וּקְבָעוּהָ בִּשְׁמֵיהּ. כִּי הֲוָה לָמַד, ״בֶּן זַכַּאי״ הֲוָה קָרֵי לֵיהּ, כְּתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ. כִּי הֲוָה לִימֵּד, הֲוָה קָרֵי לֵיהּ ״רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי״. כִּי קָרֵי לֵיהּ ״בֶּן זַכַּאי״, עַל שֵׁם דְּמֵעִיקָּרָא, וְכִי קָרֵי לֵיהּ ״רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי״, עַל שֵׁם דְּהָשְׁתָּא.

וקבעוה להלכה זו בשמיה [בשמו]. כי הוה למד [וכאשר היה לומד לעצמו], "בן זכאי" הוה קרי ליה [היו קוראים לו] כפי שקוראים לתלמיד היושב לפני רבו, כי הוה לימד הוה קרי ליה [וכאשר היה מלמד לאחרים היו קוראים לו] "רבן יוחנן בן זכאי". וההבדל בין שני המקורות, כי קרי ליה [כאשר קרא לו] במקור אחד "בן זכאי" — על שם דמעיקרא [שהיה מתחילה] שכך קראו לו אז, וכי קרי ליה [כאשר קרא לו] "רבן יוחנן בן זכאי" — על שם דהשתא [של עכשיו].

״מַעֲשֶׂה וּבָדַק כו׳…מָה בֵּין חֲקִירוֹת״ כו׳. מַאי ״אֲפִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים״? פְּשִׁיטָא! כִּי אָמַר אֶחָד ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת – כִּי אָמְרִי בֵּי תְּרֵי נַמִי עֵדוּתָן קַיֶּימֶת!

שנינו במשנה: מעשה ובדק כו' מה בין חקירות ובדיקות, שאפילו שנים אומרים "אין אנו יודעים" לא בטלה עדותם. ושואלים: מאי [מה] המשמעות "אפילו שנים אומרים", פשיטא [פשוט, ברור] כי כאשר אמר אחד "איני יודע" — עדותן קיימת, ומשמע אם כן שאין ידיעה זו חלק הכרחי מן העדות, ואשר על כן גם כי אמרי בי תרי נמי [כאשר אומרים שנים גם כן] שאינם יודעים — עדותם קיימת!

אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: אַרֵישָׁא קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר: בַּחֲקִירוֹת, אֲפִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים: ״יָדַעְנוּ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ עֵדוּתָן בְּטֵילָה. כְּמַאן? כְּרַבִּי עֲקִיבָא. דְּמַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם.

אמר רב ששת: ארישא קאי, והכי קאמר [על תחילת המשנה מוסב הדבר, וכך אמר]: בחקירות היסודיות אפילו שנים אומרים "ידענו", ואחד אומר "איני יודע" — עדותן בטילה. כמאן [כשיטת מי] משנתנו — כשיטת ר' עקיבא, דמקיש [שמשווה] לכל פרטי הדינים שלשה עדים לשנים, שכשם ששני עדים צריכים להעיד עדות שלמה, אף שלושה כן.

אֲמַר רָבָא: וְהָא ״עֵדוּתָן קַיֶּימֶת״ קָתָנֵי! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: הָכִי קָאָמַר: אֲפִילּוּ בַּחֲקִירוֹת, שְׁנַיִם אוֹמְרִים: ״יָדַעְנוּ״, וְאֶחָד אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת. כְּמַאן? דְּלָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא.

אמר רבא: והא [והרי] "עדותן קיימת" קתני [שונה] במשנה ולא "עדותן בטילה"! אלא אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר]: אפילו בחקירות, שנים אומרים "ידענו" ואחד אומר "איני יודע" — עדותן קיימת, שסומכים על עדות השנים. כמאן [כשיטת מי] תהא משנתנו — שלא כשיטת ר' עקיבא המשוה שלושה לשנים.

רַב כָּהֲנָא וְרַב סָפְרָא תָּנוּ סַנְהֶדְרִין בֵּי רַבָּה. פָּגַע בְּהוּ רָמִי בַּר חָמָא, אֲמַר לְהוּ: ״מַאי אָמְרִיתוּ בָּהּ בְּסַנְהֶדְרִין דְּבֵי רַבָּה״? אָמְרִי לֵיהּ: ״וּמַאי אָמְרִינַן בָּהּ בְּסַנְהֶדְרִין גְּרֵידָתָא, וּמַאי קַשְׁיָא לָךְ״?

מסופר: רב כהנא ורב ספרא תנו [שנו] מסכת סנהדרין בי [בבית מדרשו] של רבה. פגע בהו [פגש בהם] רמי בר חמא. אמר להו [להם]: מאי אמריתו [מה דבר חידוש אומרים אתם] בה במסכת סנהדרין שאתם לומדים דבי [בבית מדרשו] של רבה? אמרי ליה [אמרו לו]: ומאי אמרינן [ומה אומרים אנו] בה במסכת סנהדרין גרידתא [סתם] שאין למדים בבית רבה, ומאי קשיא [ומה קשה] לך? שנראה שאתה רוצה לשמוע תשובה לקושי מסויים במסכת זו על פי דברי רבה.

אֲמַר לְהוּ: ״מֵהָא דְּקָתָנֵי: ׳מַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? חֲקִירוֹת, אֶחָד אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, עֵדוּתָן בְּטֵילָה. בְּדִיקוֹת, אָמַר אֶחָד: ״אֵינִי יוֹדֵעַ״, וַאֲפִילּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים: ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִים״, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת׳. מִכְּדִי, אִידִי וְאִידִי דְּאוֹרַיְיתָא הִיא, מַאי שְׁנָא חֲקִירוֹת וּמַאי שְׁנָא בְּדִיקוֹת״?

אמר להו [להם]: קשה לי מהא דקתני [מזו ששנינו], מה בין חקירות לבדיקות, אם בחקירות עד אחד אומר "איני יודע" — עדותן בטילה, ואילו בבדיקות אם אמר עד אחד "איני יודע", ואפילו שנים אומרים "אין אנו יודעים" — עדותן קיימת. מכדי אידי ואידי דאורייתא [הרי זו וזו מן התורה] היא, שגם חקירות וגם בדיקות מחוייבות על פי דיני התורה, שהכל נכלל במצוה לחקור היטב את העדים, ואם כן מאי שנא [במה שונה] חקירות, ומאי שנא [ובמה שונה] בדיקות?

אָמְרִי לֵיהּ: ״הָכִי הָשְׁתָּא? בַּחֲקִירוֹת, אָמַר אֶחָד: ׳אֵינִי יוֹדֵעַ׳, עֵדוּתָן בְּטֵילָה, דְּהָוְיָא לָהּ עֵדוּת שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָהּ. בְּדִיקוֹת, אָמַר אֶחָד מֵהֶן: ׳אֵינִי יוֹדֵעַ׳, עֵדוּתָן קַיֶּימֶת, עֵדוּת שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָהּ הוּא״.

אמרי ליה [אמרו לו]: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! בחקירות, אם אמר עד אחד "איני יודע" — עדותן בטילה מן הטעם דהויא לה [שהרי היא] עדות שאי (אין) אתה יכול להזימה, שאם הזמן והמקום אינם מדוייקים בדברי העדים שוב אי אפשר להזים עדות זו ולומר לעדים שהיו באותה שעה במקום אחר. אבל בבדיקות — אם אמר אחד מהן "איני יודע" — עדותן קיימת, שהרי עדיין עדות שאתה יכול להזימה הוא.

אֲמַר לְהוּ: ״אִי הָכִי אָמְרִיתוּ בָּהּ, טוּבָא אָמְרִיתוּ בָּהּ״! אָמְרִי לֵיהּ: ״מִטִּיבוּתֵיהּ דְּמָר אָמְרִינַן בָּהּ טוּבָא; מִנְּזִיהוּתֵיהּ דְּמָר, לָא אָמְרִינַן בָּהּ וְלָא חֲדָא״.

אמר להו [להם]: אי הכי אמריתו [אם כך אומרים, מחדשים אתם] בה, במסכת זו — טובא אמריתו [הרבה אומרים אתם] בה, והרבה חדשתם לי בכך. אמרי ליה [אמרו לו]: מטיבותיה דמר [מפני טובתו של אדוני], כלומר, מפני רצונך הטוב לקבל דברינו, נחשב הדבר כאילו אמרינן [אומרים אנו] בה טובא [הרבה]. ואולם מנזיהותיה דמר [מנזיפתו וקושייתו של אדוני] לא אמרינן [היינו אומרים] בה ואפילו לא חדא [דבר אחד ], משום שאילו רצית לנזוף בנו ולדחות דברינו יכולת למצוא פרכה וקושיה בהם, וכאילו לא אמרנו בה דבר.

״אֶחָד אוֹמֵר״ כו׳. עַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַבִּי אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד רוּבּוֹ שֶׁל חוֹדֶשׁ.

שנינו במשנה שאם היה עד אחד אומר שהיה הדבר בשני בחודש, והאחד אומר בשלישי בו — עדותן קיימת, שמא לא ידע אחד מהם בעיבורו של החודש הקודם, וממילא לא ידע גם מתי חל ראש חודש זה. ושואלים: עד כמה ימים בחודש אפשר לומר שאחד העדים אינו יודע מתי היה ראש החודש? אמר ר' אחא בר חנינא אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: עד רובו של חודש, וכשעבר רובו של החודש אין לומר שהעד אינו יודע בימי החודש.

אָמַר רָבָא: אַף אֲנַן נַמִי תָּנֵינָא, ״אֶחָד אוֹמֵר: ׳בִּשְׁלֹשָׁה׳, וְאֶחָד אוֹמֵר: ׳בַּחֲמִשָּׁה׳, עֵדוּתָן בְּטֵילָה״. וְאַמַּאי? נֵימָא: שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בִּשְׁנֵי עִיבּוּרִין, וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בִּשְׁנֵי עִיבּוּרִין! אֶלָּא, לָאו מִשּׁוּם דִּבְרוּבָּהּ יָדַע?!

אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [אנחנו גם כן שנינו] במשנה סיוע לכך שכאשר אחד אומר שהיה הדבר בשלשה בחודש ואחד אומר שהיה הדבר בחמשה בחודש — עדותן בטילה. ואמאי [ומדוע] אומרים אנו כן? נימא [נאמר] שאף כאן נגרם הדבר מחמת חוסר ידיעה בלבד, שזה יודע בשני עיבורין, שיודע שעיברו את שני החדשים הקודמים ולכן יודע הוא שהיה רק בשלושה בחודש, וזה שאמר בחמישה אינו יודע בשני עיבורין. אלא לאו [האם לא] משום דברובה ידע [שברובו של החודש הוא יודע] ולכן לא יתכן שיטעה אדם בשני ראשי חדשים.

לְעוֹלָם, אֵימָא לָךְ בְּרוּבָּהּ נַמִי לָא יָדַע, וּבְשִׁיפּוּרָא יָדַע. בְּחַד שִׁיפּוּרָא, אֲמַר דְּטָעֵי, בִּתְרֵי שִׁיפּוּרָא, לָא אָמַר דְּטָעֵי.

את הראיה דוחים: לעולם אימא [יכול אני לומר] לך שאפילו ברובה של חודש נמי [גם כן] לא ידע, אלא בשיפורא [על ידי שופר] שנהגו לתקוע בו בראש החודש ידע. אלא שעדיין בחד שיפורא אמר דטעי [בתקיעת שופר אחת אמור שטעה ולא שמע] בתרי שיפורא [בשתי תקיעות שופר] לא יתכן שאמר דטעי [וטעה].

וְאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד כַּמָּה מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ? עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתָהּ. וְכַמָּה? אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַב יְהוּדָה: עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדְּעֵי אָמְרִי: עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר.

כיון שהוזכרו דברי ר' אחא בר חנינא, מביאים דבר אחר בשם מסורת זו, אמר ר' אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: עד כמה מברכין על החדש את הברכה על חידוש הלבנה — עד שתתמלא פגימתה של הלבנה, כאשר אינה נראית עוד פגומה כקשת קטנה. וכמה הוא זמן זה? אמר ר' יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה ימים בחודש. נהרדעי אמרי [חכמי נהרדעא אומרים] עד ששה עשר יום בו.