חזור
פסחים
דף קה:קִידּוּשׁ הַיּוֹם – מִפְּנֵי שֶׁקִּידּוּשׁ הַיּוֹם קוֹדֶם לִכְבוֹד יוֹם (וּכְבוֹד לַיְלָה). וְאִם אִיתָא – לִישְׁבְּקֵיהּ עַד לְמָחָר, וְלִיעֲבֵיד בֵּיהּ תַּרְתֵּי! אֲמַר לֵיהּ: חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ.
קידוש היום בכניסת השבת, מפני שקידוש היום קודם בחשיבות לכבוד יום וכבוד לילה. ואם איתא [יש] בסיס לדעתך שאפשר להשלים את קידוש היום במשך כל יום השבת — לישבקיה [שיניח] את הכוס עד למחר, וליעביד ביה תרתי [ויעשה בה שני דברים] שיעשה קידוש של שבת, וגם יכבד בו את יום השבת בשתיית יין! אמר ליה [לו]: חביבה מצוה בשעתה, ואם יכול אדם לקיים מצוה מיד בשעה שנתחייב בה ראוי לו לחבבה ולהקדימה.
וּמִי אָמְרִינַן חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ? וְהָא תַּנְיָא: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְעַל הַמָּאוֹר, וְעַל הַבְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד – מַנִּיחוֹ עַד לְאַחַר הַמָּזוֹן, וּמְשַׁלְשְׁלָן כּוּלָּן לְאַחֲרָיו. וְלָא אָמְרִינַן חֲבִיבָה מִצְוָה בִּשְׁעָתָהּ!
ומקשים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] שחביבה מצוה בשעתה? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: הנכנס לביתו במוצאי שבת — מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין ורוצה לאכול ולברך ברכת המזון על היין מניחו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן, הן ברכת המזון והן ברכות ההבדלה, לאחריו לאחר ברכת המזון ומכאן נלמד כי לא אמרינן [אומרים אנו] במקרה כזה חביבה מצוה בשעתה, שיעשה מיד הבדלה ולא ימתין לסיים סעודתו ולברך ברכת המזון על היין!
רש"י
ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתה דלא מבדיל מקמי סעודתא דהוי שעת הבדלה:
אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא לָא חַכִּימָאָה אֲנָא, וְלָא חוֹזָאָה אֲנָא, וְלָא יְחִידָאָה אֲנָא, אֶלָּא גְּמַרְנָא וְסַדַּרְנָא אֲנָא, וְכֵן מוֹרִין בְּבֵי מִדְרְשָׁא כְּוָותִי – שָׁאנֵי לָן בֵּין עַיּוֹלֵי יוֹמָא לְאַפּוֹקֵי יוֹמָא. עַיּוֹלֵי יוֹמָא – כָּל כַּמָּה דְּמַקְדְּמִינַן לֵיהּ עֲדִיף, וּמְחַבְּבִינַן לֵיהּ. אַפּוֹקֵי יוֹמָא – מְאַחֲרִינַן לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶיהֱוֵי עֲלַן כְּטוּנָא.
אמר ליה [לו] בענוה: אנא לא חכימאה אנא, ולא חוזאה אנא, ולא יחידאה אנא, אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי [אני לא חכם אני, ולא מגיד אני, ולא "יחיד" חשוב אני, אלא שונה אני ומסדר אני דברי הלכה, וכן מורים בבית המדרש כמותי]: שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא [שונה לנו להלכה בין הכנסת היום, השבת, להוצאת היום]. וטעם הדבר: עיולי יומא [בכניסת היום] כל כמה דמקדמינן ליה [שמקדימים אנו אותו בקידוש] עדיף, ומחבבינן ליה [ומחבבים אנו אותו] על ידי כך, ומראים שחפצנו בו. אפוקי יומא [הוצאת היום] — מאחרינן ליה, כי היכי [מאחרים אנו אותה, כדי] שלא ליהוי עלן כטונא [יהיה יום השבת נראה עלינו כמשא] שאני שמחים לפורקו מעלינו.
רש"י
לא חכימא אנא דלא אמינא ליה אנא מדעתאי להא דחביבה מצוה בשעתה:
ולא חוזאה אנא מגיד:
ולא אמינא ליה משמיה דגברא יחידאה:
אלא גמרנא אנא כך שמעתי בישיבה:
וסדרנא אנא מסדר שמועות לפני רבותי תמיד:
עיולי יומא מחבבינא ליה ועבדינן קידוש מאורתא כי היכי דלנקטיה עילוון הייא:
אפוקי יומא כגון אבדלתא:
מאחרינן ליה היכא דאין לו אלא כוס אחד עד לאחר המזון:
שְׁמַע מִינָּהּ מִיהָא מַתְנִיתִא תַּמְנֵי; שְׁמַע מִינָּהּ: הַמַּבְדִּיל בַּתְּפִלָּה צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס.
ומעירים: שמע מינה [יכול אתה ללמוד ממנה] מיהא מתניתא [מברייתא זו] שהבאנו תמני [שמונה דברים] ומפרטים: שמע מינה [למד ממנה] מתוך מה שנאמר שהנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין... ואחר כך אומר הבדלה, והרי מן הסתם כבר הבדיל ב"אתה חוננתנו", אלא ודאי שגם המבדיל בתפלה אף על פי שאמר בה "אתה חוננתנו" צריך שיבדיל שנית על הכוס.
רש"י
שמע מינה המבדיל בתפלה כו' דקתני הנכנס לביתו במוצאי שבת מבדיל אף על גב דסתם בני אדם מבדילין בתפלה:
תוספות
שמע מינה תמני תימה דהוה מצי למימר תשע שמע מינה שמותר לאכול קודם הבדלה כשאין לו אלא כוס אחד ולפירוש רבינו ניסים דמיירי כשהתחיל לאכול מבעוד יום ניחא אך קשה על פירושו כדפי' לעיל:
שמע מינה המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס וא"ת בפרק אין עומדין (ברכות דף לג:) דאמר ליה רבינא לרבא הלכתא מאי א"ל כקידושא מה קידושא בתפלה ועל הכוס אף הבדלה אמאי לא פשיט ליה מברייתא דהכא וי"ל משום דאיכא ברייתא התם שסוברת שא"צ להבדיל בשניהם דקתני המבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו והכא דמשמע ליה דודאי הבדיל בתפלה אף על גב דאיכא דלא מבדלי מדאמר המבדיל בזה ובזה כו' משום דרוב בני אדם מבדילים בתפלה:
וּשְׁמַע מִינָּהּ: בְּרָכָה טְעוּנָה כּוֹס. וּשְׁמַע מִינָּהּ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שִׁיעוּר.
ושמע מינה [ולמד ממנה] ממה שנאמר "המברך על היין": ברכה, ברכת המזון, טעונה כוס. ושמע מינה [ולמד ממנה]: כוס של ברכה צריך שיעור, שאם לא כן היה יכול להבדיל, ולהשאיר מעט לצורך הברכה.
רש"י
וש"מ ברכה טעונה כוס ברכת המזון:
ושמע מינה (ברכת המזון) [כוס] של ברכ' צריך שיעור דאי לא צריך שיעור ליחלקיה לתרי:
תוספות
שמע מינה ברכה טעונה כוס קצת משמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי וכן משמע לקמן (פסחים דף קיז:) דתנן שלישי אומר עליו ברכת המזון וקאמר בגמ' שמע מינה בהמ"ז טעונה כוס וארבעה כוסות תיקנו אפילו ביחידי מיהו יש לדחות משום דבהמ"ז טעונה כוס בג' תיקנו בפסח אפילו ביחיד כוס לברכת המזון דאי בשום פעם אינה צריכה מה ענין כוס בבהמ"ז היה להם לתקן שיר לכוס שלישי והעולם אין נוהגין לברך בהמ"ז על הכוס אלא בג' ורבינו שלמה בן רבינו מאיר אומר להטעין כוס אפילו ביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב על קרא דשני רשעים שברת ועוד מוכיח מורי הר"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למה מניחו אחר המזון יבדיל לפני המזון ויאכל כל אחד בעצמו ואז לא תהא טעונה כוס וא"ת לר"ג דאמר בכיצד מברכין (ברכות דף מד.) דכל ז' מינין טעונין ג' ברכות דהיינו בהמ"ז ואם יצטרך כוס גם אותו כוס יצטרך כוס אחר א"כ לא יפטר לעולם וי"ל דלא תקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולה"ג שאין לברך על הגפן אחר בהמ"ז אתי נמי שפיר ונראה דכן הלכה דבהמ"ז טעונה כוס ובאלו דברים (שם דף נב.) דאיכא ברייתא דסברה אינה טעונה מוקי לה התם כתנאי אליבא דב"ש:
וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור פי' מדאינו מחלקו לב' כוסות ותימה דהא מדקתני אין אלא כוס א' משמע דאין לו כלי אחר דהכי אמרי' בברכות באלו דברים (ג"ז שם) דקאמר התם וסברי ב"ש בהמ"ז טעונה כוס והתנן בא להם יין אחר המזון ואין לו אלא כוס אחד מברך על היין ואח"כ מברך על המזון מאי לאו דמברך עליה ושתי ליה מיד לא דמברך ומנח ליה ולא שתי ומניחו לבהמ"ז והאמר מר המברך צריך שיטעום דטעים ליה בידיה שיניח מעט מן היין בידו וישתה ולא יפגום ומיירי שאין שם רביעית בצמצום משמע מדמוקי לה בטעים ליה בידיה ולא קאמר שיניח היתר מרביעית בכלי אחר משום דקתני אין לו אלא כוס אחד היינו אין לו אלא כלי אחד וי"ל דהתם כיון דמיירי דאיכא טפי מרביעית א"כ אין לו אלא כוס אחד היינו על כרחך כלי אחד דאי לענין דליכא שני רביעית קאמר הלא א"צ שיעור לברך על היין לשתות דאפילו אמשהו מברך שלא יהנה בלא ברכה והרי יכול לברך ולשתות העודף על הרביעית ורביעית הנשאר יניח לברכת המזון אלא אין לו אלא כלי אחד קאמר אבל הכא אין לו אלא כוס אחד אין נראה דכלי אחד קאמר דהא הנכנס לביתו קתני שלא התחיל לאכול ואי אפשר שלא ימצא כלי אחר דמסתמא לא מיירי בגברא ערטילאי הלכך ע"כ לענין דאין לו שני שיעורין קאמר ובברכות דמיירי בבא להם יין על השלחן אפשר שאין לו על השלחן אלא כלי אחד:
וּשְׁמַע מִינָּהּ: הַמְבָרֵךְ צָרִיךְ שֶׁיִּטְעוֹם. וּשְׁמַע מִינָּהּ: טְעָמוֹ פְּגָמוֹ, וּשְׁמַע מִינָּהּ: טָעַם מַבְדִּיל.
ושמע מינה [ולמד ממנה]: המברך ברכה כל שהיא צריך שיטעום ממה שמברך עליו, שאם לא כן הרי יכול לומר ברכת המזון על הכוס ולא לטעום ממנה ולאחר מכן יבדיל על אותה כוס. ושמע מינה [ולמד ממנה]: אם טעמו את הכוס — פגמו ושוב אינו ראוי לברכה. ושמע מינה [ולמד ממנה]: גם אם טעם משהו אחרי יציאת השבת מבדיל בכל זאת, ואין אומרים שכיון שאכל אינו צריך לעשות עוד הבדלה.
רש"י
ושמע מינה צריך המברך שיטעום דאי לא טעים ליה ליבריך עליה תרי זימני:
ושמע מינה טעמו פגמו כבר מברכת המזון:
תוספות
שמע מינה טעמו פגמו נראה דס"ד דאיכא טפי מרביעית ומשום דליכא שתי רביעיות קרי ליה כוס אחד והשתא מוכח שפיר דטעמו פגמו אף על גב דכוס של ברכה צריך שיעור דנהי דצריך שיעור יטעום מלא לוגמיו היתר על הרביעית והרביעית יניח לבהמ"ז ורב אשי דחי דמיירי דליכא שיעור טעימה יותר מרביעית דאם טעמו חסר שיעורו ומיהו קשה היכי מוכח טעמו פגמו מדלא טעם העודף אכתי תיקשי ליה אמאי לא טעים ליה בידיה או בכלי אחר כדאמר באלו דברים וי"ל בכוס חובה כגון הבדלה ובהמ"ז וקידוש צריך לשתות מכוס שיש בו רביעית הלכך לא אפשר למיטעם בידיה או בכלי אחר אבל בברכות דלא מיירי בכוס חובה אפשר לתקן ע"י דטעים ליה בידיה:
ש"מ טעם מבדיל ולא ימתין עד למחר קודם אכילה: