קָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב יֵיבָא סָבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לָן וְנִיבָרֵיךְ. לְסוֹף אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לָן וְנִישְׁתֵּי. אֲמַר לְהוּ, הָכִי אֲמַר רַב: כֵּיוָן דְּאָמְרִיתוּ הַב לָן וְנִיבָרֵיךְ אִיתַּסְּרָא לְכוּ לְמִישְׁתֵּי. מַאי טַעְמָא? דְּאַסְחִיתוּ דַּעֲתַיְיכוּ.

קאי עלייהו [עמד עליהם לשמשם] רב ייבא סבא [הזקן]. אמרו ליה [לו]: הב לן וניבריך [הבה ונברך]. לסוף שסיימו סעודתם התחרטו ואמרו ליה [לו]: הב לן ונישתי [הבה ונשתה] עוד יין, אמר להו [להם]: הכי [כך] אמר רב כיון דאמריתו הב לן וניבריך, איתסרא לכו למישתי [שאמרתם הבה ונברך, נאסר לכם לשתות עוד]. מאי טעמא [מה טעם] הדבר, דאסחיתו דעתייכו [שהסחתם את דעתכם] מלשתות עוד. ולכן אם רצונכם לשתות יין לאחר מכן, יש לכם צורך לברך שנית "בורא פרי הגפן".

אָמֵימָר וּמָר זוּטְרָא וְרַב אַשִׁי הָווּ יָתְבִי בַּסְּעוּדָּה, וְקָאֵי עֲלַיְיהוּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא. אָמֵימָר בָּרֵיךְ עַל כָּל כָּסָא וְכָסָא, וּמָר זוּטְרָא בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְאַכָּסָא בַּתְרָא, רַב אַשִׁי בָּרֵיךְ אַכָּסָא קַמָּא וְתוּ לָא בָּרֵיךְ.

מסופר: אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי [היו יושבים] בסעודה, וקאי עלייהו [ועמד עליהם לשמשם] רב אחא בריה [בנו] של רבא, אמימר בריך על כל כסא וכסא [ברך על כל כוס וכוס של יין לחוד], ומר זוטרא בריך אכסא קמא ואכסא בתרא [בירך על כוס ראשונה ששתה בתוך הסעודה ועל כוס האחרונה ששתה לברכת המזון], רב אשי בריך אכסא קמא, ותו [ברך על הכוס הראשונה, ושוב] לא בריך.

אֲמַר לְהוּ רַב אַחָא בַּר רָבָא: אֲנַן כְּמַאן נַעֲבֵיד? אַמֵימָר אֲמַר: נִמְלָךְ אֲנָא, מָר זוּטְרָא אֲמַר: אֲנָא דַּעֲבַדִי כְּתַלְמִידֵי דְּרַב.

אמר להו [להם] רב אחא בר רבא: אנן כמאן נעביד [אנחנו כמי נעשה]? שהרי ראינו שלוש דרכים בהלכה זו! אמימר אמר: נמלך אנא [אני] ואין זו הלכה כללית, משום שבשעת שתיית כוס ראשונה לא התכוון לשתות כוס נוספת, וכאשר שתה כוס אחרת היה זה משום שהתחרט, וכיון שהסיח דעתו מלשתות לאחר שתיית כוס ראשונה — חייב לברך שנית. מר זוטרא אמר: אנא דעבדי [אני שעשיתי] כשיטת תלמידי רב, שלאחר שמתכוננים לברך ברכת המזון, הרי זו הסחת דעת גמורה ושוב אין ברכה שבתוך המזון פוטרת יין שלאחר ברכת המזון.

וְרַב אַשִׁי אֲמַר: לֵית הִילְכְתָא כְּתַלְמִידֵי דְּרַב, דְּהָא יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, וְאָמַר רַב: יקנ״ה.

ורב אשי אמר: לית הילכתא [אין הלכה] כשיטת תלמידי רב, והוכחה לדבר משיטת רב עצמו דהא [שהרי] יום טוב שחל להיות אחר השבת, ואמר רב: סדר הקידוש הוא: יקנ"ה —

וְלֹא הִיא, הָתָם – עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא, הָכָא – לֹא עָקַר דַּעְתֵּיהּ מִמִּשְׁתְּיָא.

יין, קידוש, נר, הבדלה. ונמצא שלמרות שעושה קידוש לאחר ברכת היין ומפסיק על ידי כך בין ברכה זו להבדלה אינו מתחייב שוב לברך על היין שלפני ההבדלה! ואם כן, הוא הדין גם לשתי כוסות יין, של קידוש ושל ברכת המזון, שאין צריך לברך בשנית על זו של ברכת המזון. ודוחים: ולא היא, התם [שם] כאשר התכונן לברך על המזון כבר עקר דעתיה ממשתיא [דעתו מלשתות עוד], הכא [כאן] בקידוש והבדלה לא עקר דעתיה ממשתיא [עקר דעתו מלשתות].

כִּי מָטָא לְאַבְדּוֹלֵי קָם שַׁמָּעֵיהּ וְאַדְלִיק אֲבוּקָה מִשְּׁרָגָא. אֲמַר לֵיהּ: לָמָּה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? הָא מַנְחָא שְׁרָגָא! אֲמַר לֵיהּ: שַׁמָּעָא מִדַּעֲתֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ קָא עָבֵיד. אֲמַר לֵיהּ: אִי לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ מִינֵּיהּ דְּמָר לָא הֲוָה עָבֵיד. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר לֵיהּ מָר: אֲבוּקָה לְהַבְדָּלָה מִצְוָה מִן הַמּוּבְחָר?

לאחר פירוט זה של שיטת תלמידי רב חוזרים לסיפור המעשה ברב יעקב בר אבא שביקר את רבא. כי מטא לאבדולי, קם שמעיה ואדליק אבוקה משרגא [כאשר הגיע הזמן להבדיל עמד שמשו של רבא והדליק אבוקה מן הנר]. אמר ליה [לו] רב יעקב בר אבא: למה לך כולי האי [כל זה], הא מנחא שרגא [הרי מונח הנר] ויכול אתה לברך ברכת המאורות על הנר! אמר ליה [לו] רבא: שמעא מדעתיה דנפשיה קא עביד [השמש מדעת עצמו עשה] ולא שאל לדעתי. אמר ליה [לו] רב יעקב: אי [אם] לא שמיע ליה מיניה דמר [היה שומע מאדוני] שכן הלכה, לא הוה עביד [היה עושה כן] מדעת עצמו, ובודאי נהג כהוראותיך! אמר ליה [לו] רבא: וכי לא סבר ליה מר [סבור אדוני] כמקובל כי אבוקה להבדלה — מצוה מן המובחר היא ולכן הידר מטעם זה להדליק אבוקה.

פָּתַח וְאָמַר: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל, בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה״. אֲמַר לֵיהּ: לָמָּה לָךְ כּוּלֵּי הַאי? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל״ זוֹ הִיא הַבְדָּלָתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא!

פתח רבא ואמר בנוסח ההבדלה: "המבדיל בין קודש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה" אמר ליה [לו] רב יעקב: למה לך כולי האי [כל זה] והא [והרי] אמר רב יהודה אמר רב אמירת "המבדיל בין קודש לחול" בלבד זו היא הבדלתו של ר' יהודה הנשיא, ואם כן מדוע לא תסתפק בכך?

אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּהָא סְבִירָא לִי, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעֲיָא: הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ, וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף עַל שֶׁבַע. אֲמַר לֵיהּ:

אמר ליה [לו]: אנא כהא סבירא לי [אני כשיטה זו סבור אני] שאמר ר' אלעזר אמר רב אושעיא: הפוחת ומקצר בנוסח ההבדלה לא יפחות משלש הבדלות והמוסיף ומאריך בהבדלות רבות יותר (כנוסחות שלפנינו) לא יוסיף על שבע. אמר ליה [לו] רב יעקב לרבא: