכלה), מהן יהיו שנים של מלחמות תנינים בין הלויתן ובהמות מהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר הימים ימות המשיח ואחר כך ייהרס העולם. ואין הקדוש ברוך הוא מחדש ובורא את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה. רב אחא בריה [בנו] של רבא אמר: "לאחר חמשת אלפים שנה" איתמר [נאמר].

מַאי ״וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: תִּיפַּח עַצְמָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִיצִּין, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶת הַקֵּץ וְלֹא בָּא, שׁוּב אֵינוֹ בָּא. אֶלָּא חַכֵּה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה לוֹ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר: אָנוּ מְחַכִּין, וְהוּא אֵינוֹ מְחַכֶּה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָכֵן יְחַכֶּה ה׳ לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם״.

תניא [שנויה ברייתא], ר' נתן אומר: מקרא זה נוקב ויורד עד תהום, כלומר, כוונת הפסוק עמוקה מני תהום, ואין אדם יכול לדעת מראש את הדבר, ומהו הכתוב — "כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר" (חבקוק ב, ג),

וְכִי מֵאַחַר שֶׁאָנוּ מְחַכִּים וְהוּא מְחַכֶּה, מִי מְעַכֵּב? מִדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת. וְכִי מֵאַחַר שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְעַכֶּבֶת, אָנוּ לָמָּה מְחַכִּין? לְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ״.

לא כרבותינו שהיו דורשין "עד עדן ועדנין ופלג עדן" (דניאל ז, כה), שסברו שתארך גלות אחרונה פי שלוש וחצי מגלות מצרים ("עידן"),

אָמַר אַבַּיֵי: לֹא פָּחוֹת עָלְמָא מִתְּלָתִין וְשִׁיתָּא צַדִּיקֵי דִּמְקַבְּלִי אַפֵּי שְׁכִינָה בְּכָל דָּרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ״. לוֹ בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין וְשִׁיתָּא הָווּ. אִינִי? וְהָאָמַר רָבָא: דָּרָא דְּקַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּמָנֵי סְרֵי אַלְפֵי [פַּרְסָא] הֲוַאי, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף״! לָא קַשְׁיָא. הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאִיסְפַּקְלַרְיָא הַמְאִירָה. הָא דְּמִסְתַּכְּלִי בְּאִיסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה.

ולא כשיטת ר' שמלאי שהיה דורש את הכתוב "האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש" (תהלים פ, ו), שתמשך הגלות פי שלוש ("שליש") כגלות מצרים,

וּמִי נְפִישִׁי כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר חִזְקִיָּה אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: רָאִיתִי בְּנֵי עֲלִיָּיה וְהֵן מוּעָטִין. אִם אֶלֶף הֵם, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם. אִם מֵאָה הֵם, אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם. אִם שְׁנַיִם הֵם – אֲנִי וּבְנִי הֵם!

ולא כשיטת ר' עקיבא שהיה דורש את הכתוב "עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ" (חגי ב, ו), שסבר שהגאולה קרובה לבוא אחר החורבן.

לָא קַשְׁיָא. הָא דְּעָיְילִי בְּבָר. הָא דְּעָיְילִי בְּלָא בָּר.

אלא הסדר כך היה: מלכות ראשון של החשמונאים בגדולתם — שבעים שנה, מלכות שניה של הורדוס וביתו — חמשים ושתים שנה, ומלכות בן כוזיבא (בר כוכבא) שתי שנים ומחצה, ולאחר מכן אין לדעת עד כמה תארך עוד גלות ישראל.

אָמַר רַב: כָּלוּ כָּל הַקִּיצִּין, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: דַּיּוֹ לָאָבֵל שֶׁיַּעֲמוֹד בְּאֶבְלוֹ. כְּתַנָּאֵי: ״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין, וְאִם לָאו, אֵין נִגְאָלִין. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶן מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן, וְיִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וּמַחֲזִירָן לְמוּטָּב״.

ושואלים: מאי [מה] דיוק הלשון "ויפח לקץ ולא יכזב"? אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: תיפח עצמן של (יקוללו אלו שהם) מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ שחשבנו ולא בא המשיח שוב אינו בא כלל, אלא חכה לו גם לאחר מכן. שנאמר: "אם יתמהמה חכה לו". שמא תאמר אנו מחכין ושואפים שיגיע הקץ והוא הקדוש ברוך הוא אינו מחכה ואינו חפץ בו?! — תלמוד לומר: "ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם כי אלהי משפט ה' אשרי כל חוכי לו

תַּנְיָא אִידָךְ: ״רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ׳שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּא מְשׁוּבֹתֵיכֶם׳. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ׳חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְּכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ׳. ׳חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם׳ – בַּעֲבוֹדָה זָרָה. ‘וְלֹא בְּכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ׳ – לֹא בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

"(ישעיה ל, יח), ולכאורה וכי מאחר שאנו מחכים ורוצים בו והוא מחכה, אם כן מי מעכב? אולם מדת הדין מעכבת ("כי אלהי משפט ה' ") ואין אנו ראויים עדיין לכך. וכי מאחר שמדת הדין מעכבת ואיננו ראויים לגאולה, אם כן אנו למה מחכין בכל יום שיבוא? כדי לקבל שכר על הצפיה עצמה, שנאמר: "אשרי כל חוכי לו" (ישעיה ל, יח).

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ׳שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם׳. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ׳כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן׳.

אגב הזכרת פסוק זה אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי [אין העולם פחות משלושים וששה צדיקים שמקבלים את פני] השכינה בכל דרא [דור], שנאמר: "אשרי כל חוכי לו", "לו" בגימטריא תלתין ושיתא הוו [שלושים ושש הם]. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והרי אמר רבא: דרא דקמי קודשא בריך הוא תמני סרי אלפי פרסא הואי [שורה של צדיקים שלפני הקדוש ברוך הוא שמונה עשר אלף פרסות היא] שנאמר בעיר ה' שלעתיד לבוא: "סביב שמנה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מח, לה) ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] הא [זה] המספר דלללדהקטן הוא של צדיקים דמסתכלי [שמסתכלים] באיספקלריא המאירה, שכביכול רואים את כבוד ה' במראה בהירה, ורואים היטב והם מועטים מאד. הא דמסתכלי [זו, המרובים, הם שמסתכלים] באיספקלריא שאינה מאירה.

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ׳בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן׳! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ‘כֹּה אָמַר ה׳ גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים,

ושואלים: ומי נפישי כולי האי [וכי מרובים כל כך] אלה המסתכלים באספקלריא מאירה? והאמר [והרי אמר] חזקיה אמר ר' ירמיה משום (בשם) ר' שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה, כלומר, גדולי הצדיקים הזוכים למעלה עליונה והן מועטין מאד, אם אלף הם — אני ובני מהם, אם מאה הם — אני ובני מהם, אם שנים הם — אני ובני הם. ומשמע שייתכן שיש רק שנים בכל העולם!