לִסְפֵיקָא. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מְעַיֵּיל אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ לִסְפֵיקָא.

לספיקא [לספק], כלומר, בכל מקום שעשוי להיות ספק במשמעות הדברים שמשמיע אדם — אין אדם מתכוון להכניס את עצמו לתחום המסופק, ולא אסר את עצמו בו. ואילו ר' יוסי סבר: מעייל איניש נפשיה לספיקא [מכניס אדם עצמו לספק].

וּרְמִינְהִי: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי כִּיתֵּי בָּנוֹת מִשְׁתֵּי נָשִׁים, וְאָמַר: קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי הַגְּדוֹלָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת, אִם גְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת, וְאִם קְטַנָּה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, חוּץ מִן הַקְּטַנָּה שֶׁבַּקְּטַנּוֹת.

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: מי שיש לו שתי כיתי (קבוצות) בנות שנולדו לו משתי נשים שנשא בזמנים שונים, ויש לו מאשה אחת שתי בנות ומן האשה האחרת שתי בנות יותר קטנות, ואמר: קדשתי את בתי הגדולה לאיש פלוני, ואיני יודע אם היתה כוונתי לגדולה שבגדולות שבכת ראשונה, אם גדולה שבקטנות שבכת השניה, ואם היתה כוונתי לקטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות — כולן אסורות מספק, פרט לקטנה ביותר, שהרי לא בירר את מי מהן קידש. אלו דברי ר' מאיר. חוץ מן הקטנה שבקטנות.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כּוּלָּן מוּתָּרוֹת, חוּץ מִן הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּגְּדוֹלוֹת!

ר' יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות. הרי שלדעת ר' מאיר הלשון הבלתי ברורה "בתי הגדולה" כוללת בתוכה גם את הספיקות, ואילו לר' יוסי רק מה שהוא ודאי נכלל בכך!

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר רַב: מוּחְלֶפֶת הַשִּׁיטָּה. וְהָתַנְיָא: זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ וְאָמַר ״עַד לִפְנֵי״. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עַד שֶׁיֵּצֵא, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

אמר ר' חנינא בר אבדימי אמר רב: מוחלפת השיטה, כלומר, צריך להחליף את דעות בעלי השיטות במשנתנו, כדי להתאימן לדעות שבמסכת קדושין. והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא], זה הכלל: כל מאורע שזמנו קבוע ונדר ואמר "עד לפני" אותו מאורע — ר' מאיר אומר: נאסר עד שיצא, ור' יוסי אומר: עד שיגיע. והרי זו ראיה נוספת שיש להחליף את השיטות במשנתנו.

מתני׳ ״עַד הַקָּצִיר״ ״עַד הַבָּצִיר״ ״עַד הַמַּסִּיק״ – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ. זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, וְאָמַר ״עַד שֶׁיַּגִּיעַ״ – אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ, אָמַר ״עַד שֶׁיְּהֵא״ – אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. וְכָל שֶׁאֵין זְמַנּוֹ קָבוּעַ, בֵּין אָמַר ״עַד שֶׁיְּהֵא״ בֵּין אָמַר ״עַד שֶׁיַּגִּיעַ״ – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁיַּגִּיעַ.

האוסר דבר על עצמו "עד הקציר (של התבואה) ", או "עד הבציר" (של הענבים), או "עד המסיק" (של זיתים) — אינו אסור אלא עד שיגיע זמן זה. זה הכלל: כל מאורע שזמנו קבוע ואמר "עד שיגיע" מאורע זה — אסור עד שיגיע. אמר על אותו מאורע "עד שיהא" — אסור עד שיצא. וכל שאין זמנו קבוע, שאין לו תאריכים קבועים, בין אמר "עד שיהא" בין אמר "עד שיגיע" — אינו אסור אלא עד שיגיע.

״עַד הַקַּיִץ״ ״עַד שֶׁיְּהֵא הַקַּיִץ״ – עַד שֶׁיַּתְחִילוּ הָעָם לְהַכְנִיס בְּכַלְכָּלוֹת. ״עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ״ – עַד שֶׁיַּקְפִּילוּ הַמַּקְצוּעוֹת.

אמר "עד הקיץ", או "עד שיהא הקיץ" — הרי קיץ זה הוא זמן קטיף פירות הקיץ, ובפרט התאנים, ונאסר עד שיתחילו העם להכניס את התאנים בכלכלות (בסלים) אל הבית. אם אמר "עד שיעבור הקיץ" — אסור עד שיקפילו המקצועות, שיחזירו למקומם את הסכינים שקוצצים בהם את התאנים.

גמ׳ תָּנָא: כַּלְכָּלָה שֶׁאָמְרוּ – כַּלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵנִים, וְלֹא כַּלְכָּלָה שֶׁל עֲנָבִים. תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר מִפֵּירוֹת הַקַּיִץ – אֵין אָסוּר אֶלָּא בִּתְאֵנִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עֲנָבִים בִּכְלַל תְּאֵנִים.

תנא [שנה החכם] : "כלכלה" זו שאמרו במשנה — כלכלה של תאנים היא, ולא כלכלה של ענבים שנבצרות מאוחר יותר. תניא [שנויה ברייתא] : הנודר מפירות הקיץ — אין אסור אלא בתאנים, שהן נקראות "קיץ". רבן שמעון בן גמליאל אומר: ענבים בכלל תאנים, כלומר, בכלל "פירות הקיץ".

מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? קָסָבַר: תְּאֵנִים מִיקַּצְּצָן בִּידָא, עֲנָבִים לָא מִיקַּצְּצָן בִּידָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: עֲנָבִים נַמִי, כִּי מִירַדְּדָן – מִיקַּצְּצָן בִּידָא.

שואלים: מאי טעמא דתנא קמא [מה הטעם של התנא הראשון]? ומשיבים, קסבר [סבור הוא] : כיון שתאנים מיקצצן בידא [נקצצות ביד], ואילו ענבים לא מיקצצן בידא [אינן נקצצות ביד] אלא במזמרה, לכן רק התאנים נקראות "פירות הקיץ". רבן שמעון בן גמליאל סבר: ענבים נמי [גם כן], כי מירדדן [כאשר הם בשלים יפה] — מיקצצן בידא [הם נקצצים ביד] ולכן אפשר לקרוא גם להם "פירות הקיץ".

״עַד שֶׁיַּעֲבוֹר הַקַּיִץ עַד שֶׁיִּכָּפְלוּ הַמַּקְצוּעוֹת״. תָּנָא: עַד שֶׁיַּכְפִּילוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת.

שנינו במשנה שאם אמר "עד שיעבור הקיץ", כוונתו עד שיכפלו המקצועות. תנא [שנה החכם] : עד שיכפילו רוב המקצועות, ואינו צריך לחשוש ליחידים שעדיין לא עשו זאת.