מתני׳ ״מִן הַכָּבוּשׁ״ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַכָּבוּשׁ שֶׁל יָרָק: ״כָּבוּשׁ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בְּכָל הַכְּבוּשִׁים. ״מִן הַשָּׁלוּק״ – אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִן הַשָּׁלוּק שֶׁל בָּשָׂר: ״שָׁלוּק שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בְּכָל הַשְּׁלוּקִים.

הנודר "קונם עלי מן הכבוש" — אין אסור אלא מן הכבוש של ירק שהוא סתם "כבוש" שבלשון בני אדם. אבל אם אמר "כבוש שאני טועם" — אסור בכל מיני הכבושים. וכן אם אומר "מן השלוק" — אינו אסור אלא מן השלוק של בשר שהוא "שלוק" בלשון בני אדם. ואם אמר בלשון "שלוק שאני טועם" — אסור בכל השלוקים.

גמ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אָוְיָא לְרַב אַשִׁי: אֲמַר ״דִּכְבִישׁ״ מַאי: ״דִּשְׁלִיק״ מַאי: ״דִּצְלִי״ מַאי: ״דִמְלִיחַ״ מַאי, הֵיכִין מַשְׁמַע? תִּיבָּעֵי.

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רב אויא לרב אשי: אם אמר "דכביש [שכבוש] אסור עלי " מאי [מה] דינו? "דשליק" [ששלוק] מאי [מה] דינו? "דצלי" [שצלוי] מאי [מה] דינו? "דמליח" [שמלוח] מאי [מה] דינו? היכין משמע [כיצד המשמעות] האם הכוונה היא לסוג מסויים שמקובל לקרוא לו בשם זה, או לכל המינים שהם בגדר זה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועדיין תיבעי [תישאל] השאלה.

מתני׳ ״מִן הַצָּלִי״ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַצָּלִי שֶׁל בָּשָׂר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ״צָלִי שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בְּכָל הַצְּלוּיִים. ״מִן הַמָּלִיחַ״ – אֵין אָסוּר אֶלָּא מִן הַמָּלִיחַ שֶׁל דָּג. ״מָלִיחַ שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בְּכָל הַמְלוּחִים.

הנודר "קונם עלי מן הצלי" — אין אסור אלא מן הצלי של בשר, אלו דברי ר' יהודה. ואם אמר "צלי שאני טועם" — אסור בכל הצלויים. וכן האומר "מן המליח" — אין אסור אלא מן המליח של דג שהוא סתם "מליח" בלשון בני אדם. אבל אם אמר "מליח שאני טועם" — אסור בכל המלוחים.

״דָּג דָּגִים שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בָּהֶן בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, בֵּין מְלוּחִים בֵּין תְּפֵלִים, בֵּין חַיִּים בֵּין מְבוּשָׁלִים, וּמוּתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר. הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה – אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּמוּתָּר בְּצִיר וּבְמוֹרַיְיס, הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה – אָסוּר בְּצִיר וּבְמוֹרַיְיס.

אם אמר "דג דגים שאני טועם" — אסור בהן בדגים, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחים בין תפלים, בין חיים בין מבושלים, ומותר בטרית טרופה, שהוא מין דג קטן שחותכים אותו לחתיכות קטנות, ובציר היוצא מן הדגים. שאין אלה נכללים בלשון בני אדם במונח "דג". הנודר מן הצחנה שהיא תערובת דגים שלמים וחתוכים — אסור אף בטרית טרופה, כיון שיש בהם גם חתיכות דגים, ומותר בציר של דגים ובמורייס שהוא הנוזל היוצא משומנם של דגים. הנודר מטרית טרופה — אסור בציר ובמורייס.

גמ׳ תַּנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״דָּג שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בִּגְדוֹלִים וּמוּתָּר בִּקְטַנִּים: ״דָּגָה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בִּקְטַנִּים וּמוּתָּר בִּגְדוֹלִים: ״דָּג דָּגָה שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ – אָסוּר בֵּין בִּגְדוֹלִים בֵּין בִּקְטַנִּים.

תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: אמר "דג שאני טועם" — אסור בדגים גדולים, ומותר בקטנים. אמר "דגה שאני טועם" — אסור בקטנים ומותר בגדולים. "דג דגה שאני טועם" — אסור בין בגדולים בין בקטנים.

אֲמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵי: מִמַּאי דְּ״דָּג שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ גָּדוֹל הוּא – דִּכְתִיב ״וַיְמַן ה׳ דָּג גָּדוֹל לִבְלוֹעַ אֶת יוֹנָה״. וְהָכְתִיב ״וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה׳ אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה״!

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ממאי [ממה, מניין] אתה למד ש"דג שאני טועם" גדול הוא — דכתיב [שנאמר]: "וימן ה' דג גדול לבלע את יונה" (יונה ב, א). אבל יש לשאול: והכתיב [והרי נאמר] "ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה" (יונה ב, ב)! משמע שדג גדול קרוי גם "דגה"!

הָא לָא קַשְׁיָא; דִּלְמָא פְּלָטֵיהּ דָּג גָּדוֹל וּבְלָעֵיהּ דָּג קָטָן. אֶלָּא ״וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה״ – קְטַנִּים מֵתוּ גְּדוֹלִים לֹא מֵתוּ?! אֶלָּא: דָּגָה מַשְׁמַע גְּדוֹלִים וּמַשְׁמַע קְטַנִּים, וּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

ומשיבים: הא לא קשיא [זה איננו קשה]; דלמא פלטיה [שמא פלט אותו] דג גדול, וחזר ובלעיה [ובלע אותו] דג קטן. ומקשים מכתוב אחר: אלא "והדגה אשר ביאר מתה" (שמות ז, כא) וכי דגים קטנים מתו, גדולים לא מתו?! אלא יש לומר כי "דגה" משמע דגים גדולים ומשמע קטנים בלשון מקרא, ואולם בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובני אדם קוראים "דגה" לדגים קטנים דווקא.

״הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה״ כו׳. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: אֲמַר ״הֲרֵי עָלַי צִיחִין״ מַאי? תִּיבָּעֵי.

שנינו במשנה: הנודר מן הצחנה אסור בטרית טרופה. אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: אם אמר "הרי עלי ציחין" מאי [מה] יהיה דינו? האם הוא לשון צחנה, או לשון אחרת? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועדיןן תיבעי [תישאל] השאלה.

מתני׳ הַנּוֹדֵר מִן הֶחָלָב מוּתָּר בַּקּוּם, וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. מִן הַקּוּם – מוּתָּר בֶּחָלָב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: הַנּוֹדֵר מִן הַגְּבִינָה – אָסוּר בָּהּ בֵּין מְלוּחָה וּטְפֵלָה. הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר

הנודר מן החלב — מותר בקום, שהוא נוזל היוצא מן החלב בזמן שמגבנים אותו, ור' יוסי אוסר. הנודר מן הקום — מותר בחלב. אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה — אסור בה, בין שהיא מלוחה ובין שהיא טפלה (בלי מלח). הנודר מן הבשר