Niddah

נדה

“And if a woman has a discharge of her ziva blood for many days not in the time of her menstruation, or if she has a discharge beyond the time of her menstruation, all the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). This verse teaches that a woman becomes a zava only if she experiences bleeding close to her days of menstruation, i.e., on the day following her days of menstruation, but not during her days of menstruation.

"ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים "בלא עת נדתה" (על נדתה) או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא" (ויקרא טו, כה), ובא הכתוב ללמדנו שלא נאמר דינה של הזבה אלא כשהיא רואה בזמן הסמוך לימי נדתה, ולא בזו הרואה בתוך ימי נדותה.

״בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ״ (עַל נִדָּתָהּ) סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ.

The baraita continues: And I have derived only that she is a zava in a case where she experiences bleeding close to her time of menstruation. From where do I derive that if she experiences bleeding one day separated from her days of menstruation she is also a zava ? The verse states: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25).

וממשיכים ודנים: ואין לי ללמוד ממקרא זה אלא לזו הרואה ביום השמיני לימי נדותה, שהוא היום הסמוך לשבעת ימי נדתה, ואולם הרואה ביום התשיעי לימי נדותה, שהריהו מופלג (מרוחק) לנדתה יום אחד, מנין לי שאף היא באה בכך לדין זבה — לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) "או כי תזוב על נדתה", להורות כי אף הרואה ביום מרוחק משבעת ימי נדתה, באה בכך לכלל זבה.

וְאֵין לִי אֶלָּא סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ, מוּפְלָג לְנִדָּתָהּ יוֹם אֶחָד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ כִּי תָזוּב״.

The baraita further states: I have derived only that she is a zava in a case where she experiences bleeding one day away from her time of menstruation. From where is it derived to include a case when she experiences bleeding two, three, four, five, six, seven, eight, nine, or ten days separated from her days of menstruation that she is also a zava ? From where is this derived?

וממשיכים ושואלים: ועדיין אין לי ללמוד ממקרא זה אלא לזו הרואה ביום אחד המרוחק משבעת ימי הנידות, ומנין לי שכך הוא הדין אף לרבות את הרואה ביום שהוא מופלג שנים ימים מתקופת נידותה, או שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, ושבעה, שמונה, תשעה, עשרה, מנין לי שבכל אלה הריהי באה לכלל זבה?

אֵין לִי אֶלָּא יוֹם אֶחָד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת מוּפְלָג שְׁנַיִם, שְׁלֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, וְשִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה, מִנַּיִן?

 אגב ריהטא נקט שנים דשנים היינו יום שני לימי זיבה דהיינו מופלג יום אחד שריבה כבר דהא מני ואזיל עד י' וי"א וא"כ שנים היינו שני:

אין לי אלא יום אחד מנין לרבות מופלג שנים ושלשה

You say as follows: Just as we find with regard to a woman who experiences bleeding on the fourth day of her days of ziva , that it is fit for counting, i.e., if she experiences bleeding for the first time on that day she must count one clean day for the one day that she experienced bleeding, and it is fit for ziva , i.e., if it is the last of three consecutive days of sightings that she becomes a greater zava , so too I will bring and include the tenth day, as it is fit for counting if she experiences bleeding for the first time on that day, and fit for ziva if she experiences bleeding for the third consecutive day on the tenth day.

אמרת (יש לך לומר) כי למדים אנו כן בדרך הדרשה הנקראת מה מצינו (מצאנו), בהיקש לדבר הידוע לנו. שכן מוצאים אנו ברואה ביום הרביעי שלאחר שבעת ימי נידותה — שיום זה הריהו ראוי גם לספירה של שבעת ימי זיבה (כשראתה לזיבתה בשלושת הימים הראשונים שלאחר ימי נידותה). והרי גם ראוי לזיבה, שתחול על ידו שם זבה (שהרי למדנו למעלה כי לא רק הרואה ביום השמיני לשבעת ימי נידות באה לכלל זבה, אלא אף הרואה ביום התשיעי (הוא היום השני שלאחר שבעת ימי נקיות). ונזקקת היא לעוד יומיים של ראייה שתיחשב על ידם זבה, שהם היום השלישי והיום הרביעי. אף אני אביא את כל הימים שאחרי היום הרביעי, וכן את היום העשירי שלאחר תקופת ימי נדות — שאף הוא ראוי לשמש כיום ספירה של שבעת ימי נקיות לזיבה, וכן ראוי הוא לשמש כיום המתחיל דין זיבה.

אָמַרְתָּ: מַה מָּצִינוּ בָּרְבִיעִי – שֶׁרָאוּי לִסְפִירָה וְרָאוּי לְזִיבָה, אַף אֲנִי אָבִיא הָעֲשִׂירִי – שֶׁרָאוּי לִסְפִירָה וְרָאוּי לְזִיבָה.

The baraita continues: And from where is it derived to include a case where she experiences bleeding on the eleventh day after her days of menstruation? The verse states: “Not in the time of her menstruation” (Leviticus 15:25). One might have thought that I include even the twelfth day after her period of menstruation. You must say: No, as that is no longer within her days of ziva .

וממשיכים ושואלים: ומנין שיש לרבות אף את הרואה ביום אחד עשר לאחר ימי נידותה, אף שיום זה אינו ראוי לשמש מאחד משבעת ימי נקיים (כשראתה בסמוך לתקופת נדתה) — לכך תלמוד לומר "בלא עת נדתה", אף ביום זה שהוא רחוק ביותר מתקופת נדתה. וממשיכים ומבררים: אלא מעתה, יכול יהא הדין שאני מרבה אף את הרואה ביום שנים עשר לתקופת נדתה, שאף זו באה לכלל זבה? אמרת בתשובה לכך: לאו [לא], אין לומר כן.

וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר? תַּלְמוּד לוֹמַר ״בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ״. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׁנֵים עָשָׂר? אָמַרְתָּ: לָאו.

The baraita further states: And what did you see to include the eleventh day and to exclude the twelfth day? I include the eleventh day as it is fit for counting the seven clean days that follow sightings on three consecutive days which ended on the fourth day, as derived from the verse: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25), as explained; and I exclude the twelfth day as it is not fit for counting the seven clean days after the fourth day, a requirement derived from the same verse: “Or if she has a discharge beyond the time of her menstruation.”

ואם תשאל: מה ראית לרבות לדין הזבה אף את הרואה ביום אחד עשר ולהוציא (למעט) מכלל דין הזבה את הרואה ביום שנים עשר? — מרבה אני את הרואה ביום אחד עשר — שכן ראוי יום זה לשמש לספירת שבעת ימי נקיות של הרואה ביום הרביעי שלאחר תקופת ימי נדות, שכן למדו מהכתוב "או כי תזוב" שאף הרואה ביום הרביעי שלאחר תקופת ימי נדות באה לכלל זבה, ומעתה למדנו גם לעניינו של היום האחד עשר שלאחר תקופת ימי נדות, שראוי לספירה. ומוציא אני מכלל דין זבה את הרואה ביום שנים עשר — שכן אין ראוי יום זה לספירת שבעת ימי נקיים של זוב הנלמדים מהכתוב "או כי תזוב".

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אַחַד עָשָׂר וּלְהוֹצִיא שְׁנֵים עָשָׂר? מְרַבֶּה אֲנִי אַחַד עָשָׂר – שֶׁרָאוּי לִסְפִירַת ״אוֹ כִּי תָזוּב״. וּמוֹצִיא אֲנִי שְׁנֵים עָשָׂר – שֶׁאֵין רָאוּי לִסְפִירַת ״אוֹ כִּי תָזוּב״.

The baraita continues: And I have derived only that a woman is impure as a zava if she experiences bleeding for three consecutive days. From where do I derive that she is impure if she experiences bleeding for two consecutive days? The continuation of the verse states: “All the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure” (Leviticus 15:25). The plural “days” indicates two days. From where is it derived that she is impure if she experiences bleeding on only one day? The verse states: “All the days of the issue of her ziva she shall be as in the days of her menstruation: She is impure.”

וממשיכים בבירור דינה של האשה הנטמאת בראייתה: ואין לי שנטמאת אלא זו הרואה שלשה ימים, ואולם זו הרואה שני ימים מנין לי שאף היא טמאה — לכך תלמוד לומר "כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא", "ימי" — שאף הרואה שני ימים בלבד טמאה. וממשיכים ומבררים: והרואה יום אחד בלבד, מנין לי שאף היא נטמאת — לכך תלמוד לומר "כל ימי", ללמדנו שהריהי טמאה אף בראיית יום אחד.

וְאֵין לִי אֶלָּא שְׁלֹשָׁה יָמִים, שְׁנֵי יָמִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יְמֵי״. יוֹם אֶחָד מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּל יְמֵי״.

One who engages in intercourse with a menstruating woman has the status of the woman herself with regard to ritual impurity, and becomes a primary category of ritual impurity. Therefore he renders vessels impure through contact; renders any person impure through carrying, touching, or moving; and renders items impure through lying or riding on them like a menstruating woman. This is in accordance with the baraita (Rambam Sefer Tahara, Hilkhot Metamei Mishkav UMoshav 3:1).

She renders one who engages in intercourse with her impure like a menstruating woman

שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ כְּנִדָּה

A woman who engages in intercourse with a zav has the ritual impurity status of one who touched a zav (Rambam Sefer Tahara, Hilkhot Metamei Mishkav UMoshav 3:3).

But a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure

וְאֵין הַזָּב מְטַמֵּא מַה שֶּׁהוּא בּוֹעֵל

וכן פסק הרמב"ם. אכן הוסיף ואמר כי לענין טומאת משכב ומושב אין טומאתו של הבועל נדה ממש כטומאת הנדה עצמה, שהרי היא מטמאה את משכבה ומדרסה מן התורה כאב הטומאה, ואילו הוא אינו אלא ולד הטומאה (רמב"ם הלכות משכב ומושב פ"ג ה"א). והעלו המפרשים מתוך דבריו שהנוגע בבועל נדה מטמא בגדים, כל זמן שלא פירש, ובדומה לנדה עצמה. שהרי כתב הרמב"ם בדינו של הבועל נדה שהריהו בכל דיני הטומאה כנדה, ולא הבחין אלא לענין דרגת הטומאה שבמשכב ובמושב (משל"מ). <BOC><SZ8.199>ואחרונים הוסיפו כי כן הוא הדין גם בבועל את השומרת יום כנגד יום, שטמא שבעת ימים. שכן מן הכתוב "כימי נדתה תהיה טמאה" למדים אנו על כל האמורים בכתוב, ומכללם גם השומרת יום כנגד יום (הנלמדת מהנאמר "כל ימי"), ובכולן נאמר "כימי נדתה תהיה טמאה", שהריהי מטמאה את בועלה כנדה (חידושי מהר"י שפירא. שמ"ב).

מלמד שמטמאה את בועלה כנדה

עיונים

בועל נדה הריהו כנדה עצמה, שהוא אב מאבות הטומאה של תורה. ולכך הריהו מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ובהיסט, ומטמא משכב ומרכב כנדה. כברייתא. (רמב"ם ספר טהרה הלכות מטמאי משכב ומושב פ"ג ה"א. ספר קדושה הלכות איסורי ביאה פ"ד ה"ב).

שמטמאה את בועלה כנדה

אורח ההלכה

בועל הזב הריהו כנוגע בו ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב. כברייתא. (רמב"ם ספר טהרה שם ה"ג).

ואין הזב מטמא מה שהוא בועל

The baraita further explains that the word “impure” in that verse teaches that a zava renders one who engages in intercourse with her impure, just like a menstruating woman <note data-assoc="h"/>does. The term: “She is impure,” indicates that she, a zava , renders a man who engages in intercourse with her impure, but a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure. <note data-assoc="h"/>

ועוד בדרשת כתוב זה: נאמר בו "טמאה היא", והכתוב "טמאה" מלמד שהרואה יום אחד בלבד, מטמאה את בועלה כנדה. והכתוב "היא" מלמד: דווקא היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.

״טֻמְאָה״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ כְּנִדָּה. ״הִיא״ – הִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵין הַזָּב מְטַמֵּא מַה שֶּׁהוּא בּוֹעֵל.

לא הובא קל וחומר זה כדרך דרשה גמורה. שכן ניתן לפרוך קל וחומר זה, שכל עיקרו מושתת על ההנחה שטומאת הזבה קלה מטומאת הזב, והרי אפשר להשיב על כך ולומר כי נהפוך הוא, וטומאת הזבה חמורה מטומאת הזב, שכן הזבה מטמאה אף בראיית אונס, ושלא כזב (וראה בתחילת פרק "בנות כותים", לב,ב). וכיוצא בדבר אף הקל וחומר המובא בהמשך הדברים (מה הוא, שאינו סופר אחד לאחד — סופר שבעה לשנים. היא, שסופרת אחד לאחד — אינו דין שתספור שבעה לשנים) ניתן לפריכה. שהרי ביסודו של הקל וחומר ניצבת ההנחה שטומאתה של הזבה חמורה מטומאתו של הזב, ואולם על כך אפשר להשיב כי נהפוך הוא, שטומאתו של הזב חמורה משל הזבה. שהרי הזב מטמא גם בשלוש ראיות רצופות כדרך שהוא מטמא בשלושה ימים, מה שאין כן הזבה שאינה מטמאה אלא בימים. ולא הובאו דרשות קל וחומר אלה אלא כדרך של "גילוי מילתא בעלמא", שהרי זו דרך המגלה לנו שכך הוא הדין, ואולם אין הדברים נלמדים מכאן (תוס').

הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין שמטמא מה שהוא בועל

One might have thought that one who engages in intercourse with a zav has the same status as one who engages in intercourse with a zava . Could this not be derived through an a fortiori inference? And if a zava , who does not become impure through three sightings like she becomes impure if she experiences bleeding for three consecutive days, and yet she renders a man who engages in intercourse with her impure, then with regard to a zav , who becomes impure through three sightings even on a single day like he becomes impure by seeing a discharge for three consecutive days, isn’t it logical that he should render a women whom he engages in intercourse with ritually impure? Therefore, the verse states: “She shall be impure.” This teaches that a zava renders a man who engages in intercourse with her impure, but a zav does not render a woman whom he engages in intercourse with ritually impure.

שהיה מקום לומר שיטמא הזב את מה שהוא בועל, והלא דין (קל וחומר) הוא, ובאופן זה: ומה היא הזבה, שהריהי קלה בדינה, שכן אינה מטמאה בשלוש ראיות בלבד (אם ראתה את כולן ביום אחד) להיחשב על ידן כזבה, כבימים, שהריהי נעשית זבה רק בראיה שראתה בשלושה ימים נפרדים — ובכל זאת הריהי מטמאה את בועלה. הוא (הזב), החמור בדינו, שכן מטמא בשלוש ראיות שראה, אף שראה את כולן ביום אחד, כדרך שהוא מטמא בראיות שראה בימים נפרדים — אינו דין שיהא אף הוא מטמא את מה שהוא בועל! לכך תלמוד לומר "היא" — דווקא היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.

וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמַה הִיא שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים – מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, הוּא שֶׁמְּטַמֵּא בִּרְאִיּוֹת כִּבְיָמִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּטַמֵּא מַה שֶׁהוּא בּוֹעֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הִיא״ – הִיא מְטַמְּאָה אֶת בּוֹעֲלָהּ, וְאֵין הַזָּב מְטַמֵּא מַה שֶּׁהוּא בּוֹעֵל.

 תימה דאיכא למפרך מה להיא שכן מטמאה באונס והכי אמרינן בריש פרק בנות כותים (לעיל נדה לב:) דלא ילפינן מהדדי וכן לקמן דקאמר מה הוא שאינו סופר אחד לאחד כו' איכא למפרך מה להוא שכן מטמא בראיות כבימים מיהו בזה מצינן שפיר למילף דלגבי ספירה אחמיר רחמנא באשה מבאיש ולענין ספירה עביד שפיר ק"ו הואיל ולענין ספירה מצינו שהחמיר באשה מבאיש וצ"ל שאינו קל וחומר גמור אלא כמו גילוי מילתא בעלמא לגלות זה על זה וצ"ע דאיכא מקומות דאיכא תרי קראי לדם נדות ולזיבות ויש מקומות דנפקא מחד קרא:

הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין כו'

And from where is it derived that a zava transmits impurity to items designated for lying or sitting? The verse states: “Every bed which she lies on all the days of her discharge shall be for her like the bed of her menstruation; and everything that she sits on shall be impure, as the impurity of her menstruation” (Leviticus 15:26).

וממשיכים בבירור דיניה של הזבה, ומנין לנו שהוא (שהיא) עושה משכב ומושב — לכך תלמוד לומר "כמשכב נדתה".

וּמִנַּיִן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ״.

If a woman experiences bleeding for only one or two days during her days of ziva she is a lesser zava. She must observe one clean day corresponding to one of the days that she experienced bleeding, and during that time she has the same status as a greater zava (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 6:7–8).

From where do I derive one day

יוֹם אֶחָד מִנַּיִן

אשה שראתה דם בימי זיבתה יום אחד בלבד או שני ימים זה אחר זה נקראת "זבה קטנה", ונקראת "שומרת יום כנגד יום", והריהי מטמאה אחרים כזבה גדולה (שראתה שלוש ראייות). כברייתא. (רמב"ם ספר הלכות איסורי ביאה פ"ו ה"ז.

יום אחד מנין

And I have derived only that she transmits impurity to items designated for lying or sitting if she experiences bleeding for three consecutive days and is a greater zava . From where do I derive that she transmits impurity to items designated for lying or sitting if she experiences bleeding for two consecutive days and is only a lesser zava ? The verse states “days.” And from where do I derive that she transmits impurity to items designated for lying or sitting even if she experiences bleeding on only one day? <note data-assoc="h"/>The verse states: “All the days of her discharge.”

ודנים בהלכה זו: אין לי שהריהי עושה משכב ומושב אלא בזו שראתה שלשה ימים, שהריהי זבה גמורה ("זבה גדולה"), ואולם בזו שראתה שני ימים מנין לי שכך הוא — לכך תלמוד לומר "ימי". וזו שראתה יום אחד מנין לי שכך הוא — תלמוד לומר "כל ימי".

 תימה דהך מוקמינן כר"ע אלמא ר"ע קא דריש כל וכן בשלהי פ' התערובת (זבחים פב.) דריש ר"ע כל וא"כ כי קאמר בפסחים פרק אלו עוברין (פסחים דף מג:) מאן שמעת ליה דדריש כל ר' אליעזר הוא דלמא ר"ע הוא דדריש נמי כל ויש לומר דאין לדמות דרשות דכל להדדי דיש כל דשייך למדרש לכ"ע והאי דשמעתין דלמנינא מדרש שפיר דמדימי למנינא כל נמי למנינא:

ת"ל כל ימי נדתה

A lesser zava must count only one clean day. This is in accordance with the baraita (Rambam Sefer Kedusha, Hilkhot Issurei Bia 6:8–10).

She counts only her one day

אֵינָהּ סוֹפֶרֶת אֶלָּא יוֹמָהּ

זבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד. כברייתא. (רמב"ם ספר הלכות איסורי ביאה פ"ו ה"ח. וראה ספר קדושה שם ה"ט).<XS1>

אינה סופרת אלא יומה

זבה קטנה אינה סופרת אלא יום אחד בלבד. כברייתא. (רמב"ם ספר הלכות איסורי ביאה פ"ו ה"ח. וראה ספר קדושה שם ה"ט). <P145>

The baraita continues: And from where is it derived that she counts one clean day for experiencing bleeding on one day? The verse states: “All the days of her discharge shall be for her.” One might have thought that she must count seven clean days for experiencing bleeding on two consecutive days. And this is a logical inference: Just as a zav , who does not count one clean day if he sees a discharge on one day, nevertheless must count seven clean days if he sees a discharge on two days, then with regard to a zava , who counts one clean day if she experiences bleeding on one day, isn’t it logical that she should count seven clean days if she experiences bleeding on two consecutive days? The verse states: “All the days of her discharge shall be for her,” which teaches that she counts only her one day <note data-assoc="h"/>even if she experiences bleeding for two consecutive days.

ומבררים עתה את דינה של הרואה יום אחד בתקופת ימי זיבתה, שהיא "שומרת יום כנגד יום", מנין לי שהריהי סופרת יום אחד לראייה של יום אחד — תלמוד לומר "יהיה לה". ושואלים: יכול יהא הדין שתספור שבעה ימים לראייה של שנים ימים, ולא יומיים בלבד. שכן יש מקום לומר כהלכה זו, והלא דין (קל וחומר), הוא, ובאופן זה: ומה הוא (הזב), שקל בדינו שהרי אין סופר אחד לאחד — בכל זאת הריהו סופר שבעה ימים נקיים לשנים ראיות. היא (הזבה), שחמורה בדינה, שהרי היא סופרת אחד לאחד — אינו דין שתספור שבעה נקיים לשנים? לכך תלמוד לומר "יהיה לה" — להורות שהיא אינה סופרת אלא יומה.

וּמִנַּיִן שֶׁסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה לָהּ״. יָכוֹל תִּסְפּוֹר שִׁבְעָה לִשְׁנַיִם, וְדִין הוּא: וּמַה הוּא שֶׁאֵין סוֹפֵר אֶחָד לְאֶחָד – סוֹפֵר שִׁבְעָה לִשְׁנַיִם, הִיא שֶׁסּוֹפֶרֶת אֶחָד לְאֶחָד – אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּסְפּוֹר שִׁבְעָה לִשְׁנַיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה לָהּ״ – אֵינָהּ סוֹפֶרֶת אֶלָּא יוֹמָהּ.

כתבו אחרונים כי דרשות הברייתא נסמכות על המקרא כשיטת ר' עקיבא, שכן ברייתא זו היא ממדרש הלכה תורת כהנים (הנקרא "ספרא"), ומסורת היא כי סתם ספרא הריהו משל ר' יהודה, והינו על פי שיטת ר' עקיבא. ועוד כתבו כי דווקא ר' עקיבא, שנאמר בו שהיה דורש תלי תלין של הלכות על כל קוצה של יו"ד (כמובא במנחות כט,ב) הוא שיכול היה לדרוש מן הכתובים את כל ההלכות הללו. מה שאין כן תנאים אחרים, כר' אלעזר בן עזריה שלמדו הלכות אלה כהלכה למשה מסיני (רד"ל).

<SP0.34><MIN0.75><MAX2>לר' עקיבא קראי לר' אלעזר בן עזריה הלכתא<SP0.34><MIN0.75><MAX2>

The Gemara explains the difficulty from this baraita : Evidently, the halakhot of the eleven days of ziva are derived from verses and are not a halakha transmitted to Moses from Sinai. The Gemara answers: According to the opinion of Rabbi Akiva these halakhot are derived from verses. According to the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya they are a halakha transmitted to Moses from Sinai.

ומסכמים את השאלה: אלמא קראי נינהו [הרי איפוא מקראות הן] כל הלכותיה של תקופת אחד עשרה הימים הללו, ושלא כדברי ר' אלעזר בן עזריה! ומשיבים: לשיטת ר' עקיבא — אכן כל ההלכות הללו נלמדות מקראי [מקראות], ואולם לשיטת ר' אלעזר בן עזריה — הלכתא [הלכות למשה מסיני] הן.

אַלְמָא קְרָאֵי נִינְהוּ! לְרַבִּי עֲקִיבָא – קְרָאֵי, לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה – הִלְכְתָא.

With regard to the verse discussing the days of ziva , Rav Shemaya said to Rabbi Abba: But one can say that if she experiences bleeding during the daytime she shall be a zava , but if she experiences bleeding at night she shall be a menstruating woman, as the verse specifies “days.” Rabbi Abba said to him: With regard to your claim, the verse states: “Beyond the time of her menstruation” (Leviticus 15:25), which teaches that she becomes a zava if she experiences bleeding close to her days of menstruation. When is the time close to her days of menstruation? At night. And with regard to an emission during this time the verse calls her a zava .

ומתוך שהובאו דרשות הלכותיה של הזבה מן הכתוב "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים", ובכללן, דין תקופת ימי זיבה הבאה בסמוך לתום תקופת ימי נדות, מביאים מה שאמר ליה [לו] רב שמעיה לר' אבא בשאלה: מאחר ואחז הכתוב בלשון "ימים", מעתה אימא [אמור] כי הרואה ביממא [ביום] — תהוי [תהא] זבה, והרואה בליליא [בלילה] — תהוי [תהא] נדה! אמר ליה [לו] ר' אבא לרב שמעיה בתשובה: עלך [עליך], כנגד החושב כך, אמר קרא [הכתוב] בהמשך דבריו "או כי תזוב על נדתה" — להורות: סמוך לתקופת נדתה. ומעתה נשאל: הזמן המוגדר כסמוך לנדתה אימת הוי [מתי הוא]? — בליליא [בלילה], וקא קרי [והוא הכתוב קורא] לה זבה.

אֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמַעְיָה לְרַבִּי אַבָּא: אֵימָא, בִּימָמָא – תֶּהֱוֵי זָבָה, בְּלֵילְיָא – תֶּהֱוֵי נִדָּה! אֲמַר לֵיהּ: עֲלָךְ אֲמַר קְרָא ״עַל נִדָּתָהּ״ – סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ, סָמוּךְ לְנִדָּתָהּ אֵימַת הָוֵי? בְּלֵילְיָא, וְקָא קָרֵי לָהּ ״זָבָה״.

In many places in the Talmud and the midrash, Elijah the prophet appears to people, especially to Sages, and resolves their dilemmas. As it is stated in the Prophets (II Kings 2:11), Elijah did not die, and he continues to serve as an emissary of God. The verse describes how a letter arrived for King Jehoram from Elijah the prophet many years after Elijah’s time on earth (II Chronicles 21:12). The midrash named Tanna deVei Eliyahu or Seder Eliyahu comprises two parts: Seder Eliyahu Rabba, which has thirty-one chapters, and Seder Eliyahu Zuta, which has fifteen chapters, though there are some editions which have a different numbering system. The entire work is written in Hebrew and contains biblical commentary, events of Jewish history, and first-person stories of Elijah the prophet. Some of these stories begin with the phrase: Father Elijah said. The Talmud often quotes Tanna deVei Eliyahu, and the final paragraph of the Gemara is from Seder Eliyahu Zuta, chapter 2. Some hold that Tanna deVei Eliyahu and the school of Eliyahu are not references to Elijah the prophet; rather, they are named for one of the tanna’im who lived during the Second Temple period (Be’er Sheva).

The school of Elijah taught

תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ

In the Jerusalem Talmud (Megilla 1:5), this verse is cited to derive the principle that the halakhot will not be nullified in the future time to come. It says in this verse that the halakhot are eternal. The later authorities add that the word “His” [lo] has the numerical value of 36, which alludes to the 36 tractates of the Babylonian Talmud. This is an additional reason why this statement is cited here, at the completion of the Babylonian Talmud (Ḥatam Sofer).

His ways are eternal

הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ

The word halakhot completes the tractate and the entire Babylonian Talmud. Rashi writes that this term includes the study of Mishna, baraitot, and halakhot transmitted to Moses at Sinai.

Rather as halakhot

אֶלָּא הֲלָכוֹת

העירו ראשונים כי לא בכל ספרי התלמוד מופיעה מימרא זו, שכן יש ספרי תלמוד שאין גורסים אותה (ואולם כן היא בגירסת רש"י בתלמוד, ולכך רבינו תם נכדו כללה בתלמודו). <BOC><SZ8.199>ובטעם הדבר שהובאו דברים אלה בסוגייתנו הסבירו, שמתוך שנידונה בה הברייתא שעניינה היא הלכה, לכך הוסיפו בה דברים בשבח לימוד ההלכה. ומה עוד שחשוב הוא לסיים בדבר טוב, שהרי אמרו חכמים (ברכות לא,א) "שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהן בדברי שבח ותנחומין" (תוס', תוהרא"ש). <BOC><SZ8.199>ובטעם הדבר שהובאו דברים אלה בסוף מסכת נדה, היא המסכת החותמת את התלמוד הבבלי, כתבו אחרונים שכן מאחר ו"הלכות" משמען משניות, ומאחר שלא נסדר עוד התלמוד על שאר מסכתות שבסדר "טהרות" הבאות אחר מסכת נדה. חששו שלא יתעסקו עוד בשאר המסכתות שלאחרי מסכת נדה. ולכך התקינו מסדרי התלמוד הבבלי בסוף התלמוד לומר כן, לחבב את לימוד המשנה על התלמידים (רד"ל). ואחרים כתבו כי מאחר ועתה החמירו על עצמן בנות ישראל שהריהן יושבות שבעה נקיים על כל טיפת דם כחרדל שהן רואות, והיה איפוא מקום לומר כי אין עוד צורך לשנות את מסכת נדה, על הלכותיה ופרטיהן. לכך העלו מסדרי התלמוד בסוף מסכת נדה כי אשרי השונה הלכות בכל יום, ובכללן גם הלכות מסכת נדה, הגם שעתה אין הן נצרכות מפני החומרה שהחמירו על עצמן בנות ישראל (מהרש"א).

כל השונה הלכות בכל יום

ואף שאמרו חכמים כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שכן נאמר (ישעיה ס, כא) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (סנהדרין פרק י משנה א) — אין זה ניתן לכל בן ישראל אלא לאחר צירוף וזיכוך מכל סיגי היצר הרע וחטאי העולם הזה. ואולם זה שנאמר בו שהוא "בן העולם הבא", הריהו נוחל עולם הבא מיד משיצא מהעולם הזה, ודרכו דרך ישרה לשם. ולכך הזכירו בדברים אלה "כל השונה הלכות", שכן שונה היא דרך לימוד ההלכה מדרך המשא ומתן שבגמרא. שבירורי הדברים במשא ומתן כרוכים בצירוף ובבירור, בעמל וביגיעה מרובה. מה שאין כן לימוד ההלכה, שברורה וישרה היא. וללמדנו באו הדברים, שאף דרכו של השונה הלכות ברורה וישרה אל חלקו שבעולם הבא (ערל"נ).

מובטח לו שהוא בן העולם הבא

בתלמוד הירושלמי (מגילה פ"א ה"ה) למדו מכתוב זה כי אין ההלכות בטלות לעתיד לבוא, שכן נאמר בכתוב זה כי ההלכות הן "עולם" (ובמשמע: לעולם, לנצח). והוסיפו אחרונים כי אף במלה "לו" שבכתוב יש רמז, על דרך הגימטריא, לשלושים ושש מסכתות שעליהן נסדר התלמוד הבבלי. ומכאן טעם נוסף על שום מה הובאה מימרא זו בסוף התלמוד הבבלי (חת"ס).

הליכות עולם לו

המלה "הלכות" החותמת את מסכתנו, כמו גם את סדר התלמוד הבבלי כולו, כתב רש"י שהריהי כוללת משנה, וברייתא, הלכה למשה מסיני. ויעוין ב"גרסות" שבכת"י מדוייקים של התלמוד דברים אלה הריהם בכלל דברי התלמוד, שכך הוא נחתם. וכתבו אחרונים שחתם רש"י את פירושו למסכת נדה בדברים הללו, והרי זה אף חתימת פירושו לכלל התלמוד כולו, ומשום שבסוגייתנו זו המסיימת את המסכת אכן הובאו כל אלה, שיש בה מן המשנה ומן הברייתא ומהלכה למשה מסיני. <BOC><SZ8.199>ועוד כתבו כי כדרך שסיומם של ששה סדרי משנה הריהו בדברים שיש בהם מתן שכר טוב ללומדי התורה, שכך אמר ר' יהושע בן לוי "עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". שלאחר שהשלים כל דיני המשנה, הריהו מספר בגמול ושכר הלומדה והמקיימה (רמב"ם, רא"ש). כן אף בסיום התלמוד הרינו חותמים במימרא דומה, שאף עניינה הוא הגמול והשכר ללומדי התורה (ערל"נ). <P145>

אלא הלכות

The Sages distinguish between the hymenal blood of a girl who is a minor, less than twelve years old, and that of a young woman, who is over twelve. They also distinguish with regard to the blood of a young woman, between the ages of twelve and twelve and a half, who has previously menstruated, and one who has not yet menstruated. There are disputes relating to the ritual purity and impurity of each of these women. Concerning a minor, some Sages hold that any blood that emerges during the first four nights of her marriage is attributed to the torn hymen, and she remains ritually pure. Others hold that the blood is considered to be pure as long as the wound has not healed. There is an opinion that blood that emerges only when she is standing but not when she is sitting, or only when she sits on a coarse item but not when she sits on a soft one, is considered to be from the hymen. With regard to a young girl who has never previously menstruated, some rule that only blood that emerges during the first night is considered pure, whereas any blood that emerges after that time is menstrual blood and is impure. Others maintain that any blood that emerges during the first four nights is ritually pure. According to some Sages, it is permitted for a young girl who has previously menstruated to engage in intercourse only once, after which she is impure until she completes her purification process. Others hold that any blood she discharges for the entire first night is considered pure blood. The halakhot stated in the mishna with regard to pure blood seen by a virgin are in accordance with the basic halakha. In practice, anyone who marries a virgin may engage in intercourse with her only once, after which she becomes impure and forbidden to him until she has waited a certain amount of time and immersed in a ritual bath. According to some early commentaries this is the conclusion of the Gemara as stated by Rav and Shmuel, and Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. According to other early commentaries it is a custom that became universally accepted during the time of the ge’onim. A greater zava must count seven clean days and examine herself on each of those days. There is a dispute with regard to her status if she examined herself only on the first and seventh days. Some contend that as she examined herself at the beginning and the end of the period, she may consider herself to have remained clean during the intermediate days. Others maintain that the two days that she examined herself are counted, but she must count another five clean days. Yet others hold that only the examination on the last day counts, and therefore she must count another six clean days. There is an additional dispute concerning the halakha if a woman checked herself only on the first or seventh day. With regard to the status of blood that emerges from a woman after her death, there are different opinions. Everybody agrees that the blood is treated as blood which flowed from a corpse and as such imparts the impurity of a dead person only if there is a quarter-log. With regard to the question of whether the blood imparts impurity in any amount, there are different opinions. Some rule that the blood is impure, as although it emerged only after her death, it originated in the uterus, and any blood that originates in the uterus is impure even if it is not menstrual blood. Others claim that blood from the uterus which is not menstrual blood is pure, and therefore the blood only has the impurity of any other blood that flowed from a woman after her death. This chapter also discussed the status of a woman after childbirth, during her days of pure blood, with regard to consecrated items and teruma.

The Gemara concludes the tractate with a general statement with regard to Torah study. The school of Elijah taught: <note data-assoc="b"/>Anyone who studies halakhot every day is guaranteed that he is destined for the World-to-Come, as it is stated: “His ways [ halikhot ] are eternal” (Habakkuk 3:6). <note data-assoc="n"/>Do not read the verse as halikhot ; rather, read it as halakhot . <note data-assoc="n"/>The verse indicates that the study of halakhot brings one to eternal life in the future world.

וחותמים את המסכת בדבר אגדה, ממה שתנא דבי [שנה החכם של בית מדרשו] של אליהו: כל השונה הלכות בכל יום — מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שכן נאמר "הליכות עולם לו" (חבקוק ג, ו), אל תקרי [תקרא] "הליכות" אלא הלכות, וללמדנו שכל השונה הלכות ("הליכות"), נוחל עולם הבא ("עולם לו").

תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם – מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״ – אַל תִּקְרֵי ״הֲלִיכוֹת״ אֶלָּא ״הֲלָכוֹת״.  הדרן עלך תינוקת  וסליקא לה מסכת נדה

 אית ספרים דלא גרסינן ליה מיהו בפירוש רש"י איתא ור"ת הגיהו בספרו וכן נראה דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב ואיתא נמי כן במגילה פרק בתרא (דף כח:) והכי נמי אמרינן באין עומדין (ברכות לא.) שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהן בדברי שבח ותנחומין:

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות

The Gemara concludes the tractate with a general statement with regard to Torah study. The school of Elijah taught: Anyone who studies halakhot every day is guaranteed that he is destined for the World-to-Come, as it is stated: “His ways [ halikhot ] are eternal” (Habakkuk 3:6). Do not read the vers