חזור
נדרים
דף מו:מַחֲלוֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה, אֲבָל אֵין בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה – דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר.
אמר ליה [לו] רב יוסף לרבה: הרי בית הכנסת ששייך לרבים שכמי שאין בו כדי חלוקה דמי [הוא נחשב], שהרי אי אפשר לומר שבית הכנסת יכול להתחלק ולכל מתפלל חלק לעצמו, ותנן [ושנינו במשנה]: אנשים שנדרו הנאה זה מזה — שניהן אסורין בדבר של אותה העיר, כגון בית כנסת!
רש"י
כשיש בה בדי חלוקה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה וטעמא דמאן דאסר הואיל ואפשר בחלוקה:
אבל אין בה כדי חלוקה דבר הכל מותר דמאי אפשר ליה למיעבד:
אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף: הֲרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, דִּכְמִי שֶׁאֵין בּוֹ כְּדֵי חֲלוּקָה דָּמֵי, וּתְנַן: שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר!
אלא אמר רב יוסף: צריך לומר שכך אמר זעירי: מחלוקת ר' אליעזר בן יעקב וחכמים היא כשאין בה בחצר כדי חלוקה, אבל אם יש בה כדי חלוקה — דברי הכל אסור.
רש"י
בדבר של אותה העיר כדמפרש בית הכנסת והתיבה וכו':
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר זְעֵירֵי: מַחֲלוֹקֶת שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי חֲלוּקָה – דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר.
אמר רב הונא: הלכה כשיטת ר' אליעזר בן יעקב, וכן אמר ר' אלעזר: הלכה כשיטת ר' אליעזר בן יעקב.
רש"י
שאין בה כדי חלוקה ומאן דאסר משום דכבית הכנסת דמי דקתני דש ניהם אסורים ומאן דשרי הואיל ואי אפשר בחלוקה:
אבל יש בה כדי חלוקה דברי הכל אסור דסגי ליה בחלוקה:
תוספות
אמר רב הונא הלכה כרבי אליעזר בן יעקב וקשה דבפרק בתרא פסקינן כרבי אושעיא דאמר בדאורייתא אין ברירה בדרבנן יש ברירה והכא דאורייתא הוא ומפרש ר''ת דהא דפסקי' כרבי אליעזר בן יעקב לאו מטעם דיש ברירה אלא משום דויתור מותר במודר הנאה וכשהדירו זה את זה מדריסת הרגל לא נאסרו וא''כ לפי זה שאם אסרו עצמם בדריסה אסורין ליכנס לחצר ואדם מן השוק שאסר מותר ליכנס דויתור מותר ור''י פי' דפסקינן שפיר מטעמא דיש ברירה ובביצה (דף לח:) לא פסיק כר' אושעיא אלא ממאי דאמר בדרבנן יש ברירה הילכך שותפין שנדרו דריסת הרגל מותרין בחצר ואדם מן השוק מודר הנאה מחבירו אסור ליכנס דויתור אסור דאשכחן סתמא בפרקין דלעיל דויתור אסור:
אָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
א שנינו במשנה שהמודר הנאה מחבירו ויש לו שם מרחץ או בית הבד מושכרים בעיר, אם יש לבעלים תפיסת יד בהם — אסור המודר בהם. ושואלים: וכמה היא תפיסת יד זו האוסרת את הכניסה על המודר? אמר רב נחמן: כגון שנוטל המשכיר חלק מהרווחים של המרחץ למחצה לשליש ולרביע. אבל בבציר [בפחות מכן] — לא שאין חלק קטן כזה נחשב כבעלות. אביי אמר: אפילו בבציר [בפחות] משיעור זה — אסור. היכי דמי דשרי [איך זה בדיוק שמותר] — שמקבל בטסקא [בשכר], כלומר, שהמשכיר מעביר לשוכר לגמרי את כל רשותו, ואינו מקבל אלא שכר קצוב בכל שנה, שאז אפשר לומר שסילק עצמו לגמרי מאותו מקום.
תוספות
למחצה לשליש ולרביע שהמשכיר מקבל שליש הריוח ואין לשוכר כ''א ב' חלקים דברשותו הוא מקבל ואסור:
אבל בבציר פירוש בפחות מותר:
אביי אמר אפילו בבציר אסור כך הגירסא ראשונה:
דמקבל בטסקא פירוש שמקבל השוכר מן המשכיר בכך וכך לשנה ואיתא ספרים דגרסי אפילו בבצין פירוש קרקע היוצר כמו על הבצין של יוצר (ב''מ דף עד.) ורגילין לייבשן במרחץ ואם רגילות להשכיר לייבש בצין של משכיר באותו מרחץ הוה תפיסת יד:
״הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ וְיֵשׁ לוֹ שָׁם מֶרְחָץ״ וכו׳. וְכַמָּה תְּפִיסַת יָד? אֲמַר רַב נַחְמָן: לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, אֲבָל בִּבְצִיר – לָא. אַבַּיֵי אֲמַר: אֲפִילּוּ בִּבְצִיר – אָסוּר. הֵיכִי דָמֵי דְּשָׁרֵי – דִּמְקַבֵּל בְּטַסְקָא.
מחלוקת זו של ר' אליעזר בן יעקב וחכמים היא כאשר החצר היא גדולה למדי שיש בה כדי חלוקה (שיקבל כל אחד לאחר החלוקה לפחות ארבע אמות מרובעות), ואז יש מקום לומר שלכל אחד מהם יש בכוח חלק מוגדר בחצר, והשותף האחר אסור באותו חלק. אבל אם היתה זו חצר קטנה, שאין בה כדי חלוקה — דברי הכל מותר, שכל חלק בה שייך לשניהם, וכל אחד מהם יכול לומר שהוא נכנס לתוך שלו.
רש"י
וכמה תפיסת יד יש לו למדיר באותו מרחץ דליתסר ביה האי:
אבל בבציר מרביע לא חשיב תפיסת יד ומותר בו המודר וספרים דכתיב בהו בבצין משמע נמי בבצים ואית דגרסי בביצין כמו ביצין של יוצר כדאמר בב"מ (דף עד.) שהיוצר עושה כמין ביצים של חומר ומהם עושה קדרות והכי משמע ליה דאית ליה תשמישתא כלום אבל כדי להניח ביצים של יוצר להתם לייבשם אין זו תפיסת יד:
אביי אמר אפי' בבציר מרביע הוי תפיסת יד ואסור בהם המודר והכי נמי איכא לפרש כל הני לישני:
דמקבל בטסקא שקיבלו השוכר לתת ממנו מס בכל שנה ושנה דהאי לא הוי תפיסת יד כלל:
תוספות
מחלוקת בשיש בו כדי חלוקה דאז מתהני בחלוקה שיכול לכוף את חבירו לחלוק לכך לא קנסוה רבנן אבל אין בה דין חלוקה שאין יכול לכוף את חבירו קנסו רבנן: