וְלָאו מִמֵּילָא שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ?

ולאו [והאם לא] ממילא, מכלל הדברים שמעת מינה [לומד אתה זאת]? שהרי נאמר "אם בית אישה נדרה", ומשמע שנדרים שנדרה קודם לכן אינו יכול להפר.

אִיבָּעֵית אֵימָא: דַּהֲוָיָה קִדּוּשִׁין מַשְׁמַע.

איבעית אימא [אם תרצה אמור] ראיה אחרת, ממה שהכתוב "אם היו תהיה לאיש" מדבר בארוסה, כי לשון של הויה ("תהיה לאיש") קדושין משמע ולא נישואין.

אֵימָא אָב לְחוּדֵיהּ מֵיפֵר! אִם כֵּן ״וְאָסְרָה אִסָּר בֵּית אָבִיהָ״, ״יָנִיא אוֹתָהּ״ לָמָּה לִי? הָשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר בִּמְקוֹם אָרוּס מֵיפֵר אָב לְחוּדֵיהּ, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אָרוּס מִיבָּעֲיָא?!

ולעצם הענין שואלים: אימא [אמור] שאב לחודיה [לבדו] מיפר נדרי בתו המאורסה! ומשיבים: אם כן מה שנאמר בכתוב "ואסרה אסר בית אביה" (במדבר ל, ד) ונאמר על כך "יניא אותה" (במדבר ל, ט) למה לי? השתא [עכשיו, הרי] לשיטתך יש לומר שבמקום שיש ארוס מיפר אב לחודיה [לבדו], שלא במקום ארוס, כלומר, כשאינה ארוסה, מיבעיא [נצרכה] לומר שהוא מפר?

אֵימָא: אָב לִיבָּעֵי אָרוּס, וְאָרוּס לְחוּדֵיהּ מֵיפֵר. וְכִי תֵּימָא: אָב דְּכָתַב רַחֲמָנָא לָמָּה לִי – מִיבָּעֵי לֵיהּ דְּאִי הֵקִים – הֵקִים!

ושואלים מצד אחר: אימא [אמור] שהאב ליבעי [שיצטרך] שגם הארוס יפר עימו, וארוס לחודיה [לבדו] מיפר. וכי תימא [ואם תאמר]: אב דכתב רחמנא [שכתבה התורה], וכפי שלמדנו מסמיכות הכתובים, למה לי, אם הארוס יכול להפר לבדו — אפשר היה לומר כי מיבעי ליה [צריך אותו] ללמד דאי [שאם] הקים האב את הנדר — הקים, ואין הארוס יכול להפר!

אִם כֵּן ״בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה״ לְמַאי כָּתַב? קַל וָחוֹמֶר: וּמַה בִּמְקוֹם אָב אָרוּס מֵיפֵר לְחוּדֵיהּ, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם אָב – מִיבָּעֲיָא?!

ודוחים: אם כן "בית אישה נדרה" (במדבר ל, יא) האמור באשה נשואה למאי [למה, לאיזה צורך] כתב אותו? הלא קל וחומר הוא: ומה במקום שיש אב, ארוס מיפר לחודיה [לבדו], שלא במקום אב כשהיא נשואה שאינה ברשות אביה מיבעיא [נצרכה] לומר שמפר?!

אֵימָא ״אִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה״ לוֹמַר שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין.

וממשיכים לשאול עוד: אימא [אמור] שהארוס לבדו יכול להפר, והכתוב "אם בית אישה נדרה" לא נועד לומר לנו שהבעל מפר לבדו, אלא לצמצם את כוחו לומר שאין הבעל מיפר בקודמין!

וּמִינֵּיהּ, אָרוּס מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין.

ומשיבים: ומיניה [וממנו] מדבר זה עצמו יכול אתה לחזור וללמוד את ההלכה, שהרי משאלה זו אפשר להסיק שארוס כן מיפר בקודמין. ומדוע יוכל הארוס, שאין האשה לגמרי ברשותו, לעשות מה שאין הבעל יכול לעשות?

אֶלָּא לָאו – מִשּׁוּם שׁוּתָּפוּתֵיהּ דְּאָב.

אלא לאו [האם לא] משום שותפותיה [שותפותו] של האב שמיפר יחד איתו, כיון שבאב אין הגבלה כזו, ויכול להפר גם בקודמים. ומכאן אנו למדים שהארוס לבדו אינו יכול להפר כלל.