וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גּוּלְגּוֹלֶת – הָנֵי שִׁבְעָה הָוְיָין! כִּי קָתָנֵי (סימן יחי״ד שהו״א גיל״ח ואח״ד).

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי או שדרה או גולגולת ושתי הלכות נפרדות הן, הרי הני [אלה] שבעה הויין [הן] ולא שישה! ודוחים: ממנין זה אין להוכיח, כי קתני [כאשר שנה] את המניין הזה, מנה אומנם שבעה דברים, אבל רק שישה מהם שייכים במלואם לכאן, ולכן אמר שישה. (לתירוצים שנתנו לקושיה זו נתנו סימן: יחיד חולק עליו, שהוא, גילח — שנזיר מגלח עליו, ואחד — רביעית אחת) ומסבירים באופן אחד: באמת מונה ר' עקיבא שדרה לחוד וגולגולת לחוד, אבל למנין שישה נמנה רק

כָּל הֵיכָא דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ רַבִּים, לְאַפּוּקֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה דְּיָחִיד הוּא דִּפָלֵיג עֲלֵיהּ. דְּתַנְיָא: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם, רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר.

כל היכא דפליגי עליה [מקום שחולקים עליו] רבים, לאפוקי [להוציא, למעט] עצם כשעורה, שיחיד הוא דפליג עליה [שחולק עליו]. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: עצם כשעורה שנחלק לשנים, ר' עקיבא מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. משמע שרק יחיד הוא שחלק עליו, ולא כל החכמים.

וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי – אֵבֶר מִן הַמֵּת, אֵבֶר מִן הַחַי לָא קָתָנֵי.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר באופן אחר: כי קתני [כאשר שנה] שישה, הרי שנה בהם אבר מן המת, אבל אבר מן החי לא קתני [שנה], ולא מנה אותו ביניהם.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי – כָּל הֵיכָא דְּנָזִיר מְגַלֵּחַ עַל אֲהִילוֹ, לְאַפּוּקֵי עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה דְּלָא.

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר באופן זה: כי קתני [כאשר שנה] שישה, מנה כל היכא [מקום] שנזיר מגלח על אהילו, אם היה מאהיל עליהם, שמטמאים טומאת אוהל, לאפוקי [להוציא] עצם כשעורה שהיא לא מטמאה באוהל, שהרי אמרנו במשנה שבזה יש רק טומאת מגע ומשא.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: כִּי קָתָנֵי – כָּל הֵיכָא דַּהֲדַר בֵּיהּ, לְאַפּוּקֵי רְבִיעִית דָּם דְּלָא הֲדַר בֵּיהּ. דַּאֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְבַר קַפָּרָא: לֹא תִּשְׁנֶה רְבִיעִית דָּם בַּחֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי לִמּוּדוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא בְּיָדוֹ,

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: כי קתני [כאשר שנה] שישה, מנה כל היכא דהדר ביה [מקום שחזר בו] ר' עקיבא, לאפוקי [להוציא] רביעית דם שלא הדר ביה [חזר בו] וכפי שאמר ליה [לו] רבי לבר קפרא: לא תשנה רביעית דם בחזרה, בין הדברים שחזר בו ר' עקיבא, שהרי למודו של ר' עקיבא בידו, כלומר, כך היה רגיל ללמד תמיד.

וְעוֹד, הַמִּקְרָא מְסַיְּיעוֹ: ״וְעַל כָּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד יָמָיו הָיָה מְטַמֵּא, אִם מִשֶּׁמֵּת חָזַר בּוֹ – אֵינִי יוֹדֵעַ. תָּנָא: הוּשְׁחֲרוּ שִׁינָּיו מִפְּנֵי תַּעֲנִיּוֹתָיו.

ועוד, שכן המקרא מסייעו, שנאמר: "ועל כל נפשת מת לא יבא" (ויקרא כא, יא) ושינוי הלשון "נפשות", ברבים, מסייע לדברי ר' עקיבא. וכיוצא בזה, ר' שמעון אומר: עד ימיו (כל ימי חייו) היה ר' עקיבא מטמא ברביעית דם משני מתים, אם משמת חזר בו — איני יודע. תנא [שנה החכם]: הושחרו שיניו של ר' שמעון מפני תעניותיו שהירבה להתענות על שאמר דברים אלה בלשון מבודחת על ר' עקיבא.

תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: רוֹבַע עֲצָמוֹת מִן הָעֲצָמִים, אוֹ מִשְּׁנַיִם אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: רוֹבַע מִן הַגְּוִיָּה, מֵרוֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרוֹב הַמִּנְיָן. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל כְּאֶחָד,

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ביחס לשדרה וגולגולת ממה דתניא [ששנינו בברייתא], בית שמאי אומרים: רובע עצמות שאמרו שמטמא באוהל — מן העצמים מכמה עצמות שונות או משנים או משלשה עצמות. ובית הלל אומרים: רובע עצמות מן הגויה דווקא, מרוב הבנין (רוב גובהו של השלד), או מרוב המנין של רמ"ח עצמות שבו. אמר ר' יהושע: יכולני (יכול אני) לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד. כלומר, יכול אני לומר שאין ביניהם מחלוקת, והם מסכימים לשיטה אחת. כיצד?

שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִשְּׁנַיִם אוֹ מִשְּׁלֹשָׁה – אוֹ מִשְּׁנֵי שׁוֹקַיִים וְיָרֵךְ אֶחָד, אוֹ מִשְּׁנֵי יְרֵכַיִים וְשׁוֹק אֶחָד, הוֹאִיל וְרוֹב גוֹבְהוֹ שֶׁל אָדָם מִגּוֹבַהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַגְּוִיָּה אוֹ מֵרוֹב בִּנְיָן אוֹ מֵרוֹב מִנְיָן – הוֹאִיל וְיֶשְׁנָן בְּמִפְרְקֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם. שַׁמַּאי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עֶצֶם מִן הַשִּׁדְרָה אוֹ מִן הַגּוּלְגּוֹלֶת.

שבית שמאי אומרים: משנים או משלשה — כוונתו או משני שוקיים וירך אחד, או משני ירכיים ושוק אחד, הואיל ורוב גובהו של אדם נמצא בהם מגובה, והרי זה רוב בניין. ובית הלל אומרים: מן הגויה או מרוב בנין, או מרוב מנין — הואיל וישנן במפרקי ידים ורגלים שיש עצמות קטנות ורבות מאד. שמאי אומר: אפילו עצם מן השדרה או מן הגולגולת. ואם כן, מלשונו המפורשת של שמאי פתרנו שמדובר על שדרה או גולגולת.

שָׁאנֵי שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר! לִיפְשׁוֹט מִינָּהּ: טַעֲמָא דְּבֵית שַׁמַּאי דְּמַחְמִיר, הָא רַבָּנַן – עַד דְּאִיכָּא שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת! לָא, עַד כָּאן לֹא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּשַׁמַּאי – אֶלָּא בְּעֶצֶם אֶחָד דְּאָתֵי מִן הַשִּׁדְרָה וּמִן הַגּוּלְגּוֹלֶת, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ – אֲפִילּוּ חֲדָא מִינְּהוֹן.

ודוחים: מכאן אין להוכיח הלכה כללית, שכן שאני [שונה] שמאי שמחמיר בכלל, ושמא אין חכמים סבורים כן. ואומרים: ליפשוט מינה [ונפתור ממנה] מברייתא זו להיפך: טעמא [הטעם, דווקא] בית שמאי שמחמיר הוא שאומר שדרה או גולגולת, הא [הרי] לשיטת רבנן [חכמים] עד דאיכא [שיש] שדרה וגולגולת יחד! ואף ראיה זו דוחים: לא, עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה [חלוקים חכמים עליו] על שמאי אלא בעצם אחד דאתי [שבא] מן השדרה ומן הגולגולת, אבל היכא דאיתיה בעיניה [במקום שישנו בעינו] והוא שלם, אפילו חדא מינהון [אחת מהן] מן השדרה או מן הגולגולת יש לומר שמטמא.

בָּעֵי רָמִי בַּר חָמָא: רוֹבַע עֲצָמוֹת מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת, מַאי? כִּי קָתָנֵי חֲצִי קַב עֲצָמוֹת – הֵיכָא דְּאִיכָּא מִשְּׁאָר אֵבָרָיו, אֲבָל מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת דַּחֲמִירֵי – אֲפִילּוּ רוֹבַע עֲצָמוֹת, אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא?

בעי [שאל] רמי בר חמא: רובע עצמות מן שדרה וגולגולת מאי [מה] דינם? האם נזיר מגלח עליהם? וצדדי הבעיה: כי קתני [כאשר שנה] במשנתנו שמגלח על חצי קב עצמות — היכא דאיכא [מקום שהוא] בא ומצטרף משאר אבריו, אבל מן שדרה וגולגולת דחמירי [שהם חמורים] שהרי הם מטמאים לעצמם — אפילו רובע עצמות גם כן מטמא. או דלמא לא שנא [שמא אינו שונה]?

אֲמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת, וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ רוֹבַע עֲצָמוֹת דְּאָתֵי מִן שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת חֲמִיר – לִיתְנֵי: עַל רוֹבַע עֲצָמוֹת הַבָּא מִן הַשִּׁדְרָה כו'!

אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו, ממה ששנינו במשנתנו: השדרה והגולגולת. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר רובע עצמות דאתי [שבא] מן שדרה וגולגולת חמיר [חמור] יותר ומטמא ברובע — ליתני [שישנה] בלשון שיש בה חידוש יותר: על רובע עצמות הבא מן השדרה ומן הגולגולת!