דַּאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא, וּשְׁמַע מִינָּהּ פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ. שְׁמַע מִינָּהּ.

אפילו בקמייתא [בדוגמאות הראשונות] כשלא היתה הקפדה, הריהם חולקים בענין נדרי זירוזין, וסבורים שנדר הוא, ושמע מינה פליגי רבנן עליה [ולמד מכאן שחולקים חכמים עליו]. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן].

מַאי הָוֵי עֲלָהּ? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַב הוּנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב, וְכֵן אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

ולגבי ענין ההלכה, שאותה לא ביררנו שואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה] על ההלכה בענין זה? ומביאים, תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר רב הונא: הלכה כר' אליעזר בן יעקב, וכן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כר' אליעזר בן יעקב.

מתני׳ נִדְרֵי הֲבַאי; אָמַר ״קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״ ״אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד״.

נדרי הבאי שאין בהם ממש, שהתירום חכמים, הריהם כגון אם אמר "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה אנשים מרובים כעולי מצרים", או שאמר "אם לא ראיתי נחש גדול כקורת בית הבד", שלא התכוון לנדר, אלא הוא ביטוי של גוזמה, שרצה לאשר ולאמת דבר שהכל יודעים שאיננו נכון כמשמעו.

גמ׳ תָּנָא: נִדְרֵי הֲבַאי – מוּתָּרִין, שְׁבוּעוֹת הֲבַאי – אֲסוּרִין.

תנא [שנה החכם]: נדרי הבאי — מותרין, שבועות הבאי — אסורין. ששבועה היא ענין חמור, ואין אדם מוציא מפיו לשון שבועה אלא אם כן מתכוון להישבע ברצינות, וכיון שהדבר אינו נכון — אסור משום שבועת שוא.

הֵיכִי דָּמֵי שְׁבוּעוֹת הֲבַאי? אִילֵימָא דַּאֲמַר ״שְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה״ – מִידַּעַם קָאָמַר?

ונברר: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שבועות הבאי? אילימא דאמר [אם תאמר שאומר] "שבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים "— מידעם קאמר [האם דבר אמר]?! שהרי אין זה נוסח של שבועה ואין שבועה חלה עליו כלל, גם אם נתכוון לכך ברצינות.

אֲמַר אַבַּיֵי: דַּאֲמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁרָאִיתִי״. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִם כֵּן לָמָּה לִי לְמֵימַר? וְעוֹד, דּוּמְיָא דְּנֶדֶר קָתָנֵי! אֶלָּא אֲמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר ״יֵאָסְרוּ פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי בִּשְׁבוּעָה אִם לֹא רָאִיתִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּעוֹלֵי מִצְרַיִם״.

אמר אביי: הכוונה דאמר [שאומר] "שבועה שראיתי בדרך הזה כעולי מצרים ". שאם לא ראה — הרי זה כנשבע לשקר. אמר ליה [לו] רבא: אם כן למה לי למימר [לומר] דבר זה? והרי אין בכך שום חידוש! ועוד: דומיא [בדומה] לנדר השנוי במשנה קתני [אמר], וכפי שבנדר אומר "אם לא ראיתי" כך גם בשבועה! אלא אמר רבא, באומר כך: "יאסרו פירות העולם עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים".

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אַשִׁי: וְדִלְמָא הַאי גַּבְרָא קִינָּא דְּשׁוּמְשְׁמָנֵי חֲזָא, וְאַסֵּיק לְהוֹן שְׁמָא ״עוֹלֵי מִצְרַיִם״, וְשַׁפִּיר מִשְׁתַּבַּע!

לגופם של דברים אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: ודלמא האי גברא [ושמא אדם זה] קינא דשומשמני חזא ואסיק להון שמא [קן נמלים ראה וקרא להם בשם] "עולי מצרים", שראה נמלים רבות כעולי מצרים, ושפיר משתבע [ויפה הוא נשבע] ומדוע אנו אומרים שזו שבועת הבאי?