מתני׳ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה?

בן סורר ומורה, שהוא מן הנסקלים, מאימתי נעשה בן סורר ומורה להתחייב סקילה —

מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן – הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״. ״בֵּן״ – וְלֹא בַּת, ״בֵּן״ – וְלֹא אִישׁ. קָטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֹת.

משיביא שתי שערות, שהן סימני בגרות מינית שמאז נחשב גדול, ועד שיקיף זקן בשערות, והכוונה לזקן התחתון, למקום הערוה, ולא העליון (זקן ממש), אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. וראיה לקביעה זו — ממה שנאמר "כי יהיה לאיש בן סורר ומורה" (דברים כא, יח), וממשמעות כתוב זה למדו: בן — ולא בת, בן — ולא איש מבוגר. קטן פטור מעונש סורר ומורה מפני שלא בא עדיין לכלל מצות.

גמ׳ קָטָן מְנָלַן דְּפָטוּר? מְנָלַן? כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא: ״שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֹת״! וְתוּ: הֵיכָא אַשְׁכַּחַן דְּעָנַשׁ הַכָּתוּב, דְּהָכָא לִיבָּעֵי קְרָא לְמִיפְטְרֵיהּ?

על האמור במשנה שואלים: קטן מנלן [מניין לנו] שפטור מדין בן סורר ומורה? על שאלה זו תוהים: מה משמע מנלן [מניין לנו]?! הלא כדקתני טעמא [כפי ששנינו את הטעם] במשנתנו: שלא בא לכלל מצות! ותו [ועוד]: היכא אשכחן [היכן מצאנו] שענש הכתוב קטן בכל דבר, דהכא ליבעי קרא למיפטריה [שכאן יצטרכו כתוב מיוחד לפטור אותו]?!

אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן: אַטּוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַל חֶטְאוֹ נֶהֱרָג? עַל שֵׁם סוֹפוֹ נֶהֱרָג, וְכֵיוָן דְּעַל שֵׁם סוֹפוֹ נֶהֱרָג – אֲפִילּוּ קָטָן נַמִי. וְעוֹד: ״בֵּן״, וְלֹא אִישׁ, קָטָן מַשְׁמַע.

ומסבירים: אנן הכי קאמרינן [אנחנו כך אמרנו], כך יש להבין את השאלה: אטו [וכי] בן סורר ומורה על חטאו נהרג? הלא כפי שמוסבר להלן על שם סופו נהרג. שאמרה התורה שכיון שמתחיל בדרך רעה זו כעת, ודאי יגיע לדברים גרועים יותר בעתיד, ומוטב שימות זכאי ואל ימות חייב. וכיון שעל שם סופו הוא נהרג, יתכן לומר כי אפילו קטן נמי [גם כן] יידון כבן סורר ומורה! ועוד: אם נדייק היטב בלשון המקרא המיעוט "בן" ולא איש — קטן משמע, שהרי אינו עדיין איש (שמשמעו — גדול)!

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: דְּאָמַר קְרָא: ״וְכִי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״ – ״בֵּן״ הַסָּמוּךְ לִגְבוּרָתוֹ שֶׁל אִישׁ.

אמר רב יהודה אמר רב: שאמר קרא [הכתוב] "וכי יהיה לאיש בן", ואנו רואים זאת כביטוי אחד הבא לומר: בן הסמוך לגבורתו של איש, כלומר, בן הסמוך למלוא בגרותו הוא הנידון כבן סורר ומורה, ולא הקטן.

״וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן״ כו׳. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: ״עַד שֶׁיַּקִּיף עֲטָרָה״. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: הַקָּפַת גִּיד, וְלֹא הַקָּפַת בֵּיצִים.

שנינו במשנה שהזמן בו הוא נידון כבן סורר ומורה הוא עד שיקיף זקן התחתון. תני [שנה] ר' חייא: עד שיקיף עטרה, שיקיף שיער סביב אבר המין. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר כהסבר לדברי ר' חייא: הקפת גיד (האבר) בשיער שנינו, ולא הקפת ביצים בשיער, שהקפת אברי המין כולם זמנה מאוחר יותר.

אָמַר רַב חִסְדָּא: קָטָן שֶׁהוֹלִיד – אֵין בְּנוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן״, לְאִישׁ בֵּן, וְלֹא לְבֵן בֵּן. הַאי מִיבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב! אִם כֵּן לֵימָא קְרָא: ״כִּי יִהְיֶה בֵּן לְאִישׁ״, מַאי כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן? שְׁמַע מִינָּהּ לְכִדְרַב חִסְדָּא.

אמר רב חסדא: קטן שהוליד, אם אירע דבר זה — אין בנו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: "כי יהיה לאיש בן" (דברים כא, יח) "לאיש" מבוגר בן, ולא לבן בן. ומקשים: הלא האי [כתוב זה] מיבעי ליה [נחוץ לו] למה שרב יהודה אמר בשם רב, להוכיח שקטן אינו נידון כבן סורר ומורה! ומשיבים: כתוב זה בא ללמד שני עניינים. שאם כן שהיתה הכוונה רק לענין גיל, לדבר אחד, לימא קרא [שיאמר הכתוב] בלשון "כי יהיה בן לאיש" מאי [מה] טעם בשינוי הסדר המקובל וכתיבתו בלשון "כי יהיה לאיש בן" — שמע מינה [למד מכאן] לכדברי רב חסדא הוא בא.

וְאֵימָא כּוּלֵּיהּ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא! אִם כֵּן נֵימָא קְרָא: ״בֵּן אִישׁ״, מַאי ״לְאִישׁ בֵּן״? שְׁמַע מִינָּהּ תַּרְתֵּי.

ושואלים: אם כן אימא כוליה להכי [אמור כל הפסוק כולו לדבר זה] הוא דאתא [שבא] ללמדנו, וכלל לא בא ללמד שאין קטן בכלל דין סורר ומורה! ומשיבים: אינו מסתבר, שכן אם כן נימא קרא [יאמר הכתוב] בלשון "בן איש", מאי [מה פירוש] "לאיש בן", שמע מינה תרתי [למד ממנה שני דברים].

וּפְלִיגָא דְּרַבָּה, דְּאָמַר רַבָּה: קָטָן אֵינוֹ מוֹלִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל״, וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל?

ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו, על שיטת רבה. שאמר רבה אגב הדינים העוסקים באדם המשיב גזילה אחר שנתבע להחזיר את שגזל והכחיש שגזל ונשבע לשקר: קטן אינו מוליד, שנאמר: "ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו" (במדבר ה, ח), ויש לשאול: וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל? והרי זכות הירושה מגעת דרך האבות עד ליעקב אבינו, ואם מישראל הוא — ודאי שיש לו קרוב!

אֶלָּא בְּגֵזֶל הַגֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר,

אלא, בגזל הגר הכתוב מדבר, שכיון שנתגייר ניתקו קשריו עם משפחתו הקודמת, ואם לא הוליד ילדים ביהדותו — הריהו אדם שאין לו קרובים כלל,