מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין, שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין.

מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שזמני המועדים נקבעים רק על פי בית דין המקדשים את החודש, שבת בראשית אין צריכה קידוש בית דין, שקדושתה חלה מעצמה, ואין צורך בהחלטת בית הדין לשם כך, וזו כוונת מה שאמרו שלא נאמרה שבת עם שאר המועדים.

מוֹעֲדֵי ה׳ צְרִיכִין מוּמְחֶה, וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה, אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת.

וכך יש להבין גם את דברי בן עזאי: מועדי ה' צריכין מומחה, שאין קביעת המועדים אלא על פי בית דין מומחים, ואין פרשת נדרים צריכין מומחה אלא אפילו בית דין של הדיוטות יכולים להתיר נדרים.

וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים ״רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ כְּתִיב! אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: בְּיָחִיד מוּמְחֶה.

ומקשים: והא [והרי] בפרשת נדרים "ראשי המטות" כתיב [נאמר] (במדבר ל, ב), ואיך אפשר לומר שיעשו זאת הדיוטות? אמר רב חסדא ואיתימא [ויש אומרים] ר' יוחנן: מה שנאמר "ראשי המטות" בא ללמדנו שגם ביחיד מומחה אפשר להתיר נדר.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט – מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מְתִיב רָבָא: אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב – בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו – אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

אמר ר' חנינא: בעל השותק לאחר ששמע את אשתו נודרת על מנת למיקט (לצער) את אשתו, כדי שתצטרך לסבול בקיום נדרה, אך בליבו הפר לה, הרי זה מפר לה בפיו אפילו מכאן ועד עשרה ימים. מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: אימתי אמרו שאם מת הבעל (הארוס) נתרוקנה רשות לאב — בזמן שלא שמע הבעל, או ששמע ושתק, או ששמע והפר ומת בו ביום. אבל אם שמע וקיים, או ששמע ושתק ומת ביום של אחריו — אין יכול להפר.

מַאי לָאו – בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט? לָא, בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים. אִי הָכִי הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים! אֶלָּא בְּשׁוֹתֵק סְתָם.

מאי לאו [האם לא] מה שאמרו "שמע ושתק" הוא אפילו בשותק על מנת למיקט (לצער) אותה? ודוחים: לא, מדובר שם דווקא בשותק על מנת לקיים. ומקשים: אי הכי [אם כך] היינו [הרי זה בדיוק] מה ששנינו או שמע וקיים! אלא יש לתרץ בדרך אחרת, ששם מדובר בשותק סתם, שלא נתכוון לכלום.

מְתִיב רַב חִסְדָּא: חוֹמֶר בְּהֶקֶם מִבְּהֶפֶר, וּבְהֶפֶר מִבְּהֶקֶם; חוֹמֶר בְּהֶקֶם

מתיב [מקשה] רב חסדא ממקום אחר: שנינו: חומר (חומרה) בהקם, בקיום נדרים, מבהפר, מבהפרת נדרים, וחומר בהפר מבהקם; כיצד? חומר בהקם —