menu
small logo

חזור

נדרים

דף כח.

אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן.

אין להם פדיון.

גמ׳ וְלִיתְנֵי ״קְדוֹשׁוֹת וְאֵין קְדוֹשׁוֹת״! אַיְּידֵי דְּבָעֵי לְמִיתְנָא סֵיפָא ״אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן״ – תְּנָא נַמִי רֵישָׁא ״יֵשׁ לָהֶם פִּדְיוֹן״.

על לשון המשנה תוהים: מדוע נאמרו הדברים בסגנון "יש להם פדיון"? וליתני [ושישנה] "קדושות ואין קדושות" שעיקר החידוש הוא שהן קדושות ואינן קדושות לגמרי! ומשיבים: איידי דבעי למיתנא סיפא [מתוך שרצה לשנות בסוף] את המקרה ש"אין להם פדיון" שאי אפשר לאומרו בלשון "אינן קדושות", תנא נמי רישא [שנה גם כן בתחילה] בלשון "יש להם פדיון".

רש"י

גמ' וליתני בהאי לישנא ברישא דהיכא דאמר הרי הפירות האלו קרבן [אם אינם נקצצות] קדושות ואינן קדושות קדושות דחל קדושה עלייהו ואינן קדושות דיש להן פדיון דלפי ההוא עניין דקתני סיפא הויין קדושות ואינן קדושות דאילו בסיפא דהתם דאמר עד שיקצצו הוי קדושה גמורה שהרי הן בקדושת הגוף שאין להם פדיון כל זמן שאין נקצצות אע''ג דקדושת דמים הוא ואילו כי אמר אם אינן נקצצות ליכא קדושה חמורה שהרי יש להם פדיון ולהכי כי אמר אם אינן נקצצות לענין כי אמר עד שיקצצו קדושות ואינן קדושות הן: תריץ אין הכי נמי הוה ליה למתני אלא איידי וכו':

תוספות

ה''ג רבינו שמואל וליתני קדושות ול''ג ואין קדושות דמשמע דפריך וליתני בסיפא דאינה קדושה ואדרבה בסיפא קדושה טפי דאין להם פדיון היינו דאין מועיל להן פדיון כדקאמר בסמוך אלא גרסינן וליתני קדושות ותו לא וארישא פריך ור''י [פירש] דשפיר גרסינן ליה ותרווייהו קיימי ארישא ופריך הכי וליתני הרי אלו קדושות אם אינם נקצצות ואינם קדושות אם נקצצו וממילא ידעינן דפשיטא דיש להן פדיון כשאר כל חרמי דמים

איידי דבעי למיתני בסיפא אין להם פדיון כלומר שאין פדיון מועיל בהם דלעולם חוזרות וקדושו' כדמסיק תנא נמי רישא יש להם פדיון:

הֵיכִי נָדַר? אָמַר אַמֵימָר: בְּאוֹמֵר ״אִם אֵינָן נִקְצָצוֹת הַיּוֹם״ וְעָבַר הַיּוֹם וְלֹא נִקְצְצוּ. אִם כֵּן לָמָּה לִי לְמֵימַר? פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, כְּגוֹן דְּאִיכָּא זִיקָא נְפִישָׁא.

ומבררים: היכי [כיצד] נדר, מה היתה בדיוק לשונו של הנודר? אמר אמימר: באומר "הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות היום" ועבר היום ולא נקצצו. ושואלים: אם כן למה לי למימר [לומר] דבר זה, שחלה קדושה עליהם? פשיטא [פשוט] שנדרו חל! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא כגון דאיכא זיקא נפישא [שיש רוח גדולה] והוא סבור שיישברו האילנות הללו.

רש"י

א"כ למה ליה למימר דחל קדושה עלייהו כיון שעבר היום ולא נקצצו:

לא צריכא כגון דאיכא זיקא נפישא שמנשבת רוח קשה בעולם דמסיק אדעתיה דמיתבר להו זיקא דהיינו נקצצות וסד"א לא גמר בלבו להקדישו אלא אדעתא דמיתבר להו זיקא אמר הכי ולא צריכי פדיון דלא חל עלייהו קדושה וכחולין דמי קמ"ל דחל קדושה עלייהו דלהקדש גמור מתכוין:

תוספות

היכי נדר פר''י דאי סתם כדקתני ולא נתן זמן לקציצתן א''כ אינם קצוצות ואין לך קצוצות דאינם נקצצות לסוף אלף שנים מחמת שהיא מתייבשת:

דאיכא זיקא נפישא וא''ת מה ענין זה לשאר נדרים דלעיל דקתני ד' נדרים התירו וי''ל משום דמהו דתימא דחשיב נדרי זרוזין שאין נדר אלא לאמן דבריו שלא יתנצלו ולא משום דדעתו להקדישם אם ינצלו קמ''ל דאפ''ה הוו קדושות דגמר בלבו להקדישם [שסבור] הוא שיכול להיות דמינצלן:

וְהָא קָתָנֵי לָהּ גַּבֵּי טַלִּית, וְטַלִּית לִשְׂרֵיפָה קַיְימָא?! [אִין,] כְּגוֹן דְּאִיכָּא דְּלֵיקָה. הָכָא נַמִי דְּאִיכָּא זִיקָא נְפִישָׁא, וְסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּמַסֵּיק אַדַּעְתֵּיהּ דְּלָא מִיתְנַצְלָן, וּמִשּׁוּם הָכִי קָא נָדַר, קָא מַשְׁמַע לָן.

ושואלים: והא קתני לה [והרי שנה את הדבר הזה] גבי [אצל] טלית, וכי טלית לשריפה קיימא [עומדת]? ומשיבים: [אין] [כן], כגון דאיכא [שיש] דליקה. הכא נמי דאיכא זיקא נפישא [כאן גם כן שיש רוח גדולה] וסלקא דעתך [והיה עולה על דעתנו] דמסיק אדעתיה דלא מיתנצלן הוא מעלה על דעתו שאין הן ניצלות] ומשום הכי [כך] קא נדר [הוא נודר], ויש מקום לומר שלא נתכוון בכל ליבו להקדישם, שהרי לא איכפת לו מה יקרה בסוף, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שלמרות זאת יש בכך נדר.

רש"י

[והא וכו'] כלומר היכי מצית אמרת דאיכא זיקא נפישא והקתני לה דומיא דטלית וטלית מי קיימא לשרפה בתמיה:

אין כגון דאיכא דליקה ומסיק אדעתיה דלא מיתצל ולהכי קאמר אם אינה נשרפת:

הכי נמי וכו' וסד"א דלא מתכוין להקדש כלל כדפרשינן:

קמ''ל דחל קדושה עלייהו:

״הֲרֵי נְטִיעוֹת הָאֵלּוּ קָרְבָּן״ כו'. וּלְעוֹלָם? אָמַר בַּר פַּדָּא: פְּדָאָן – חוֹזְרוֹת וְקוֹדְשׁוֹת, פְּדָאָן – חוֹזְרוֹת וְקוֹדְשׁוֹת, עַד שֶׁיִּקָּצְצוּ. נִקְצְצוּ – פּוֹדָן פַּעַם אַחַת, וְדַיּוֹ. וְעוּלָּא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁנִּקְצְצוּ – שׁוּב אֵין פּוֹדָן.

שנינו במשנתנו שאם אמר "הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו" — אין להן פדיון. ושואלים: ולעולם אין להן פדיון? אמר בר פדא: אם פדאן — חוזרות וקודשות, פדאן שוב — חוזרות וקודשות, עד שיקצצו. אם נקצצו — פודן פעם אחת ודיו. ועולא אמר: כיון שנקצצו — שוב אין פודן, כלומר, אינו צריך לפדותן, שאינן קדושות עוד.

רש"י

ולעולם בתמיה. מדקתני אין להן פדיון משמע שלעולם אין להם פדיון אפי' לאחר קציצה:

אמר בר פדא כל זמן שלא נקצצו עדיין חוזרות וקדושות:

נקצצו פודן פעם אחת ודיו ויצאו לחולין ושוב אינו פודן דהא חולין הן:

תוספות

אין להם פדיון ולעולם בתמיה וכי לעולם לא יהא להם פדיון דפשיטא ליה דאין להם פדיון ר''ל שאין מועיל להם פדיון כמקדש וככלים דאין להם פדיון:

אמר בר פדא פדאן חוזרות וקדושות וכן לעולם עד שיקצצו שכך ר''ל הרי הן קרבן עד שיקצצו דכל שאפדם תחזור ותחול קדושה עליהם כל שעה נקצצו פודן פעם אחת דקדושה שבהן לא פקעה בכדי אע''ג דעד שיקצצו קאמר:

עולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודן דלא הקדישן אלא עד שיקצצו דפקעה קדושה בכדי כשנקצצו וצ''ע לעולא אם [פדאן] חוזרות וקדושות או לא וי''ל שמודה דאם פדאן חוזרות וקדושות כל זמן שלא נקצצו כמו לבר פדא דמדלא פליג עליה שהרי שיטה דהש''ס משמע כן מדפריך ולעולם משמע פשיטא ליה דאין להם פדיון דקאמר היינו דאינן בתורת פדיון דפשיטא ליה דעד שיקצצו הם קדושות וא''ת מנלן דלעולא חוזרות וקדושות וכ''ת מל' עד שיקצצו הא איצטריך לעולא לכוין לשון כשנקצצו דשוב אין פודן כדפרישית וא''כ מנ''ל דפדאן חוזרות וקדושות קודם קציצה. וי''ל דא''כ הוה ליה למימר (לנודר) הרי הנטיעות האלו קרבן עד שנקצצו ולא יותר או אומר אינם קרבן אלא עד שנקצצו ואז משמע תרתי משמע דפדאן חוזרות וקדושות קודם קציצה ומשמע נמי דאחר קדושה פקעה קדושה מנייהו מדלא אמר הרי הן כקרבן לעולם: