גָּמְרוּ, כּוֹס רִאשׁוֹן מְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר עָלָיו קְדוּשַּׁת הַיּוֹם. אַמַּאי? וְנֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ אַחֲדָא כָּסָא!

גמרו סעודתם, לדעת ר' יוסי מביא שני כוסות, כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון והשני אומר עליו קדושת היום. ושואלים: אמאי [מדוע] צריכים שני כוסות? ונימרינהו לתרוייהו אחדא כסא [ושיאמר את שתיהן את ברכת המזון והקידוש על כוס אחת]!

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֵין אוֹמְרִים שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת עַל כּוֹס אֶחָד. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת.

אמר רב הונא אמר רב ששת: הלכה היא שאין אומרים שתי קדושות (שתי מצוות, קידוש היום וברכת המזון) על כוס אחד. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו]? אמר רב נחמן בר יצחק: לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. שהעושה כמה מצוות יחד כעין חבילה, נראה כאילו חפץ להיפטר מהם ולסיימן במהרה.

וְלֹא? וְהָא תַּנְיָא: הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְעַל הַמָּאוֹר, וְעַל הַבְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר הַבְדָּלָה עַל הַכּוֹס. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד – מַנִּיחוֹ לְאַחַר הַמָּזוֹן וּמְשַׁלְשְׁלָן כּוּלָּן לְאַחֲרָיו. אֵין לוֹ שָׁאנֵי.

ושואלים: ולא, וכי אין עושים כן? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין "בורא פרי הגפן" ועל המאור (על הנר) "בורא מאורי האש", ועל הבשמים "בורא מיני בשמים", ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד של יין מניחו לאחר המזון ומברך עליו ברכת המזון ומשלשלן את כל שאר הברכות הללו כולן לאחריו. משמע שגם מברך על המזון וגם מבדיל על כוס אחת בבת אחת! ומשיבים: מכאן אין ראיה, אין לו שאני [שונה], ובשעת הדחק מוטב שיברך כשיין לפניו, אבל כשיש לו שתי כוסות יין — יברך על כוס אחת ויקדש על השניה.

וְהָא יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, דְּאִית לֵיהּ, וְאָמַר רַב: יקנ״ה!

ומקשים: והא [והרי] יום טוב שחל להיות אחר השבת (במוצאי שבת), שמן הסתם אית ליה [יש לו] יין, ובכל זאת אמר רב שסדר הברכות על הכוס הוא יקנ"ה — יין ("בורא פרי הגפן"), קידוש של חג, נר ("מאורי האש"), הבדלה לשבת, הרי שעושים קידוש והבדלה על כוס אחת!

אָמְרִי: מִדְּלֹא אָמַר זְמַן – מִכְּלָל דְּבַשְּׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח עָסְקִינַן, דְּכָל מַאי דַּהֲוָה לֵיהּ אָכֵיל לֵיהּ, וְלֵית לֵיהּ.

אמרי [אומרים בדחיה]: מכיון שלא אמר ברכת זמן, שלא מנה גם ברכת "שהחיינו" בין ברכות אלה מכלל שבשביעי של פסח עסקינן [אנו עוסקים] כאן, שכן זהו יום טוב יחיד שאין צריכים לומר בו "שהחיינו", וכיון שכך אפשר לומר שכל מאי דהוה ליה אכיל ליה [מה שהיה לו בביתו אכלו כבר] ואין לו כבר יין כראוי לשני כוסות ולכן מברך הכל על כוס אחת.

וְהָא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, דְּאִית לֵיהּ, וְאָמַר אַבַּיֵי: יקזנ״ה, וְרָבָא אָמַר יקנה״ז!

ושוב מקשים: והא [והרי] יום טוב ראשון שחל במוצאי שבת דאית ליה [שיש לו] מן הסתם עדיין שתי כוסות יין ואמר אביי שסדר הברכות על הכוס במקרה זה הוא כסדר יקזנ"ה — יין, ("בורא פרי הגפן"), קידוש של חג, זמן ("שהחיינו"), נר הבדלה לשבת, ורבא אמר: הסדר הוא יקנה"ז — יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן, ומכל מקום לדעת שניהם אף שנחלקו בסדר הברכות הרי שעושים קידוש והבדלה על כוס יין אחת.

אֶלָּא: הַבְדָּלָה וְקִידּוּשׁ – חֲדָא מִילְּתָא הִיא; בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְקִידּוּשׁ – תְּרֵי מִילֵּי נִינְהוּ.

אלא עלינו לדחות את ההסבר הקודם, ולומר: הבדלה וקידוש חדא מילתא היא [דבר אחד הוא], והוא ענין הגדרת והבלטת קדושה שבימים מיוחדים. ברכת המזון וקידוש תרי מילי נינהו [שני דברים נבדלים הם] והאומרם על כוס אחת נראה כמצרף מצוות שאינן שייכות זו לזו משום שרצונו להיפטר מהן.

גּוּפָא, יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת רַב אָמַר: יקנ״ה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: ינה״ק,

גופא [גוף הדבר], כיון שהוזכרה בעיית סדר ברכות בקידוש של יום טוב החל אחר השבת, דנים בענין לגופו. יום טוב שחל להיות אחר השבת רב אמר: הסדר הוא יקנ"ה — יין, קידוש, נר, הבדלה. שתחילה גומר סדר הקידוש ואחר כך סדר הבדלה. ושמואל אמר: הסדר הוא ינה"ק — יין, נר, הבדלה, קידוש. שתחילה גומר כל סדר הבדלה ואחר כך קידוש.