אֲבָל אִם שָׁמַע וְקִיֵּים, אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו – אֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

אבל אם שמע הבעל וקיים את הנדר, או ששמע ושתק ומת ביום שלאחריו, שעצם שתיקתו היא כקיום — אין האב יכול להפר.

שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפַר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק בַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הָאָב – זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: מֵת הָאָב – לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפַר לָהּ וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל – זוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב.

שמע אביה והפר לה, ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב — זו היא ששנינו: מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל (לארוס), שאין הארוס יכול להפר לבדו כאשר האב אינו מצטרף עימו. שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל — זו היא ששנינו: מת הבעל נתרוקנה רשות לאב שדי בהפרת האב לבדו.

שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפַר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת – אֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְהָפֵר, שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר אֶלָּא בְּשׁוּתָּפוּת.

שמע בעלה והפר לה, ולא הספיק האב לשמוע עד שמת — אין הבעל יכול להפר, למרות שעכשיו אין לה אב, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות.