וּמַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. דַּאֲמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּרְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. וּמַאי אֵין יָכוֹל לְהָפֵר – מִשּׁוּם עִינּוּי נֶפֶשׁ, אֲבָל מֵפֵר נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

ומתניתין [ומשנתנו] כשיטת ר' יוסי היא, המצמצם יותר בהגדרת עינוי נפש. שאמר רב הונא: כוליה פרקין [כל פרקנו זה] שיטת ר' יוסי היא, ושמואל בשיטת חכמים אמר את דבריו. ומכל מקום, אף לשיטת ר' יוסי מאי [מה פירוש] האמור במשנתנו "אין יכול להפר" — כוונתו: אין יכול להפר משום עינוי נפש, אבל מפר משום נדרים שבינו לבינה.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: נָדְרָה מִשְּׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה – מֵפֵר לְשֶׁאֵינוֹ מִתְעַנָּה. וְרַב אַסִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה, וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: נדרה האשה שלא תאכל משתי ככרות לחם, שבאחת מהן שהיא ככר נאה הריהי מתענה אם לא תאכל ממנה, ובאחת מהן שהיא פת קיבר ואינה חפצה בה אין היא מתענה אם לא תאכל ממנה, מתוך שהוא מפר לככר שהיא מתענה בה, ככל נדרי עינוי נפש — מפר גם לשאינו מתענה. ורב אסי אמר בשם ר' יוחנן: מפר למתענה בלבד, ואין מפר לשאין מתענה.

וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: נָדְרָה מִשְּׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה, וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה.

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] זאת בלשון אחרת: בעא מיניה [שאל אותו] רב אסי מר' יוחנן: נדרה משתי ככרות, באחת מתענה ובאחת אין מתענה, מהו הדין? אמר ליה [לו]: מפר לזו שמתענה בה, ואין מפר לשאין מתענה בה.

אֵיתִיבֵיהּ: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִטַּמְּאָה לַמֵּתִים,

איתיביה [הקשה לו]: האשה שנדרה בנזיר, והיתה עוברת על נדרה; שותה יין, ומטמאה למתים —