וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ, וְאֶעֱשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רֵד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח גַּבְרִיאֵל וְאָמַר: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לנחל קישון: לך והשלם ערבונך שערבת לשר של ים. מיד גרפם נחל קישון והשליכן לים, שנאמר: "נחל קישון גרפם נחל קדומים" (שופטים ה, כא) מאי [מה] משמעו של "נחל קדומים" — הכוונה לנחל שנעשה ערב מקדם. באותה שעה פתחו דגים שבים ואמרו: "ואמת ה' לעולם" כלומר: קיים ה' את הבטחתו שהבטיח מאז.

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״ דָּגִים שֶׁבַּיָּם אֲמָרוּהוּ. כִּדְרַב הוּנָא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵי אֲמָנָה הָיוּ. וְכִדְדָרַשׁ רַבָּה בַּר מָרִי, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף״ – מְלַמֵּד שֶׁהִמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִין מִצַּד אֶחָד – כָּךְ מִצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר.

בהמשך לדברים שנאמרו במדרשי הכתובים שבהלל מביאים מה ש אמר ר' שמעון בן לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה" (תהילים קיג, ט) אמרה כנסת ישראל כלומר גדולי ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמוני (החשיבוני) בניך מרוב חטאיהם כחולדה זו הדרה בעיקרי בתים שאינה חשובה, ומוצאת לה מקום בקושי בבית.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלוֹט אוֹתָן לַיַבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְנוֹטֵל מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֶתֵּן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶן.

ועוד בכתובים אלה דרש רבא מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני" (תהילים קטז, א) אמרה כנסת ישראל: רבונו של עולם אימת אני אהובה לפניך ויודעת שאני אהובה — בזמן שתשמע קול תחנוני. "דלתי ולי יהושיע" (תהילים קטז, ו), אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אף על פי שדלה אני במצות שאיני מקיימתן כראוי מכל מקום לך אני, ולכן לי נאה להושיע.

אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת רַבּוֹ? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פָּלַט אוֹתָן לַיַבָּשָׁה, וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם״.

באמר רב כהנא: כשחלה ר' ישמעאל בר' יוסי שלח לו רבי: אמור לנו שנים ושלשה דברים שאמרת לנו משום (משמו) של אביך.

מַאי ״אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶן״? דְּאִילּוּ בְּפַרְעֹה כְּתִיב: ״שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר״, וְאִילּוּ בְּסִיסְרָא כְּתִיב: ״תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל״.

שלח לו: כך אמר אבא, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם הללויה" (תהלים קיז, א-ב) ולכאורה השאלה היא אומות העולם מאי עבידתייהו [מה מעשיהם] לשבח בהלל זה של יציאת מצרים? אלא הכי קאמר [כך אמר]: "הללו את ה' כל גוים" — על גבורות ונפלאות דעביד בהדייהו [שעשה ה' עמם] שהפליא לעשות לעיניהם, כל שכן אנו צריכים לשבח ולהודות שגבר עלינו חסדו ולנו נעשו הטובות.

כִּי אֲתָא סִיסְרָא [אֲתָא עֲלַיְיהוּ בְּדִקְרֵי דְּפַרְזְלָא. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כּוֹכָבִים מִמְּסִילּוֹתָם, דִּכְתִיב:] ״מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים״. כֵּיוָן דִּנְחִיתוּ כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם עֲלַיְיהוּ אַקְדִּירוּ הָנֵי דִּקְרֵי דְּפַרְזְלָא. נְחִיתוּ לְאַקְרוֹרֵי, לְמִיסְחֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּנַחַל קִישׁוֹן.

ועוד נאמר חדא [אחד] שלח לו ר' ישמעאל לרבי בשם אביו: עתידה מצרים שתביא דורון למשיח בתוך כל האומות העתידות לבוא לפניו, כאמור "מהיכלך על ירושלים לך יובילו מלכים שי" (תהילים סח, ל), כסבור הוא אינו מקבל מהם, כיון שחטאו הרבה כנגד ישראל, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשיח: קבל מהם, כי אכסניא עשו לבניי במצרים שהרי התגוררו ישראל שנים רבות במצרים עוד לפני שעבודם. ומשיתקבל דורון של מצריים תרצה כוש להביא דורון, שנאמר: "יאתיו חשמנים מני מצרים" (תהילים סח, לב)

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַחַל קִישׁוֹן: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עֵרְבוֹנְךָ. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָן לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים״. מַאי ״נַחַל קְדוּמִים״? נַחַל שֶׁנַעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָּגִים שֶׁל יָם וְאָמְרוּ: ״וֶאֱמֶת ה׳ לְעוֹלָם״.

נשאה כוש קל וחומר בעצמה: ומה הללו המצריים שנשתעבדו בהן — כך מקבלים מתנותיהם בכבוד, אני שלא נשתעבדתי בהן — לא כל שכן שנוכל להביא דורון ויקבל מידינו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשיח: קבל מהם. מיד "כוש תריץ ידיו לאלהים" (תהילים סח, לב).

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת״? אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שָׂמוּנִי בָּנֶיךָ כְּחוּלְדָּה זוֹ הַדָּרָה בְּעִיקָּרֵי בָתִּים.

לאחר מכן נשאה מלכות רומי הרשעה קל וחומר בעצמה: ומה הללו שאין הם אחיהן — כך ומקבלים אותן יפה אנו שאנו אחיהן בני אדום לא כל שכן? אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: "גער חית קנה עדת אבירים" (תהילים סח, לא) — געור חיה וקנה לך עדה, כלומר: הפרד בין אלה לאלה.

דָּרַשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳״? אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימַת אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךְ – בִּזְמַן שֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנַי. ״דַּלוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״, אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי בְּמִצְוֹת – לְךְ אֲנִי, וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ.

דבר אחר "געור חית קנה" גער בחיה זו שדרה בין הקנים, והיא חיה זו דכתיב [שנאמר]: "יכרסמנה חזיר מיער וזיז שדי ירענה" (תהילים פ, יד) שזאת אדום שתוארה במקום אחר בהתנהגותה כחזיר.

אָמַר רַב כָּהֲנָא: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שָׁלַח לוֹ רַבִּי: אֱמוֹר לָנוּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךָ.

אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: געור בחיה שכל מעשיה נכתבין בקולמוס (בעט) אחד. כלומר: שכל מה שיש להם לומר על אחרים הוא רק ממין אחד — דברים רעים. והמשך הפסוק: "עדת אבירים בעגלי עמים מתרפס ברצי כסף ביזר עמים קרבות יחפצו" (תהילים סח, לא) — הכוונה לאותו עם, רומי ששחטו אנשים אבירים כעגלים שאין להם בעלים.

שָׁלַח לוֹ, כָּךְ אָמַר אַבָּא: מַאי דִּכְתִיב ״הַלְלוּ אֶת ה׳ כָּל גּוֹיִם״, אוּמּוֹת הָעוֹלָם מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? הָכִי קָאָמַר: ״הַלְלוּ אֶת ה׳ כָּל גּוֹיִם״ – אַגְּבוּרוֹת וְנִפְלָאוֹת דְּעָבֵיד בַּהֲדַיְיהוּ, כָּל שֶׁכֵּן אָנוּ דְּ״גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ״.

"מתרפס ברצי כסף" — שפושטין יד לקבל ממון (מתרפס = מתיר-פס, פותח כף ידו) לקבל שוחד או מסים, אך באמת אין עושין רצון בעלים ואפילו בזה אין לסמוך עליהם. "פזר עמים קרבות יחפצון" — מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם ("עמים") — קריבות שהיו חפצין בהן, שרצו להיות קרובים ברוחם ובמעשיהם אל הגויים ובסופו של דבר גלו ביניהם.

וְעוֹד: עֲתִידָה מִצְרַיִם שֶׁתָּבִיא דּוֹרוֹן לַמָּשִׁיחַ. כְּסָבוּר אֵינוֹ מְקַבֵּל מֵהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמָּשִׁיחַ: קַבֵּל מֵהֶם. אַכְסַנְיָא עָשׂוּ לְבָנַיי בְּמִצְרַיִם. מִיָּד: ״יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם״.

ועוד שלח לו ר' ישמעאל לרבי: שלש מאות וששים וחמשה שווקים בכרך גדול של רומי, וכל אחד ואחד היו בו שלש מאות וששים וחמשה בירניות (מגדלים) וכל בירנית ובירנית היו בו שלש מאות וששים וחמשה מעלות (מדרגות, קומות) וכל מעלה ומעלה היו בו מזונות או ממון כדי לזון את כל העולם כולו.

נָשְׂאָה כּוּשׁ קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶן כָּךְ, אֲנִי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּעְבַּדְתִּי בָּהֶן לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל מֵהֶם. מִיָּד: ״כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו לֵאלֹהִים״.

אמר ר' ישמעאל לרבי ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר לר' ישמעאל בר' יוסי: הני [אוצרות אלה] למן [למי] כלומר: למי מיועד כל זה על פי האמת? אמר לו: לך ולחברך ולחברותך [ולחברך ולחברתך] כלומר לישראל וחכמיהם. שנאמר כיוצא בו על צור: "סחרה ואתננה קדש לה' לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני ה' יהיה סחרה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק

נָשְׂאָה מַלְכוּת [רוֹמִי] הָרְשָׁעָה קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמָה הַלָּלוּ שֶׁאֵין אַחֵיהֶן – כָּךְ, אָנוּ שֶׁאָנוּ אַחֵיהֶן – לֹא כָּל שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַבְרִיאֵל: ״גְּעַר חַיַּת קָנֶה״ – גְּעוֹר חַיָּה וּקְנֵה לְךָ עֵדָה.

"(ישעיה כג, יח). מאי [מה פירוש] "לא יאצר" תני [שנה] רב יוסף "לא יאצר" — זה המוכנס בתוך בית אוצר, "ולא יחסן" — זה בית גניזה, שבו דברים נגנזים בתוך חומות חסונות. מאי [מה פירוש] "כי לישבים לפני ה'" אמר ר' אלעזר:

דָבָר אַחֵר: גְּעוֹר חַיַּת קָנֶה שֶׁדָּרָה בֵּין הַקִּנִּים, דִּכְתִיב: ״יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה״.

ואקדיח (אחמם, אשרוף) מבחוץ כדי לשרוף את הזורקים אותם לכבשן ועל ידי כך אעשה נס בתוך נס. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רד! באותה שעה פתח גבריאל ואמר: "ואמת ה' לעולם" (תהילים קיז, ב) שהרי קיים לו ה' את דבריו שהבטיח לו לפני יותר מאלף שנים.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּעוֹר בְּחַיָּה שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיהָ נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד. ״עֲדַת אַבִּירִים בְּעֶגְלֵי עַמִּים״ – שֶׁשָּׁחֲטוּ אַבִּירִים כַּעֲגָלִים שֶׁאֵין לָהֶם בְּעָלִים.

ר' נתן אומר: "ואמת ה' לעולם" — דגים שבים אמרוהו, ואותו מעשה יש להבינו כפי שדרש רב הונא. שאמר רב הונא: ישראל שבאותו הדור של יציאת מצרים מקטני אמנה היו, וכפי שדרש רבה בר מרי: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "וימרו על ים בים סוף" (תהלים קו, ז) — מלמד שהמרו ישראל את פי משה באותה שעה, ואמרו: שמא כשם שאנו עולין מצד אחד כך מצריים עולים מצד אחר ואין לנו ישועה.

״מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף״ שֶׁפּוֹשְׁטִין יָד לְקַבֵּל מָמוֹן, וְאֵין עוֹשִׂין רְצוֹן בְּעָלִים. ״פִּיזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּן״, מִי גָּרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּתְפַּזְּרוּ לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם? קְרֵיבוֹת שֶׁהָיוּ חֲפֵצִין בָּהֶן.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של ים: פלוט אותן את מתי מצרים ליבשה! אמר לפניו: רבונו של עולם, כלום יש עבד שנותן לו רבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו? שהרי אותם אנשים שמתו יהיו מאכל לדגים ומתנה זו לדגים נטלת מהם? אמר לו: אתן לך אחד ומחצה שבהן כלומר אף שאני נוטל ממך עתה אתן לך אחרים פי אחת ומחצה ממספר זה.

וְעוֹד שָׁלַח לוֹ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה שְׁוָוקִים בִּכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה בִּירָנִיּוֹת, וְכָל בִּירָנִית וּבִירָנִית הָיוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה מַעֲלוֹת, וְכָל מַעֲלָה וּמַעֲלָה הָיוּ בּוֹ כְּדֵי לָזוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.

אמר לו: רבונו של עולם, וכי יש עבד שתובע את רבו על מתנה שהבטיח לו, ומי יערב לי? אמר לו: נחל קישון יהא לי ערב. מיד פלט אותן הים ליבשה ובאו ישראל וראו אותן שהם מתים. שנאמר: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" (שמות יד, ל) ושואלים:

אָמַר רַבִּי (יִשְׁמָעֵאל) לְרַבִּי, וְאָמְרִי לָהּ (לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵי): הָנֵי לְמַן? לָּךְ וּלְחַבְרָךְ וּלְחַבְרוּתָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קוֹדֶשׁ לַה׳ לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה׳ יִהְיֶה וגו׳״.

מאי [מהו] וכיצד נתקיים אחד ומחצה שבהן? ומשיבים: שאילו בפרעה נאמר: "שש מאות רכב בחור" (שמות יד, ז) ואילו בסיסרא נאמר: "תשע מאות רכב ברזל" (שופטים ד, יג) ומסופר:

מַאי ״לֹא יֵאָצֵר״? תָּנֵי רַב יוֹסֵף: ״לֹא יֵאָצֵר״ – זֶה בֵּית אוֹצָר; ״וְלֹא יֵחָסֵן״ – זֶה בֵּית גְּנִיזָה. מַאי ״כִּי לַיּוֹשְׁבִים לִפְנֵי ה׳״? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:

כי אתא [כאשר בא] סיסרא על ישראל, אתא עלייהו בדקרי דפרזלא [בא עליהם בדקרים של ברזל], הוציא הקדוש ברוך הוא עליהם כוכבים ממסילותם, דכתיב [שנאמר]: "מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא" (שופטים ה, כ) כיון דנחיתו [שירדו] כוכבי שמים עלייהו אקדירו הני דקרי דפרזלא [עליהם התחממו אותם דקרי הברזל]. נחיתו לאקרורי למיסחי נפשייהו [ירדו להתקרר, לרחוץ עצמם] בנחל קישון,