וּטְמֵאִין אֵין עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי. בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי – דְּלָא הָווּ רוּבָּא, בַּשֵּׁנִי לָא עָבְדִי – דְּלָא הָווּ מִיעוּטָא.

וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני. מה טעם? בראשון לא עבדי דלא הוו רובא [בראשון אינם עושים בטומאה משום שאינם רוב] כי רק כשרוב הציבור טמא עושים את הראשון אף בטומאה. וכן בשני לא עבדי, דלא הוו מיעוטא [אינם עושים, שאין הם מיעוט] ורק מיעוט קהל עושה פסח שני.

תְּנַן: נִטְמָא קָהָל אוֹ רוּבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִין וְהַקָּהָל טְהוֹרִים – יַעֲשֶׂה בְּטוּמְאָה. רוּבּוֹ הוּא דְּעָבְדִי בְּטוּמְאָה, אֲבָל פַּלְגָּא וּפַלְגָּא – לָא עָבְדִי בָּרִאשׁוֹן, קַשְׁיָא לְרַב!

תנן [שנינו במשנה]: נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאין והקהל טהורים יעשה בטומאה. ונדייק: נטמא רובו הוא דעבדי [הוא שעושים] בטומאה אבל פלגא ופלגא לא עבדי בראשון [אבל אם היו מחצה ומחצה לא יעשו בפסח ראשון] קשיא [קשה] איפוא לשיטת רב!

אָמַר לָךְ רַב: רוּבָּא – עָבְדִי כּוּלְּהוּ בְּטוּמְאָה, פַּלְגָּא וּפַלְגָּא – הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן.

אמר לך [יכול היה לומר לך] רב: רובא עבדי כולהו בטומאה [רוב טמאים עושים כולם בטומאה] אפילו הטהורים, פלגא ופלגא [מחצה ומחצה] הללו הטהורים עושין לעצמן בראשון והללו הטמאים עושין לעצמן בשני.

הָכִי נַמִי מִסְתַּבְּרָא, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: נִטְמָא מִיעוּט הַקָּהָל – טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. מִיעוּט הוּא דְּעָבְדִי בַּשֵּׁנִי, אֲבָל פַּלְגָּא וּפַלְגָּא – לָא. וְעָבְדִי בָּרִאשׁוֹן, וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן.

ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להבין את דיוק לשון המשנה. כי קתני סיפא [שנינו בסופה] נטמא מיעוט הקהל, טהורין עושין את הפסח הראשון וטמאין עושין את השני, ונדייק: נטמא מיעוט הוא דעבדי [שעושים] בשני, אבל פלגא ופלגא — לא [מחצה ומחצה לא] יעשו בשני. ונלמד מכאן: ועבדי [ועושים] הראויים לכך בראשון. משמע: הללו הטהורים עושין לעצמן בראשון והללו הטמאים עושין לעצמן בשני.

וְאֶלָּא קַשְׁיָא לְרַב כָּהֲנָא! אָמַר לָךְ רַב כָּהֲנָא: נִטְמְאוּ מִיעוּט הַקָּהָל – טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. הָא פַּלְגָּא וּפַלְגָּא – טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, אֲבָל טְמֵאִין אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי.

ושואלים: אם כן, ואלא קשיא [קשה] לרב כהנא מדיוק זה! ומשיבים: אמר לך רב כהנא [יכול היה רב כהנא לומר] שכך יש לדייק: נטמאו מיעוט הקהל — טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני, הא פלגא ופלגא [הרי מחצה ומחצה] — טהורין עושין את הראשון, אבל טמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני.

הָתֵינַח לְלִישָּׁנָא בַּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא, אֶלָּא לְהַךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: טְהוֹרִים עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

ומקשים עוד: התינח ללישנא בתרא דרב כהנא [זה נוח, לפי הלשון האחרונה בדברי רב כהנא] שכך עושים כשיש מחצה ומחצה. אלא להך לישנא [אלא ללשון זו] שאמר רב כהנא: במחצה ומחצה טהורים עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? וקשה לדבריו!

אָמַר לָךְ רַב כָּהֲנָא: הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ פַּלְגָּא וּפַלְגָּא נַמִי, טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי. וְהַאי דְּקָתָנֵי מִיעוּט הַקָּהָל – אַיְּידִי דְּתָנָא רֵישָׁא ׳רוּבּוֹ׳ תָּנָא נַמִי סֵיפָא ׳מִיעוּטוֹ׳.

אמר לך רב כהנא: כך יש לפרש את המשנה, הוא הדין דאפילו פלגא ופלגא נמי [מחצה ומחצה גם כן] טהורין עושין את הראשון, וטמאין עושין את השני. והאי דקתני [וזה ששנינו במשנה] מיעוט הקהל עושין את השני אינו מדויק, כי איידי דתנא רישא רובו — תנא נמי סיפא מיעוטו [על ידי ששנה בראשה של המשנה רובו שנה גם כן בסופה משום גרר הלשון מיעוטו].

תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב, תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא כִּתְרֵי לִישָּׁנֵי. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב: הָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין – הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן.

ומעירים: תניא כוותיה דרב, תניא כוותיה דרב כהנא כתרי לישני [שנויה ברייתא כשיטת רב ושנויה ברייתא כשיטת רב כהנא כשתי הלשונות בשמו] תניא כוותיה דרב [שנויה ברייתא כשיטת רב]: היו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, הללו הטהורים עושין פסח לעצמן בטהרה והטמאים עושין לעצמן בטומאה בפסח ראשון.

תַּנְיָא כְּלִישָּׁנָא קַמָּא דְּרַב כָּהֲנָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין – טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי.

תניא כלישנא קמא דרב כהנא [שנויה ברייתא כלשון ראשונה של רב כהנא]: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין עושין את השני.

וְתַנְיָא כְּלִישָּׁנָא בַּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וּטְמֵאִין אֵינָן עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי.

ותניא כלישנא בתרא [כלשון אחרונה] של רב כהנא: הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין, טהורין עושין את הראשון וטמאין אינן עושין לא את הראשון ולא את השני, ושואלים: ולשיטת

לְרַב וּלְלִישָּׁנָא בַּתְרָא דְּרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתָנָא ״טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין אֶת הַשֵּׁנִי״ הֵיכִי מְתָרְצִי לָהּ? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, וְנָשִׁים מַשְׁלִימוֹת לַטְּמֵאִים.

רב, או ללישנא בתרא [ללשון אחרונה] של רב כהנא, הא דתנא [זה ששנה] באותה הברייתא השניה שהובאה "טהורין עושין את הראשון וטמאין את השני", היכי מתרצי לה [איך מישבים אותה]? ומשיבים שהם מוצאים דרך מיוחדת להסביר את הדבר, כי מדובר לדעתם במקרה כגון שהיו ישראל הזכרים רובם טהורים ומיעוטם טמאים ואם מחשיבים גם את הגברים וגם את הנשים כאחד הרי זה מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים משלימות לטמאים כי בין הנשים היה רוב של טמאות.

וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן – רְשׁוּת. דַּל נָשִׁים מִטְּמֵאִין – וְהָווּ לְהוּ טְמֵאִין מִיעוּטָא, וּמִיעוּטָא יִדָּחוּ לְפֶסַח שֵׁנִי,

וקסבר [וסבר] תנא זה: השתתפות נשים בפסח ראשון הרי הוא רשות אם כן דל נשים מטמאין [הוצא את הנשים ממנין הטמאים] והוו להו טמאין מיעוטא [ונעשו להם הטמאים מיעוט] וכיון שכך מיעוטא ידחו לפסח שני לכל הדעות.

לְרַב וּלְלִישָּׁנָא קַמָּא דְּרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתַנְיָא ״טְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן וּטְמֵאִין אֵין עוֹשִׂין לֹא אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא אֶת הַשֵּׁנִי״ הֵיכִי מְתָרְצִי לָהּ?

ושואלים עוד: לשיטת רב וללישנא קמא [ללשון ראשונה] של רב כהנא הא דתניא [זו הברייתא ששנויה] "טהורין עושין את הראשון וטמאין אין עושין לא את הראשון ולא את השני" היכי מתרצי לה [כיצד מיישבים הם אותה] לשיטתם?

רַב מְתָרֵיץ לָהּ: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְמֵאִין וּמֶחֱצָה טְהוֹרִין, וְנָשִׁים עוֹדְפוֹת עַל הַטְּהוֹרִים. וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה וּבַשֵּׁנִי רְשׁוּת.

מסבירים: רב מתריץ לה [מישב אותה] כגון שהיו ישראל הזכרים מחצה טמאין ומחצה טהורין, ונשים שרובן טהורות עודפות על הטהורים שבגללן נעשים הטהורים רוב, וסבר אותו תנא: נשים בראשון חובה, אבל בפסח שני אינן חייבות אלא רשות היא להן.

בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי – דְּהָוֵי לֵיהּ מִיעוּט, וּמִיעוּטָא לָא עָבְדִי בָּרִאשׁוֹן. וּבַשֵּׁנִי לָא עָבְדִי – דַּל נָשִׁים מִינַּיְיהוּ וְהָווּ לְהוּ פַּלְגָּא וּפַלְגָּא, וּפַלְגָּא לָא עָבְדִי בַּשֵּׁנִי.

ולכן בראשון אף אחד לא עבדי [אינם עושים בטומאה] דהוי ליה מיעוט [שהרי הם מיעוט] שרוב הקהל הזכרים והנשים הם טהורים, ומיעוטא לא עבדי [אינם עושים] בטומאה בפסח ראשון. ובשני לא עבדי [ואף בשני אינם עושים] פסח, כי דל נשים מינייהו [הוצא את הנשים מהם] ממנין הטהורים והוו להו פלגא [והרי הם הטמאים מחצה] ופלגא לא עבדי בשני [ומחצה אינם עושים בפסח שני].

וּלְרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר פַּלְגָּא נַמִי עָבְדִי בַּשֵּׁנִי הָכִי מְתָרֵיץ לָהּ: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין, וְנָשִׁים מַשְׁלִימוֹת לַטְּהוֹרִין. וְקָסָבַר: נָשִׁים בָּרִאשׁוֹן חוֹבָה וּבַשֵּׁנִי רְשׁוּת.

ולשיטת רב כהנא שאמר בלשון זו: פלגא נמי עבדי בשני [שמחצה גם כן עושים בשני] הכי מתריץ לה [כך היה מסביר אותה את הברייתא] לשיטתו: כגון שהיו ישראל נשים וגברים כאחד מחצה טהורין ומחצה טמאין, ונשים הן שמשלימות לטהורין שיהיו מחצה. וקסבר: נשים בראשון חובה ובשני רשות.

בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי – דְּהָווּ לְהוּ פַּלְגָּא וּפַלְגָּא, וּפַלְגָּא בָּרִאשׁוֹן לָא עָבְדִי. בַּשֵּׁנִי נַמִי לָא עָבְדִי – דַּל נָשִׁים מִינַּיְיהוּ מִן הַטְּהוֹרִין הָווּ לְהוּ טְמֵאִין רוּבָּא, וְרוּבָּא לָא עָבְדִי בַּשֵּׁנִי.

ולכן בראשון לא עבדי [בפסח ראשון אינם עושים בטומאה] — דהוו להו פלגא ופלגא [שהם מחצה ומחצה] בטומאה, ולשיטתו פלגא בראשון לא עבדי [מחצה בראשון אינם עושים], ובשני נמי לא עבדי [ופסח שני גם כן אינם עושים] כי אם דל נשים מינייהו [הוצא את הנשים מהם] ממנין הטהורין הוו להו טמאין רובא [נמצאו להם הטמאים בפני עצמם רוב], ורובא לא עבדי בשני [ורוב הקהל אינם עושים בפסח שני] ועוד:

וּלְרַב כָּהֲנָא, הָא דְּתַנְיָא ״הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן״ הֵיכִי מְתָרֵיץ לָהּ? אָמַר לְךָ רַב כָּהֲנָא: תַּנָּאֵי הִיא, אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר ״מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב״ וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר ״מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אֵינוֹ כְּרוֹב״.

ולרב כהנא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא] הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן, היכי מתריץ לה [כיצד יכול לישב אותה] לשיטתו? אמר לך רב כהנא [היה אומר לך רב כהנא]: בהכרח תנאי היא [מחלוקת תנאים היא] בנושא זה איכא למאן דאמר [יש מי שאומר] מחצה על מחצה כל מחצה בפני עצמו הריהו כרוב, ואיכא למאן דאמר [ויש מי שאומר] מחצה על מחצה אינו כרוב.

גּוּפָא: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין – הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן. הָיוּ טְמֵאִין עוֹדְפִין עַל הַטְּהוֹרִין אֲפִילּוּ אֶחָד – יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה, לְפִי שֶׁאֵין קָרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק.

כיון שהבאנו ברייתא זו, דנים מעתה גופא [לגופה] של אותה ברייתא, הרי שהיו ישראל מחצה טהורין ומחצה טמאין. הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן. היו טמאין עודפין במספרם על הטהורין, אפילו עודפים באיש אחד — יעשו את הפסח כולו בטומאה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק ואין להיחלק מרוב הציבור הטמא, ויעשו כל הציבור כאחד את הפסח בטומאה.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר: אֵין הַיָּחִיד מַכְרִיעַ אֶת הַצִּיבּוּר לְטוּמְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ר' אלעזר בן מתיא אומר: אין עודף של האיש היחיד מכריע את הציבור כולו לטומאה, שנאמר: