לִכְפּוֹל – יִכְפּוֹל; לִפְשׁוֹט – יִפְשׁוֹט; לְבָרֵךְ אַחֲרָיו – יְבָרֵךְ, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אָמַר אַבַּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרָיו, אֲבָל לְפָנָיו – [מִצְוָה] לְבָרֵךְ. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הַמִּצְוֹת מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן.

לכפול פסוקים שונים בהלל — יכפול ויאמרם פעמיים, לפשוט כלומר שלא לכפול — יפשוט, במקום שנהגו לברך אחריו — יברך, הכל כפי מנהג המדינה. בענין זה אמר אביי: לא שנו שהדבר תלוי במנהג אלא בברכה שלאחריו, אבל לפניו — מצוה לברך והכל חייבים בה. שאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות מברך עליהן עובר (קודם) לעשייתן.

מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״עוֹבֵר״ לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמִי הוּא? אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק, דִּכְתִיב: ״וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבוֹר אֶת הַכּוּשִׁי״. אַבַּיֵי אָמַר, מֵהָכָא: ״וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם״. אִיכָּא דְּאָמְרִי, מֵהָכָא: ״וַיַּעֲבוֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם״.

ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות] ומהיכן נובע דהאי [שזה] "עובר" לישנא דאקדומי הוא [לשון הקדמה הוא]? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב [שנאמר]: "וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי" (שמואל ב' יח, כג) כלומר הקדים אותו. אביי אמר: מהכא [מכאן] יש ראיה: "והוא עבר לפניהם" (בראשית לג, ג). איכא דאמרי מהכא [יש אומרים מכאן] הראיה: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם" (מיכה ב, יג).

תַּנְיָא: רַבִּי כּוֹפֵל בָּהּ דְּבָרִים; רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים. מַאי מוֹסִיף? אָמַר אַבַּיֵי: מוֹסִיף לִכְפּוֹל מֵ״אוֹדְךָ״ לְמַטָּה.

תניא [שנינו בברייתא]: רבי כופל בה דברים באמירת ההלל, ר' אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים. ושואלים: מאי [מה] הוא מוסיף? שודאי אין הכוונה שמוסיף מילים משלו בתוך ההלל! אמר אביי: מוסיף לכפול דברים נוספים, מ"אודך" ולמטה, שכל הכתוב לאחר הפסוק "אודך" אומרים אותו פעמיים.

דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא, זִימְנִין אֲמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַמִי, וְזִימְנִין אֲמַר לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַסִי, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל״ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָּה לַצַּדִּיקִים בְּיוֹם שֶׁיִּגְמֹל חַסְדּוֹ לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק. לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין נוֹתְנִין לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ,

אגב מדרשי פסוקי ההלל מביאים מה ש דרש רב עוירא, זימנין [פעמים] אמר ליה [אותו] את הדרש הזה משמיה [משמו] של רב אמי וזימנין [ופעמים] אמר ליה משמיה [אותו משמו] של רב אסי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (בראשית כא, ח) — עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק. לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, שהוא גדול שבאבות,

וְאוֹמֵר לָהֶן: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי יִשְׁמָעֵאל. אוֹמֵר לוֹ לְיִצְחָק: טוֹל וּבָרֵךְ! אוֹמֵר לָהֶן: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁיָּצָא מִמֶּנִּי עֵשָׂו. אוֹמֵר לוֹ לְיַעֲקֹב: טוֹל וּבָרֵךְ! אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁנָּשָׂאתִי שְׁתֵּי אֲחָיוֹת בְּחַיֵּיהֶן, שֶׁעֲתִידָה תּוֹרָה לְאוֹסְרָן עָלַי.

ואומר להן: איני מברך שהרי יש בי פגם, לפי שיצא ממני ישמעאל הרשע. אומר לו אברהם ליצחק: טול וברך. אומר להן: איני מברך לפי שיצא ממני עשו הרשע, אומר לו ליעקב: טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי נשים אחיות בחייהן את רחל ולאה והרי עתידה תורה לאוסרן עלי שאמנם לא היה הדבר אסור באותה שעה, מכל מקום לדורות נחשב הדבר לעבירה חמורה.

אוֹמֵר לוֹ לְמֹשֶׁה: טוֹל וּבָרֵךְ. אוֹמֵר לָהֶם: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לִיכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא בְּחַיַּי וְלֹא בְּמוֹתִי. אוֹמֵר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: טוֹל וּבָרֵךְ! אוֹמֵר לָהֶן: אֵינִי מְבָרֵךְ, שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְבֵן, דִּכְתִיב: ״יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן״ – נוּן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ.

אומר לו למשה: טול וברך, אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל, לא בחיי ולא במותי. אומר לו ליהושע: טול וברך, אומר להן: איני מברך שכן לא זכיתי לבן, וראיה לדבר, דכתיב [שנאמר]: יהושע בן נון ובסדרי היוחסין נאמר ביחוס שבט אפרים: "נון בנו יהושע בנו" (דברי הימים א' ז, כז) ולא הוזכרו בנים ליהושע, משמע שלא היו לו בנים.

אוֹמֵר לוֹ לְדָוִד: טוֹל וּבָרֵךְ! אוֹמֵר לָהֶן: אֲנִי אֲבָרֵךְ, וְלִי נָאֶה לְבָרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה׳ אֶקְרָא״.

אומר לו לדוד: טול וברך, אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר: "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא" (תהילים קטז, יג).

מתני׳ אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.

גמ׳ מַאי אֲפִיקוֹמָן? אָמַר רַב: שֶׁלֹּא יַעַקְרוּ מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה.

שואלים: מאי [מה משמעו] של אפיקומן? אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה כלומר לאחר אכילת הפסח אין יוצאים החוצה, ואין מוציאים דברים החוצה, שהוא דורש לשון אפיקומן אפיקו מני (הוציאו דברים). ודבר זה משום גזירה שמא יבואו להוציא את הפסח למקום אחר לאחר שכבר אכלוהו במקום אחד והפסח אינו נאכל אלא במקום אחד ובחבורה אחת.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: כְּגוֹן אוּרְדִילָאֵי לִי וְגוֹזַלַיָּיא לְאַבָּא. וְרַב חֲנִינָא בַּר שֵׁילָא וְרַבִּי יוֹחָנָן (אָמַר:) כְּגוֹן תְּמָרִים קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח, כְּגוֹן תְּמָרִים קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים.

ושמואל אמר: כגון אורדילאי [פטריות] לי וגוזלייא [וגוזלות] לאבא, לרב, שאלה מעדנים שהיו נוהגים לאכול אחר הסעודה, ואפיקומן משמעו מיני מעדנים שאוכלים לקינוח סעודה. ורב חנינא בר שילא ור' יוחנן אומרים: כגון תמרים, קליות ואגוזים שאוכלים בסעודה. תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר' יוחנן: אין מפטירין אחר הפסח, כגון תמרים קליות ואגוזים.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מַפְטִירִין אַחַר מַצָּה אֲפִיקוֹמָן. תְּנַן: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן. אַחַר הַפֶּסַח – הוּא דְּלָא, אֲבָל לְאַחַר מַצָּה – מַפְטִירִין!

אמר רב יהודה אמר שמואל דין נוסף: בזמן הזה שאין פסח — אין מפטירין אחר מצה אפיקומן. ומקשים, תנן [שנינו במשנה]: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ונדייק: אחר הפסח הוא שלא מפטירים, אבל לאחר מצה — מפטירין!

לָא מִיבָּעֲיָא קָאָמַר; לָא מִיבָּעֲיָא אַחַר מַצָּה – דְּלָא נָפֵישׁ טַעְמַיְיהוּ, אֲבָל לְאַחַר הַפֶּסַח דְּנָפֵישׁ טַעְמֵיהּ, וְלָא מָצֵי עֲבוּרֵיהּ – לֵית לָן בָּהּ, קָמַשְׁמַע לָן.

ודוחים: אין לדייק כך, אלא: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר], לא מיבעיא [נצרכה] לומר אחר מצה שאין אוכלים אחריה דבר — שלא נפיש טעמייהו [מרובה טעמה] ואם אוכל דבר מה אחריה — מתבטל טעמה, אבל לאחר הפסח דנפיש טעמיה [שמרובה טעמו] ולא מצי עבוריה [יכול להעבירו בקלות] — לית לן [אין לנו] בה איסור, קמשמע לן [השמיע לנו] שאפילו אחר הפסח אין מפטירים.

נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: הַסּוּפְגָּנִין וְהַדּוּבְשָׁנִין וְהָאֶיסְקְרִיטִין – אָדָם מְמַלֵּא כְּרֵיסוֹ מֵהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת מַצָּה בָּאַחֲרוֹנָה. בָּאַחֲרוֹנָה – אִין,

ומציעים: נימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו] מן התוספתא. ששנינו: הסופגנין (עוגות רכות העשויות כספוג) והדובשנין (עוגות המטוגנות בשמן ודבש) והאיסקריטין (עוגות ממותקות בדבש), אדם ממלא כריסו מהן בליל הפסח אם לא היו חמץ, ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה ולכאורה אפשר לדייק מכאן: באחרונה — אין [כן] שהמצה תהא אחרונה