חזור
נדרים
דף כו.אֶלָּא סֵיפָא דַּאֲמַר ״לָזֶה וְלָזֶה״ – רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, אַמַּאי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ? וְהָאָמְרַתְּ: דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר!
אלא לשיטתך, סיפא [סופה] המשכה של אותה משנה, במקרה שאמר "לזה ולזה התכוונתי לאסור "והותרו כולם, ששיטת ר' עקיבא היא, לדבריך אמאי פליגי רבנן עליה [מדוע חלוקים חכמים עליו]? והאמרת [והרי אמרת] אתה רבא שדברי הכל מותר כשמפרש "לזה ולזה"!
רש"י
אלא סיפא דרישא דאמר לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן כדקתני לה ורבי עקיבא היא ולא רבנן כדקתני כיצד א"ר עקיבא וכו' ומשמע דפליגי רבנן עליה:
והא אמרת היכא דאמר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין כולן מותרין והשתא לא דייק סיפא אלא סיפא דרישא והשתא לא מצי רבא לאוקמא לדברי הכל דבכולן אסורין ליכא מאן דפליג אפילו ר"ע אבל הכא דקתני הותרו כולן רבנן פליגי עליה:
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וּלְרַבָּה, לְרַבִּי עֲקִיבָא מִי נִיחָא סֵיפָא? בְּמַאי מוֹקִים לָהּ – דַּאֲמַר ״לְכוּלְּכֶם״, הֵי דֵּין הוּא רִאשׁוֹן וְהֵי דֵּין הוּא אַחֲרוֹן?
אמר ליה [לו] רבא לרב פפא: ולשיטת רבה שאתה תומך בה, לשיטת ר' עקיבא מי ניחא סיפא [האם נוח לפרש את הסוף]? שכן במאי מוקים לה [במה הוא מעמיד, מפרש אותה] — שחזר ואמר "לכולכם", אולם במקרה זה הי דין [איזה מהם] הוא ראשון והי דין [ואיזה] הוא אחרון אם אמר "כולכם"?
רש"י
אמר ליה רבא לרב פפא ולרבה מי ניחא סיפא דסיפא דקתני וכולן אסורין במאי מוקים לה דאמר לכולכם:
הדין הוא ראשון והדין הוא אחרון הא לכולכם קתני סתם ומאי ראשון ומאי אחרון איכא דקתני האחרון מותר וכולן אסורין:
תוספות
ולרבה מי ניחא סיפא במאי מוקים לה הדין הוא ראשון הדין הוא אחרון כלומר מ''ש ראשון ומ''ש אחרון בתרוייהו הוה ליה למימר הותרו כולן:
אֶלָּא, רֵישָׁא – דַּאֲמַר ״לְכוּלְּכֶם״, וְסֵיפָא – כְּגוֹן שֶׁתְּלָאָן זֶה בָּזֶה, וַאֲמַר: פְּלוֹנִי כִּפְלוֹנִי, וּפְלוֹנִי כִּפְלוֹנִי.
אלא צריך לפרש כך: רישא [בהתחלה] מדובר שאמר "לכולכם" וכשיטת רבא שבנושא זה היתה המחלוקת, וזו שיטת בית הלל היא, האומרים שהותר הנדר כולו, וסיפא [ובסוף], בשני המקרים האחרונים, מדובר לא שפרט ואמר "לזה ולזה אסור" סתם, אלא כגון שתלאן (תלה אותם) זה בזה, ואמר: "פלוני יהיה אסור כפלוני, ופלוני כפלוני" שאין עליהם איסור כולל אחד, אלא איסורם תלוי זה בזה, ולכן אם הותר הראשון, כל אלו שנתלו בו גם הם מותרים כמותו.
רש"י
אלא אמר רבא אנא מתרצינא להדדי דלא קשיא כלל דסיפא דקתני ראשון ואחרון לא משמע כדקתני שאיני נהנה לזה ולזה:
אלא כגון שתלאן זה בזה דמעיקרא אמר קונם שאיני נהנה לזה והדר אמר פלוני יהא אסור כפלוני שהדרתי ופלוני השלישי יהא אשור כשני לפיכך קתני הותר הראשון הותרו כולן שכולן תלויין בו הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין שהרי הראשון והאמצעי לא נתלו באחרון לפיכך לא הותרו השנים בהתירו של אחרון:
תוספות
אלא דרישא דאמר כולכם ובהא פליגי רבנן ור''ע דסיפא לאו מפלוגתא דרבנן ור''ע אלא אפי' רבנן נמי מודו וכגון שתלאן זה בזה:
דַּיְקָא נַמִי, דְּתַנְיָא: הוּתַּר הָאֶמְצָעִי – הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מוּתָּרִין, וּלְמַעְלָה אֲסוּרִין.
ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] כהסבר זה, דתניא [שכן שנינו בברייתא] על אותה משנה: אם הותר האמצעי מתוך שרשרת כזו של נדורים — הימנו ולמטה, כלומר, אלה שבאים אחריו מותרין, ממנו ולמעלה, אלה שלפניו — אסורין. משמע שאכן מדובר כאן במקרה שתלה איסורם זה בזה, ולכן מאותו אדם שבו הותר האיסור — כל הבאים אחריו מותרים.
רש"י
דיקא נמי דהכי הוא דקתני ההיא ברייתא:
הותר האמצעי הימנו ולמטה מותר והיינו הוא והאחרון שתלוי בו מותרים:
ממנו ולמעלה היינו הראשון אסור לפי שהן תלויין בו והוא אין תלוי בהן:
אֵיתִיבֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא: ״קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֲנִי טוֹעֵם שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב״. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא הַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב! הוּתַּר בְּכוּפְרִי. וְלֹא בְּכוּפְרִי בִּלְבַד הוּתַּר – אֶלָּא בְּכָל הַבְּצָלִים. מַעֲשֶׂה הָיָה וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים.
איתיביה [הקשה לו] רב אדא בר אהבה לרבא: שנינו כי האומר "קונם בצל שאני טועם שהבצל רע ללב" ואמרו לו: והלא הבצל הכופרי יפה ללב! הרי זה הותר בכופרי. ולא בכופרי בלבד הותר אלא בכל הבצלים הותר. ואכן, מעשה היה באדם שנדר כך, והתירו ר' מאיר בכל הבצלים.
רש"י
והלא הכופרי בצל של אותו מקום:
הותר בכופרי שלא נדר אלא מאותו שהוא רע ללב ולא בכופרי:
והתירו רבי מאיר דקסבר נדר שהותר מקצתו הותר כולו:
תוספות
איתיביה רב אדא בר אהבה לרבא בכולהו פירכי גרסינן לרבא מיהו האי פירכא איתא לרבא וכ''ש לרבה כמו שאפרש בע''ה:
קונם בצל שאני טועם משנה היא בפרק ר' אליעזר:
כופרי יפה ללב על שם מקומו וכן כלב כופרי ובערוך פי' שהוא לשון כפר שהוא של כפרים:
מַאי לָאו דַּאֲמַר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב הָיִיתִי אוֹמֵר ״כָּל הַבְּצָלִים אֲסוּרִין וְכוּפְרִי מוּתָּר״?
ומעתה, מאי לאו [האם לא] מדובר כאן שאמר אותו אדם: אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר "כל הבצלים אסורין וכופרי מותר"? ולפי זה קשה גם לרבה שאומר שבכגון זה הכל אוסרים, וגם לרבא שהסביר שבית שמאי האוסרים סבורים כר' מאיר, והרי ר' מאיר עצמו הוא המתיר כאן!
רש"י
מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלין אסורין וכופרי מותר דהיינו דומיא דכולכם אסורין חוץ מאבאואפ"ה התירו ר"מ בכל הבצלים וקשיא בין לרבה בין לרבא דאילו לרבה בכולכם לא פליגי דאסור והכא קא שרי ר"מ היכא דאמר בכולכם ולרבא קשיא דאמר בכולכם פליגי דב"ש דאסרי סברי לה כר"מ:
תוספות
מאי לאו דאמר אילו הייתי וכו' כל הבצלים וכו' והתיר ר''מ וקאמר לדידך דקאמרת לעיל דב''ש אסרי משום תפוס לשון ראשון וב''ש כרבי מאיר והכא בהך ברייתא מתיר רבי מאיר אע''ג דסבר תפוס לשון ראשון [ולרבה אמת קשה טפי] דלדידיה אמר לעיל בכולכם אסור לכ''ע והא דפריך לרבא טפי היינו משום שהיה תלמידו ומשני לא באומר אילו הייתי יודע הייתי אומר פלוני ופלוני ור' מאיר אליבא דרבי עקיבא ואליבא דרבנן כלומר אליבא דכ''ע הוא והיינו כרבא דאמר לעיל דהכל מודים באומר לזה ולזה ואליבא דרבה נמי לאו פירכא היא די''ל דאליבא דרבי עקיבא אמר דוקא ולא אליבא דרבנן דהא פליגי רבנן בלזה ולזה:
לָא, בְּאוֹמֵר: אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכּוּפְרִי יָפֶה לַלֵּב הָיִיתִי אוֹמֵר ״בָּצָל פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אֲסוּרִין וְכוּפְרִי מוּתָּר״. וְרַבִּי מֵאִיר אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן.
ודוחים: לא, יש לפרש זאת באומר: אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר "בצל פלוני ופלוני אסורין וכופרי מותר". ור' מאיר בפסקו זה הוא גם אליבא [על פי שיטת] ר' עקיבא וגם אליבא דרבנן [על פי שיטת חכמים], לפי האופן שרבא מפרש, שכשאמר "פלוני ופלוני" וכו' — לדעת הכל הותרו כולם.
רש"י
תריץ לה באומר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר בצל פלוני ופלוני אסור וכופרי מותר דהיינו פלוני ופלוני ולהכי קא שרי ר"מ והיינו דרבא דאמר פלוני ופלוני דברי הכל מותר דר' מאיר אליבא דרבי עקיבא ואליבא דרבנן קא שרי כלומר אליבא דד"ה דהא ד"ה מותר ותרווייה"ו גרי"ס המור"ה:
אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא: רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: יֵשׁ נֶדֶר שֶׁמִּקְצָתוֹ מוּתָּר וּמִקְצָתוֹ אָסוּר. כֵּיצַד? נָדַר מִן הַכַּלְכָּלָה
איתיביה [הקשה לו] רבינא לרבא: שנינו, ר' נתן אומר: יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור. כיצד? נדר מן הכלכלה (סל), שאסר עצמו בנדר מכל מה שנמצא בתוך סל